התהפכות טנדר איסוזו בנ.ג. 186 - פסק דין חדש וחשוב לג'יפאים

בקישור המצורף פורסם פסק דין שניתן לאחרונה שדן בהתהפכות טנדר איסוזו בנ.ג. 186 (שמורת הר חורשן)

נוסעי הטנדר נפגעו בגופם והטנדר הוכרז כאובדן מוחלט (טוטל לוסט)

חברת הביטוח אליהו שביטחה את הרכב בביטוח מקיף סירבה לשלם בטענה כי התנהגות הנהגת בנסותה לטפס לנ.ג. הגיעה לכדי פזיזות וקלות דעת, תוך נטילת סיכון בלתי סביר אשר הפך את התאונה לאירוע צפוי ומחוייב המציאות. לטענת הביטוח התנהגות כזו חורגת מגדר השימוש הסביר ברכב ועל כן אין מקרה ביטוח בו התממש סיכון מסוג הסיכונים המכוסים בפוליסה.

בשורה התחתונה בנסיבות הספציפיות של המקרה שם השופטת חייבה את חברת הביטוח לשלם ואפילו הענישה את חסברת הביטוח וחייבה אותה בריבית מיוחדת והוצאות משפט גבוהות.

מאד חשוב שתקראו את כל פסק הדין מפני שמכלל הלאו שומעים את הכן - כלאמר באותן הנסיבות חוייבה חברת הביטוח אבל ייתכן ובנסיבות קצת שונות ותיאור מקרה קצת שונה תתקבל טענתה של חברת הביטוח. חוץ מזה ניתן מפסק הדין ללמוד על הערכת הסיכונים בשטח וטעויות בנהיגת ובקריאת השטח


אם יש שאלות בנושא אשמח להבהיר. שוב למרות שפסק הדין ארוך ויש הרבה קשקשת משפטית חשוב שתקראו את כולו.

http://info1.court.gov.il/Prod03/Man...ml?OpenElement

שלמה

רק לי הקישור לא עובד? :(

http://info1.court.gov.il/Prod03/ManamHTML2.nsf/3A36A87E3E7BDE8C42257067006895B1/$FILE/FD1653D78B466FAA42256FC5002F50AA.html?Op enElement

שלמה

שלמה, באיזה מקרה עם נסיבות קצת שונות חברת הביטוח יכולה באמת לדחות את התביעה? אם הביטוח נועד להגן עלי מפני רשלנות/טפשות/טמטום הרי זה כולל באמת כמעט כל מה שאפשר להעלות על הדעת, בהגדרה, למעט משהו שחברת הביטוח מוכיחה שהוא נסיון התאבדות או גרימת נזק בזדון (פטיש 5 למרכב).

נמרוד,

די בשינוי קליל, כדי להפוך את התוצאה ולפטור את חברת הביטוח מאחריות - החלפת השופט/ת.

אותו מקרה בדיוק שהיה מגיע לשופט אחר, יכול היה להגמר אחרת (ושלמה,אני מאמין שאתה יודע בדיוק על מה אני מדבר).

מעבר לכך, שים לב שאחד הדברים בו נתלתה השופטת הוא שבניגוד לטענת חברת הביטוח לא היה מדובר בהר מסולע בגובה 400 מטר, אלא בגבעה בת 186 מ' (כמה מפתיע) שלא ניתן לראות מתחתיתה את הסכנה שהיא טומנת בחובה (מה שלגמרי לא נכון, דרך אגב).

עכשיו דמיין שבפעם הבאה יהיה מדובר בהר של 400 מטר (או כל מספר אחר - כאילו שנתון הגובה משנה משהו) ושהשופט יתרשם שכן ניתן היה לצפות את הסכנה מתחתית המעלה - מה תהיה התוצאה השיפוטית בכזה מקרה? עכשיו תמשיך ותדמיין נזק תאונתי במדרגת המצלעות; חברת הביטוח מסרבת לשלם ומציגה בבית המשפט תמונות שנלקחו מהאתר הזה ממש, יחד עם התאורים המצמררים המלווים אותם; האם בית המשפט יקבע שמדובר בהסתכנות מרצון ויפטור את חברת הביטוח מתשלום הפיצויים? אני לא אופתע אם התשובה תהיה חיובית.

