איך מחשבים נוסחת התנגדות לחילוץ?

כ-Follow-up לשרשור של נמרוד על בניית לולאות ריתום/חילוץ לג'יפ CJ


אם ניקח את נוסחת ההתנגדות הכוללת לחילוץ = (התנגדות הקרקע + התנגדות השיפוע + התנגדות מכנית) X מקדם בטחון, נקבל לא מעט תרחישים בהם נקודות הריתום שלנו יצטרכו להתמודד עם עומסים שעל סף נקודת הכשל שלהן. נקודת הכשל היא ה-WLL + מקדם הבטחון.


זו נקודת תורפה/סיכון/כשל בולטת וידועה בכלי רכב מסויימים דוגמת כמעט כל הכלים מתוצרת סוזוקי - ג'ימני, סמוראי, ויטארה וכו'. אישית חויתי יותר מפעם אחת בה נקודת ריתום מקורית של אחד הסוזוקים כשלה ונתלשה מהשילדה במהלך חילוץ.

במקרה הזה מדובר בלולאת ריתום/חילוץ שאנחנו בונים בעצמנו, עם יותר או פחות נסיון בדברים כאלה, ועם כל ההשלכות החוקיות שנובעות מזה במקרה של כשל ופגיעה באדם או רכוש. לכן בשום מקרה אנחנו לא רוצים שלולאת ריתום תיכשל תחת עומס, כי אז היא מתעופפת כמו קליע ופוצעת קשה/הורגת! ראו הוזהרתם!






אז איך מחשבים התנגדות כוללת לחילוץ?
התנגדות קרקע?
התנגדות שיפוע?
התנגדות מכנית?
מקדמי בטחון?.....

אההה. זה לא פשוט. יש הרבה מספרים ומשתנים כאן.
יש פרק שלם שמוקדש לנושא הזה ב"מדריך החילוצים השלם" שכתב מורי ורבי, אבירם ברקאי. הרבה טבלאות ונתונים.
לטובת אלה שאין להם את הספר החשוב הזה (ספר ישן שכבר קשה/לא ניתן להשיג אותו, ולטעמי הוא פריט יקר-ערך לכל ג'יפאי), צילמתי מהספר את העמודים הרלוונטיים:

קובץ מצורף 128697קובץ מצורף 128698קובץ מצורף 128699קובץ מצורף 128700קובץ מצורף 128701

עולם שלם...
בגלל זה מומלץ לרתום את הרכב ברצועת רסן, לפזר את המשיכה 2 נקודות לפחות.
למשיכה עם כננת, 2 נק' הרמה של 2 טון כמו של נמרוד הן די והותר.. הפגוש יכנע לפניהן כנראה.

מה שכן, ברגע שמכניסים למשוואה מתקף ורצועה לא אלסטית, ההלם הראשוני בהחלט יכול לתלוש נק' ריתום הססנית.

במקרה של נמרוד - אולי נקודות הריתום ישרדו, אבל קורת הרוחב הדקיקה שבקצה השילדה חלשה מדי ולא בטוח שתעמוד בהלם של משיכה אלימה. הייתי מתאמץ למצוא מקומות אחרים לדיאטה במשקל הג'יפ - אבל בטח לא שם.

אם אני זוכר טוב, ב-CJיים מהמודלים האלה (כל הסבנים, שהתחילו -76'. וכל ה-CJ5 משנת 77' ומעלה, עם שילדה רחבה יותר וקורות סגורות, להבדיל מה-CJ5 ו-CJ6 הישנים עד 76', שהיו בעלי שילדה צרה בעלת קורות פתוחות), היה פגוש מקורי די מסיבי לכל רוחב הקורה, בצורת זוית 90 מחומר עבה מאוד, משהו כמו 8-9-10 מ"מ, שהיה מחובר לקורה האחורית ב-12 ברגים. ארבעה מכל צד וארבעה באמצע, עבור וו גרירה.

עזוב את קורות השלדה שלי בשקט. זה לא נושא הדיון.

תודה על הסריקה, זה באמת ספר נדיר, אחד היחידים שחסר באוסף שלי.


אני לא בטוח שאני מבין מה הכוונה ב"זוית השיפוע (כגורם בהתנגדות הקרקע)" , בעמוד 170:
http://www.jeepolog.com/forums/attac...9&d=1587477591
להבדיל מ"התנגדות השיפוע" בעמוד 171 שזה ברור (למרות שהחישוב שלו לא לגמרי ברור אבל אני כנראה חלוד בטריגו. סינוס של 30 מעלות זה חצי, לא 60%, ושל 45 זה 71%, לא 90%?):
http://www.jeepolog.com/forums/attac...8&d=1587477591

מוסיפים להתנגדות הקרקע, את המשקל כפול סינוס הזוית (לא השיפוע).

