רכב נשמה או רכב "מיבש כביסה"?

בעקבות השירשור הזה:http://www.jeepolog.com/forums/showt...687#post873687

שירשור שנחטף למחוזות פילוסופיים של מהות התרבות המוטורית חשבתי שיש מקום לדיון נפרד בשאלה שבכותרת.

האמת התפלאתי מאד לקרוא שם אמירות של אנשים שאני מכיר ומוקיר שאותי כחובב רכב מושבע מקוממות-

יואב פולס שמעדיף לשתות קפה בשוקצפון או לשתול רקפות במקום להתעסק עם רכב השטח שלו (סליחה יואב אבל לא מסוגל לקרוא לטויוטה לנד קרוזר בשם הגנרי ג'יפ..)- זה אותו יואב שרכש ותיחזק באהבה זמן מה אלפא סוד אספנות??? זה דיסוננס לא מוסבר.

או בועז אברהמי שמעולם לא מצא נשמה בברזלים אבל מחזיק ומטפח באהבה ג'יפ גרנד צ'רוקי ZJ ישן - כאילו דא??

רכב מבחינתי ומבחינת רבים וטובים שמגדירים עצמם כחובבי רכב או חובבי נהיגה הוא לא עוד איזה מוצר צריכה שבמקרה הזה כל תפקידו מסתכם בלשנע אנשים או סחורה על פני היבשה מנקודה א' לנקודה ב'- רכב זה נשמה רכב זה לא מייבש כביסה!!!!

כמה תערוכות של מייבשי כביסה יש? כמה ירחונים של מייבשי כביסה יש? כמה כתבי מייבשי כביסה יש? כמה פורומים אינטרנטיים, תוכניות טלויזיה, ערוצי יוטיוב ןכן' של מייבשי כביסה יש? איזו תרבות מייבשי כביסה יש? נו טוב הבנתם הרעיון.

נכון אולי באמת רוב משתמשי הרכב מתייחסים אל רכב כמוצר שצריך לשנע אותם ממקום למקום בבטחה ביעילות בלי להטריד אותם יותר מדיי ואולי בכלל עדיף מבחינתם שהרכב ינהג בעצמו ויותיר להם פנאי לעסוק בדברים החשובים באמת כמו לצלם סלפי לאינסטוש עם שפתיים משורבבות כמו של דג....

כן כן הדבר קורה כבר היום רוב הרכבים המודרניים עמוסי בקרות שנוטלות מהנהג את תפקודי הנהיגה, בקרת שיוט אדפטיבית, בקרת סטייה מנתיב, סיוע בלימת חירום ו"הדובדבן שבקצפת" רכב אוטנומי לחלוטין שעוד מעט ישתלט על העולם.....עבור רוב אוכלוסיית משתמשי הרכב זו הפיסגה המוטורית...להיכנס לאיזו קופסה חשמלית חרישית לאמר בקול את מחוז חפצם והקופסה תקח אותם לשם......בעעעעהההההה

סיוט מבחינתי ששווה ערך לאפוקליפסת הזומבים שכל כך נפוצה בסרטי המד"ב....כל העולם יהפוך לזומבים של נהיגה, דינוזאורים זקנים שעוד רוצים לנהוג כמוני יכלאו בשמורות מצומצמות ומגודרות שם יתנו להם להשתעשע בדבר המוזר והמיותר הזה שנקרא ל"נהוג ברכב.."

יכולתי להמשיך ולדון ולשפוך את רחשי ודאגות ליבי בעניין אבל חייב להתחיל בהכנת ארוחת השבת....אז יאללה תנו דעתכם רכב נשמה? רכב מייבש כביסה? צ'ירוקי או פרדו.....

מילא לא לטפל בג׳יפ בעצמך אבל לשתות קפה בשוקצפון זה מה שעושה ליואב את הכיף?
אני אוכל שם צהריים כמעט כל יום ומוכן להגדיר את ההעדפה הזו כאחד משיאי ההשפלה לסטייל.

שלמה, אל תתבלבל, הייתי מחזיק רוביקון במקום ה ZJ אם הייתי מספיק עשיר או טיפש.



Jeep ZJ V8 98
Honda EX300 94

אם הייתי עשיר או טיפש .. היתי מחזיק אחד מכל אחד .. כל מה שנמכר עם ידית הילוכים אחת או שתיים או שלוש ....

אבל כשצריך לחיות תוך כדי ... רוב בני האדם לוקחים מה שנכנס בתקציב ומאפשר חיים נוחים ככל האפשר.

זה למה יש לי מה שיש לי. ואני עדיין מבסוט.


Sent from my iPhone using Tapatalk

שלמה אתה צריך סיקס חבוט ואספנות בחנייה...

אפשר גם וגם...??

אסף.

אם הייתי מספיק עשיר היה לי זמן לטפל ברכב ישן עם נשמה.

