Printable View
מצד אחד לא הבנתי אם מדובר בפארודיה או בתסריט שנכשל בנסיון להיות רציני, יש לא מעט וותיקי המלחמה שנעלבים מאמינותו ואופן הצגת חיילי צה"ל.
מצד שני הסדרה מושכת קהל גדול שלא היה מגלה עניין בסדרה או סרט דוקומנטרי והיו כאלה ברמה גבוהה בעשור האחרון, זה קהל שנחשף בפעם הראשונה לחלק מהמאורעות החשובים שבאופן תמוה ולא מפתיע לא נלמדים במערכת החינוך.
אני לא צפתי באף פרק , ולא אצפה !!!
לא יכול לראות (מהפרומו האין סופי שדוחפים לנו בערוץ כאן 11 שאגב אני אוהב לצפות בו),
איך החייל הישראלי מוצג ונשמע כאחוז חרדה .
נכון, יש גם פחד , אבל לא חרדה שפושה בכלל החיילים.
רענן
שמלחמת יום כיפור הייתה בעיצומה לא הייתי בתכנון ככה שאין לי מושג מה היה אז באמת אבל... אני כן אוהב היסטוריה וכן מתעניין ומבין שהקשר בין הסדרה למציאות רופף במיוחד. מצד שני, זו סדרה עלילתית שאני לא חושב שמעולם הייתה אמורה להיות נאמנה למציאות ברמת הדוקו וכנראה שדברים בה מוצגים באופן מוגזם שמתאים לסדרה עלילתית מה שהופך אותה בעיני לסדרה טובה ומרתקת לצפייה.
כמה סרטים יש על מלחמת וייאטנם או מלחמת העולם השנייה שאינם קשורים למציאות (ממזרים חסרי כבוד למשל שהוא סרט נהדר) או הסדרה פאודה שהיא סדרה פשוט מצויינת ולא נראה לי שככה מתנהלות יחידות המסתערבים בצה"ל.
קחו בפרופורציות, בסוף מדובר בבידור טלוויזיוני ולא הכל צריך לקחת ברצינות.
התפרצת לדלת פתוחה.
אני לא הצלחתי להתחבר לסדרה בכלל.
פנו אלי מספר חברים שדווקא כן התחברו לשאול אותי לגבי האוטנטיות של המקומות. למשל המוצב הישראלי בחרמון.
שרתי בחרמון הרבה שנים אחרי המלחמה ההיא (15-16 שנים) . בטח יש דברים שהשתנו ויש דברים שאי אפשר לשנות שם.
חלק באמת מזכיר אבל המון חלקים ביחד עם רמת משחק ירודה לדעתי וסוג צילום שנראה לי כמו מאולפון ולא כל כך כמו השטח עצמו.
כמי שקרא בשקיקה לא מעט ספרים על יום הכיפורים ושמע לא מעט לוחמים על הארועים עצמם אז פרקים 1-3 של שעת נעילה לא הרגישו לי בעניין בכלל.
משם לא המשכתי לראות.
גם הפחדנות ורמת החיילות של השריונרים נראית מאוד לא משכנעת ואף פוגעת בתדמית הלוחם הישראלי.
לדעתי הסדרה הזו עושה נזק תדמיתי לא הוגן לצבא. לא ככה נראינו וניצחנו.
להבנתי הסדרה מנסה למצוא את הקו החמקמק שבין אותנתיות ל״צהוב״ שמוכר.ציטוט:
נכתב במקור על ידי ניר ל
בסדרה יש לא מעט קריקטורות, נו מילא...
למי שבאמת מתעניין, ממליץ מאוד על 2 ספרים של אבירם ברקאי בנושא (״על הבלימה״ ו-״בשם שמים״).
מצד אחד, מעבירים באופן מאוד ראלי את התחושות שחווים בקרב ומצד שני מתארים את אוזלת היד של הדרגים הפוליטיים והצבאיים.
Sent from my iPhone using Tapatalk
מהצד השני,
ואני הייתי בן 3, כך שגם לא זוכר כלום,
הקשבתי וקראתי ראיונות עם הכותבים.
כל דמות בסדרה מורכבת מסיפורים של הרבה דמויות אמיתיות.
לכן גם עבודו על הסדרה כ10 (!) שנים
אי אפשר לקחת לוחם (גיבור) אחד שנעלב, לומר שעליו מבוססת הדמות של XX ומכאן שהאמינות בעייתית.
במלחמה היו לא מעט אירועים בעייתיים, היו חיילים שפחדו, היו שראו את הפחד/מוות בעיניים והיו המון המון המון נפגעים.
