http://www.israelhayom.co.il/article/551633
http://www.ch10.co.il/news/433003/#.WuHPw38uAdU
Printable View
קובץ מצורף 119414
Sent from my SM-G930F using Tapatalk
בקצרה - אוטובוס, סחף, 25 ילדים, נכון ללפני שעה רק 15 נמצאו ומתוכם שניים במצב אנוש. חיפושים אחרי ה10 הנותרים.
Sent from my SM-G900F using Tapatalk
פשע!
תיקנו בדיוח, לא אוטובוס, אלא קבוצה רגלית במסלול.ציטוט:
נכתב במקור על ידי GodsFather
ראיתי דיווח שנמצאו עשרה ילדים מתים.
מטלטל.
אתה מכיר את הנחל?
נחל צפית,קטע קניוני,סולמות ודרגיות,מתקשה להאמין
שיש איזה בר דעת שהחליט להכניס קבוצה של נערים
למסלול למרות ההתרעות והמידע על השיטפונות מאתמול.
////
יהי זיכרם ברוך
Jeep Grand Cherokee ZJ 98 V8
Honda TRX300EX
4Z7BOZ
אסון נורא
אסון.
הלב כואב.
Sent from my LG-H960 using Tapatalk
מי שאישר את הטיול הזה צריך להכנס לכלא על רצח של 9 נערים שנרצחו בשל החלטה של איש חסר שיכול דעת
Sent from my iPhone using Tapatalk
אני מבקש להמנע מתגובות בסגנון טוקבקים כאן בפורום.
זה באמת לא המקום.
ואכן... אסון כואב. תנחומי למשפחות.
אסף.
כן אבל.. כמה זה רחוק מהאמת?ציטוט:
נכתב במקור על ידי asafk
להכניס טיול לקטע הקניוני של נחל צפית כשיש אזהרת שטפונות חמורה, ויום לפני היה כבר ארוע גשם חזק זה משהו אחר?
הלכתי בנחל הזה ברגל, מניח שגם אתה.
לחשוב על הסיטואציה של גל מים מגיע כשאתה בפנים זה איום.
חברים, הנעדרת האחרונה היא קרובת משפחה שלי, והפסיקו את החיפושים.
אנחנו מנסים לקבל אישור לחפש בעצמנו, אם יאושר אפתח שרשור נפרד.
אעדכן בקרוב.
מקווה לחדשות יותר מנחמות.
צער עם המשפחות רפואה שלמה לכל הנפגעים
Sent from my iPhone using Tapatalk
נמצאה הגופה וזוהתה בוודאות.
אסון גדול , ליבי עם המשפחות
אני גם מכיר אחת ההרוגות והולך להלוויה היום
תודה לכולם על המילים החמות.
במיוחד אני רוצה להודות לחברים הרבים שהתגייסו והציעו את עזרתם בקבוצה הפומבית ובצנעה בערוצים פרטיים.
עשרות אנשי שטח מנוסים העמידו את עצמם בכוננות לסייע אפילו כאשר הסיכויים היו קלושים מראש, והידיעה הזו חיזקה אותנו אתמול בלילה ועדיין מחממת את הלב גם ברגעים הקשים האלו ואני מבקש להודות לכולם מכאן. אנא ראו זאת כתודה אישית לכל אחד ואחת, מעומק ליבי.
אנחנו קוברים היום את אילן בר שלום, ותשע משפחות נוספות קוברות גם הן בטרם עת את יקיריהן האהובים לא פחות. יהי זכרם ברוך.
דבר שעלה באמד העיתונים ...
נמצא ליד אחת הגופות מוקש.
אני ורבים אחרים ששים ללכת לחפש שיטפונות .. ואני לפחות נזהר מאיתני הטבע. אבל אף פעם לא ניזהרתי באופן מיוחד ממוקשים .. לא חשבתי על זה אפילו.
חומר למחשבה.
כשנדב צלצל לא הייתי בבית. הייתי בארוע ולקח לי זמן להגיע הביתה. תוך כדי התארגנות לצאת הגיעה ההודעה שכבר אין צורך.
אבל ...
כל המחפשים שכן היו והתהלכו בינות לשדה מוקשים ... האסון הנורא הזה היה יכול להיות הרבה יותר גדול.
Sent from my iPhone using Tapatalk
הגופה של אילן נמצאה בשדה מוקשים. ידעו את זה מראש ולא היה שם חיפוש רגלי. גם החילוץ היה עם מסוק מהסיבה הזו בדיוק. אף מחלץ לא נחשף לסיכון הזה רגלית.
הכוחות בשטח היו מודעים לזה, וגם חזרו על הנושא של שדה המוקשים מיספר פעמים.ציטוט:
נכתב במקור על ידי גיא
כל הוותק שלך בשטח ואף פעם לא חשבת על זה?