Sent from my LG-H870DS using Tapatalk

שלמה, ידידי המלומד....
אחרי הרבה שנות לנדרובר, ועם שלושה ילדים יחסית קטנים בבית, או בוא נאמר לא גדולים, עם עבודה אינטנסיבית מאוד שעכשיו ירד הלחץ משמעותית (ועבר ליוזר אחר באתר), אני לא רוצה לשכב מתחת לג'יפ. או לטויוטה או לפיג'ו. פשוט לא רוצה. לא כיף לי.
שוקצפון היה דוגמא. הייתי בו בדיוק פעם אחת בחיי, בחנות יין של חבר. בכל רגע נתון אני חוזר לשתות עם החבר יין ולא שוכב מתחת לג'יפ.
אני מאמין גדול בתפיסה שאומרת שכל אחד יעשה את מה שהוא מתמחה בו. אני לא מכונאי, ולכן 'דברים של מכונאים' לא מדברים אלי.
אני בעולמות השטח מאז 1998, עת הייתי צעיר, יפה, רזה, שרמנטי, רווק, וצנוע. עבור מאז 22 שנים. מה שהתאים לי כשהייתי צעיר, לא מתאים לי היום.
בעבר החזקתי סיטרואן וולקן. אהבתי אותה מאוד. מאוד מאוד. לפני כמה שנים החלטתי לקנות אחת כזו בשביל הכיף. אחרי סיבוב קצר הבנתי שזה לא היא, זה אני. היתה לי פיג'ו 309 מודל 87'. לפני כשנה רכשתי לעצמי פיג'ו 309 מודל 93' בשביל הכיף. אני נהנה ממנה מאוד. לטפל בה? חס ושלום. יש את ישראל ממוסך 'סע קל'.
את האלפא סוד שהזכרת החליפה טויוטה סליקה. רכב שרק מלהסתכל עליו אתה משפריץ. (בדימיון אתה רואה כמובן את גרסת הראלי). בפועל זו היתה טויוטה קרינה קופה, עם גיר ידני. אני יותר נהנה לנהוג ב 309 עם ה 75 כ"ס שהיו לה ב 93' מאשר בסליקה עם 150 כ"ס שהיו לה ב 93'.

אתה פוסל אותי על ח'תכת בצל? העדפות משתנות, טעמים משתנים, השטח עבורי הוא מפלט מכל העולם, שקט מוחלט וחברים טובים. יתרה מכך, בשלוש השנים האחרונות שהיו אינטנסיביות מאוד, מצאתי את עצמי מגיע לסופ"ש בלי אנרגיות לגרור את עצמי לשטח. רק רוצה לשבת בבית בשקט ולראות 'בוב ספוג'.

בין לבין עוברים על אנשים אירועים ותהליכים, שבסופו של דבר מתחדדת ההבנה מה מתאים ומה לא. זה נכון לגבי תחביבים והתעסקויות וזה נכון שבעתיים לגבי איזה אנשים אתה רוצה שיהיו לידך.

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי יואב פולס

בין לבין עוברים על אנשים אירועים ותהליכים, שבסופו של דבר מתחדדת ההבנה מה מתאים ומה לא. זה נכון לגבי תחביבים והתעסקויות וזה נכון שבעתיים לגבי איזה אנשים אתה רוצה שיהיו לידך.

---

איזה יופי שיש פה כל כך הרבה אנשים מוכשרים יכולים לכתוב יותר ממני את מה שאני מרגיש :)

+++++1


Sent from my iPhone using Tapatalk

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי KOOKE

כמה תערוכות של מייבשי כביסה יש? כמה ירחונים של מייבשי כביסה יש? כמה כתבי מייבשי כביסה יש? כמה פורומים אינטרנטיים, תוכניות טלויזיה, ערוצי יוטיוב ןכן' של מייבשי כביסה יש? איזו תרבות מייבשי כביסה יש? נו טוב הבנתם הרעיון.

---

יש ויש. אל תזלזל.

https://www.homeappliancesworld.com

שלמה,
בהתחלה חשבתי שרק אני לא מבין, אבל לפי התגובות, גם האחרים, כל אחד הבין משהו אחר (עובדה שכל אחד התבדר למחוז אחר).

אתה יכול בבקשה לחדד.

מאז ומתמיד דגלתי בהפרדת רשויות:
רכב לסינג שמעביר אותי (בפקקים) מנק׳ א׳ ל ב׳, במינימום סבל, ורכב שטח, כזה שאוהבים, מטפחים וגורם לך לחייך חיוך של ג׳ריקאן קרוע, גם בנסיעה מנהלית.
אבל, לפני שנתיים התברר לי שההפרדה הנ״ל דורשת fine tuning.
התובנה הגיעה בעקבות נסיעה לרמת הגולן בדיפנדר, הדרכה של טיול וחזרה למרכז באותו היום.
הנסיעה הזאת סחטה אותי עד דק והחיוך באותו היום היה במקרה הטוב אומלל.

כך עזבתי את הדיפנדר המדוגם שהיה איתי 12 שנים והחלפתי ברוביקון חדיש שאין לי שום יכולת לטפל בו.
מצטער על ההחלפה? לא
מתגעגע לטיפולים שהייתי עושה לבד? גם לא
מתגעגע לדיפנדר? לא ממש
הזדקנתי? כן
מרוצה מהנוחות? מאוד


Sent from my iPhone using Tapatalk

חלק כאן מזהים רכב שאני קורא לו רכב נשמה כרכמ שמחייב לטפל בו לבד- ולא זו כוונתי.

כל חיי החזקתי רק רכבים שגרמו לי לעונג ולחיוך מאוזן לאוזן רק מלהסתכל עליהם לא כל שכן לנהוג בהם - אבל מעולם לא טיפלתי בהם בעצמי.

כן דברים קטנים כמו תוספות ודיגומים שיכולתי לעשות לבד בכיף - מיכאני לא.

זיו אנסה לחדד

מבחינתי רכב נשמה זה רכב שיש לו איזה ערך מוסף מעבר ליכולת לשנע אנשים מנקודה א' לנקודה ב' - ערך מוסף מבחינת חכולות, מבחינת עיצוב, מבחינת היסטוריה ומיתוג מבחינת חווית הנהיגה וכו'

אנסה להמחיש את כוונתי בפירוט חלק מהרכבים שהיו לי-

רכבי שטח דיסקברי דור 1 דיזל ידני, דכמה דיסקברי דור 1 בנזין אוט', סופה ארוכה סגורה ידנית, דיפנדר ארוך, ניסאן פטרול וכיום רנגלר סהרה משודרג לרמת רוביקון. כן רכב השטח הראשון שלי היה דווקא "רכב מייבש כביסה" נרכש בזמנו כחדש מהחברה - ניסאן טראנו ארוך בנזין ידני.