כמובן, בסוף בסוף זו סידרה שצריכה למכור ולכן יש את התוספות/קישותים/אי דיוקים או במילים אחרות הפן העלילתי.
ועדין, אני חושב שהיא עושה טוב ונכון. מלמדת שעור חשוב בהיסטוריה לדור שלא מכיר ודי שנסתכל על מוכנות צה"ל ללבנון 2 או ההתנהלות של הנהלת המדינה במשבר הנוכחי ונבין שצריך לדעת, ללמוד ולהפיק לקחים - כי אנחנו במידה מסויימת מתנהגים באופן דומה.
אני עצמי צעיר יותר ובזמן מלחמת יום כיפור הייתי פעוט אך כיוצא חטיבה 188 (ברק) אני חבר בקבוצות שבהם יש את גיבורי ישראל האמיתיים - אנשים כמו יאיר נפשי, צביקה גרינגולד, עודד בקמן, ניר עטיר, יצחק נגרקר ועוד. אלה האנשים המועטים שבשעה שתיים של יום שבת באותו יום כיפור עמדו על הרמפות בטנקי השוט וראו את טורי השריון הסורי זורמים לכיוונם ביחסי כוחות של פי 10 ופי 20.
בתור חובב הסטוריה צבאית ובעיקר של חטיבה 188 עצבנו אותי חוסרי הדיוק אך בקרב הוותיקים הסדרה עוררה הרבה אמוציות ולמעשה לרובם אין טענות כנגדה ודווקא אומרים שהיא מעבירה בדרכה הלא מדוייקת ובחופש העלילתי שלה את רוח המלחמה.
מחלקת הטנקים שמופיע בסדרה מבוססת בצורה מאוד חופשית על סיפור המחלקה של יואב יקיר ז״ל (מחלקה 3, פל׳ ו׳, גד׳ 74 של חטיבה 188). מחלקה של 3 טנקים בלבד שמוקמו ליד מוצב 116 והיו הכח היחיד שהיה צריך להגן על כל מרחב דרום רמת הגולן עד הכנרת מול חטיבות טנקים שלמות שעלו מולם. יואב יקיר לאחר שנגמרה בטן התחמושת שלו לפנות ערב נהרג וסמל המחלקה ניר עטיר לקח פיקוד. ניר הוא דמות מרשימה. שונה מאוד מהדמות ההזויה של כספי ותפקד בגבורה. בשלב מסויים המחלקה הגיעה לתל סאקי שם הטנקים יצאו מכלל פעולה וחברו לכח חי״ר שהיה במקום. כולם נכנסו לחדרון בונקר קטן כפי שמופיע בסדרה כשכוחות סוריים גדולים מכתרים אותם. היה גם שלב שאחד הפצועים התחיל לצעוק וכתבו לו על כף יד שהסורים בחוץ ושהוא צריך לשתוק (אחרת היו הורגים אותו). כפי שהיה בפרק אתמול יצחק נגרקר יצא החוצה ואמר לסורים שרק הוא בחיים והסורים לא נכנסו לבונקר. בתור צ׳ופר על השמדת טנקים סוריים בימי קרב כל צוות הטנק של נגרקר קיבל סרבלים כמו של טייסים מה שהציל את חייו כי הסורים חשבו שהוא טייס ולקחו אותו בשבי.
אז הסדרה בנוייה באופן מאוד חופשי מעל ארועים אמיתיים. יש הרבה חופש דרמטי, בפועל הלחימה גם הייתה הרבה יותר אינטנסיבית, ארטילריה כל הזמן ירדה והאנשים תפקדו בגבורה. גם כל סיפור הפנתרים השחורים לא היה באמת רלוונטי ללוחמים שם.
בתור טנקיסט אני יכול להגיד שאנשי הסדרה כן עשו שיעורי בית ופקודות האש והתרגולות היו מדוייקות.
גם חברים מהמחזור שלי היו מעורבים בהשמשת הטנקים. השמישו שוט ד׳ פעיל שהפשיטו אותו מכל הדברים החיצוניים שלא היו בזמן המלחמה כמו בלטנים, עמט״ר, מדוכות עשן וכו׳.
מציע לכם לראות את החלק הנוסף שמשודר אחרי הפרק העלילתי.
״אחרי נעילה״ בו מראיינים לוחמים שהיו בשטח וחוויות שלהם מהלחימה בארועים שהיוו בסיס לחלק מהסצינות בסדרה.
Sent from my iPhone using Tapatalk Pro
גם אני היתי פעוט בן 4 כשפרצה המלחמה.