יש גבול לא ברור למידת הכיסוי של חברת הביטוח מפני הסתכנות מרצון -

בפסק הדין שניתן לאחרונה עולה כי שם קבעה השופטת שפעולות הנהגת היו סבירות וכי שביל העליה לנ.ג. נראה בתחילה כלא מסוכן וכי אין שם שילוט האוסר על נסיעה בו. רק בדיעבד הסתבר שהעליה קשה והם הסתבכו.

אולם תאר לך מצב שבו היו מוכיחים כי הנהגת ידעה שמדובר בעליה קשה ושצריך רכב משופר ושמספר רכבים התהפכו שם קודם לכן ובכל זאת ללא שום ידע בנהיגת שטח החליטה שהיא מסתכנת (או מתאבדת) ועולה את העליה.

יש ממש בכזה מקרה בטענת חברות הביטוח. הרי כל הרעיון של הביטוח הוא חוסר הוודאות לגבי התממשות הסיכון. אם מדובר בסיכון שסיכויי ההתממשות שלו גבוהים עד ודאיים אין שום טעם בביטוח.

הביטוח אכן מכסה בפני רשלנות אפילו רשלנות פושעת או טימטום אבל הוא לא אמור לכסות נזק שניגרם כמעט במכוון ובמודע.

לכן חשוב מאד כיצד מתארים מקרה ביטוח בפני חברת הביטוח כדי למנוע מראש את הספיקות.

שלמה

לפי הבנתי הקצרה.
כל תאונה אם מתרחשת (לא עלינו) בשביל מסומן בסימון שבילים- חייבת להיות מכוסה ע"י
הביטוח. כי אין זה סיכון מעבר למקובל לסוע בדרך המוגדרת לרכבי 4X4.
לעומת זאת אם מישהו יתהפך (חס וחלילה) במעלה זיק- המסומן בתור "דרך מסוכנת באחריות
המטייל" יש סיכוי שהביטוח לא יכובד.
לדעתי גם כל דרך שמסומנת במפה כדרך 4X4 (לא שביל טיולים מסומן) ,כמו ציר המצלעות,
חייבת להיות מכוסה ע"י הביטוח- כי לא יעלה על הדעת ששביל המצויין כשביל מתאים לרכבי
4X4 יהווה סיכון למעלה מסביר לרכב ולנוסעים.
הבעיה מההצהרה הזאת היא שמקום למשל כמו העליה למשל"ט 21 ולתל צפית - מסומנים כשביל
להולכי רגל למרות שאין בהן סיכון יותר למשל ממעלה צלעון (עלית המרזבה).
מה אתם אומרים?

העובדה שמדובר בחב' הביטוח אליהו היא מקרית ? או שמדובר בחברת ביטוח שמתנערת סידרתית מאחריות לנזק?

ניר

זה לא מקרה שמדובר באליהו. יש כמה חברות ביטוח שהן קשוחות יותר ומרבות לדחות תביעות.

בדרך כלל באותן החברות שמרבות לדחות תביעות הפרמיה היא נמוכה יותר וזה אולי ההסבר למדיניות זו בקשר לתביעות.

על זה כבר נאמר מה שזול בסוף יוצא יקר.

שלמה

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי KOOKE

יש גבול לא ברור למידת הכיסוי של חברת הביטוח מפני הסתכנות מרצון -

בפסק הדין שניתן לאחרונה עולה כי שם קבעה השופטת שפעולות הנהגת היו סבירות וכי שביל העליה לנ.ג. נראה בתחילה כלא מסוכן וכי אין שם שילוט האוסר על נסיעה בו. רק בדיעבד הסתבר שהעליה קשה והם הסתבכו.

אולם תאר לך מצב שבו היו מוכיחים כי הנהגת ידעה שמדובר בעליה קשה ושצריך רכב משופר ושמספר רכבים התהפכו שם קודם לכן ובכל זאת ללא שום ידע בנהיגת שטח החליטה שהיא מסתכנת (או מתאבדת) ועולה את העליה.