גם ברכבי הכביש השתדלתי לבחור את הרכבים היותר מעניינים שעשו לי את זה - הראשון היה אינוצ'נטי, אחריו אלפא סוד 3 דלתות תלתן ירוק, סיטרואן ZX וולקן, סאאב 9-5, פולו GTI, אינפיניטי G37 ועוד

ברכבים הכי "בנאליים" שהיו לי גם הם היו ייחודיים - סיטרואן BX ומרצדס C-200 קומפרסור שנת 2002.

מעולם לא הייתה לי ליסינג משפחטומטית....

מקווה שעכשיו קצת יותר מובנת ההגדרה שלי לרכב נשמה

- - - Updated - - -

חלק כאן מזהים רכב שאני קורא לו רכב נשמה כרכמ שמחייב לטפל בו לבד- ולא זו כוונתי.

כל חיי החזקתי רק רכבים שגרמו לי לעונג ולחיוך מאוזן לאוזן רק מלהסתכל עליהם לא כל שכן לנהוג בהם - אבל מעולם לא טיפלתי בהם בעצמי.

כן דברים קטנים כמו תוספות ודיגומים שיכולתי לעשות לבד בכיף - מיכאני לא.

זיו אנסה לחדד

מבחינתי רכב נשמה זה רכב שיש לו איזה ערך מוסף מעבר ליכולת לשנע אנשים מנקודה א' לנקודה ב' - ערך מוסף מבחינת חכולות, מבחינת עיצוב, מבחינת היסטוריה ומיתוג מבחינת חווית הנהיגה וכו'

אנסה להמחיש את כוונתי בפירוט חלק מהרכבים שהיו לי-

רכבי שטח דיסקברי דור 1 דיזל ידני, דכמה דיסקברי דור 1 בנזין אוט', סופה ארוכה סגורה ידנית, דיפנדר ארוך, ניסאן פטרול וכיום רנגלר סהרה משודרג לרמת רוביקון. כן רכב השטח הראשון שלי היה דווקא "רכב מייבש כביסה" נרכש בזמנו כחדש מהחברה - ניסאן טראנו ארוך בנזין ידני.

גם ברכבי הכביש השתדלתי לבחור את הרכבים היותר מעניינים שעשו לי את זה - הראשון היה אינוצ'נטי, אחריו אלפא סוד 3 דלתות תלתן ירוק, סיטרואן ZX וולקן, סאאב 9-5, פולו GTI, אינפיניטי G37 ועוד

ברכבים הכי "בנאליים" שהיו לי גם הם היו ייחודיים - סיטרואן BX ומרצדס C-200 קומפרסור שנת 2002.

מעולם לא הייתה לי ליסינג משפחטומטית....

מקווה שעכשיו קצת יותר מובנת ההגדרה שלי לרכב נשמה

אז נגיד שהבנתי למה אתה קורא רכב נשמה, ואני מאוד מתחבר לגישה הזו, אבל למה ניסן טראנו זה מכונת כביסה בעיינך?
יש פה אנשים שאוהבים ומשקיעים בטארנו, לא פחות ממה שאתה משקיע ברכבים שלך (אתה פעם חשבת להחליף מתלים נפרדים לסרן חי???).

ובקיצור, אם אני מתחיל להבין מה אתה מנסה להגיד - אז הכל בראש שלך.
אותו הרכב שבישביל אחד זו מכונת כביסה, זה רכב נשמה בשביל מישהו אחר.

וכן, רוב האנשים פה, מתייחסים לרכב שלהם, הרבה יותר מסתם רכב שמעביר אותך מ A ל B.

אם שבועיים שלושה אני לא יוצא לטיול עם הג'יפ, אני מתחיל להסתובב איתו בעיר לסידורים כי חסרה לי הנהיגה עליו... :-)

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי נמרוד

יש ויש. אל תזלזל.

https://www.homeappliancesworld.com

---

אילו יכולנו לעשות סקר בין גולשי/קוראי הדבר ה זה, באיזה אוטו הם נוסעים....
חותם לך שרובם על טויוטה.

השאלה היא מה הם היו קונים בשביל הנשמה...

אני מסכים עם הרוב,
אתם פשוט זקנים. אלה שזקנים מספיק ועשירים מספיק קונים חזרה את אהובי "ילדותם" פחות במטרה לנהוג בהם יותר במטרה ללטף אותם ולהסתכל עליהם כמה שיותר לפני שהאלצהיימר מתחיל לתת אותותיו.

לי יש נשמה יתרה :) - סיקס מדוגם לשטח ( הגיע כבר לגיל אספנות ) , טנדר סמוראי 87 ( משמש גם לעבודה ומוכר בעסק ) , סיטרואן דה שבו 1965 ושני טוסטוסים - .I.C.M .
את כל הרכבים האלו שיפצתי בעצמי - הכל כולל כמעט הכל ( חוץ מהצביעה הסופית ) .
את כל עבודות הפחחות , מכונאות , חשמל , מסגרות , עשיתי במו ידי .
מאוד נהנה מהמוצר המוגמר .
ביומיום מתנייד עם קטנוע 250 ( איזור תל אביב והמרכז ) ובים שישי חייב להרגיש את אחד הרכבים לפחות .
הסיקס אצלי זאת דרך חיים - כמעט 40 שנה !!! ואני משתדל לתבלן לעצמי את החיים כל הזמן .
את הסיקס והטנדר פשוט לא אחליף ( אולי בקלנועית :( ) כמו שאת זוגתי ( הנוכחית :cool: ) לא אחליף - וזה ממש לא משנה כמה ממון יציעו לי .
במייבש הכביסה נוהגת זוגתי ביומיום , אך בסופשי"ם גם היא מצטרפת לטיולים ( כולל לינת שטח - גם בחורף ) , ואנו כבר עם קואליציית נכדים מכובדת מאוד .

