"למה ליברטי!?!" ברלי, שהיה עסוק בלדחוס חצי קילו חמון איברי לתוך לחי שמאל, ולנגב את כל העסק עם חצי ליטר בירה כמעט התפוצץ על השולחן של המסעדה. זה היה לפני שנה, בארץ אחרת. הספורטאז' הזכור לטוב היה במוסך עם שסתום פליטה שבור ולמען האמת, למרות שהוא היה באמת נפלא אלי, נשבר לי ממנו הזין. "וואלה לא היתי לוקח ליברטי", את האס אמ אס מנמרוד שמרתי בטלפון. אסף קציר שתמיד מבין יותר מאחרים, כי הוא באמת מבין יותר מאחרים, אמר שהוא היה שוקל בחיוב, אבל לא מאה אחוז. הבעיה עם ברלי, מלבד היותו אדם רחב לב וגרגרן היא העובדה שבעולמו של ברלי יש סופה וכל מה שאינו סופה. אני, לעומת זאת, חיפשתי משהו שונה: כלומר רכב שיוכל לבצע משימות יום יומיות כמו לנסוע לעבודה, לקחת את הבת שלי לחיפה כשאבא שלי רוצה לראות את הנכדה וכיו"ב - וכל זאת תוך נסיעה על 100 קמ"ש עם קרוז קונטרול נעול - עם מינימום של רעש, ומקסימום של נוחות. היה חשוב לי מאוד מנוע בריא - נשבר לי מ4 צילינדרים - ורציתי מנוע מאוד פשוט ומטומטם, עם מינימום של 200 כוח סוס. וגם- משהו שאיביי יהיה פשוט מפוצץ בחלקים עבורו. (לכן בנזין- לדיזל יש פחות חלקים זמינים) לא שיפורים - חלקים רגילים. מסננים, מתגים וכו. אחרי הכל, ג'יפ לא בונה רכבים שהם שיא האיכות. זה מה יש. לי אישית לא כל כך משנה מה הסמל שיש מקדימה. כל עוד התצורה מתאימה, מצידי שיהיה לאדה. בקיצור- בסיס גלגלים קצר+ מנוע חזק+ טרנספר מכאני+ סרן חי+ חלקים זמינים= אני מרוצה.
כאן כמובן מתעוררת השאלה - אז מה עם שטח? כאן הקטע. אחרי 10 שנים של טיולים, עם ממוצע של טיול אחד בחודש, הבנתי: את כמריר אני לא אעשה כבר. מה כן? כל היתר. החל בימים רגועים של ציר המוסכים בקיץ וכלה בעשוש ורדית. ובשביל זה, לצען האמת, אין לי צורך ברכב שיהיה סופר קשוח. אני מכיר היטב את סגנון הטיולים שלנו. התשובה במצב כזה די ברורה: "יופי, קח גראנד וסע לשלום". האמת, גראנד לא התאים לי מבחינת רמת המורכבות המכאנית, לא בא לי מבחינת הגודל וגם יש לי נקודה חלשה בלב בכל הקשור ברכבים שהם אנדר דוגים. אחרי הכל, היה לי ספורטאז'.
תכלס, למצוא ליברטי לא היה קשה בכלל. המטרה היתה למצוא KJ משנת 2007 או 2006, בגלל שיש להם דיפרנציאל אחורי פתוח - ושיהיה ברמת הגימור הגבוהה יותר. לא כל כך בגלל הגימור, כמו בגלל הסיכוי הגבוה יותר שיהיה מדובר ברכב שלא ירד לשטח- ובגלל הקרוז קונטרול. היופי בליברטים הוא העובדה שחלקם הגדול נופל על אנשים שקונים אותם ונורא נלחצים מצריכת הדלק- ולא נוסעים בהם. מהרגע שנפרדתי מהקיה בדמעות (אמיתיות), לקחו 3 ימים עד שמצאתי ליברטי כמו שרציתי, עם היסטוריה מלאה לחלוטין ו80 אלף קילומטרים על השעון. בתולי לחלוטין, מבחור ששמר עליו והיה משוכנע שיום יבוא והוא ירד לשטח ונורא יטייל, אז הוא קנה לו עוד סט ג'אנטים.
