דייהו מוסו ויונדאי גאלופר מהווים
אלטרנטיבה שפויה למפלצות הרבע מליון שקל. מי מהם עדיף?המחירים של רכבי השטח המובילים בגודל מלא האמירו אל מעל 250 אלף שקל. זה
אומר שכדי להעמיד אחד בחניה חייבים להיות ממש אמידים או מטורפים. או שניהם ביחד.
כדי להשיג עסקה שפויה יותר אפשר או לקנות משומש או לבחון את המקבילות מקוריאה
שחותכות את המחיר כמעט ברבע. מיותר לציין ששני רכבי השטח הנבחנים כאן נופלים מהרמה
המקובלת בצמרת ולו רק בשל העובדה שתכנונו הבסיסי של המוסו ותיק למדי ושהגלופר מבוסס
על המיצובישי פאג'רו מלפני שלשה דורות. יחד עם זאת, יצאנו לבדוק האם הפשרה באמת כל
כך כואבת.
המוסו, למרות ממדיו וכיתוב 4X4 על עכוזו, לא נראה כוחני כלל
בייחוד כאשר הוא נועל צמיגי כביש. הוא מעודן, בעל קוים ישרים וזורמים ומזכיר יותר
מכונית סטיישן מוגבהת. הגאלופר לעומתו, כמו אביו הרוחני, נראה מסוקס ומרובע, כלומר
יותר ג'יפ. הוא גבוה יותר ונועל צמיגי כבישטח שמנמנים אך עיצובו החיצוני נראה
קוביתי ומיושן. למראה הקובייתי מוסיפים החלונות המרובעים והחלון הקדמי המזדקר
בזווית כמעט אנכית. לזכותו יאמר כי נוסעיו לא יחמיצו שום דבר מהנוף הסובב בגלל שטח
חלונות עצום מכל צדדיו. חיצונית, דעותינו חלוקות. עכברי השטח בחרו בגאלופר בגלל
מראהו היותר ג'יפי וצמאי האספלט בחרו במוסו בגלל מראהו העירוני המעודן.
פנים, אבזור תא נהג
מרחב המחייה במוסו הוא הטוב מבין השניים.
מרווח הברכיים טוב מאוד אך הורגשה צפיפות מה במרפקים. גבוהים מ185- ס"מ יתקשו
להזדקף מלפנים ומאחור בגלל מרווח הראש המוגבל. המושבים הקדמיים נוחים למדיי ומושב
הנהג מציע מספר אפשרויות כוונון סטנדרטיות. המושב האחורי מרווח ויכול להכיל שלושה
מבוגרים בלי לפגוע בצנעת הפרט. מאחור ישנם שני מושבים מתקפלים לשורת מושבים שלישית,
אך אלו מתאימים לילדים בלבד. מהעיצוב הפנימי ניתן להבין כי נעשה ניסיון לשוות לרכב
מראה יוקרתי ואלגנטי. בעקבות כך כל הקונסולה המרכזית צופתה בפלסטיק דמוי עץ. איכות
ההרכבה עושה רושם טוב ובנסיעה בכל תוואי דרך לא נשמעו שום צקצוקי פלסטיק. המוסו
מצויד רק בכרית אוויר אחת לנהג. בנוסף לכך מותקנות מערכות ABS ובקרת משיכה כסטנדרט.