אילן

הנסיון להכניס רכבים להגדרה כנ"ל נואל, לטעמי.
הדבר היחיד שמעניין זה אם אתה אוהב את הרכב שלך/אוהב לנהוג בו/לראות אותו/לטפל בו... לא משנה מה.

הדבר האחרון שמעניין זה מה אחרים חושבים עליו, ואפילו עוד הרבה פחות מעניין, זה מה עיתונאי רכב חושבים עליו, או "מומחים" אחרים לרכב.

לגבי ה"למה אתה אוהב? " : חסר כל משמעות. אתה אוהב וזהו.

״זן ואמנות אחזקת רכב שטח״..

שלמה,
כמו שאני רואה את העניין, זה בסוף העדפה אישית.
אחד מתייחס לרכב מסוים כ״מייבש כביסה״ ואחר יתייחס לרכב עם אופי של הראשון כאסון על גלגלים..

קח לדוג רכבים מחוספסים בקצוות של הסקאלה ברכבי שטח ותיקים בארץ, דגש על המידבר לצורך העניין.
למה מידבר?
כי זה רוב השטח שיש לנו והמקום האמיתי שאפשר בארץ הזו להרגיש מרחב ואפשרות לימים שלמים בלי כביש באמצע.
וגם כי ככה אני אוהב..

סופה זה סוס ערבי במדבר.
פרצי מהירות, פיוז קצר, תרתי משמע, לא הרבה ציוד, וצמא.
עם סוס/סופה, לא נוסעים לאט בסופו של יום.

בצד השני, היילקס ישן/דיפנדר.
זה גמל.
סגפן, עמיד, עמוס בכל מה שצריך/רוצים (חושבים שרוצים..) רגליים (מתלים) ארוכות שיודעות לשכך טוב מאד כשצריך, אבל רוב הזמן, מתקדם ברוגע, באותו הקצב כל היום, כל יום.
הסופה תעקוף אותו 20 פעם ביום ולקצה המסלול הם יגיעו יחד.
לגמל ולסוס שניהם יש אופי בלתי ניתן להכחשה, וכאן זה נכנס לפילוסופיה של איזה אופי אתה, ואיך עוברים את אותה הדרך.

נסעתי הרבה מאד עם סופה.
נסעתי ועבדתי עם עם רכבי שטח אחרים.
נהנתי מהרכבים עם הרבה כוח וביצועים.

הרבה יותר מדבר אלי הגמל.

אם הייתי יכול, הייתי ממשיך בקו הזה ללנדקרוזר 79, מאותן סיבות, אבל זה כבר ״גמל על סטרואידים״..

דורון, מאד מתחבר למה שאתה מתאר

לרוב מטייל במדבר לרוב אוהב "קצב של גמל" אבל לפעמים אוהב לתת "דהרה" בקטעים קצרים שמאפשרים זאת.

כמובן שגם אוהב לטפס סלעים...

אז היום הרכב שיש לי יודע לעשות גם וגם. הרנגלר JK עם המנוע 3.8 שונה מאד באופי פעולת המנוע והגיר מהסופה הוא הרבה יותר רגוע.

מסכים שההגדרה מהו רכב נשמה ומהו רכב מכונת כביסה היא מאאאד סובייקטיבית ותלויה בהעדפות האישיות של כל אחד

יחד עם זה לדעתי יש חלוקה דיי ברורה בין כאלו שהם חובבי נהיגה ומתמקדים בחווית הנהיגה ובכל אותם פרמטרים נוספים ובין אלו שהרכב עבורם הוא עוד מוצר צריכה קצת יותר משוכלל שנועד לשנע אותם בכביש ומתייחסים אל הנהיגה ככורח מחייב ולא כחוויה מהנה.

שלמה,
אחרי שחילקת את העולם לשני סוגים, אני מחשיב את עצמי סוג אחר.
אני מאוד נהנה לעבוד על הטרופר שלי ולתחזק אותו, אבל הנהיגה עצמה, היא לא הנקודה.
הטרופר הוא אמצעי לטייל בטבע.
ולכן, אם אפשר להגיע בקלות, אני אעדיף לא לשבור את האוטו....
ולא, אני לא יוצא לבוץ כדי לשקוע, ולא לסלעים כדי לשבור.
בסופו של יום, הטרופר מיועד להביא אותי מנקודה A לנקודה B :-)

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי ד ו ר ו ן

״זן ואמנות אחזקת רכב שטח״..



סופה זה סוס ערבי במדבר.
.

בצד השני, היילקס ישן/דיפנדר.
זה גמל.
.

---

אז מה זה ג'ימני/סמוראי ? עז בועטת ודקיקת גזרה ?

העלת את הפוסט ברגע רגיש מבחינתי
פאגרו 99 מנוע בנזין 3500 נעול אחורה קדימה
הביא אותי בטיולים כול שבועיים לכול חלקי הארץ ב8 שנים האחרונות
השקעתי בו זמן וכסף הבדיחה הרגילה שהמכונאי שלי
קנה את הוילה שלו מהתיקונים והשיפורים שלי
ואישתי יודעת שהיא בעצם הפילגש והפאגרו הוא האהובה האמיתית

ואז בשבוע שעבר נגנב הפאגרו במצפה רמון ונעלם כלא היה

קניתי רנגלר מפונפן ומסודר ויקר להחריד ואני מקווה שאוכל להתאהב בו
כמו שהייתי בפאגרו אבל רק ימים יגידו

הכי חשוב זה להנות מהטבע

אמירם קודם כל תתחדש.

וואלקם לעולם הג'יפ

מקווה שהג'יפ החדש שלך לא קורא כאן כי אחרת היה נעלב שקראת לו מפונפן.

מפונפן זה התיאור האחרון שהיה עולה בדעתי כדי לתאר רנגלר....