אבל אני כן זוכר את המלחמה, ועוד איך!
איך באמצע יום כיפור שקט מוחלט, ואז פתאום הצופרים..
והכי גרוע אני זוכר את שירות הטנקים שיצאו מהימחים.
ואנחנו רואים אותם שורה ארוכה ארוכה על כביש החוף בדרך למלחמה.
לי בתור ילד בן 4 היתה הרגשה שהתהפך העולם.
תחושה שכל מה שהכרת בבת אחת מתפרק.
הם עשו לנו מספר מספר ביום הארור ההוא ...
הסידרה ממש לא מדויקת (בלשון המעטה) ובסצנות מסוימות אפילו הזויה.
כמו לדוגמא שמני יוצא לחפש את הבן שלו בשדה הקרב.
אבל לעניות דעתי היא כן מצליחה להביא את הרוח שהיתה שם.
את הפחד אבל גם את הגבורה.
לדוגמא הדמות של יואב מזוז ואפילו של אבינועם (שהוא ללא ספק דמות הזויה לגמרי).
יתר על כן יש לא מעט סצנות שלגמרי מאבדות את המומנט בגלל תסריט גרוע.
וחבל, כי אלו סצנות מאוד חזקות.
נכון מראים שם חילים פוחדים וחילים בהלם קרב, מה ציפיתם זו מלחמה, במציאות הרוב לא ממש רמבואים.
אבל גם מראים חילים וחילות שמתגברים על הפחד וההלם ועושים את מה שצריך.
לא מוותרים, מבינים שגורל המדינה על הכתפים שלהם וממשיכים הלאה, למרות יאוש מוחלט, והבנה שהמוות כמעת וודאי.
מה רציתם, עוד סידרת רמבו שבה כולם חזקים וגיבורים אבל האויב הסורי השפל הפתיע את מיטב גיבורנו.
אני רואה במלחמת יום כיפור כאות שבח והצטינות לנו כעם ולחילים שלנו כגיבורים.
למרות שחטפנו את הפתעת חיינו, למרות שהאויב היה פי כמה וכמה רב מאיתנו, למרות הכול!
לא נשברנו, המשכנו הלאה להילחם ובסוף גם ניצחנו.
וזה בדיוק מה שהסידרה מציגה, אנשים פשוטים שנמצאים בסיטואציה מחרידה, מצליחים בסוף, כל אחד בדרכו להתגבר.
זו המציאות, ולא כל סרטי הרמבו שהאמרקאים כל כך אוהבים לייצר.
אבי נלחם בסיני, לפי התיאורים שלו הבלגן היה ככ גדול כולל אזרחים שהסתובבו בשולי הקרבות, בהמשך הלחימה בנסיונות איתור קרובי משפחה.ציטוט:
נכתב במקור על ידי מוני אורבך
למשל הסיפור המדהים של יורי, עולה חדש שנכנס עם הפרייבט לאזורי הקרבות לפנות פצועים.
https://youtu.be/xgb9yjncht0
גם אני קראתי , צפיתי בסדרות דוקומנטריות, את חלק מגיבורי הקרבות גם שמעתי פרונטלית במור"ק. העלאת הסדרה החזירה אותי להתעדכן ויש לא מעט הרצאות מצולמות ברשת, מהשבועות האחרונים הן של נפשי והן של עתיר. אותי זה מרתק כי אני יכול להזדהות ויש לי עניין מאז ומתמיד, אבל אין סיכוי שאושיב את זוגתי לשמוע.
לעומת זאת, ב"שעת נעילה" היא צופה ודומעת, לא יודע אם זה בזכות התסריט או כי הבן שלה מוצב כרגע בתל חזקה וצפוי להשתתף במלחמה הבאה. אני שומע מאנשים שיש להם ילדים צעירים שמתעניינים בזכות הסדרה ואז ניתן כמובן להפנות אותם למקורות מידע אותנטיים, ככה שסך הכל נראה לי שהערך הוא חיובי.
עשו לדעתי יותר מדי רעש ובזבזו יותר מדי כסף על נסיונות לדייק בפרטים שוליים - את מי זה מעניין אם זה שוט ד' או שוט א' אם הוא לא שריונר טרחן, מצידי שיביאו מרכבה 3 אם זה מה שזמין, כי ברגע שאתה מספר שהשקעת מליונים בפרטים אז מה זה הג'אנטקס ? למה צה"ל רקום בשחור ? איך מ"ק 77 ואיך הוא קולט מתוך משרד בנפח ועוד עם אנטנת לונג מקופלת ? ... גם מחפשים את הדיוק בסיפורים ובדמויות. תגידו מראש שזה דמיוני ותשיגו את אותו אפקט.