אסף.

למה השיפוע נכנס פעמיים לחישוב שלו?

לטענתו וממה שאני מבין, התנגדות הקרקע נהיית פחות רלוונטית ככל שהשיפוע גדל. ראה דוגמאות ד' ו-ה'.

הוא לא הסתמך פה על חישובים הנדסיים טהורים, אלה יותר על מה שנראה כמו ניסוי וטעיה. לראיה התנגדות השיפוע (עמ' 171) מחושב באופן לינארי (לפי מדגם..?) ולא טריגונומטרי.

זוית השיפוע - האם הרכב עומד בעליה או בירידה.

יש בספר האמריקאי הסבר פשוט וברור.
בלי להיכנס לחישוב, מקדם ההתנגדות לגילגול מוכפל בכוח הנורמלי, והוא מושפע מהשיפוע. אבל מעשית ההשפעה כל כך קטנה יחסית לכוח הגילגול שלא באמת צריך להתחשב בה. אבל אפשר...

אסף.

דרור זרקת נושא אבל לא באמת התעמקת.

הנוסחה של ברקאי פשוטה והיא סכום של רכיבי התנגדות:
1. התנגדות לגלגול של הרכב - חיכוך. הוא נתן טבלה של מקדמי חיכוך מקורבים למצבים שונים, ולכן אני מבין למה הוא מפחית בכל מקרה של שיפוע את סינוס הזוית. לדעתי זה זניח ולא רלוונטי כי זה בכל מקרה מקטין את העומס, אז כשעושים חישוב לחומרה, אין טעם. במקרה הגרוע ביותר, של בוץ עמוק שממש מדביר את הרכב, מקדם החיכוך הוא 1 - ואז העומס הוא משקל הרכב.

2. השיפוע שבו מושכים. וזה גם ברור, משקל הרכב כפול סינוס הזוית. גם פה אבירם נתן טבלה מקורבת "לחומרה", פשוטה לשימוש. גם כאן המקרה החמור ביותר הוא משקל הרכב - למשל עם אם מכננים את הרכב על קיר אנכי.

3. התנגדות מכאנית... זה מאד כללי ומקורב. הייתי אומר שבמקרה הגרוע, הרכב על השאסי בלי גלגלים... גם אז מקדם החיכוך הוא 1, כלומר משקל הרכב.

אז לכאורה נובע שתיאורטית זה מצטבר לשלוש פעמים משקל הרכב, וזה העומס שאליו צריך לתכנן ולרכוש את ציוד החילוץ ונקודות הגרירה. כלומר רכב של 2.5 טון, צריך ציוד חילוץ לעומס של 7.5 טון. מי שיעשה את זה לא יטעה - זה יעלה וישקול קצת יותר, זה הכל.

אבל בפועל - יכול להיות בוץ עמוק וטובעני - בשיפוע של 45 מעלות? זה לא בא ביחד. זה או זה או זה. ורכב בלי גלגלים, בבריכת בוץ כזאת, שגם נמצאת בשיפוע של 45 מעלות? אני מתקשה לדמיין מצב כזה, אבל זה כנראה כי הדמיון שלי מוגבל.

יותר סביר או זה או זה או זה. יש חילוץ מבוץ עמק יזרעאל קטלני באמצע החורף - ואז בלי שום חישוב העומס הוא משקל הרכב. ויש כינון או משיכה במקצה עבירות במדבר מול מדרגת סלע בזוית של 45 מעלות ויותר - וגם אז בלי חישוב, העומס הוא משקל הרכב. ויש גרירה של רכב תקול (נניח שנשברה צירייה או קפיץ עלה ובנינו מגלש מבול עץ במקום גלגל) על פני קילומטרים של שביל עד הכביש. ובכל מקרי הביניים, שבהם באמת יש סכום של הגורמים, הוא יהיה פחות מאחד. גם בדוגמאות החישוב של אבירם, רק באחת התוצאה היא יותר ממשקל הרכב, וזו לדעתי בדיוק הדוגמא הלא ריאלית.