אם כי בארה"ב יש בהחלט דוגמאות לרנגלרים מפונפנים על צמיגי חתך נמוך ים לדים וקישוטים זוועה כזו למשל:

קובץ מצורף 126996

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי elibaba

אז מה זה ג'ימני/סמוראי ? עז בועטת ודקיקת גזרה ?

---

לגמרי עיזה.

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי KOOKE

מקווה שהג'יפ החדש שלך לא קורא כאן כי אחרת היה נעלב שקראת לו מפונפן.

---

רק הדיפנדרים יושבים על הפורום וקוראים, אוי לבעלים שילכלך על שלו.

ההבדל בין ילדים לגברים זה עלות הצעצועים.
כל אחד והתחביבים שלו.

אישתי נסעה תקופה על xj
והייתה מבסוטה.
טיילנו בו מעט הוא היה צפוף לנו והילדים היו קטנים לטיולים.

באיזה שלב הוא נמכר ובמקומו בחניה התייצב גראנד wk.
גדול. מפונפן. שמור ומלוקק.
אחרי סדרת שיפורים ארוכה הוא נותר גדול מפונפן ומלוקק. זה רכב נהדר ביומיום. יש לו נשמה אמריקאית למרות שיש לו בכלל מנוע מרצדס דיזל.
הוא גם נוסע לא רע בשטח אל מול הציפיות שלי.
אבל מה- איפה אתה ואיפה השטח כשאתה יטשב במושב עור עטוף ברכות פלסטיקים ושמשות כהות...
הילדים ממושבי הבוסטר בקושי רואים משהו.
מבחינתי נאבד חלק גדול מהכיף.
אני מאוד אוהב לתחזק אותו לבד.
זה השקט שלי.
הזמן שאני מזיע שכוב על הגב עם עצמי ומתלכלך בטיפול כזה או אחר.
אבל עדיין נשהו חסר.


בחניה המקורה עומדת הסופה.
שיקרתי לעצמי שאת הגראנד אשפר כשאמכור את הסופה.
פחחח.. בא איש נחמד עם כסף, הרבה אפילו. אישתי הסתכלה לי בעיניים ואמרה לי- תמכור ומה אז?
נשארתי עם האהבה הגדולה.
אוטו שהטיפול בו הוא כמו שיחה עם חבר וותיק על בירה.
שהילדים מבקשים רק לעשות סיבוב קטן.
שאתה מרגיש שהוא חלק מהמשפחה ומהנוף של הבית.
היא לא מביאה אותי מ א ל ב.
היא לא פרקטית בעליל.
היא עושה לי הרבה פאן בטיולים.
היא מחזיקה את הנוסטלגיה הזוגית שלי עם האישה.
הילדים שלי חולים עליה בטירוף.

אז היא לא מייבש כביסה.
גם הגראנד ממש לא מייבש כביסה.

אני נהנה לעבוד עליהם.
לטייל בהם.
להשקיע בהם.
שניהם לא באמת דבר חיוני בחיים שלי משום בחינה.
אבל כל אחד והתחביבים שלו.

זה הולך להיות ארוך, אז תנשמו עמוק.
את דעתי אתם יודעים. אני אוהב מכוניות.

יש לי ג'יפ. ייחודי, עם אופי, עם נשמה יתרה.
הוא גס ומחוספס, לא פרקטי בעליל. הוא מתקיל אותי מדי פעם בצרות ומסבך אותי עם הרשעויות, אבל הוא באמת נאמן ואני מאוהב בו. אני לא מקביל אותו לחיות כמו דורון, שאולי נהג הרבה בסופה לטענתו, אבל מעולם לא היתה סופה ששייכת לו. אז הוא טועה ומטעה...... לא כלבים ולא חתולים, לא סוסים ולא גמלים, ה"סוס" הזה (שהוא יותר חמור-פרא, או חזיר בר) הוא ג'יפ, והגמלים המבוייתים והישנוניים של דורון הם בתכל'ס משאיות קטנות.... אבל הוא אוהב את הגמל הספציפי שלו לא פחות משאני אוהב את הסוס שלי ועל כך אני יכול רק לפרגן לו ולהעריך אותו. מה גם שה"גמלים" מהדגמים שהוא הזכיר, מאוד אהובים עלי ובהחלט בעלי נשמה. ללא מרכאות.
היו לי עוד שלושה ג'יפים קודם לכן. כולם היו מאותה משפחה עתירת נשמה עם DNA אמריקאי שנולדו בישראל במסגריות נידחות בחיפה ובנצרת שספק חיברו, ספק הדביקו את חלקיהם זה לזה בדבק מגע ומוחטא-סמארק, מעורבים בפירורי חלודה, רק כדי שאני אפרק ואבנה מחדש, טוב ועמיד יותר.
אבל נעזוב את הג'יפים. נדבר על פרייבטים.

יש לי גם פרייבט. אירופאי. סוג של "מייבש כביסה".
הוא לחלוטין מייבש כביסה למרות שאם באמת אתעקש ואשתדל, הוא יכול להיות די מהנה לנהיגה בדרכו (הפלטפורמה נכונה ומתנהגת נפלא למרות שיש לה שתי דלתות מיותרות וצבע נוראי, אבל חסרים לה סמ"קים וסוסים במנוע, ובעיקר חסר לה גיר אמיתי של בנים + דוושת מצמד. החסרונות הללו קריטיים עבורי). לא הייתי רוכש אוטו כזה בכספי, אבל בדרכו בתוך המשפחה, קיבלתי אותו, למדתי לאהוב אותו והוא יישאר שלי עד שימות. עניינים משפחתיים שלא זה המקום להכנס אליהם.

