דברים כאלה תמצאו 100 בשקל אצל ג'יפאי הפייסבוק.
Printable View
דברים כאלה תמצאו 100 בשקל אצל ג'יפאי הפייסבוק.
לא לעניין דרור, ימים קשים עוברים על פייסבוק.ציטוט:
נכתב במקור על ידי דרור ברלי
פייסבוק? עזוב. זה לא יתפוס.
אסף.
Sent from my Redmi 4X using Tapatalk
לא יודע מה ההודעה המקורית,ציטוט:
נכתב במקור על ידי ishc
אבל רוב ההודעות בפייסבוק שכתובות ככה, הן של אנשים שעברית איננה שפת האם שלהם, ואני באמת מאחל לכולנו שנדע את השפה שלהם ברמה שהם יודעים את שלנו.
פייסבוק מטא ...ציטוט:
נכתב במקור על ידי asafk
ציטוט:
נכתב במקור על ידי איל מ
אני מצטער לעדכן אותך, שחלק גדול מהעילגים האלה דווקא נולדו דוברי עברית כאן בארץ הקודש. ועברית היא שפת אימם.
רק שבזמן שהם היו ילדים, אני מנחש שלהורים שלהם היה חשוב יותר שישחקו כדורגל, יפצחו גרעינים וישירו עם זוהר המלך בפול-ווליום (העברית שלו אגב, לפחות בשירים שלו, היתה ללא רבב), וקצת פחות דאגו שיקראו ספרים.
מצטער גם על ההתנשאות. אבל ככה זה היה לפחות בשכונות שאני גדלתי בהן.
לא צריך ללכת כל כך רחוק, אני שומע את השפה של הדור הצעיר במשפחה שלי ואת ההורים שלא טורחים לתקן אותם ... משפחה אשכנזית דור שלישי/רביעי במושב בשרון, אגב.
סבתא שלי (הייקית) מתחרפנת מזה והיא היחידה שמתקנת אותם עדיין. היא גם זו שתיקנה את השפה שלי מילדות ...
לא קשור למוצא.
קשור לחינוך.
האם קראו ספרים כשהיו קטנים או לא.
ילד שבולע ספרים מגיל צעיר, שפתו עשירה יותר.
ילד שלא קורא, עילג.
נסחפנו, אולי שווה לגזור את זה החוצה מכאן ...
שפה יכולה להיות עשירה ובו זמנית לא תקינה תחבירית, אם כי כנראה שקריאת ספרים תורמת גם לתקינות השפה ...
קריאת ספרים
קריאת עיתונים
קריאה בכלל.
מגיל צעיר. והיום זה ממש קשה לשכנע אותם לקרוא ספר, עם כל פיתויי המסכים מסביב.
יש "פתרון" לשפה הלא תקינה.
מגדירים אותה כ:
"עברית ילידית"
Sent from my SM-N986B using Tapatalk
גם בספרות, בעיתונות ובכלל - יש עילגות ושגיאות תחביר מקוממות. וכן, גם בזו המכוונת לילדים.ציטוט:
נכתב במקור על ידי דרור ברלי
Sent from my HD1903 using Tapatalk
לא הייתי בונה על עיתונות בימינו.ציטוט:
נכתב במקור על ידי דרור ברלי
לפעמים אני תוהה אם מישהו הגיה את הכתוב לפני הפרסום.
שאנחנו היינו בגילאי בית ספר יסודי למדנו בע"פ את שירת דבורה ושירים של ח.נ. ביאליק.
עשו לנו הכתבות והמורים תיקנו לנו שגיאות כתיב ושגיאות תחביר. בתיכון גם למדנו בע"פ
קצת וקראנו ערימה של ספרים ושירים של משוררים גם מימי הביניים ושירת ספרד (ושנאנו
את זה ולא הבנו למה צריך).
היום אין הכתבות, המורים לא מתקנים שגיאות כתיב, דיבור ותחביר כי זה פוגע בנפש הרכה
של הילד. כמות הספרים, השירים והסיפורים הקצרים שהם קוראים צומצמה משמעותית,
ולימוד בע"פ בוטל (שהיינו קטנים שנאנו את זה ולא הבנו למה צריך - מסתבר שצריך).
רוצים גם לבטל את הכתיבה במחברות עם כל הטבאלטים והלפטופים, שאני רואה את
הכתב של הדור הצעיר (וזה שלא מתקנים אותו לכאלה שכתב של רופאים הוא קריא לעומתם)
ברור לי שמילא הם מדברים כמו עילגים ויש להם אוצר מילים של ילד בן 3, הם תכף
לא ידעו לכתוב.
