מסע לנמיביה ובוטסואנה - נובמבר 2020 עד אפריל 2021

עברה כמעט שנה מאז החזרה מהמסע שלנו (אני ואשתי) לחלק הדרומי של יבשת אפריקה. התלבטתי מאוד אם לכתוב שרשור מלא, בחלקים, עם תמונות ופירוט וכו' לעומת טקסט מצ'וקמק וכללי מדיי, ונראה תוך כדי איזה עניין יתעורר ואולי אשלים תוך כדי תנועה. מפאת שקיעה בשגרה וחזרה למירוץ העכברושים (תרגום עילג של Rat Race), ועוד אי אילו תירוצים, בחרתי באופציה השניה.

אז מה היה לנו?
אקדים ואומר שההשראה למסע התקבלה משני פרקים נפרדים של TOP GEAR אחד בנמיביה ואחד בבוטסוואנה, נוסף לזיקה בלתי מוסברת למדבר ולמרחבים פתוחים.
התכנון המקורי היה מסע של כ- 3 חודשים, מחולק שווה בשווה בין נמיביה, דרום אפריקה, ובוטסוואנה, אך בהמשך גילינו שיש לנו אפשרות (זמן וכסף) ורצון להאריך את המסע.
ידענו מראש שנרצה לשכור רכב 4X4 מזווד ומצויד באופן מלא למסעות כאלו, והבנו חיש מהר שיש שוק פורח של חברות כאלו בדרום אפקריקה ונמיביה, ובכלל תרבות שופעת וענפה של פנאי בטבע, קמפינג ומסעות ספארי ושטח. הקורונה הורידה את נפח התיירות, ולמזלנו רק הרווחנו מכך, בעיקר בשל אפשרות מיקוח למחיר נמוך יותר והתרוקנות יחסית של הפארקים הלאומיים ושמורות הטבע.

נמיביה היא מדינה מדברית ברובה, מדובר בשטח כמעט פי 45 מישראל עם 2.2 מליון תושבים מרוכזים באזור מצומצם יחסית. אין דרך לתאר את המרחק בין הדברים. פתוח, רחוק וריק הן מילות כנראה יחזרו על עצמן, ולצורך העניין, נסיעה של שעתיים, תוביל אותך לשומקום. המרכזים האורבניים מודרניים לחלוטין (במונחים אפריקאיים), וניתן להצטייד בכל טוב ולא יחסר כלום, מחירים סבירים (סולר אז עלה 2.8 שקל לליטר), את כבישי האספלט ניתן לספור על שתי ידיים, רוב המדינה מרושתת בכבישי עפר ברמות תחזוקה משתנות, וכמעט כל תנועה לאורכה ורוחבה של המדינה הוא טיול שטח.
התחלנו את המסע בבירה Windhoek, הרכב הראשון ששכרנו היה טויוטה היילוקס שנת 2020 עם 12 אלף ק"מ על השעון. מצויד בהגבהה 2 אינץ' של IRON MAN, פגוש קדמי ואחורי ARB, פנסי "ראלי" של HELLA, צמיגי שטח מלא סיניים), מיכל דלק משני בנפח 65 ליטר, לסה"כ 145 ליטר בתדלות מלא, ועוד 3 ג'רקנים של 20 ליטר. כשכל העסק הזה מלא בסולר (מעל 200 ליטר), הרכב עשה כ- 2000 ק"מ מרשימים ביותר. אוהל גג, מיכל מים 60 ליטר, מקרר 45 ליטר, מערכת מגירות מלאה לאחסון, וכל הציוד הנדרש לקיום יומי בשטח (כיסאות, שולחנות, מטבח שלם ועוד), וציוד חילוץ, כולל שני גלגלי ספייר והיי-ליפט. מרשים.
כל התענוג הזה עלה בזמנו (בשל נסיבות הקורונה) 100 יורו ליום, גם בגלל שיצאנו בתקופה של שיא הקיץ, שתי דקות לפני שהגשמים מתחילים (העונה החמה והרטובה). העונות הן סיפור בפני עצמו, ולהן השפעה דרמטית על הנוף ותנאי הדרך, וברור שגם על העבירות.
זה נראה ככה:

קובץ מצורף 137744קובץ מצורף 137745קובץ מצורף 137746

הגישה שלנו כזוג מטייל הינה מינמליזם, גובל בזן (Zen). כלומר, מטיילים סולו, נהיגה עצמית, לא נעזרים ב- "שירותים" כאלו ואחרים, מעמיסים רק את מה שהכרחי ומוצאים הנאה ותענוג בדברים הכי פשוטים.
המסלול בנמיביה ארך כ- 36 יום, בהם התגלגלנו על פני כ- 13,000 ק"מ, שעברו חלק. במיוחד שבשנה הספציפית הזו הגשמים איחרו להגיע וזכינו בימים נאים ושטופי שמש (ברמות צליה משתנות) וטמפרטורות שגירדו את ה- 40 מעלות בחלק מהמקומות.
ניווטנו בעיקר בעזרת מפת נייר Tracks4Africa של נמיביה (בסקאלה של 1:1,000,000), מצפן, סרגל וספר של לונלי-פלאנט. אולדסקול פשוט, אמין ולא אכזב ברגעי האמת. כגיבוי היה לנו GARMIN מוזנת בו התוכנה Tracks4Africa. מדויק ברוב המקרים. נחמד. לא מעניין. טלפון לווייני (ששכרנו ממגנוס) השלים את ארסינל העזרים לשקט הנפשי. בדיעבד מתברר שהכרחי באזורים אלו.

קובץ מצורף 137747

יצאנו מווינדהוק, צפונה לפארק הלאומי אטושה לספארי עצמאי. בכל חור בנמיביה תוכלו למצוא מקומות מוסדרים לקמפינג לילה (מחירים 10-30 שקל לרכב), חלקם מצוידים בברזי מים ונקודות חשמל. באטושה ראינו את כל ה- BIG 5 והמון המון טבע פראי. תענוג. (עוד לא העליתי את התמונות מהכרטיס זכרון של המצלמה).
המשכנו לחבל ארץ בשם Kaokoland (הפינה הצפון-מערבית) עד לגבול עם אנגולה. בקצה הצפוני שלו, משתרע לו עמק בשם ה- Marein-fluss מדובר באזור הנידח ביותר בנמיביה. כמה נידח? נהגנו לשבוע שלם מבלי שראינו נפש חיה. מדובר באזור שמעטים מגיעים אליו, והומלץ לנו בחום שלא להגיע ברכב בודד. הדרך ארוכה-ארוכה ויש בה לא מעט אתגרי עבירות. היה שווה כל דקה וכל ק"מ. No Mans Land אמיתי, ושממה שאין כמותה.
משם התגלגלנו לאורך החוף האטלנטי, בזיגזג חוף-מדבר עד לעיר המפורסמת Swakompmond שנראית כמו מינכן בקטן (עם מורשת גרמנית מובהקת. לא מראה אינטואטיבי) והדרמנו עד למדבר הנמיב לים הדיונות Sesrim.
את המסלול הזה אני מתאר בקיצור פושע. ניתן להרחיב כל שורה בפרטים עד סחרור.

קובץ מצורף 137748קובץ מצורף 137749קובץ מצורף 137750קובץ מצורף 137751קובץ מצורף 137752

המסע לאחר מכן המשיך עוד דרומה עד לגבול ל- Orange River והקניון השני בגודלו בעולם (אחרי הגרנד קניון), פחות או יותר הגבול עם דרום אפריקה.

קובץ מצורף 137753קובץ מצורף 137754קובץ מצורף 137753קובץ מצורף 137754

זו נמיביה בקצרה. מאוד בקצרה.

מדהים. נקודה. עוד תמונות יתקבלו בברכה

יגיעו בהמשך.
וארצה למצוא את הזמן לסכם את החלק של בוטסוואנה (ברכב השני).

נהדר!
שווה כתבה באתר.

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי ד ו ר ו ן

נהדר!
שווה כתבה באתר.

---

+1
אולי סדרת כתבות

Sent from my M2102J20SG using Tapatalk

אל תקמץ בפרטים ובתמונות!

טוב, אני מגלה שאני ממש גרוע בתיעוד, ורק "נזכרתי" שחלק מהתמונות נמחקו לאחר שהטלפון החזיר את נשמתו לבורא באמצע הטיול.
יש כמה גיבוי פה ושם, ויש כמה תמונות אצל אשתי. אני מצרף כאן כמה. עדיין מהחלק הראשון, בנמיביה.