יש ממש בכזה מקרה בטענת חברות הביטוח. הרי כל הרעיון של הביטוח הוא חוסר הוודאות לגבי התממשות הסיכון. אם מדובר בסיכון שסיכויי ההתממשות שלו גבוהים עד ודאיים אין שום טעם בביטוח.

הביטוח אכן מכסה בפני רשלנות אפילו רשלנות פושעת או טימטום אבל הוא לא אמור לכסות נזק שניגרם כמעט במכוון ובמודע.

לכן חשוב מאד כיצד מתארים מקרה ביטוח בפני חברת הביטוח כדי למנוע מראש את הספיקות.

שלמה

---

גם בנ.ג. שנחשב למקום מסוכן וקרו בו תאונות, הסטטיסטיקה היא ש+99.9% מנסיונות העלייה מסתימים בשלום (למעלה או למטה, אבל לא בתאונה). אפשר גם לוודא את זה על ידי תצפית שדה מדעית בכל יום שבת.

כנ"ל לגבי זיק, מצלעות, מה שאתה לא רוצה. אגב, התמונות הכתבות וסיפורי הגבורה כאן ובאתרים אחרים, רק מחזקים את הטענה, שאכן נוסעים בשבילים האלו וכמעט תמיד ללא פגע. להזכירכם יש סרט וידאו של שיירת קאיות שעולה את מעלה זיק ללא תאונה...

אבל בכלל מה ההתפסות הזאת לטופוגרפיה דווקא? יש המון ג'יפים שהתהפכו בנסיעה בנחל הנקרות בנסיעה רגילה/מהירה, אולי יותר מאשר בטיפוס מעלות.

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי debilezem

לפי הבנתי הקצרה.
כל תאונה אם מתרחשת (לא עלינו) בשביל מסומן בסימון שבילים- חייבת להיות מכוסה ע"י
הביטוח. כי אין זה סיכון מעבר למקובל לסוע בדרך המוגדרת לרכבי 4X4.
לעומת זאת אם מישהו יתהפך (חס וחלילה) במעלה זיק- המסומן בתור "דרך מסוכנת באחריות
המטייל" יש סיכוי שהביטוח לא יכובד.
לדעתי גם כל דרך שמסומנת במפה כדרך 4X4 (לא שביל טיולים מסומן) ,כמו ציר המצלעות,
חייבת להיות מכוסה ע"י הביטוח- כי לא יעלה על הדעת ששביל המצויין כשביל מתאים לרכבי
4X4 יהווה סיכון למעלה מסביר לרכב ולנוסעים.
הבעיה מההצהרה הזאת היא שמקום למשל כמו העליה למשל"ט 21 ולתל צפית - מסומנים כשביל
להולכי רגל למרות שאין בהן סיכון יותר למשל ממעלה צלעון (עלית המרזבה).
מה אתם אומרים?

---

יש בנגב כהמ מקומות שמסומנים במפה כדרך עפר סוג ב' -מה שאתה בטעות מתאר כ"דרך 4X4" שנפרצו ע"י כלים כבדים של הצבא.
יש מקומות שהזוית של הירידה (קשה לי להאמין שכלי כבד עלה שם..) גם שפ"צ וגם זוית קדימה יגרמו גם למי שירד\עלה את הזיק לחשוב פעמיים, לא כל דרך באמת מאפשרת מעבר סביר.

כל נושא סימון השבילים לא רלוונטי, זה בבחינת המלצה למטיילים ולא יותר. גם ספר טיולים של אבירם ברקאי או נילי גרייצר, או תיאור מסלול באתר אינטרנט פומבי, כולם המלצות למטיילים, לא פחות טובות, ולא תמיד חופפות את סימון השבילים.

אמנם אורי דביר או מי מטעם הוועדה לסימון שבילים יכול להיות מזומן כעד מומחה, אבל באותה מידה אפשר לזמן את יחיעם השמשוני, יפתח או דורון ולהעיד ששביל זה או אחר מסוכן יותר או פחות - לדעתם.