ואם פעם הם היו כותבים בוטסאפ ואולי התיקון האוטומטי עוד היה עושה משהו לשגיאות
הכתיב, הם עברו להודעות קוליות. אז יש לפחות דבר אחד שהטכנולוגיה דופקת (ולא רק
את הסופה הפשוטה של דרור).
אולי תפסיקו לחרב את השרשור ציטוטים?
דרור,
אתה אפילו מנהל.. תפצל לדיון נפרד.
תודה למנהלים [emoji846]
נו, אם בארזים נפלה שלהבת ...ציטוט:
נכתב במקור על ידי ד ו ר ו ן
לקרוא פה בפורום זה נחשב? :-)ציטוט:
נכתב במקור על ידי דרור ברלי
אמרתי לבן שלי (בן 8.5)שהכתב שלו זוועה, אז קבלתי מבט זועף מאמא שלו, אמרתי מה את רוצה? הילד צריך לשמוע את האמת!
אמרו לי את זה כל היסודי. אח"כ הפסיקו לומר לי את זה כי פרשתי ממערכת החינוך, עד האוניברסיטה, שם רשמתי במתמטית ופיזיקלית. מאז לא כתבתי בכלל. כלום. רק על מקלדת ומסך.ציטוט:
נכתב במקור על ידי מוטי ג.
מה זה משנה? אין אתגרים חשובים יותר לנצח בהם?
אנחנו גם לא יודעים לכתוב עם נוצה ודיו. או מקל מחודד וחרס. לא רלוונטי.
לפני כמה חודשים דיון חרום אצל ראש מפעל, לא עומדים בלוז הפרויקט ואנחנו בדרך לקנסות. ראש המפעל מכנס את הנוגעים בדבר, השיחה מתחילה והצעקות עפות. הבוס עוצר לרגע, לוקח מחברת ועט, מחליק אותם לכיוונו של ראש הפרויקט - "אתה כותב ומפיץ סיכום" הוא ספק מבקש ספק מצווה עליו, ראש הפרויקט הופך לבן מחפש מימינו ושמאלו למי הוא יכול להעביר את תפוח האדמה החם שזה עתה נזרק עליו. "אני אמרתי שאתה מוציא סיכום דיון, לא מישהו אחר אז תתחיל לכתוב" השיחה ממשיכה, הבוס גוער, העובדים מגיבים וראש הפרויקט כותב הקדחתנות. אחרי 10 דקות מבקש הבוס מראש הפרויקט להזכיר לו מה היה סעיף 2 בשיחה כי לדעתו הוא סותר את הסעיף שכרגע אנו דנים בו. ר"פ מביט בדף בדממה, ניכר שהוא לחוץ, נשען לכיווני ומראה לי עם האצבע את סעיף 2, "אתה מבין מה כתוב פה?" הוא לוחש לי, כמעט ולא הבנתי מילה, "גם אני לא". החדר משתתק ודממה מביכה לפרק זמן שמרגיש כמו נצח נקטעת כשהבוס מבין מה קורה וממשיך בצעקותיו. הבוס מעביר את המחברת והעט לעובד אחר וראש הפרויקט צנוח מעט בכסאו.
אז בסדר, כתב יפה אולי רלוונטי כמו לדעת לנהוג בהילוכים אבל גם זה, פעם ב... יכול לתקוע אותך יופי.
אישית העברית שלי דיי גרועה, הורי המורים תיקנו ועדיין מתקנים אותה. זה לא עזר להם.
https://youtu.be/iG8z5GpOazc
Sent from my SM-G998B using Tapatalk
עומרי. תודה על הקישור.
התקווה 6 - שיר נהדר.
הצ'אפחה הישראלית
גדלנו על אלתרמן, טשרניחובסקי, ביאליק, אורלנד ולאה גולדברג. השתייכנו לעולם ההתיישבות העובדת וחיינו בתחושה שחיינו הם תמצית הציונות. נחנו על ערימות נוחות של חציר בגורן ריחני שסימל עבורנו את הישראליות הצודקת.
1986, אתי המורה לספרות הגיעה וסחררה משב אויר מקפיא אל תוך ה"חממה" שקירותיה נדמו כמתרופפים תחת סערת טייפון מקומית. המורה לספרות ניסתה לחשוף אותנו לשירה אחרת, שירתו של ארז ביטון, העולה ממרוקו ששירתו עוסקת בהפליית העליה המזרחית. שירתו של ארז ביטון עסקה באי הבנתם ואי קבלתם של המזרחיים ע"י חברת הפועלים הציונית. ביטון תיאר בשיריו כיצד המפא"יניקים האליטיסטיים שפיתחו את דמות "הצבר הישראלי", הביטו בעולים דוברי הערבית כבילידים עם "מנטליות" עולם שלישי ולא קיבלו אותם כאחים. הפגיעה בכבודם של העולים והבוז לתרבות שהביאו עימם מבית אבא היו מרכז שירתו של ארז ביטון אשר עבד כעובד סוציאלי באשקלון.