קובץ מצורף 137758

הרכב הופך להיות מרכז החיים (והדרמה) בטיול כזה. כל מה שמתרחש, מתרחש סביב הרכב, בתוכו, קשור אליו בדרך כשלהי. יש לרכב זהות (ופונקצהי מן הסתם) בזמן תנועה, וזהות אחרת בזמן עצירה. אחרי תקופה, לא תמיד ברור לך איפה הרכב נגמר ומתחיל אתה או ההפך. זו רמה אחרת של חיבור למכונה (אומר בתור רוכב אופנוע גם). והנופים.. ביום שאשכרה אתה נוסע לאנשהו (ולא ב- game drive), אתה סוגר את הקמפ, בשקט ובזרימה. עולה לרכב, ומתחיל את הרטואל. אתה נוהג, בבידוד מוחלט, על השמשה רץ סרט של צבעים, תצורות אבן/חול/חיות בר, מראות.. ואתה ב- ZONE משלך, מרחף קצת, מתחבר-מתנתק לסירוגין, בטוב. השותפה שלך כמה סנטימטרים לידך, אבל גם היא בספרה גלקטית אחרת. שניכם שקטים, אבל ממש בטוב, אין ממש צורך לדבר.
עוצר להפסקה באמצע שומקום, מכבה מנוע, פותח דלת ואז זה מכה בך. השקט.
ואז אתה מגלה שעברו בינתייים 400 ק"מ

קובץ מצורף 137760

קובץ מצורף 137759


קובץ מצורף 137761

מהפארק הלאומי אטושה

קובץ מצורף 137762קובץ מצורף 137763

מרתק!
עושה חשק לאפריקה

לפני שאשתף בכמה מילים על ההיילוקס והחוויה בו (בה?) במסע כזה, אשחרר קודם את המיתוס ופולחן המותג וכל מה שנלעס עד כה על טיוטה. אין לי סנטמנט מיוחד למותג (למרות שאחד הרכבים שלנו הוא פרדו קשיש ומגניב), אבל סטטיסטית ככל שמסתובבים יותר באפריקה (זה המסע השלישי שלנו עד כה), הולך ומתבסס החיבור בין אפריקה לטויוטה. כפי שאמר לי מתדלק אחד באמצע שומוקום "טיוטה זורמת בדמו של כל אפריקאי" (בתרגום חופשי). וככל שמגיעים למקומות נידחים יותר, רואים בעיקר היילוקסים ולנדקרוזרים, במצבי התעללות משתנים. שני הדפנדרים היחידים שראיתי היו עם חבר'ה אירופאיים.

אני מתוודה, אוהב לנבור במפרטים, מסקרן אותי לדעת מה יחס הילוך הכח, מידות צמיגים, ולחץ מזרקים במסילה המשותפת. חסיד גדול של מכניקה ישנה ופשוטה ומשהו במכונה עושה לי את זה. אבל בדיעבד כל זה לא ממש משנה. כשיוצא עם כמה חבר'ה לטיול יומיים במדבר יהודה, ומטפסים איזה מעלה פתטי כזה או אחר, מרגיש שזה העולם. נמיביה לוקחת את התחושה הזו, טוחנת אותה לפודרה ומפזרת אותה במרחבי המדבר האינסופיים. סוויץ' בראש.

קובץ מצורף 137813

אז כמה מילים על ההיילוקס.
אתחיל מהסוף, הרכב המדהים הזה לוקח אותך לכל מקום. לגמרי לכל מקום.