מסתבר שהיו כמה וכמה סיפורים אמיתיים של אבות או בני משפחה אחרים שיצאו לחפש את יקיריהם.
אז לא יודע אם הם יצאו ישר ביום הראשון או השני ללחימה ומן הסתם לא נתנו פקודות בקשר ולא גנבו ג׳יפים (ואולי גם זה קרה) אך הסיפור הבסיסי של אב שמחפש את בנו אינו תלוש מהמציאות.
המציאות אז היתה שונה לגמרי מהיום אבל גם אני אם תהיה סיטואציה של מלחמה ואף אחד לא ידע להגיד לי במשך ימים מה קורה עם בני אז לא אשאר בבית.
כנראה שהדור הצעיר לא מבין מה היה במלחמת יום כיפור כי הדור הצעיר רגיל למבצעים כירורגיים וירי מנגד מרחוק של פצצות חכמות ומרדף אחרי זורקי אבנים...עם 20 לוחמים מכל צד.
ביום כיפור החיילים הפשוטים נלחמו לבד על הבית מול כוחות עדיפים בהרבה בכמות ובאיכות הציוד.
כאשר אתם מטיילים ברמת הגולן שימו לב לאנדרטאות ולמספר ההרוגים בכל יחידה או שתלמדו לדוגמא את הסיפור של גדוד 890 בחווה הסינית ותבינו איזו מלחמה קשה זאת היתה.
הסידרה כן מתארת במדויק את האווירה ואת הריח של מלחמת יום כיפור. נקווה שלא נחווה עוד מלחמה כזאת.
ןכן, הורים ולוחמים חיפשו את גוויות ילדיהם/אחיהם בשדות הקרב...אתם יכולים לקרוא לדוגמא את סיפורו של דורון אברוצקי כיצד הוא ואביו חיפשו את גופתו של ערן , אחיו של דורון.
https://m.maariv.co.il/news/military/Article-472276
דווקא הסצינות במוצב החרמון צולמו בתל סאקי https://www.ynet.co.il/vacation/isra...DYF5w#autoplayציטוט:
נכתב במקור על ידי boaz avrahami
ממליץ לכל מי שמתעניין בהיסטוריה של המדינה ובמלחמת יו"כ לצפות בסדרה "לא תשקוט הארץ" ביוטיוב https://www.youtube.com/watch?v=hUhIIRSJZZo&t=5s
הסדרה פשוט מרתקת. חוץ מתיאורי הקרבות היא משלבת את המהלכים הפוליטיים לפני ותוך כדי המלחמה.
ראיתי את ארבעת הפרקים בסופ"ש אחד, פשוט אי אפשר להפסיק (ואפרופו פוליטיקה למדתי שאף אחד לא המציא את הגלגל בזמן האחרון)
ליאור
הסצינות של החרמון לא נראות כמו מה שיש בחרמון. אולי קצת מזכירות ואני לא מתכוון להרחיב על המוצב ומצד שני גם לא שירתתי בו בסמוך למלחמה אלא שנים אחרי.
דווקא סצנות שצולמו לכאורה בשטח הרגישו לי כאילו הן מאולפן עם רקע של תמונות ממרכז הרמה.
יש תכנית על אופן הצילום של הסדרה.
דווקא יצאו הרבה לשטח.
בעיניין הזה https://www.ynet.co.il/vacation/isra..._medium=social
Sent from my SM-G970F using Tapatalk
לא הבאתי את עצמי לראות בגלל הפרומואים,
זה לא שכולם היו גיבורים, אבל נקעה נפשי מסרטים של הלקאה על חטא וחולשות.
זה יוצר מציאות מעוותת.
עד כה לא התפתתי להציץ בסדרה.
על בלימה הינו ספר מרתק, לאחר הקריאה יצא לי להצטרף לטיול שהוביל אבירם ברקאי בנושא.
תסריט מביך, סיטואציות לא אמינות ושכתוב היסטוריה בעייתי.
מצטער לא קונה שזו עוד סדרת דרמה אז התסריטאים היו חופשיים לאלתר ולתבלן.
יש פה סיפור אדיר כמו שהוא, והיה ראוי לספר אותו כהוויתו ולא לבלבל את המוח על קיפודים לבנים, פנתרים שחורים ואשכנזים רעים.
מצד אחד הסדרה מביאה לתודעה את המלחמה הארורה ההיא.