נאמן לאבות המייסדים, זעקתו המאשימה של ארז ביטון עוררה בי התנגדות רבה. לשמע הזעקה המאשימה של המשורר כנגד הארץ החדשה והקולטת, הכעיסה אותי. סבי וסבתי שהגיעו מבור המוות האירופאי לא טענו דבר כנגד בוני "הבית השלישי", קולטי היהודים מכל ארצות תבל, הם השתלבו במעש ובבניה. גם שילוב המילים הערביות בתוך השירה העברית הביאתני לפלצות. האזנתי למורה אתי מקריאה בפאתוס את השיר "מה זה להיות אותנטי?" והתאמצתי לשתוק. ואז הגיע השיר:
"זוהרה אלפסיה"
זוֹהָרָה אַלְפַסִיָה
זמֶּרֶת הֶחָצֵר אֵצֶל מֻחַמַד הַחֲמִישִׁי בְּרַבָּת בְּמָרוֹקו.
אוֹמְרִים עָלֶיהָ שֶׁכַּאֲשֶׁר שָׁרָה,
לָחֲמוּ חַיָּלִים בְּסַכִּינִים
לְפַלֵּס דֶּרֶך בֶּהָמוֹן
לְהַגִּיעַ אֶל שׁוּלֵי שִׂמְלָתָהּ
לְנַשֵּׁק אֶת קְצוֹת אֶצְבְּעוֹתֶיהָ
לָשִׂים כֶּסֶף רִיאָל לְאוֹת תּוֹדָה
זוֹהָרָה אַלְפַסִיָה,
הַיּוֹם, נִתָּן לִמְצֹא אוֹתָהּ
בְּאַשְׁקְלוֹן, בְּעַתִּיקוֹת ג', לְיַד לִשְׁכַּת הַסַּעַד,
רֵיחַ שְׁיָרִים שֶׁל קֻפְסְאוֹת סַרְדִּינִים עַל שֻׁלְחָן מִתְנוֹדֵד בֶּן שָׁלֹשׁ רַגְלַיִם,
שְׁטִיחֵי מֶלֶך מַרְהִיבִים, מְרֻבָּבִים עַל מִטַּת סוֹכְנוּת...
"שולחן בן שלוש רגלים לא יכול להתנדנד!", יצאתי בקריאת ביניים מעליבה על טיבו של המשורר בציון מוצאו. הוספתי לכך את דעתי על המנטליות התבוסתנית והבכיינית של העולים. למעשה חיכיתי שארז ביטון ייפול לידי מודה בטעותו. המורה אתי שהשתייכה לאותה עדה הוציאה אותי מהכיתה ומעולם לא שמעתי את המשכו של השיר. בבירור אצל מנהל בית הספר חזרתי על העובדה הפיסיקלית בעניין יציבותו של שולחן בן שלוש רגליים. המורה לפיסיקה אישר את נכונות דברי ובצדקנותי סירבתי להתנצל בפני המורה. המורה לספרות מצידה, סירבה לקבלני בחזרה לשיעורי הספרות. כך סיימתי את לימודי ללא בגרות בספרות.
1994, ברלין - גרמניה, בוקר, רחוב ונזה 9, כ-700 מ' מהמקום בו נערכה ועידת ונזה הידועה לשמצה. עמדתי בראש משלחת של רכזי פרוייקט פר"ח מהטכניון. היה זה מפגש בין סטודנטים גרמנים וישראלים שעסק בגבורתם של מורדים במשטרים רצחניים. מהצד היהודי הפרטיזנים, מרד גטו וורשה וגבורת ההתמודדות היום-יומית בגטאות ובמחנות. מהצד הגרמני מחתרות ההתנגדות לרייך השלישי ומחתרות התנגדות למשטר הקומוניסטי (DDR), של גרמניה המזרחית וכנגד משטרת השטאזי האכזרית.