מייד עם הכניסה לגאלופר עברה בי תחושת ניכור מוזרה, העיצוב הפנימי לא משובב נפש. גם
כאן נעשה ניסיון לשוות לו מראה יוקרתי על ידי ציפוי מטרים רבים באותו פלסטיק דמוי
עץ. שאר חומרי הדיפון נראים ומרגישים פשוטים. הם גם רופפים למדיי בחיבוריהם ולא
נראה כי יאריכו שנים. רכב המבחן הספיק לחוות מספר אלפי קילומטרים בודדים וכבר נשמעו
חלקי הפלסטיק משוחחים עם חלקי המתכת ובקול רם. המושב אמנם נוח ותומך מאוד אך אינו
ניתן לכיוון מלבד תנועות בסיסיות. מרווח הברכיים טוב ולראש יש דיי מקום, לעומת זאת
ליד שמאל יהיה צפוף מאוד. כוונון גלגל הגה במקומו מסורבל ומוגבל אך לזכותו יאמר כי
אין הוא מסתיר את לוח המחוונים. הנדסת האנוש לוקה בחסר. בעיקר מדובר במיקום ידית
ההילוכים, מתג כיוון המראות, ידית בלם היד וידית פתיחת פתח התדלוק. מאחור המרווח
סביר ומספק בייחוד לראש אך רק לשני נוסעים, המקום האמצעי לא נוח לישיבה ויועד כנראה
לחותנת. ביום קיץ חם ייהנו הנוסעים מאחור ממזגן מפוצל עצמאי, אך כאשר שני המזגנים
מופעלים בצוותא, המנוע מתמרמר. גם כאן שתי שורות המושבים האחוריים מתקפלים בעת
הצורך. גם בגאלופר מותקנת כרית אוויר אחת בלבד לנהג ומערכת ABS תותקן רק לאחר תוספת
במחיר. מבחינת עיצוב הפנים והאבזור, המוסו מוביל בנקודות בזכות שימוש בחומרים טובים
יותר יחסית, מרחב מחייה וסביבה חובקת ונעימה. מושב הגאלופר אמנם נוח יותר והישיבה
בו גבוהה ושלטת אך סביבת הנהג רחוקה מלהיות נעימה ואיכותית.
מנוע, ביצועים
נתוני מנוע המרצדס המותקן במוסו צנועים למדיי. נפחו עומד על 2.9 ליטר
ובעזרת הגדשת טורבו ומצנן ביניים, הוא מצליח לשחרר לגלגלים 120 סוסים ב4,000-
סיבובים ומומנט מרבי בן 25 קג"מ ב2,250- סל"ד. השידוך בין תיבת ההילוכים ליחידת
הכוח מתגלה כמוצלח מאוד. הקשר בינהם הרמוני וההעברות חלקות ונעימות. למרות זאת,
המשקל העצמי הגבוה הנושק לשתי טונות, גובה מחיר יקר וההתניידות נעשית בעצלתיים.
האצות ממנוחה ל100- קמ"ש והאצות ביניים אורכות זמן רב ונדרש תכנון מוקדם מאוד כדי
לבצע עקיפות מהירות. חוסר הכוח בסל"ד נמוך מורגש מאוד בכל דרך ובעיקר בשטח. המנוע
כלל לא מפתה לטפס במעלה הסל"ד כיוון שהוא רועש מאוד ומחוספס מעל 2,500 סיבובים.
ההגה לא מתקשר ומלבד רעידות המרכב לא מעביר לנהג שום מידע אודות מצב הגלגלים.
פעולתו ארוכה ומשקלו קל יתר על המידה ובתמרון עירוני מאלץ עבודת ידיים מרובה. מנוע
היונדאי צנוע עוד יותר. נפחו קטן יותר ועומד על 2.5 ליטר בלבד. גם הוא נעזר במגדש
טורבו ובמצנן ביניים אך מייצר 105 סוסים בלבד ומומנט מירבי בן 24.5 קג"מ, זהה כמעט
לזה של המוסו אך מושג כבר ב1,800- סל"ד. גם הוא מציע תיבת הילוכים אוטומאטית בעלת
ארבע מהירויות. פעולתה של זו חדה ונוקשה והקיק דאון לא תמיד זמין. זו מנסה לשמור את
המנוע באזור מומנט המרבי ומלבד רעש ורעידות אין שם די כוח כדי לשנע את הקרון העצום.
אם התאוצות בדייהו ארכו זמן רב, הרי שבגאלופר הן נמדדו בעזרת שעון חול. עקיפות
מהירות והאצות ברמזור הן לבטח לא התפריט האהוב עליו ואכן בכל מבדקי התאוצות, המוסו
ניפנף בישבנו לעבר הגאלופר האנמי . הגה הגאלופר סובל מחוסר דיוק ותקשורת עד כדי כך
שהנהג אינו יודע מה מידת ההפניה הדרושה להגה בפניות וכיצד תגיב לכך השלדה. תגובתה
לתיקוני תת היגוי והיגוי יתר מסורבלת וכבדה ואינה נוסכת ביטחון.