אני מכיר המון מכוניות. נו, לנהוג במכוניות ולספר איך היה, זו היתה עבודה די עיקרית שלי עד לא מזמן. ויש הבדלים ביניהן, אוהו איזה הבדלים. היו לי גם פרייבטים. כמה. רובם היו "בעלי נשמה" והיו נהדרים. כולל דגמים ומותגים ממוצא גרמני, ספרדי, איטלקי, אנגלי וגם צרפתי, שבעיני ה"מומחים" נחשבים לצרעת לשמה. רק פעם אחת ויחידה, ברגע של חולשה ותחת לחץ לא מתון בכלל, התפתיתי ל"מייבש כביסה" יפני, שהתגאה במוניטין של "אמינות ושמירת ערך" לזמנו. זה כמובן היה חרא מוטורי מזוקק - הן על הכביש והן באחזקה. גם נוסע רע, גם לא נוח, גם לא אמין בכלל. הנדסה יפנית קפדנית עאלק, ערימת אשפה ממונעת שלא חלמה לדגדג את הזרת של אותן אירופיות מושמצות שכולן ביחד וכל אחת ואחת מהן לחוד היו אלף דרגות מעליה הן על הכביש והן באמינות. הספיקה לי ההתנסות הקצרה הזו והיום אני יודע שלהבא אני בוחר מכוניות לעצמי רק לפי מה שאני מרגיש ורוצה ומתחבר, ולא לפי דעת העדר הבור והנבער, שמחזיק בשלל אמונות תפלות, חצאי אמיתות וסיפורי סבתא. מבחינתי מכוניות לא נשפטות לפי מוצאן העדתי - יש דגמים מוצלחים ויש כאלה שלא. יש מכלולים וקומבינציות שידוע מראש שמזמינים צרות ומי שמעט שכל בראשו פשוט יימנע מהם. זה הכל.

אוטו שאני קונה לעצמי, בכסף שירקתי דם כדי לחסוך ולאסוף, שקל לשקל, אגורה לאגורה, מוכרח להיות עם נשמה. גם כשמדובר באוטו שרק לוקח לעבודה ובחזרה.
"אוטו עם נשמה" צריך להיות מהנה לנהיגה. כזה שאני אוהב לנהוג בו ואוהב אותו. כזה שאצבור איתו חוויות. כזה שכשאגיע לאן שצריך ואחנה אותו, אכבה את המנוע ואצא ממנו, אתעכב להביט בו עוד כמה שניות.
הוא לא מוכרח להיות הכי מהיר אבסולוטית, כי גם אורווה דו ספרתית יכולה להספיק כדי להתמודד עם משקל קל ויחסי העברה נכונים.
הוא גם לא מוכרח להתנהג הכי מושחז - לפעמים התנהגות מאתגרת היא, נו, מאתגרת להוציא ממנה את המיטב - ואז היא גם מהנה.
אבל הוא כן צריך להיות מהיר ומתנהג ונשמע ומריח באופן שיעשה לי את זה ויספק אותי. הוא צריך להיות מגניב. שונה. ייחודי.
סביר להניח שככל שניתן, טכנית וחוקית (וכמובן כלכלית) אבצע בו שיפורים ושינויים כלשהם. הן במחלקת המנוע והן במחלקת המתלים.
סביר מאוד להניח שאעדיף רכב ספורטיבי או בעל נטייה ספורטיבית. אעדיף הנעה אחורית (אבל לא אתעקש על זה, כי לטעמי עושים מזה משהו שגדול יותר מחשיבותו האמיתית). בטוח שאעדיף גיר ידני, סביר שארצה מרכב סטיישן, או קופה. ואם זה מרכב סדאן או האצ'בק רגיל, אז אעדיף 2 דלתות. כן, ברור שזה פחות פרקטי.
ההעדפה המאוד ברורה שלי היא לאירופאיות, למרות שזה לא בפרינציפ - יש גם הרבה יפניות טובות. הבעיה איתן שקשה למצוא אותן בארץ עם גיר ידני.
קוריאניות שיעשו לי את זה?.... קיה סטינגר ואפילו יונדאי i30N צנועה, עדיין לא נמצאות בטווח יכולתי הכלכלית.
אמריקאיות?....... הדגמים העממיים שלהם, "מייבשי כביסה" פר-אקסלנס, תמיד היו - והם עדיין, די שווים לתחת. מצד שני, יצירות מופת כמו מאסל-קארס קלאסיות לסוגיהן, או מאסל-קארס מודרניות כמו אקווס באס 770, שברולט קמארו ZL1, דודג' צ'אלנג'ר רד-איי, פורד מוסטנג GT500.... אלה כנראה לא יהיו בהישג ידי לעולם. כבר השלמתי עם זה.



לגבי "מייבש הכביסה"? בואו נהיה ספציפיים.
"מייבש כביסה" זה לא SUV סטייל טרופר או פאג'רו או אפילו לנדקרוזר 120, שמטיילים בהם וצוברים איתם חוויות, ומשפרים והופכים אותם למשהו אישי שייחודי לבעלים שלו ואז הם מתחילים לפתח גם "אופי" ואולי אפילו "נשמה"...

"מייבש כביסה" זה האוטו הרגיל, משפחתומטית או קרוסאובר. כמו של כולם.
זה בדרך כלל אוטו יפני ו/או קוריאני. למרות שכמובן יש גם המוני מייבשי כביסה אירופאיים ואמריקאיים רעים לתפארת.
מייבש הכביסה הוא כמובן כמעט תמיד בעל גיר אוטומטי.
מייבש הכביסה זה בדרך כלל אוטו שמאבדים אותו בחניון, כי הוא עומד באותה שורה עם עוד 50 או 100 או 3,000 כמוהו, מאותו מותג ואותו דגם כמו של כולם, באותו צבע לבן או כסוף כמו של כולם. ללא ייחוד, כמו שקדי מרק בקערה, כמו צ'יפסים של מקדונלד'ס שמסודרים בתוך אריזת הקרטון האדומה. כמו חיילים במסדר. תורידו ממייבש הכביסה את לוחית הרישוי, וזו כבר לא תהיה בדיחה: באמת לא תדעו למצוא את מייבש הכביסה שלכם. תצטרכו ללחוץ על השלט ולראות מי ממייבשי הכביסה מגיב וקורץ אליכם בארבעת הוינקרים שלו. אם זה מייבש כביסה צרפתי, סביר להניח שהשלט יהיה מקולקל ולא יגיב בכלל ואז כבר תצטרכו ללכת אחד אחד בין מייבשי הכביסה הצרפתיים ולבדוק יותר לעומק.