הימים היו ימי הסכם אוסלו, הטרור השתולל במזרח התיכון. כבר בישראל, הנחוני גורמי הביטחון להתעדכן עם השגרירות המקומית מידי בוקר ולתדרך את המשלחת בתדריך ביטחוני יומי. בלובי של המלון ברחוב ונזה עמדתי מול קבוצת סטודנטים דו לשונית ותדרכתי ביטחון, באנגלית. תוך דיבורי חשתי טפיחה עוצמתית במיוחד על כתף שמאל בליווי קול מחיאת כף מחרישת אוזניים. עוד לפני שהסתובבתי ידעתי שרוקמן מפקדי מספינת חיל הים עומד מאחורי, ואכן כך היה. רוקמן, כך התברר, עבד במערך הביטחון של השגרירות המקומית. כשרוקמן ראה את שמי ברשימה כלשהי במשרדו הוא יצא מייד להפתיעני במלון. הטפיחה הזו שנקראת בפי כולנו "צ'אפחה" היא סימן לקרבה חברית חצי צבאית, חצי ישראלית-צברית ששמורה לקשר שמתחיל בגיל צעיר ונשמר בעצימות גבוהה, גם כאשר דרכי החברים נפרדות.
רוקמן סימן לי שהוא ממתין לי בצד ואני הסתובבתי בחזרה אל קבוצת המתודרכים. הבחנתי שקבוצת הסטודנטים הגרמנים שהיו עד כה ממושמעים כמו שרק גרמנים יכולים להיות, שולחים בי מבטי מפוחדים ומלאי פליאה. ניסיתי להמשיך בתדרוך אבל ניכר היה שהסטודנטים הגרמנים כבר לא היו קשובים. פניתי ושאלתי לפשר אי השקט הנפשי שכבש אותם ואחד מהם שאל: "מה זה היה?". לא הבנתי, אבל הגרמני הצעיר היה עיקש והבהיר את שאלתו: "מדוע האיש ההוא הרשה לעצמו להכות בך כך?". ניסיתי להסביר שזו לא מכה, "זו טפיחה חברית שנהוגה בין חברים בישראל, אנחנו קוראים לזה צ'אפחה. האיש הזה הוא רוקמן והוא חבר שלי עוד מהצבא" תירצתי, אבל עיניהם הפעורות של הגרמנים הבהירו לי שהם לא מבינים זאת. בין הדברים שמעתי גרמניה אחת אומרת לאחר את המילה הגרמנית "Mentalität" (מנטליות).
בתום התדרוך רוקמן ואני נפגשנו לראשונה אחרי שלוש שנים. בילינו שעה ארוכה בהעברת חוויות מהעבר. נפרדנו, לא לפני שרוקמן מסר לי עיתון ידיעות אחרונות בעברית שהביא לי מהשגרירות. דפדפתי בעיתון ומצאתי מודעה לפיה זוהרה אלפסיה מהשיר של ארז ביטון נפטרה בבית אבות באשקלון. המחשבה על זוהרה אלפסיה ועל המנטליות שלנו ליוותה אותי כל אותו יום. המילה מנטליות היתה שמורה בליבי מאז ומתמיד לתיאור תרבות נחשלת ונחותה משלי. והנה היום אני תוארתי כבעל מנטליות, חשבתי לעצמי. ניסיתי להבין מדוע בלקסיקון שלי יש "תרבות מערבית" ו"מנטליות מזרחית"? מדוע המזרחי, הערבי והחרדי יחשבו "משכילים" בעוד שהמערבי יחשב "אינטלקטואל"? מדוע האותנטי האירופאי הוא ה"עסלי" המזרחי?
טפיחת כתף מזרח תיכונית נראית בעיני האירופאים כ"מנטליות". האם המנטליות אכן נחותה מה"תרבות"?
הצ'אפחה שקיבלתי מרוקמן פקחה את עיני. כשחזרתי כבר לא הייתי כל כך בטוח בכך ששולחן בן שלוש רגליים אינו מתנדנד. סליחה מזוהרה אלפסיה ומחילה מארז ביטון.
סיפור יפה !
ואני אומר לא בגלל שאני פוגש אותך עוד חצי שעה
Sent from my iPhone using Tapatalk
ישמע קטנוני ברמה של ג'יפולוג, אבל אני מזמין אותך פעם בחיים ללכת לשכב על חציר ולחזור לספר לנו כמה נעים זה היה.
כמו לישון על מיטת מסמרים
כאן זה יותר מתאים, וזו לדעתי התשובה:ציטוט:
נכתב במקור על ידי sgill
https://hebrew-academy.org.il/2010/0...6%d7%a7%d7%94/
אני מגיל צעיר קורא את המאמרים בפלייבוי.. זה גם נחשב? :confused:ציטוט:
נכתב במקור על ידי דרור ברלי
ציטוט:
נכתב במקור על ידי YosSima
אה... זו הדרך לשפר מיומנות החזקה של ידית ריתוך!
או להתגלגל בכותנה..ציטוט:
נכתב במקור על ידי איל מ
אם כבר שבירת מיתוסים.
[emoji23][emoji23][emoji23]ציטוט:
נכתב במקור על ידי מוטי ג.
את זה אפשר להחזיר בחזרה למקורות השרשור ...