מחוץ לאספלט
כבר ממבט ראשוני נראה בבירור כי ללא הגבהות
ושיפורים בסיסיים לא יוכלו השניים להתמודד עם שטח טכני. בחירת הצמיגים, היעדרות
אלמנטים יחודיים כמו נעילות דפרנציאל או מיגון גחון מסיבי וכן זוויות מרכב כהות,
מעידים על חוסר יומרות שטח של ממש . ל"ג'יפאי" המפונק שילוב ההנעה הכפולה בדייהו
מתבצע חשמלית. בשטח שמעבר לשביל המהודק, מלבד סעיף הנוחות, משאיר הגאלופר את המוסו
הרחק מאחור. מרווח גחון מכובד יחסית וזוויות מרכב טובות מבטיחים חיים קלים יותר
לנהג. כאשר כל המכללים נקראו אל הדגל, המנוע ממאן. חולשתו מתגלה בכל תוואי בו קיים
צורך לנוע במהירות או בכוח לדוגמא: בעליות, בחולות ובירידות תלולות כשנדרשת בלימת
מנוע להאטה. הגאלופר מנצח בקטגוריה זו, למרות שלמוסו יש מספר יתרונות. הוא חזק
יותר, הנסיעה בו נוחה הרבה יותר ובכל זאת הוא הצליח לתקל את מרבית המכשולים שאותם
עבר הגאלופר.
לקנות ולהחזיק
שני המתמודדים נחשבים לכלי שטח עירוניים
זולים. רכישת המוסו דורשת כיס עמוק ויד ארוכה מספיק כדי לשלשל 165,000 שקל כולל
מע"מ לקופת היבואן. הגאלופר יעלה למעוניין 156,500 כולל מע"מ. זול יותר אך אינו
מסופק עם מערכת ABS כסטנדרט שהוספתה כמעט שמשווה את מחירם. במונחים של ג'יפים
עירוניים זה מחיר סביר למדי. מרווח הטיפולים בדייהו עומד על 10,000 ק"מ ועלות
הטיפולים עד 60,000 ק"מ גבוהה ושווה ל5603- ש"ח כולל מע"מ. היונדאי יכנס לטיפול כל
7,500 ק"מ מוקדמים ועלות 60,000 ק"מ שווה ל4,492- שקל. נהיגה בתנאים משתנים (לרוב
עם רגל כבדה) הניבה צריכת דלק מכובדת בשני המתמודדים. המוסו צרך 1 ליטר דלק לכל 8.2
ק"מ והגאלופר גמע ליטר דלק לכל 7.8 ק"מ. נתונים קרובים למדי, ההפרש נובע מכך שהיה
צורך לאמץ את היונדאי יותר כדי לעמוד בקצב שהכתיב המוסו.
סיכום
שני כלי הרכב מהווים אלטרנטיבה זולה ולא רעה כלל לדבר
האמיתי. בהשוואה בין שני כלי הרכב נטה הלב לכיוון המוסו,. הגאלופר הוא ג'יפ עירוני
חדש בכריכה ישנה המספק תחושות מעורפלות בכביש וזמינות כוח מוגבלת בשטח. מרחב הפנים
אינו מספק ושבעת מושביו תיאורתיים למדי במרבית המקרים . גם למוסו אין סיבה לנפח את
חזהו יתר על המידה. מדובר בכלי רכב נמוך וכבד בשטח ומסורבל לנהיגה בעיר. לזכות
המוסו עומד מרחב המחייה בקבינה וכן כל הקשור למכלולים הגרמניים. פעולת התיבה והמנוע
חלקים ומזכירים שבעצם ככה זה אמור להיות. כשבאים לבחון את יכולתם של שני הכלים לשמש
כאלטרנטיבה לרכב שטח משפחתי הרי שחשוב לצרף להחלטה את תג המחיר. עשרות אלפי שקלים
הפרש בינם לבין הקטגוריה המפוארת של זוללי השטח המהודרים, בהחלט ראויה להתייחסות
וכאופציה זולה הם נותנים פתרון. למי אשר נוחות או סטייל משחקים, עדיף ללכת על יד
שניה מהקטגוריה היקרה. למסתפקים במועט בהחלט יש אופציה. ומבין השתיים? המוסו יקר
יותר אבל נוח וידידותי יותר מכל הבחינות. |