בקיצור - אני טוען שמספיק לקחת את משקל הרכב המחולץ כבסיס לבחירת ותכנון ציוד חילוץ, כי מקדם בטחון כבר מובנה בתוך כל חתיכה של ציוד תקני והוא מינימום 3:1 ובהרבה מקרים 6 או אפילו 7:1.

במסגרת קורס החילוץ הבא נביא מורה למתמטיקה.

חוצמזה הוספתי לערכת החילוץ שלי מחשבון קסיו FX82 ומד זווית.

זה בגלל החום או השעמום בבית?

Jeep ZJ V8 98
Honda EX300 94

התנגדות לגילגול בבוץ כאשר הרכב יושב על השילדה היא 2 - בתוך זה נכנס התנגדות מכנית.
(אנחנו לא מדברים על מקרה שהג'יפ יושב מול סלע של 6 טון וזז איתו).
כאמור יש סהכ שני מרכיבים - התנגדות לגילגול וכוח דירדור.
לא תגיע כמעט באף תרחיש לכפול ממשקל הרכב.

אסף.

אני מבין שאנחנו מדברים כאן על חישוב של התנגדות לחילוץ בתנאים שהזכרתם עד כאן, אבל מכיוון שהדיון הגיע במקור מדיון על בחירה של אוזני חילוץ לרכב, חייבים לקחת בחשבון את הפרקטיקה:

קורה שהרכב פשוט תקוע וגם אלוהים לא יזיז אותו. זה יקרה למשל כשגשר הגיר מונח בתוך הבוץ על סלע שקבור באדמה.
ונניח שרכב שמגיע לחלץ מעגן את עצמו לעוגן חד משמעי. פסי רכבת, עמוד חשמל, סלע גדול.
כאן המגביל של הכוח לא יהיה קשור כלל למשקל הרכב, אלא לכח הכננת, שהוא בד"כ 4.5 טון, ועם מכפיל כח קרוב לכפול מזה.

מעבר לעובדה שנדרש כאן שיקול דעת ונסיון של מפעיל ששומע את מנוע הכננת וגם רואה שהכבל לא מתקדם בקצב סביר, זה זורק את החישובים שנעשו עד כאן לפח.

מה שכתבתי הוא מהנסיון הפרטי שלי, שנגמר בכבל שהחליק דרך ארבעה מהדקי כבל והשתחרר, ללא נזק, למזלי.
כן, טעיתי בהבנת המתרחש. מאוד, אבל יש מקום להניח שאני לא היחיד שמסוגל לטעות כזו.

חנן, אם צריך 9 טון לחלץ ג'יפ ששוקל 2 טון - צריך קודם להקטין התנגדויות.

אסף.

בהחלט, אבל במציאות לא תמיד אתה מסוגל לזהות את ההתנגדות הזו לפני תחילת המשיכה.

כמו שכתבתי, נדמה לך שאתה מחלץ רכב מבוץ, אבל בפועל משהו אחר עוצר אותו.

לכן, אני חושב שצריך לקחת בחשבון את הכח המושך ולא את ההתנגדויות. כן, זה יותר חמור ממצב של הרמה של מנוף למשל, כי שם הכח שיופעל יוגבל למשקל המטען, גם אם לכננת שמושכת יהיה כח משיכה של פי מאה.

מי שנכנס בעיניים פקוחות לבוץ עמוק מגיע לו לשבת
ולעשות את כל החישובים(ניתן להעזר במחשבון של בועז)

היה והרכב באמת בבוץ עם קורת בטון בריטית נסתרת שעושה אהבה עם הסרן, רצועה ראשונה תקרע, אולי גם כבל ואז תלך להביא רצועה חזקה יותר וטרקטור.
ואז נקודת הכשל תהייה הטבעת, והיא היחידה שאתה לא יכול או רוצה להחליף בזמן חילוץ.

מצד שני, אולי עדיף שהיא תהייה הפיוז לפני שאתה תולש סרן....

אז אולי החוזק הנכון לנקודת עיגון הוא קצת פחות מחוזק גשר הגיר/חיבורי הסרנים.

הבעיה היא, שכשאוזן הרדיוס תישבר הנזק יהיה לאוטו. כשהטבעת תיתלש ותטוס עם רצועה קינטית לתוך פרצוף של מישהו, הנזק יהיה אחר...

לכן תמיד צריך בכל חילוץ כדי להקטין הסיכון של כבל/רצועה/נקודת עגינה שכושלים לעשות שימוש ב"שמיכות חילוץ" המונחות על הכבל/רצועה.

הבעיה היא שהרוב לא מקפידים על זה.