כאן קיימת בעיה, שהכרתי היטב בתור בעלים של ספורטאז': ליברטי זה לא בדיוק רכב שמשפרים. יתרה מזאת, בישראל, ארץ המשטרה והאין ברירה, אין הרבה תמיכה "כבדה" לרכבים האלה בכל הקשור בקהילת חובבים. יש כמובן תמיכה תחזוקתית רגילה - הידע קיים והכבוד במקומו מונח, אבל זה לא שמסתובבים הרבה רכבים ממש משופרים שנצבר עליהם ידע. זה לא שאפשר להתייעץ עם הרבה אנשים על האם 4 אינץ' אכן דופק ציריות, או האם ARB קדימה אחורה אכן כדאי. בארה"ב זה מאוד תלוי למי הולכים ומה עושים. אני אישית היתי במוריס סנטר בפלורידה, ניגדתי לדלפק לקחת חבילה - והבחור חייך אלי ושאל בנימוס "למה שלא תקנה רנגלר". זה סיפור אמיתי לצערי.
אז נחזור רגע לליברטי. את הקיה לקח לי 7 שנים לבנות כמו שרציתי, בין היתר בגלל שעם השנים הטיולים השתנו וגם המשפחה. עם הליברטי לא היו לי שוםכוונות למשוך את העסק. תיק תק לבנות אותה ושלום. המטרה היתה לבנות רכב שיהיה "לייט אוברלנד", כלומר כזה שאפשר לנסוע בו ביום יום וגם להיכנס למדבר למשך יומיים - עם דגש דווקא על יום יום נינוח. עוד נקודה חשובה: הרכב צריך להיות פריק ומקורי. כלומר- תוך יום הוא חוזר להיות סטנדרטי אם צריך (אני חושב שאתם מבינים למה) והכל צריך להיות בנוי לרכב. כלומר בלי קומבינות, בלי ריתוכים, בלי לעשות יותר מדי דברים שימשכו תשומת לב לא רצויה. כלל האצבע המנחה: אך ורק חלקים שמיועדים ספציפית לרכב. נמרוד אמר לי פעם משפט חכם: "אתה אידיוט". אך מעבר לכך הוא גם אמר ובצדק שלא צריך להכריח מכונית להיות משהו אחר. עדיף תמיד לזרום איתה. אז ר חלקים שמיועדים.
בשלב הראשון נוצר צורך במערכת מתלים ראויה. הבעיה עם ליברטי היא שהמקסימים שאפשר לרכוש בישראל זה 2 אינץ'. יש כמובן גם הגבהות ספייסרים שעשויות מאותו פח שעשוי פח האשפה שבו הן צריכות להיות.......לגבי ה2 אינץ' - אני לא מזלזל בזה, אבל אני...אה....לא רוצה 2 אינץ'. הליברטי נמוך מאוד מהמפעל ומי שרוצה לעשות נגיד את הפאג'רים בלי שהטרנספר יקבל נשיקות לא יכול להתספק ב2 אינץ'. וגם עם 2 אינץ' קשה להכניס צמיגים ראויים. אז אחרי הרבה בדיקות הוזמן הTOMMUD של JBA. JBA מתמחה בג'יפים עם IFS מקדימה ובונה בין היתר ליברטים. הקיט שלי מגביה 3.5 ומטפל בכל הנקודות הבעיתיות שנובעות מהגבהה כזו. הקיט כולל זרועות עליונות ארוכות עם בולג'וינט שבנוי כמו טנק שרמן, 4 בולמים (בילשטיין אחור אולדמן קדימה), 4 קפיצים, הארכה למתלה האחורי הבעייתי של הליברטי ועוד כמה פיצ'יפקעס. אני בחרתי לעשות עוד כמה דברים למען השקט שלי - בגלל שהליברטי חולק תצורת מתלה עם הספורטאז' זצ"ל (הוא חי) חיפשתי על ההתחלה מזלגות קדמיים ארוכים יותר. לשמחתי בג'יפ אין חלק שאין למצוא משופר של MOPAR. מזלגות של ליברטי KK הוזמנו, הם ארוכים בסנטימטר. וכמובן שהדרייבשאפטים עברו כיול מאחור ומקדימה דאבל קרדן. את הפגוש קצצתי ממש טיפונת. וזהו. לפני חצי שנה קפצה לי ילדה לכביש באמצע רמת גן. למזלי זה נגמר ממש בטוב- אבל אני מבין היום שאם היתי עם פגוש מתכת, יש מצב שההורים שלה היו שמים עליה פרחים.