ביטוח נועד בדיוק בשביל לכסות תאונות. תאונות קורות כמעט תמיד בגלל טעות של אנשים. אנשים טועים. אף אחד, ואני מתכוון לאף אחד כולל המג'נונים עם הצמיגים הכי גדולים שאני מכיר, לא יטפסו קיר אם ידעו שהם בוודאות מתהפכים. אנחנו מטפסים את הנ.ג. כי אנחנו יודעים שעשינו את זה בעבר, ועשו את זה אחרים היום בבוקר, ובסך הכל מתוך מאות ואלפים שעושים את זה מתהפכים שניים בכל שנה, ולכן זה סיכון סביר בהחלט שאנחנו לוקחים ( ומתוך האלפים שנוסעים על הכבישים אנחנו שומעים בגלגל"צ על שניים-שלושה שנהרגים כל יום. גם זה סיכון סביר) . ואם אנחנו טועים והרגל מחליקה מהדוושה ברגע הלא נכון - זה תאונה, בדיוק כמו כל תאונה אחרת.

ציטוט מתוך פסק הדין:

". טענת "פזיזות" או "הסתכנות מרצון"

טענתה של הנתבעת היא למעשה טענה לרשלנות הנהגת בהערכת סיכוני הנהיגה בשביל.

הנתבעת מבקשת להלביש את טענתה בלבוש של "הסתכנות מרצון", "פזיזות" (Recklessness) ו"נטילת סיכון בלתי סביר", ואולם הנתבעת לא דקה פורתא בהשתמשה במונחים אלה, שכן משמעותם בשפה המשפטית היא נטילה מודעת של סיכון, היינו מודעות סובייקטיבית לאפשרות הגרימה לתוצאות, ויחס של אדישות להן או תקווה בלתי סבירה להצליח למנען (ראו סעיף 20 לחוק העונשין, תשל"ז-1977).

הנתבעת ניסתה מלכתחילה, ובאופן אבסורדי ומקומם, לייחס לנהגת התנהגות סובייקטיבית-מודעת של נטילת סיכון בלתי סביר. לשיטתה, הנהגת שמה נפשה (ונפשות הנוסעים) בכף והחליטה לטפס במתלול בידיעת הסיכון להתהפכות ומתוך אדישות גמורה לתוצאות הצפויות חו"ח – מוות או נכות קשה"

אנסה להבהיר את כוונת המשורר (אופס השופטת) : "כוונה" זה ניסיון להגדיר מצב נפשי - הלך רוח סובייקטיבי של האדם (הנהגת במקרה שלנו). מבחינה משפטית ישנה סקאלה שלמה של "רמות כוונה" בקצה האחד זו הכוונה מלאה של מבצע הפעולה להתרחשות תוצאות הפעולה ובקצה השני זהו כוח עליון כשלמבצע הפעולה אין שום יכולת לשלוט על תוצאות פעולתו. בין הקצוות האלו יש "רמות כוונה" שונות רשלנות, פזיזות, עצימת עיניים וחוסר איכפתיות לתוצאה (יותר חמור מרשלנות) וכו'

לדעתי, מבין שורות פסק הדין עולה שכאשר מדובר בהלך רוח של עצימת עיניים ונטילת סיכון במודע (יותר חמור מרשלנות סתם) אז ייתכן ותתקבל טענת חברת הביטוח.

מעבר לפלספנות משפטית, לדעתי גם אתה לא חושב שלעלות את הנ.ג. זה "סיכון סביר". איני יודע אם אתה נשוי ויש לך ילדים. אבל אני בטוח שאתה לא תנסה לעלות את הנ.ג. או את הזיק או..כשכל המשפחה שלך איתך ברכב. למה לא ? הרי זה כביכול "סיכון סביר" ???

לעומת זאת מדי יום ביומו אתה נוסע בכביש ללא היסוס עם המשפחה ברכב ...

אני מקווה שהצלחתי להסביר את ההבדל ומדוע התשובה לא כל כך פשוטה וייתכנו בהחלט מצבים שבית משפט יקבל טענת "הסתכנות מרצון" של חברת ביטוח.

שלמה

וזה לא לרונטי להשוות כטענה שהנה, אלפים או מאות אלפים נוהגים בכביש מידי יום ביומו ומאות תאונות דרכים מתרחשות כאשר כמעט מידי יום ישנו לפחות הרוג אחד.