"מייבש הכביסה" זה האוטו שלא מתקנים לבד, שלא עושים בו שינויים ושיפורים. שתפקידו באמת מסתכם בלנסוע מ-א' ל-ב'. שאין לו ולא נדרשות ממנו שום תכונות דינמיות מיוחדות. שכל מה שצריך ממנו זה שיניע, ימזג/יחמם ויגיע - במינימום דלק, טיפולים, תשומת לב, השקעה, התייחסות. שיראה מוסך רק בטיפולים תקופתיים שאין ברירה כי צריך, לפי תנאי האחריות. בדרך כלל הוא שייך לחברת ליסינג כלשהי. זה אוטו שאפשר להיות מרוצים ממנו, אבל לא נקשרים ולא אוהבים. כזה שלא יוצאים איתו בשבת מוקדם בבוקר לאיזה כביש נהיגה נידח אי-שם סתם ככה רק בשביל לנהוג, להשחיז פניות. לא כי אי אפשר, לא כי אין זמן, אפילו לא כי האישה לא מרשה - אלא פשוט כי אין טעם, כי אין בזה שום כיף. לא לנהג וגם לא לאוטו, שלא לזה הוא נועד ולכן גם לא מרגיש טוב עם זה. ולא שלא ניסיתי. כל הזמן ניסיתי, עם כל מכונית מבחן. תאמינו לי. תנסו גם אתם לקחת קורולה כלשהי (שאינה AE86 מיתולוגית מהאייטיז) לנס-הרים וללחוץ עליה קצת, ותבינו.

בעצם יש כמה משפחתיות שיודעות לעשות את זה בכלל לא רע. כמו שרמזתי קודם, יש ביניהן גם כמה דגמים טובים מהמזרח הרחוק, בדרך כלל מתוצרת סובארו ומאזדה. אבל כשאנחנו מדברים על משפחתית "לנהג" אנחנו מתכוונים בדרך כלל לאירופאיות. היכן ששילדה ומתלים שמכוילים נכון והיגוי עם תחושה ומשקל ובכלל כל מה שנכנס תחת "התנהגות" נחשבו פעם אצל חלק מהיצרנים האירופאיים כ"ערכי מותג" לא פחות ואולי יותר מעוצמת המזגן ומוניטין האמינות. אבל הן לא נחשבות בקרב "מביני" שוק הרכב הישראלי הסוגדים ללוי יצחק, לגיר אוטומטי ולמוצא יפני. כי הן "לא שומרות ערך", כי הן לא מהמוצא העדתי הנכון ובטח לא מהמשפחה הספציפית הנכונה.


כתבי רכב?... אני מדבר מתוך הפוזיציה. זה נכון שהם אוהבים לתת משקל לתכונות הדינמיות, ראשית כי רובם (לא כולם) חובבי רכב ונהיגה כמוני. ושנית, כדי שבכתבות שלהם יהיו צבע ועניין. כי מה וכמה כבר אפשר לכתוב על מכונית שמשעמם לנהוג בה?..... לחזור שוב ושוב על רשימת האיבזור?...... בודדים בלבד, ברוכי כשרון כתיבה ונהיגה ויצירתיים באופן יוצא דופן (היו/יש כמה כאלה, מהברנז'ה הותיקה בעיקר, שניים מהם כבר לא איתנו לצערי), יוכלו להפוך מבחן דרכים משמים למשפחתומטית/קרוסאובר אפרוריים לחומר קריאה משובח, כזה שאתענג לקרוא שוב ושוב.
עד לאחרונה (אל תשאלו מה ולמה, נעזוב את זה), מה שרוב כתבי הרכב כתבו על דינמיות של מכוניות, היה בדרך כלל נכון, אבל לחלק גדול מהלקוחות זה לא היה תמיד חשוב. חנן ונמרוד יתקנו אותי שזה לחלוטין לא חשוב והם כמובן צודקים. לנוכח רמת הנהיגה שאני רואה מסביבי בכביש, זה באמת ממש לא חשוב. לרוב המוחלט באמת חשוב גודל מסך המולטימדיה הרבה יותר מאשר רמת התחושה והדיוק של ההגה ואיכות בולמי הזעזועים.

מצד שני, להבדיל ממייבש כביסה או טוסטר, וכל עוד אין מכוניות אוטונומיות/שיתופיות (שזה יהיה בתכל'ס הסוף של עידן המכונית כפי שאנחנו מכירים ואוהבים) אוטו הוא עדיין מוצר אמוציונאלי. לדעתי ה-מוצר בהא הידיעה של העידן המודרני. יותר מטמבלפון סלולרי, יותר מאווירון, יותר מפצצת אטום. ועובדה - בכל העולם, אפילו במדינה רעה כמו שלנו שעושה ככל שביכולתה כדי להגביל, לסרס, למעוך ולחנוק את זה - יש מסביב למכוניות תרבות שלמה וזה משהו שבעיני הוא נפלא ומעורר השראה, משהו שאין ולעולם לא יהיה מסביב למכשירי חשמל ביתיים.