קובץ מצורף 137814 קובץ מצורף 137815 קובץ מצורף 137816 קובץ מצורף 137817

מנוע ה- 2.8GD (201 כ"ס) יעיל בצורה מפתיעה. סוחב רכב במשקל יותר מ- 3 טון, בתנאי גיהנום, בחרישיות וביעילות, ללא דרמה.
השידוך לתיבת ה- 6 הילוכים אוטומטית מרגיש הכי נכון בעולם, והעסק עובד. עם הבולמים המושדרגים, הרכב הזה נסע במהירויות 90-100 קמ"ש בשטח (מהודק) למשך שעות!
פנים הרכב מודרניים לחלוטין. לא חסר כלום ממה שיש למודרנה להציע, ובהתחלה גיחכתי שיש מערכת מולטימדיה מתממשקת לטלפון, מצפן דיגטלי וכל אלו. מתברר בדיעבד, כאשר נוהגים ימים שלמים באזורים בהם לתפוס תחנת רדיו הופך למאורע מרגש, נחמד שתהיה קצת מוסיקה ברקע (מהטלפון).
התא מעט צפוף לטעמי, משטחי השחור ומושבי העור השחורים רק גורעים, ודמיינו את המגע הדביק של דמוי-עור על זיעה ב- 40 מעלות. מה גם לא ברור מה תהיה עמידות הקונסטלציה אל מול השמש הנמיבית. כיסוי בד אוורירי ועמיד נשמע לי כמו בחירה נכונה יותר. קו החלונות גבוה יחסית. הבידוד טוב, העלים לגמרי את רעש המנוע (לא צריך מאמץ גדול), אך נכנע בפני מערבולות הרוח מהשנורקל וג'רקני הדלק על הגג. הרכב נוח יחסית, ונותן תחושה שבא לעבוד. הכל ללא דרמה.
נגיעות ניקל (פלסטיק) במראות וידיות היו מיותרות לחלוטין ולא קשורות, אך סיפקו שעשועונים מצחיקים כאשר ציפורי בר נעמדו וניקרו בהם את השתקפות השמש. זה היה מחזה הזוי שנמשך שעות.
ברכבת ההנעה אין דברים מיוחדים לציין. הסרן האחורי בולע כל מה שאתה זורק בדרכו. את הקדמי פחות אתגרתי, אך גם במעברי הרים מסולעים לא צייץ. להיתקע במקום כזה משמעותו לחכות 4-5 ימים לחילוץ, אם בכלל. הילוך הכח ביחס סביר, הספיק למה שהייתי צריך. לא מצליח להחזיק את הרכב במורדות רציניים. ולזה טיוטה כנראה ציפו מראש, והוסיפו בקרת גלישה או זחילה במורד (או מה שזה לא יהיה). מדובר במנגנון מבוסס בלמים. מיותר לחלוטין לכל מי שיודע לתפעל את דוושת הבלם.
צריכת הדלק אגב, 9-10 ק"מ/ליטר מצוינים לתנאים האלו. בנהיגה על כביש אספלט במהירות 110-115 ראיתי גם 14 בממוצע.

קובץ מצורף 137818 קובץ מצורף 137819 קובץ מצורף 137820

החזרת הרכב לסוכנות (בבעלות זוג גרמני שמכרו את כל מה שיש להם, בנו אובדלנדר - משאית מאן - הסתובבו שנתיים בבעולם והשתעקו בנימיביה והקימו את העסק) היה מאורע עצוב מאוד. מדהים מה שמכונה טיפשה יודעת לעורר.

על הפרק של דרום אפריקה נדלג בהעדר נהיגת שטח (הסתובבנו חודשיים וחצי עם פולקסווגן פולו 1.2 ידנית).
לדרמה של בוטסוואנה עוד נגיע.

נשמע אחלה טיול עשיתי את נמיביה לפני כ 7 שנים ללא החלק הצפוני שאתה מתאר (בגלל הרכב )
עם פולסוואגן פולו זו הייתה החלטה קצת משוגעת אבל במשך 3 שבועות
הרכב היה מצויין למעט פנצר אחד לא היו תקלות (נראה לי שהיה לי הרבה מזל ) ישנתי בקמפים באוהל
היה טיול מדהים הגעתי לאוטושה לכול החלק המערבי והדרומי
מקווה לעשות את בוטוצואנה בהזדמנות

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי [email protected]

נשמע אחלה טיול עשיתי את נמיביה לפני כ 7 שנים ללא החלק הצפוני שאתה מתאר (בגלל הרכב )
עם פולסוואגן פולו זו הייתה החלטה קצת משוגעת אבל במשך 3 שבועות
הרכב היה מצויין למעט פנצר אחד לא היו תקלות (נראה לי שהיה לי הרבה מזל ) ישנתי בקמפים באוהל
היה טיול מדהים הגעתי לאוטושה לכול החלק המערבי והדרומי
מקווה לעשות את בוטוצואנה בהזדמנות

---

וואלה, נשמע עוד יותר הרדקור. איך הפולו שרדה את דרכי העפר? לא נתקלתי בהצפות? דרכים שנסחפו? גשרים שנפלו? היו לי לא מעט כאלה.
בוטסוואנה זו אופרה אחרת לגמרי עם פולו תוכל להסתובב רק בין ערים.

