ב 15 שנים האחרונות הייתי מתנייד בשטח על גבי ג'יפ סי-ג'י 5 שיוצר בארץ בשנות ה 60 של המאה הקודמת.
ערמת פחים מקרטעת - 4 צלינדרים (four banger), בלי גג, חלון למטה, עור צרוב, ידיים שחורות, עמוק בשטח, בד"כ לבד... זו התמצית לדעתי.
השנים עברו, באיזו שהיא צורה מוזרה אפשר לומר שהתמסדתי, אנחנו כבר תקופה לא זוג ולקח לי זמן להודות אבל CJ הנאמן כבר קטן מידי. עוד דבר שגיליתי על עצמי הוא שעם כל הכבוד למותג ולמסורת, הרכב הוא בסופו של דבר, עבורי, פלטפורמה לטיולים.
עם התובנות האלה, ועם תקציב מוגבל יצאתי לחפש יורש ראוי. הקריטריונים היו: א-ידני, ב-ידני, ג-5 מקומות + מקום לציוד. מגבלות התקציב הובילו אותי באופן טבעי לחפש פאג'רו Q וטרופר. מהר מאוד הבנתי שרוב הרכבים האלה (בתקציב של מתחת ל K30) מסוף שנות ה 90 תחילת 2000 הם נבלות ברמת תחזוקה מזעזעת.
סבלנות... לא קונים בשום חנות...
ואז יום אחד, ככה סתם, ביד-2 הופיע לו 4ראנר ידני. טלפון לברור פשר העניין ואני אחרי יומיים מתייצב לבדוק את העוף המוזר מקרוב. אני מוצא 4ראנר בגרסת גימור SR5, שנת 1992, דיפלומטי בעברו, ידני, מנוע בנזין 4 צלינדרים R22, קרבורטור(!), קפיצי עלים מאחור, פנים שמור בצורה נהדרת, מכאני סביר +. אוטו "טיפש" לגמרי כמו שאני אוהב שבא ממשפחה טובה, מהתקופה שלטויוטה עוד היה מה להוכיח וכך גם בנתה רכבים.
אני 4X4 קונה עם הלב ולא עם השכל...
הרכב במקור יועד למדינות המפרץ הפרסי. המנוע שלו ייחודי בארץ, בתחילת היבוא של טויוטה לארץ נמכרו כמה דגמי היילקס בנזין עם מנוע זהה רק עם הזרקה. בחו"ל זה אחד המנועים הנפוצים של טויוטה עם מוניטין של אמינות ושרידות ובסיס לאין ספור שיפורים. ה"מחלה" שלו היא שרשרת טיימינג שקבורה עמוק במנוע ודורשת החלפה כל כ K100ק"מ ומותחני הפלסטיק שלה שנוטים להישבר. האקזמפלר הזה הוא bone-stock למעט צמיגים במידה 225/75-16, במקור 205-16 ופגוש אחורי תוצרת בית.
מרכב ה-4ראנר הוא למעשה סגירה מקורית של הטנדר הקטן של טויוטה. הבודי כאן הוא של הדור שני כמו שיובא לארץ באופן סדיר באמצע שנות ה-90. השלדה דומה מאוד להיילקס 98 והלאה עם מתלה קדמי בעל מוטות פיתול וקפיצי עלים מאחור להבדיל מקפיצי הסליל בדגמים המוכרים כאן עם הנטייה המוכרת לשקוע. בסיס הגלגלים קצר במעט מהטנדר.
קובץ מצורף 100198קובץ מצורף 100199קובץ מצורף 100200קובץ מצורף 100201קובץ מצורף 100202קובץ מצורף 100203