התפזרתם.

זה די פשוט. מנוע הכננת צריכה להיות החוליה החלשה, ואז או שהוא לא מושך, מתחמם ואתם שמים לב (זה לא קשה) , או שהוא נשרף. ללא נזק סביבתי. בעקרון היצרנים מציעים גם נתיכים/מגינים מעומס יתר. אני לא יודע כמה באמת מצטיידים בזה, אבל בכל מקרה ניתן למנוע תקלות בתפעול קשוב.

חילוץ עם כננת דווקא פחות מטריד. מה שמטריד יותר זה עבודה עם אימפקטים.

וזו בדיוק הסיבה שאני נמנע ככל האפשר משימוש בטכניקה הזו. חוסר הוודאות המובנה בה בחישוב הכוחות המתפתחים.

כננת מעוגנת בארבעה ברגי m12 או 1/2 לשלדה. עם הנחה סבירה שרק 3 משתתפים במאמץ - זה בערך 9 טון בגזירה (מהראש, אל תתפסו אותי על הגרם).
חוזק של נקודת חילוץ בודדת מקובלת הוא 10000 פאונד - בערך 4.5 טון. ביחד (רתמת רסן) ייתנו 9 טון.
כננת של 9000 פאונד מושכת במקסימום בכריכה הראשונה בערך 4 טון. עם הכפלה 8 טון.
בקיצור הכל מסתדר לבד גם אם לא מתכננים.

אסף.

נכון.
באמת לא התעמקתי בסינוסים. רק בעקרונות.

ובשטח גם אתם לא תתעמקו בזה ולא תשלפו את מחשבוני ה-Fx82 מימי התיכון שלכם (עדיין נמצא אצלי במגירה ועדיין עובד כמו מלך! בן כמעט 40 שנה המניאק) כדי להתחיל לחשב סינוס וקוסינוסים. אתם תעשו הכל כמוני - על בערך.


תכל'ס בשטח, אנחנו יכולים רק להעריך ולנחש מול מה אנחנו עומדים.
ואז אני מקפיד (ואני בטוח שגם אתם) להעריך את המצב לחומרא, ולהשתמש באמצעים שהם אולי אוברקיל ביחס לרמת קושי התקיעה, כדי להבטיח הצלחה בנסיון הראשון. ואם זה אומר נקודות ריתום חזקות שמקובעות היטב למשהו מסיבי כדי להבטיח ששום דבר לא יתעקם/ייתלש ויעוף לכיוון הפרצוף של מישהו - אז ככה אני אבנה אותן. או ארכוש כאלה שעונות לדרישה הזו.
עד כמה קריטי ההבדל במשקל בין טבעת ריתום 10,000 פאונד או 18,000 פאונד לבין טבעת ריתום מינימליסטית כמו זו שבחרת?.....


עוד משהו - לא תמיד זה הג'יפ שלך שתקוע.
מאיך שאני מניח שהג'יפ הזה ייסע בשטח כשתסיים לבנות אותו, רוב הסיכויים שהוא יעבור ואחרים שנוסעים אחריו הם שייתקעו, והוא יצטרך להיות זה שמחלץ....:rolleyes: אתה יכול לראות את זה כמחמאה.... אז אולי רצוי שטבעות הריתום שלו יהיו כאלה שיוכלו גם לאתגר כזה?....

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי איל מ

חילוץ עם כננת דווקא פחות מטריד. מה שמטריד יותר זה עבודה עם אימפקטים.

---

בדיוק!

יאללה שכנעת אותי דרור. כמה הסופה שלך שוקלת? ;) אבל עזוב את הג'יפ שלי, הדיון עקרוני.

הזכרת נקודות מקוריות נתלשות בג'ימני - כי הן באמת לא תוכננו לחילוץ בשטח, אלא למשיכה של רכב מושבת עם כננת על רמסה, לכל היותר. ומהנדסים יפאנים מתכננים לפי מה שהגדירו במפרט דרישות, לא יותר ולא פחות. המונח "אוברקיל" לא מגיע מעולם ההנדסה.

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי נמרוד

יאללה שכנעת אותי דרור. כמה הסופה שלך שוקלת? ;) אבל עזוב את הג'יפ שלי, הדיון עקרוני.

הזכרת נקודות מקוריות נתלשות בג'ימני - כי הן באמת לא תוכננו לחילוץ בשטח, אלא למשיכה של רכב מושבת עם כננת על רמסה, לכל היותר. ומהנדסים יפאנים מתכננים לפי מה שהגדירו במפרט דרישות, לא יותר ולא פחות. המונח "אוברקיל" לא מגיע מעולם ההנדסה.