באופן אישי אין לי שום בעיה עם מכוניות שיצרניהן משתדלים ומתאמצים בכל כוחם להפוך אותן לסוג של מכשיר חשמל ביתי: יעיל, קר, מנוכר, סינתטי, נטול רגש, כיף ואמוציות. מי אמר טויוטה..... אין לי שום בעיה עם מי שמתייחס למכונית רק כאל "השקעה" ומחשב איך ומתי ובכמה ימכור אותה עוד לפני שבכלל קנה אותה.... אני רק מרחם על מי שמתעקש לחשוב ש"מייבשי הכביסה" הממונעים האלה הם פאר היצירה המוטורית... כלומר - מה אכפת לי בעצם גם מזה?..... :rolleyes: שיחשבו מה שהם רוצים. שימשיכו לא לאהוב מכוניות, אין לי בעיה עם זה בכלל. שימשיכו גם לא לאהוב לנהוג. שימשיכו לפנטז על הרגע שבו תהיה להם מכונית אוטונומית. אבל בינתים הם כן נוהגים - ומה שבאמת מפריע לי זה איך הם נוהגים. וכן, אני לוקח בחשבון שייתכן והנהיגה שלי עצמי מעצבנת אותם....

לדעתי המאוד אישית (ואני עומד על כך ומבהיר שאלה בהחלט אך ורק שני הזלוטי שלי ואתם בהחלט רשאים ומוזמנים להתפוצץ עלי בגלל זה), בהחלט יש קשר ישיר בין הבחירה במכונית מסויימת לאיך נוהגים בה.... לא לחינם חלק לא קטן מהנהגים המהירים/פרועים שמזגזגים בין נתיבים ולוקחים סיכונים, עושים זאת במכוניות "עם נשמה". ומצד שני, מלכי ה-70 קמ"ש בנתיב השמאלי/אמצעי או 40 קמ"ש בעליה לנס הרים ושיתפוצץ כל העולם, בדרך כלל נוהגים במשפחתומטיות/קרוסאוברים מאותם מותגים ודגמים שאני אוהב לשייך לקטגוריית "מייבש הכביסה"....

שורשיו של הדיון הזה יונקים מהשוואה בין צ'רוקי XJ ללנד-קרוזר פראדו.
אני רוצה לקחת את הנאום של ברלי צעד אחד קדימה, ואשתמש בדוגמא האישית שלי:

יש לי צ'רוקי, XJ, "הנכון", משופר ומדוגם, ואפילו אדום ובעל גיר ידני עוד במקור, כזה שמתוייג פה כרכב "נשמה".
אבל ביומיום אני נוסע על סוזוקי ויטארה ארוכה, דור ראשון מאמצע שנות התשעים. האם היא גם רכב "נשמה" ?

המנוע של הויטארה נלקח בשינויים קלים מהבאלנו - משפחתומטית חסרת ייחוד שהייתה מתוייגת פה בקונצנזוס כ"מייבש כביסה".
נתוני הויטארה, על הנייר, אף הם לא היו ייחודיים בזמנו בהשוואה למתחרים ישירים שהיו נפוצים באותן השנים, וויטארות רבות שימשו סבתות ודודות לנסוע לסופר ולבית הקפה השכונתי.

אז האם הויטארה שלי היא "מייבש כביסה" או "נשמה" ?

אני טוען שה"נשמה" לא באה מהברזלים, אלא מהאנשים שבוחרים בהם. האם כיוונון מנוע הבאלנו למומנט גבוה יותר בסל"ד נמוך נותן לויטארה "נשמה" ? האם צמיגי שטח, מתלי קלמיני, גיר ידני, צמד נעילות נשלטות, טראנספר מופחת ו- SYE עושים את זה ? ואם אתקין עליה קיט סרן קדמי חי אז תהייה לה יותר "נשמה" ?

בעיני, ההבדל בין רכב "נשמה" למייבש כביסה לא נובע מנתוני הרכב עצמו, אלא מהתפקיד שהרכב ממלא עבור בעליו.

כאשר המטרה היא להגיע מ- א' ל- ב' ביעילות ובנוחות; כאשר הבחירה בין פורד פוקוס למאזדה 3 נקבעת על בסיס אבזור, מחיר קנייה ומחיר אחזקה, ואולי גם יופי; כאשר מספר רב של דגמים יכולים לעשות את אותו הייעוד - זהו מייבש כביסה.

כאשר הרכב מסב לבעליו הנאה בנהיגה, כזו שדגם אחר לא יספק באותו האופן (כפי שמורגש ע"י הנהג, לאו דווקא אובייקטיבית); כאשר הרכב עובר לאורך הזמן התאמות ושינויים אשר מגבירים את ההנאה הסובייקטיבית ממנו (וכלל לא משנה מה מהות השיפורים); כשאתה יוצא מהרכב אחרי נסיעה, מעיף עליו עוד מבט וזה גורם לך לחייך עוד חיוך קטן - זה רכב "נשמה", כלומר רכב שנכנס לך לנשמה. זר לא יבין זאת וזה בכלל לא חשוב ולא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד, העיקר שהחיוך נשאר בלב :)

השרשור הזה גורם לי להרהר במקורות שלנו בצבא,
האם ניתן להקביל את הטיפול והאהבה ב"ג'יפ" לטיפול בטנק?
שריונר לעומת טייס מחובר לטנק שלו, הספציפי שלו!
אני זוכר שצוות שהיה צריך לעלות לטנק אחר, דומה כמעט 99 אחוז לא אהב את הרעיון ועשה את זה רק כשאין ברירה, כי הוא לא חיזק לו את הזחל, כי הוא לא שימן את המקלעים וכו (אעצור את הפירוט פה)
לעומת טייס, שאין לו את ה"מטוס שלו", הוא עולה על מה שהכינו לו, היום זה x מחר זה y.
אני חושב שצוות סיור וצוותים רכובים אחרים בין עם קל ובין עם חצי כבד מחוברים כך או אחרת לכלי שלהם בצורה דומה לשריונר.



Sent from my LG-H930 using Tapatalk