מצד שני:
- ניסו מאוד לעשות את הסידרה נכונה, הטנקים האמיתיים, הפקודות בקש"פ ובקשר מצד שני הרבה דברים אחרים מעוררים גיחוך שם.
- חסר דרמות אמיתיות במלחמה בכלל וביום כיפור בפרט שצריך להמציא קיפודים,פנתרים וכו'?
- לא מעבירה לדעתי את ההרגשה: הלחץ, הרעש, הפחד... רשת קשר פלוגתית בזמן סבב רס"פ בעמדות יותר רועשת מחמ"ל נפח בסדרה, שמעתי הקלטות משם ומהמעוזים בסיני - זה לא!
- נראה שליוצרים יש אג'נדות שלא קשורות למלחמה: קיבוצניקים חולרות/עלובים למשל, זה חורה במיוחד כי הדמויותהאמיתיות עליהם מבוססות הקצין והסמל שריון היו אחרות לגמרי, לדעתי ביזוי המתים והלוחמים, קשקושים על פנתרים בזמן שהסורים מסתערים על המוצב...
ציטוט:
נכתב במקור על ידי ניר ל
דווקא בסדרה כל הטנקיסטים עם כובעי VRC הישנים. המקלעים על הטנקים הם 0.3. זה בסדר גמור. זה אותנטי.
והפרטים האלה כן חשובים. אפילו מאוד חשובים. שוט ד' או א' אולי קצת פחות משנה, אבל שיהיה שוט ושייראה כמו ביום-כיפור, בלי שרוול תרמי על הקנה וכו' - אנשים נלחמו ומתו בטנקים האלה. חיו בתוכם ימים ושבועות, נקשרו אליהם. לא תזייף להם עם לוחות דיקט על טנק אחר או עם מרכבה ששייכת לעידן אחר, לפחות 7-8 שנים קדימה.
גם ה-BTR152 מהפרק השני, הושאל עבור הסדרה ממוזיאון השריון בלטרון (שם עמד שנים רבות ללא תזוזה) והושמש על ידי שני מומחים עקשנים שהביאו אותו למצב של מניע ונוסע, אחד מהם זה מישהו מהפורום הזה, שכולם כאן מכירים.
נראה לי שיעניין רבים מגולשי האתר.ציטוט:
נכתב במקור על ידי דרור ברלי
אשמח אם אותו חבר יוכל לשתף ולפרט.
Sent from my iPhone using Tapatalk
דרור, תאמין לי שאם תחפש אז תמצא גם ג'אנטקס ושוב, הפוינט שלי הוא שכשמתיימרים לדייק אז זה צריך להיות עקבי.
אם חשוב להביא את סוג הרק"מ הנכון אז למה כל השאר נראה כמו גבעת חלפון ?
הסיפור של לקיחת הסורים את החרמון על כל הציוד ואנשי המודיעין ובעיקר לוינברג, ההתעמרות בנמלטים ובפדויי השבי, הלומי הקרב והPTSD, קרבות הבלימה של חט' 188 בדרום הרמה, תל סאקי - המציאות הייתה עוצמתית והזויה מעבר לכל דמיון ומה שערבבו מזה בתסריט מוצג באור מגוחך , מה גם שהוסיפו תכנים לא קשורים והפכו אותם מרכזיים - ע"ע נושא הפנתרים.
אם זאת התוצאה - אז עדיף היה לא לנסות והמסרים החשובים שהסדרה מעבירה היו עוברים באותה מידה.
אני שמח שהצפת הנושא הביאה לוחמים חשובים להעלות שוב את חוויותיהם לאחרונה, נכנסתי למפגשי זום מרתקים עם חלקם . בתור מי שקצת הכיר טנקים ותפס כוננות על אותן רמפות לפני 30 שנה, ריתק אותי לשמוע על ההכנה של צוותי 188 ועל הרמה המקצועית הגבוהה שהייתה להם, השליטה בשטח ובתוד"א , רמת התותחנות, לא במקרה הם הצליחו לבלום זרימה של שריון סורי למשך זמן כה רב ולהשמיד בכזה יחס מטורף.
לי השמיעו כל ערב את הדרך לרמפות ועד היום לא מבין על מה מדובר למרות ששנים אח"כ עוד יכולתי לדקלם את זה, אין מצב שבתור חפ"ש הייתי יודע לאן לנסוע אם המפקדים היו נהרגים...
אם השבת הקרובה לא תהיה סוערת אז נעלה לרמה, נעבור דרך תל סאקי ונחפש את המכתש של הרימון על רצפת הבונקר.