מנגד, מאות אנשים מטפסים בנ.ג. מידי שנה אך רק אחת לכמה שנים ישנו שם הרוג או תאונה רק פעם במספר חודשים.


מבחינה סטטיסטית הרבה יותר בטוח לטפס את הנ.ג.

האם מערכת המשפט מכירה בעובדה שאיפון סטנדרטי מול היילקס מוגבה עם 2 נעילות לא מטפסים שם באותה סבירות של הצלחה ?

לגיא, מתוך הדיון המשפטי:

לעניין כשירות הרכב למעבר בשטח תלול, העיד המומחה בחוות דעתו כי הרכב הינו בעל עבירות בינונית ואין לו התקנים מיוחדים של נעילת דיפרנציאל אחורי, והצמיגים שהותקנו בו הם צמיגי כביש רגילים. כלי רכב כזה מתקשה לטפס במתלול שזוויתו עולה על 40-42 מעלות. כאשר המתלול כולל סלעים, דרדרת, בוץ או רטיבות, היכולת לטפס יורדת לזווית פחותה באופן משמעותי, שכן נוצרת בעיה באחיזת הצמיג את הקרקע. להערכתו, כלי רכב ללא התקנים מיוחדים, דוגמת הרכב, לא יצליחו לעבור את שני שליש הדרך של המעלה.

מה שלעניות דעתי אומר שעם הילקס נעול X2 עם צמיגים מתאימים זה לא סיכון יוצא מגדר הרגיל.

(אתה כבר מתכנן לרוץ להתהפך שם? חכה קצת...)

אני אישית את הנ.ג. טיפסתי מספיק פעמים. לא מושך אותי כל כך ..... ודי מפחיד אותי באופן כללי .... אם כבר אז מהעליה השמאלית. היא הרבה יותר מעניינת.

אבל השאלה היתה רצינית.

סתם לידיעתכם ,נכון ליום שישי העלייה קשה מבעבר.

ואני מתכוון למסלול האמצעי (מהדרדרת ).

בהצלחה.

לפני חודש ומשהו, העלייה היתה קשה גם ליונימוג חדש, עם נהג סופר מיומן על ההגה.
http://www.jeepolog.com/unimog4000_test.htm

אז מה?

אגב, עמי ושלמה - בוא נגיד שאחד מבאי הפורום המכובדים בעלי הכלים המשופרים והנסיון המוכח בשטח מתהפך - אז יש לכם טיעון שהסיכון היה מחושב וסביר, הנהג מיומן, הציוד מתאים, וקרתה תאונה.

ואם מתהפך מישהו תמים, לא מנוסה עם רכב סטנדרטי - כמו במקרה הנדון - אז מה אתם רוצים ממנו?

נמרוד

לדעתי פסק הדין מוצדק לחלוטין. אם מתהפך נהג תמים הוא זכאי לקבל את תגמולי הביטוח.

כל הפואנטה והקושי הוא השאלה מה קורה כשמדובר בנהג לא תמים ושמודע לסיכון ובמכוון נוטל על עצמו את הסיכון בשל הריגוש, האתגר החוויה וכו'...האם גם אז הוא זכאי לקבל פיצוי ??

אני מזכיר שוב את ההגיון הכלכלי שעומד בבסיס המושג שנקרא ביטוח - תמורת X כסף מכסה חברת הביטוח Y סיכונים שיש להם Z סיכויים להתממש. אם מנטרלים את Z מהמשווה (כלאמר מעלים את סיכויי התממשות הסיכון עד לדרגה של קרב לוודאי) אין כל טעם או הגיון כלכלי לעסקה הזו (מבחינת חברת הביטוח כמובן)

שלמה

ציטוט:

---

אם מנטרלים את Z מהמשווה (כלאמר מעלים את סיכויי התממשות הסיכון עד לדרגה של קרב לוודאי

---

...אבל את זה חברת הביטוח תצטרך להוכיח, לא?
איך מוכיחים שפלוני הכניס את עצמו, במודע, לסיטואציה שתגרום בסבירות של כמעט 100% לתאונה קשה? זה קרוב ליצר התאבדותי... ואת זה, ככל שאני מבין- קשה מאוד להוכיח.

אסף.