הלאה- עם ההגבהה בא כמובן התאבון לגלגלים נורמאליים. אני עם מקסיס מאז שאני זוכר את דרור ללא כרס. אז כמובן מקסיסים במידה המניחה דעתו של אדם. כאן נכנס עיניין הסרנים: לליברטי יש יחסי העברה למכביר- אני הלכתי על 4.10 במקום ה3.73 המקוריים. הם הגיעו איתי ביבוא מזוודה פירסט קלאס- אך בנתיים הם מותקנים אצלי במחסן, בגלל שאני שונא את הקטע של פתיחת סרנים וכיו"ב. עם זאת, כמובן שסרן אחד נפתח לצורך התקנת נעילה. הסרנים בליברטי הם ברובם קרייזלר 8.25- ואני הלכתי מאחור על LOKKA. לגבי הקדימה- אני כרגע לא זקוק. מה גם שהליברטי בורך בסרן קדמי שביר מאוד - ועוד משהו מבאס- זה רכב שאין לו לוקרים ידניים. אז הציריות כל הזמן מסתובבות. בקיצור- כרגע הקדימה פתוח וגם חופר קצת כשצריך בגלל בקרת היציבות האלקטרונית - שאגב, היא די עלובה. זמן התגובה שלה נמדד בחודשים. אני לא אגיד שאני "מחכה" לשבור את הסרן הקדמי כדי להסביר לאשתי שחייבים סרן ברזל, אבל כשזה יקרה אני לא בדיוק אכנס לאבל. עוד נקודה חשובה: בלמים. המקוריים בפח. יש דיסקים מחורצים ורפידות של POWERSLOT. והצנרת היא כמובן ברזל.
קובץ מצורף 115016
אחד הדברים שהיו חשובים לי, ולמדתי בעבר כמה פעמים בצורה כואבת, זה נושא עמידות המנוע. אלה לא רכבים צעירים וכדי שהרכב יחיה היטב בישראל הוא דורש הרבה אהבה. אז כמובן שהחלפתי בבית את כל הנוזלים, אבל הדגש שלי הוא דווקא על קירור ראוי. אז קודם כל, לצד הקולר המקורי לגיר יש גם קולר של היידן. הרדיאטור המקורי הועבר למכולת האשפה ליד הבית שלי - והוחלף ברדיאטור אלומיניום 3 שורות. הפאן קלאץ' המקורי נזנח לאנחות והוחלף בפאן קלאץ' SEVERE DUTY של היידן. והכי חשוב- מומלץ תמיד- יש ENGINE GUARD- כלומר חיישן טמפרטורה על הראש שמכויל לצפצף ברגע שיש בעיה. לאורך הדרך כשהתקנתי את החיישן ראיתי יתרונות מוחשיים בכל שלב, הפאן קלאץ' צרם קצת, הרדיאטור קצת - וכיו"ב. עוד נקודה חשובה: תרמוסטט מקורי פותח נדמה לי ב90. לי יש תרמוסטט של מישימוטו שפותח ב80.
קובץ מצורף 115018
הלאה, אחד התחומים שנורא חשובים לי זה הנושא של תאורה, בגלל הלילות. אבל לא רציתי לד באר ענקי של וואחשים (סליחה וואחשים), אז הלכתי על שניים דקיקים, אחד קדימה אחד אחורי. לקפה.
קובץ מצורף 115019
בפנים זה כבר סיפור אחר- כל המטרה היתה לבנות רכב שביום יום לא מרגיש כמו יום מילואים. אז אין בפנים שום דבר חריג. מאחור יש 2 מטפים, עזרה ראשונה, כלים וכו - ומקדימה העדות היחידה שיש לי לעובדה שהרכב מטייל היא מכשיר הקשר - הQYT החביב עם אנטנה שעולה לגג כשצריך. ("יחרימו לך במכס, בגלל זה זה עולה 300 שקל באיביי" אמר מישהו שניסה למכור ב800. הוא שיקר).
תכלס זהו. יש עוד הרבה דברים ששכחתי - אבל הפעם המטרה היא טפו טפו טפו להאריך ימים עם הרכב ולבלות בכביש בדיוק כמו בשטח.