אני מאוד נהנה מהסדרה.
הסדרה מנסה לדעתי לתאר תקופה, אוירה ותחושות מטלטלות של שברון האופוריה.
כמו אז, גם היום הצבא אינו חבורת גיבורים הומוגנית. האירועים המתוארים מתכתבים עם אירועי כיבוש החרמון, תל א-סאקי, קרבות השריון.
זו לא סדרת תעודה שמחוייבת לדייק בפרטים. זו סידרה שאמורה להעניק את חוויית האירועים מבלי לבנות מיתוסים הירואיים. יש אחרים שעשו זאת ועשו זאת טוב מאוד בעבר.
הטיפול בתקופה נעשה לדעתי במינון הנכון. אלו היו ימי אווירת "מציצים" מצד חד ומאידך פנתרים שחורים רוויי תחושות קיפוח. גיוסים איכותיים וגיוסי "מאו-מאו". ניצולי שואה שקיבלו שילומים כמשכורת שניה, שהשכלתם האירופאית אפשרה להם לעסוק במקצועות חופשיים יותר. לצידם היו עולים מזרחיים שהתקשו לצאת מתחושת עלבון המעברה. ההיררכיה המשפחתית שלהם נפגעה והם התקשו להתמודד עם קשיי היום-יום. תגובתה של גולדה: "הם לא נחמדים" הייתה עבורם מהלומה.
באותם ימים גם כור ההיתוך הצה"לי עמד למבחן.
תחושתי היא שמי שמדבר היום על "פערים עדתיים" עסוק בלשמרם תוך שימוש במילים גבוהות כמו הגמוניה/פריווילגים וכו' (פרשנים ופוליטיקאים כאחד). מי שעסקו אז בפערים חשו בהם ושאפו לשינוי.
במלחמה ההיא הייתי ילד בן 3 וקצת. גרתי במושב בסיני שזה מקרוב אוכלס. תחושת הורי הייתה - "חלוציות". הימי המלחמה לא נשארו במושב גברים. כולם גויסו. אינני זוכר דבר פרט לתמונה מבולבלת של אימהות המושב בוכות ומלטפות אותנו, בתוך מקלט. אספקת החשמל הגיעה מגנרטור. בכל פעם שהיתה הפסקת חשמל האימהות הדליקו נרות ופניהן נראו לי כואבות.
בסוף המלחמה אבי חזר ושתק הרבה זמן. אבל חלק מהגברים לא שבו. באותם ימים לא היו משפחות חד הוריות במושבים. האימהות האלמנות נאלצו לעזוב את המושב כעבור תקופה מסויימת. חלק מהחברים שלי בגן התחלפו. האופוריה של ששת הימים פגה!
ערן CJ
א. זה בידור. סדרה עלילתית. לא דוקו.
ב. ובכל זאת גורמת לצופים רבים לשאול 'מה - ככה היה ביום כיפור? ' בהתייחס לבלאגן ולכאוס של המלחמה - וגם לגבורה וגם לפחד. אז הנה עוד אנשים יתחברו ויתעניינו ואולי ילמדו משהו.
ג. מלחמה זה חרא. אין דרך לעשות מזה סדרה עלילתית שתביא רייטינג.
ד. ובתור סדרה עלילתית - בידור - היא עשויה טוב לדעתי.
אסף.
Sent from my Redmi 4X using Tapatalk
א. זה בידור. סדרה עלילתית. לא דוקו.
נכון, אבל חומרים דרמטיים אמיתיים לא חסרים, למה להמציא ועוד לשכתב את ההיסטוריה?
ב. ובכל זאת גורמת לצופים רבים לשאול 'מה - ככה היה ביום כיפור? ' בהתייחס לבלאגן ולכאוס של המלחמה - וגם לגבורה וגם לפחד. אז הנה עוד אנשים יתחברו ויתעניינו ואולי ילמדו משהו.
מסכים, אבל שוב, אם להתחבר אז לדברים אמיתיים, למה להתחבר לקיפוד? או לקיבוצניקים עלובים? בשביל קצת רייטינג ללכלך על לוחמים שנפלו שם אחרי שעצרו טורי שריון או להציג אותם כמגוחכים למרות שבמציאות זכו בצל"ש?
ג. מלחמה זה חרא. אין דרך לעשות מזה סדרה עלילתית שתביא רייטינג.
1. ה'חרא' לא מועבר טוב לדעתי, לי יש הרגשה של הכל סטרילי שם, לא מזכיר בכלום מצבי אמת
2. אפשר לעשות סרטים/סדרות עלילתיות שיביאו רייטינג, ראה אחים לנשק, להציל את טוראי ריאן ואפילו בופור שלנ
ד. ובתור סדרה עלילתית - בידור - היא עשויה טוב לדעתי.