---

זהו, שאני לא מהנדס.
אבל אני כן נאלץ לחלץ לא מעט. ולעניות דעתי הלא מבינה כלום - בחילוצים, לפעמים אוברקיל הוא הכרח.


ואז אני נתקל במיטב הדוגמאות לטמטום, הקטנת ראש ונסיונות נואלים לחסכון/קמצנות של מהנדסים ומתקינים בני כל הלאומים והדתות.

אני יכול להצביע לך על כשלים בסיסיים, תמוהים אם לא תמהוניים ממש, רשלנות פושעת בהנדסה ובתכנון של כמעט כל רכב שטח. ואם תגיד לי שהכל ידוע ונעשה במודע והם רק מנסים לחסוך סנט פה וסנט שם - אענה לך שמדובר בנסיונות לרצח.


אבל הזכרת סוזוקים. אני ידוע כאחד שמאוהב בסוזוקים. חולה עליהם. באמת. אז בוא נדבר על סוזוקים והפעם לא דברים טובים - זה לא רק ג'ימני. כל הסוזוקים "לשטח" סובלים מאותן מחלות.
כן, יש שם שילדת סולם. אבל אלה לא רלסים מסיביים כמו בג'יפים ובטויוטות או בלנדרוברים. זה פרופיל מלבני סגור שעשוי מפח מכופף. כן אסף, אני יודע מה ההגדרה ל"פח".... אני מתכוון לפח אמיתי. פח-פח. דקיק כזה, כמו רדיד אלומיניום או מכסה של יוגורט. אני מגזים כמובן... אבל זה דקיק. יבואו ויגידו לי שהעובי לא קובע. שהחוזק של זה טמון במבנה ושזה מספיק לגודל הרכב הזה ולמשקלו. כן, מכיר את זה. איך אמרה פעם מישהי שראתה הרבה בחייה?... "הגודל לא קובע, זה רק הקוטן שמפריע". ושניה אחר כך ניסתה לנחם את המין הגברי: "מה זה משנה ארוך או קצר, עבה או דק - העיקר שידפוק טוב טוב בפינות".... אז הג'ימני כידוע - קטן אבל ממזר ודופק יופי בפינות. אבל לדקיקות השילדה שלו יש פגם אחד שעלול להתגלות כקטלני.

"נקודות הריתום", אלה שנמרוד טוען שמשמשות להעלאת רכב מושבת על רמסע, (ואני גורס שמיועדות בכלל לקיבוע הרכב לריצפת הסיפון הפנימי באוניית הגלנוע שמובילה כמה אלפי מכוניות מהמפעל ביפן, על מנת שבים גבוה הן לא יידפקו זו בזו. ואחר כך לריתום למובילית בדרך מהנמל לבונדד ולסוכנות) הן לא רק דקיקות ועדינות - הן גם נורא ארוכות! מה שלא רק מבטיח שיידפקו על כל אבן בינונית בשטח, אלא גם שבזמן חילוץ, הן יפעילו מנוף רציני על הריתוך שמדביק אותן לשילדת הפח הדקיקה.... התוצאה: משהו עלול להישבר. ואז אחד מהשניים:
1. הריתוך יישבר והלולאה תעוף
2. הלולאה תיעקר ממקומה בשלמותה ביחד עם הריתוך ושניהם יקחו איתם ביס מהשילדה שכאמור עשויה מפח דקיק כמו רדיד אלומיניום, והכל יעוף בכינון ישיר לעברו של מישהו.



בקיץ שעבר כמעט ונהרגתי על ידי ביס כזה, כולל לולאת הריתום שמרותכת אליו, מחוברת בצידה השני לרצועת ה-9 מטרים הותיקה שלי, שטס דרך הג'יפ שלי וחלף כחוט השערה מהגולגולת שלי כשחילצתי ויטארה ששקעה בחולות אשדוד. הסופה לבשה ביקיני/ברזנט קיץ והשימשה הקדמית היתה מקופלת כמקובל אצלי בקיץ, אז כלום לא ניזוק. רק קשה לי לשכוח את ה"ווווששששש" של הדבר הזה, שחלף כמו רסיס של פצמ"ר מילימטר מהאוזן הימנית שלי. אם הייתי מטה קצ תאת הראש ימינה, זה היה חודר את גולגלתי מהעורף אל תוך המוח. ולא, לא נתתי אימפקט רציני אם בכלל. כי אז כנראה כל הויטארה הזו היתה נגזרת לשני חצאים....