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי [email protected]

נשמע אחלה טיול עשיתי את נמיביה לפני כ 7 שנים ללא החלק הצפוני שאתה מתאר (בגלל הרכב )
עם פולסוואגן פולו זו הייתה החלטה קצת משוגעת אבל במשך 3 שבועות
הרכב היה מצויין למעט פנצר אחד לא היו תקלות (נראה לי שהיה לי הרבה מזל ) ישנתי בקמפים באוהל
היה טיול מדהים הגעתי לאוטושה לכול החלק המערבי והדרומי
מקווה לעשות את בוטוצואנה בהזדמנות

---

אנחנו עשינו משהו כמעט דומה עם פולו בדרא"פ.
אמנם הרוב היו כבישים וכבישים משובשים, אבל גם לא מעט דרכי עפר וחציות נחלים יבשים(בפארקים) ואפילו חציית נחל זורם עם תנינים בצדדים כמו בסרטים (גשר אירי). יש משהו מאוד עביר ברכב שאינו שלך כשאתה צעיר וטיפש. ולא מבין את האותיות הקטנות של חוזה ההשכרה.

נסעתי במאי הפולו שרדה את הדרכים באופן מפתיע למרות המאות ק"מ כול יום בין מחנה למחנה
אני לא יודע אם נסענו התוואי דומה אבל לא היו לי יותר מידי בעיות כמו שאתה מתאר

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי איל מ

יש משהו מאוד עביר ברכב שאינו שלך כשאתה צעיר וטיפש. ולא מבין את האותיות הקטנות של חוזה ההשכרה.

---

לגמרי

- - - Updated - - -

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי [email protected]

נסעתי במאי הפולו שרדה את הדרכים באופן מפתיע למרות המאות ק"מ כול יום בין מחנה למחנה
אני לא יודע אם נסענו התוואי דומה אבל לא היו לי יותר מידי בעיות כמו שאתה מתאר

---

ברגע שאתה סוטה מהמסלול התיירותי העיקרי שבין השמורות והערים הגדולות, מה שנקרא Off the beaten track, מצב התשתיות יורד אקספוננציאלית ויש כל מיני הפתעות בדרך. לא משהו דרמטי, אבל תצטרך לפחות רכב מוגבה לעבור כמה מכשולים.

נעשה fast forward חודשיים, כ- 5000 ק"מ אספלט עברו מתחת לגלגלי הפולו החמודה, ערים, נופים, טרקים מרובי-ימים, אנשים מדהימים שפגשנו, חוויות הזויות, ומה לא.. והגענו ליוהנסבורג. עיר מעניינת בפני עצמה, שניתן לכתוב עליה פרקים שלמים.
בתקופה הזו היינו כבר בסוף החודש הרביעי של הטיול, הדברים זורמים בקצב (אפריקאי) משלהם, תחושת רוגע וחופש, ועדיין בצבצה מדי פעם תחושה עמומה שהלכה והתבהרה עם הזמן - געגוע למרחבים פתוחים, טבע לא מבוית, אבק, ולהשתין בחופשיות לאן שעיניך מופנות.
קצת התלבטויות, למידת האזור והאפשרויות והתבשל לו רעיון לשכור שוב רכב שטח מצויד בכל, ולצאת לספארי בפארק קרוגר בחלק הדרום אפריקאי (יש גם חלק במוזמביק) ולהמשיך לבוטסואנה למדבר הקלאהארי ומשטחי המקאדיקאדי.