דעתי שונה, לא מעבירה את ההרגשה במלחמה, לא מקצועית, משחק מגוחך לפעמים, עלילות אינפנטיליות (הקיפוד הוזכר פה כבר?)
מסכים לגמריציטוט:
נכתב במקור על ידי asafk
בתור מישהו שלא היה במלחמה ולא היה מעולם בטנק - אני חושב שהפרטים הקטנים הם לא החשובים. לרב הציבור לא באמת משנה איך מכשיר קשר קולט בחדר עם אנטנה מקופלת או איך נראה הטנק בדיוק.
חשוב הרבה יותר להעביר את אווירת המלחמה ולהעלות את הסיפור לדיבור הציבורי וזה נעשה לדעתי בצורה מצוינת.
אל תפלו בפח סיפורי הפנתרים, הרומן של אלוש עם אחותו של מרקו, או העיתונאי עם התסרוקת ההזויה שמחפש את הבן שלו.
אלה רק סיפורי רקע שמביאים צבע לדרמה של המלחמה.
ב-6 לאוקטובר 73' הייתי בן 7 וקצת. גרנו בשיכון שהתגוררו בו הרבה קציני קבע, ברח' רמב"ם בבאר-שבע. האבות של הרבה ילדים בשיכון היו קצינים קרביים ששירתו בסיני (חלקם עלו מסיני לפני המלחמה ישר לרמת הגולן) ונראו בעינינו כענקים. בני אלוהים, גיבורים בלתי-מנוצחים העשויים ללא חת, עם אקדח הוובלי על המותן ומשקפי השמש על פנים צרובות, יורדים מהג'יפ או ה-D200 המאובקים בחנייה של השיכון ביום שישי אחר הצהריים, כשבאו לחופשת שבת.
ופתאום,מוקדם בבוקר יום כיפור, הטלפון צילצל. אבא עלה על המדים וממש רץ ל-D200 ונסע לסיני. אמא אמרה שאבא אמר לה שבצהריים תפרוץ מלחמה. אחר הצהרים כבר היו אזעקות ואחר כך האפלות. צבענו פנסים של מכוניות בצבע גואש שחור וכחול כהה. ואחרי יום-יומיים-שלושה-שבוע, מודעות אבל שמודבקות בכניסות לבניינים ולכמה ילדים מהשיכון וגם מכיתה ב'2 שלי, כבר לא היה יותר אבא. כי הוא מת במלחמה.
אבא שלי בא לאפטר קצרצר רק אחרי 10 ימים או יותר, עם רובה צלפים רוסי מוסין-נגאן וג'יפ גאז 69 שנלקחו שלל מהמצרים. בא, התקלח, התגלח, ישן כמה שעות, לבש מדים נקיים וחזר לסיני. הסיפורים מהמלחמה באו אחר כך. הרבה גבורה, הרבה מזל, גם הרבה טעויות וגם בזיונות. כי בסוף כולם רק בני אדם.
ולכן אוירת האימה והכאוס מומחשת היטב. גופות מתגוללות, פצועים שזועקים. אולי יש פה ושם טעויות בפרטים, אבל זה נראה מספיק אמין ובגלל שאלה מדי צה"ל על הגופות, זה מצמרר. סצינות קרבות הטנקים בהחלט מציאותיות. הפקודות בקשר, העליה לעמדה, הירי. זה מרגיש אמיתי. זה אמין. כשריונר, לא הספקתי לשים טנק אויב אמיתי בכוונות שלי (החבר'ה מהפלוגה שלי שהתגייסו מחזור אחד או שניים לפני עוד הספיקו, לפני הנסיגה מהגזרה המזרחית בלבנון לרצועת הבטחון) - אבל עדיין אני מרותק לסצינה הזו ומריץ אותה שוב ושוב.
אבל מלחמות הן לא חוויה הירואית ולא סרט הוליוודי. הפחד, האימה, תחושת חוסר האונים, כל מה שמציג את חיילי צה"ל לא כגיבורי-חיל אלא כבני אדם רגילים שגם מפחדים ומתמוטטים - זו לא תבוסתנות. זה אמיתי.
כי כן היה כאוס, כי אכן יחידות שלמות נמחקו, כי חיילים באמת ננטשו בשטח ונחשבו לנעדרים, חלקם עד סוף המלחמה. היו גם כאלה שברחו משדה הקרב. לא מעט. לא כולם היו גיבורים ורמבואים.