למשל בגולן, אחד האיזורים הממוקשים בעולם, ישנם שבילים שעוברים בין שדות המוקשים כשהגדר משני צידי השביל, לא שמת לב לזה?
כל אחד צריך לחשוב טוב לאן הוא ניכנס, כאחד שיוצא הנדסה קרבית מוקשים ניסחפים וזזים ממקומם, עם השנים הופכים לרגישים יותר ויותר, סוגים שונים וכו', מציע לכל מי שמטייל שיקח לתשומת ליבו.
הוותיקים פה עוד זוכרים בטח את טיולי המצרר...
צביקה והויטרה...?ציטוט:
נכתב במקור על ידי ניר ל
בשיטפונות כשהמוקשים עלולים להיסחף ...ציטוט:
נכתב במקור על ידי נדב ש.
לא. על זה לא חשבתי.
ברמה׳ג או בבקעה אני כן מודע למפה ולסימונים שעליה ...
Sent from my iPhone using Tapatalk
גיא,
זה אזור מסומן כממוקש הרבה מאד שנים.
גם בבקעה ניסחפו מוקשים, בנחל בזק למי שמכיר, לפני עשור או יותר, המוקשים הגיעו לכביש וכוחות הצבא ומשטרה סגרו אותו.ציטוט:
נכתב במקור על ידי גיא
זה משהו שקורה כל הזמן, נכון בגולן הקרקע סילעית יותר אבל זה יש מקומות שפחות, זה תלוי גם בסוג המוקש, מוקש גם יכול להיתפרק(ניזקי טבע) ולהישאר רק עם עם המנגנון וקצת חומר נפץ עליו.
אז ככה:
שני ילדיי בוגרי מכינות קדם צבאיות. הבת, בוגרת מכינת "בני ציון" (כן. המכינה המדוברת...) והבן, בוגר מכינת חצבה וכרגע מדריך במכינת לכיש.
ביתי היתה אמורה להצטרף לגיבוש הזה כחובשת קרבית (השתחררה מצה"ל לפני פחות מחודשיים) ואילוצי עבודה מנעו זאת ממנה.
אחרי האסון, ישבתי עם רעייתי ושאלנו את עצמנו איך היינו מגיבים אם הילדים שלנו כחניכים או אפילו היום, כשהבן (עם רקע של סמ"פ בצנחנים) והבת (כאמור עם רקע של חובשת קרבית), היו מספרים לנו שהם עומדים לצאת לגיבוש בדרום (כאמור - כחניכים או כמדריכים / מלווים), כשהתחזית היא לשטפונות.
ובכן אין ספק שהיינו מתחקרים אותם בכל הקשור למסלולים ולאמצעי הבטיחות.
אין ספק שהיינו מזהירים אותם לא לעשות שטויות ולא לקחת סיכונים.
אין ספק שהיינו דורשים מהם לדווח לנו כל הזמן מה המצב.
ו... אין ספק שלא היינו אוסרים עליהם לצאת למסע הזה.
למה?
כי למדנו לסמוך על מערכת החינוך, מערכת החינוך הלא פורמאלי ועל הצבא - בעיניים עצומות.
לא היינו מעלים על דעתנו שהפקדנו את ילדינו בידי מורים / מדריכים / מפקדים שאינם ראויים לכך.
תמימות? נאיביות? טימטום? עצימת עיניים?
לא יודע.
אבל זו האמת. כואבת ככל שתהיה.
ו... כן! היו נורות אזהרה. כבר היו במכינה הזו כמה וכמה תקלות בטיולים אבל עדיין, האמון במערכת היה כנראה אבסולוטי.
הבת אגב כועסת על עצמה שלא הצליחה לשכנע את מקום העבודה לאפשר לה לצאת לגיבוש הזה. היא משוכנעת שהייתה יכולה להשפיע ולגרום לשנות מסלול או לחילופין, לסייע לחלק מהנפגעים. אפילו לרגע אחד אין לה מחשבה של "טוב שלא יצאתי. יכולתי להיות ברשימת ה..."
כנראה שכולנו למדנו להיות נאיבים מדי.
צר לי אבל זה לא קשור לאמצעי בטיחות תחקירים היתייעצויות או סיכונים, ועם כל הכבוד(ויש) גם לא לרקע צבאי.
זה קשור נטו להכרה עם תוואי השטח, מי שמכיר יודע שכאשר יש התראה על סכנת שיטפונות לא ניכנס למסלולים האלה, שיטפון זה דבר לא צפוי ואף אחד לא יכול לחזות באיזה שעה בדיוק הוא יתרחש.