אז אתה יכול לומר מה שאתה רוצה על מהנדסים יפנים ועל אופיים הצייתני והרובוטי, נטול כל שמץ של חשיבה עצמאית ושיקול דעת. אם תתעקש שככה הם עובדים, אני רק אענה לך בשאלה: למה בטויוטה זה לא ככה?... למה את הלנדקרוזר אתה מקבל חמוש ב-4 לולאות ריתום אמיתיות, מחוברות נכון ומוצק לקצוות קורות האורך של השילדה?.... גם את הפאג'רו אגב אפשר לציין לחיוב - אולי אין לו שילדה, אבל יש 4 לולאות ריתום חסונות מאוד, מחוברות כמו שצריך לנקודות מחוזקות במרכב. כשאתה נשכב מתחת לרכב שטח כלשהו ומסתכל טוב-טוב לאן שצריך, יספיקו לך רק כמה שניות כדי להבין מי רציני ומי חובבן. אצל מי המהנדס הוא גם ג'יפאי, ואצל מי המהנדס מתמחה בכלל במכוניות-מיני-אוטומטיות-לגיל-השלישי... וגם סתם מי מתקמצן עליך ומי לא חוסך בפרט חשוב כזה.

אבל זו תהיה צביעות פוליטיקלי-קורקטית אופיינית לפטור את הרג'קט הזה כסתם "קמצנות". אני מתייחס לזה כאל תקלה חמורה וליקוי מאורות. אם סוזוקי מוכרים את הג'ימני כ"רכב שטח אמיתי" עם הטעות הקטלנית הזו - זה כבר פשע. זו רשלנות. סכנת נפשות של ממש. ואל תגיד לי שאני פולני והיסטרי כי חי נפשי, אני ממש לא מגזים. רק עניין של זמן עד שזה יעוף למישהו לתוך המוח - וכשזה יקרה, אל תשכחו להזכיר שאני הזהרתי.

אם כבר פתחת את הנושא בשעת לילה זו, אני אשלח את בעלי הג'ימנים להביט בנקודת החילוץ המשובחת שהתקינו באחת מהסדנאות המומחות בזוקונים.
וראה זה פלא. גם שם - ואני לא מכליל אלא מדבר על מוצר ספציפי - הריתום לשילדה אמנם בריא, אבל בקצהו מחובר שאקל.... מבריק כזה... נוצץ... בלי שום כיתוב... לא תקני ולא נעליים. שאקל שמשמש, אולי, לקשור כלב לשרשרת וגם לא כלב גדול מדי. שאקל לא מחושל, מברזל מחליד וזול... אבל מבריק. וירצה אותו בעל ג'ימני להחליף אותו בשאקל אמיתי? אי אפשר. החור במידה מוזרה ביותר - אין שאקל מתאים.
וזה לא מהנדס יפני שלא מבין שטח. זו התקנה שמטרתה לתקן את הטעות או הרשלנות או חוסר תשומת הלב היפנית.

אסף.

ציינתי גם "מתקינים". בפתיחה.

אפשר לעשות מזה אחלה שרשור קיטורים פסימי. לא רק על נקודות ריתום אלא באופן כללי על ליקויי תכנון, ייצור והרכבה ברכבי שטח.
כנראה שלא יהיו יצרן, מותג ודגם שלא יחטפו בראש.
אתה בודק מותג-מותג, דגם-דגם, מגלה טעויות ושגיאות מדהימות ממש ומבין שהשילוש הקדוש - חוסר ההבנה המשווע, הטיפשות והקמצנות מדגים שם מנאז'-א-טרואה סוער. כמו במיטב ערוצי הפורנו.

וכן, ברור שבסופו של דבר, כל רכב הוא רק פשרה ואין ברירה בלהבלהבלה.
אבל לעניות דעתי לא יעלה ליצרן יותר כסף להכניס לפחות מהנדס אחד שהוא גם ג'יפאי, אחד שמבין שטח, לצוות הפיתוח שעובד על רכב-שטח חדש. ואז אולי ייחסכו מאיתנו חלק מהטעויות המביכות ושומטות הלסת האלה שיותר מדי קל למצוא בכמעט כל דגם חדש.

ואני אומר, שלא יכניסו מהנדס שהוא ג'יפאי, אלא מסגר שהוא ג'יפאי.