אבל לו רק למען איזון התמונה והחתירה להציג את האמת, בהחלט היה מקום להקדיש סצינות גם להצלחות ולנצחונות ולגיבורים האמיתיים. כי היו גם כאלה והרבה מאוד. אביגדור קהלני, צביקה גרינגולד ועוד רבים שבזכותם צה"ל ניצח. וזו עובדה מוגמרת - מלחמת יום הכיפורים היתה ניצחון צבאי מזהיר, הניצחון המוחלט האחרון של צה"ל. כי אם לא - כנראה שהדיון הזה לא היה מתקיים כאן.
מאז השתנו סדרי עולם, השתנו דיני המלחמות (הם חלים רק עלינו, לא על אף אחד אחר) והשתנתה האווירה במדינה - היום חד-משמעית אסור לצה"ל לנצח.... והאמת העירומה היא שהוא גם לא יכול.
לעניין הרמפות והדרכים ברמה - הרמה המקצועית של הטנקיסטים ב-73' היתה מאוד-מאוד גבוהה (וכהוכחה, יחסי הפגיעות/השמדות המרשימים לטובתם. כל צוות שוט בודד שכזה באמת היה שקול כנגד פלוגת T55/T62 סורית ולעתים אפילו יותר. לצערנו לא בכל גזרה או רמפה זה הספיק).
אישית, אני זוכר עד היום את כל הצירים בדרך לרמפות שלנו בבקעה ואפילו מהמוצב בדרום לבנון למיקומי מארבי הארטישוק מ-85'... אני מרשה לעצמי לנחש שגם הצוותים של 188 ו-7 ידעו אז את כל הצירים שלהם בעל פה. צוות טנק אמור לדעת לתפקד ברמת הפרט/צוות גם אם המטק/מ"מ שלו נפגע. מצד שני, כשטנק נפגע והחברים שלך נהרגים מול עיניך ואתה מקבל את החפפה כמו פטיש 5 למוח, לעולם לא תדע איך תתפקד באותו רגע.
PTSD זה משהו שאין ולא תהיה לך שליטה עליו. כשזה מכה - אז זה מכה. ואם לא באותו רגע כמו אצל "כספי" או "יוני בן-דרור", זה בא אחר כך. אלפי "כספים" ו"יונים" אחרים לא ישנים טוב בלילות עשרות שנים רבות אחרי המלחמה הזו.
מה שרשמת בסוגריים זה בדיוק מה שעבר לי בראש תוך כדי צפייה.ציטוט:
נכתב במקור על ידי danob
הסיור של אבירם ברקאי ברמת הגולן מומלץ מאוד.
קראתי ספרים על מלחמת יום כיפור, אבל להיות שם ולשמוע, זו חוויה אחרת. הסיור אינטנסיבי מאוד ומרתק בעיניי.
Sent from my MI MAX 3 using Tapatalk
לא יודע לגבי הרמה המקצועית של הטנקיסטים אז בכללי, כן יודע וזה בזכות החפירות האחרונות שחט' 188 שהחזיקה את כל רמת הגולן באותן שנים הייתה הסיירת מטכ"ל של חיל השריון מבחינה מקצועית והשתתפה במספר רב של "ימי קרב" מול הסורים (7 הועלתה מסיני ערב המלחמה כעתודה ויאנוש בחר להציב אותה בצפון הרמה כנראה על דעתו). החברה האלה תפקדו בצורה מדהימה עד שנשחקו, היו שם גיבורי על אמיתיים והם עמדו ביחס כוחות נחות מחט' 7 ומול שני מאמצים עיקריים של הסורים. אז עם כבר בוחרים להציג חלקית דווקא את סיפורי הקרבות שלהם ולתקן אולי בהזדמנות זאת עוול הסטורי - ניתן היה לחסוך את כל השיט העדתי, בעיות המשמעת, ההופעה המרושלת ואיבוד השליטה העצמית - זה לא קרה שם, להיפך, הם לחמו באומץ לא רגיל גם זמן רב לאחר שאזלה התחמושת הכבדה ולעיתים מתוך טנקים ללא יכולת תנועה וללא צידוד חשמלי (למי ששאל כאן באיזה פוסט על ייעודו של מנוע עזר בשוט מטאור) .
ב 91 רציתי רק שריון ורק חטיבה 7, למרות ש 188 קיבלו בדיוק אז את המרכבה סימן 3, מן הסתם בזכות סיפורי הצלת המדינה בעמק הבכא, מי שמע אז על חט' 188 ...