ונשאלת השאלה, איזה רכב לוקחים הפעם? אחרי שההיילוקס התעלה על כל ציפייה, התשובה לכאורה הייתה ברורה. אך רק לכאורה. כי לאורך כל הטיול באפריקה עניין אותי הלנדקרוזר סדרה 70, שרכש לו מעמד משלו בהר אולימפוס ואודיסות שלמות נכתבו לכבודו. תכל'ס, מתתי מסקרנות להבין "על מה הבאז?". כלאחר כבוד, נבחר לו אחד מבציר 2018, סדרה 79 (טנדר, על בסיס גלגלים ארוך) עם ארגז סגור ועמוס בכל מה שצריך. מנוע דיזל 6 צילנדר טורי בנפח 4.2 ליטר, מנוע ארכאי, אמין וטיפש לחלוטין. גיר ידני, שני סרנים חיים ושתי נעילות מקוריות. חלום של כל ג'יפאי.

קובץ מצורף 138129

קובץ מצורף 138130

פארק קרוגר יושב על שטח גדול, חצי טרופי ומספק הזדמנויות מרהיבות לראות טבע פראי וחיות בר, כאשר הבונוס העיקרי הוא תשתיות טובות, אפשריות לינה, הכל זמין ומודרני, ללא כל אתגר. הרגשנו לגמרי "הכל-כלול". זכור לי שישבתי באיזה סטארבקס, ולגמתי אספרסו, על מרפסת עץ מול נהר עצום, מול שקיעה ובזמן ששיחקו להם כמה היפופוטאמים, פילים, אנטילופות ועוד מלא במרחק של כמה מטרים. תענוג.

קובץ מצורף 138131

קובץ מצורף 138132

קובץ מצורף 138133
דבר שבשגרה, לטאה באורך כמטר וחצי

קובץ מצורף 138134

קובץ מצורף 138135
זריחות ושקיעות שאין מילים לתאר

לאחר שבוע של כל הטוב הזה, החלטנו להמשיך לבוטסואנה, חזרה לחוויות ראשוניות ויותר הארד-קור. פשוט לא ידענו עד כמה. ההבדלים בין שתי המדינות, השירותים והתשתיות, הוא עצום, ובוטסואנה מרגישה לגמרי כמו כל הקלישאות והמחשבות הקדומות על אפריקה. יש בזה גם לא מעט חן, אך מחייב סף מינמלי של חוסן מנטלי.
הקורונה עדיין הכתה בכל הכוח, היו לא מעט עיכובים (ואיזה גשר גבול שנסחף ע"י שיטפון, והארכת הדרך בכ- 800 ק"מ), אך בעניין העיקרי הוא מזג האוויר. מתברר שלעונות יש השפעה מכרעת על הנוף והעבירות בבוטסואנה. בעונה הרטובה (והחמה) המון אזורים הופכים לביצות ענק והתנועה בהן בלתי אפשרית.
פנינו היו מופנות למדבר הקלאהארי - שטח השמורה לבדה התחום בגדר, גדול פי 4 משטח ישראל. פגשנו כמה אנשים בדרך שכולם בפה אחד המליצו לנו שלא להיכנס לשם בגלל חשש להיתקע והעדר כל אפשרות חילוץ בעונה הגשומה. המורל היה גבוה, והשאננות בשיא (בכל זאת אפריקה), שמנו *** ונכנסנו. בשער השמורה גילינו שהמבקר האחרון בשמורה יצא לפני 3 שבועות! ומרגע זה, רק אנחנו והמרחבים האינסופיים. אפילו הצבא שמפטרל מדי פעם בצירים המרכזיים, הפסיק את הפעילות בגלל מזג האוויר.
דמי הכניסה לשמורות בבוטסואנה ותשלום עבור אתרי קמפינג אקראיים (ללא facilities) הינם שערורייתים. כנראה שהחוויה עדיין שווה.
עד הרגע, הטרקטור, הכוונה הג'יפ, עבר כל תוואי ללא כל בעיה. הארגז הענק מאחורה וסידור המגירות אפשרו מחרב העמסה אדיר שבקושי השתמשנו בחצי ממנו. אפשר בקלות להפוך אותו לאובר-לנדר רציני עם השיפורים הנכונים.

קובץ מצורף 138137

קובץ מצורף 138138

מה המשמעות של עונה גשומה בקלאהארי? תדמיינו שמים כחולים, בהירים, באופק עננות מרשימה בצבעים שונים, המון ירוק מסביב, פריחה, חיים, 35-40 מעלות, לחות לפחות 60%.. ותוך מספר דקות, ברקים, רעמים, גווני אפור באופק, רוח קרירה, ומחזה של קירות מים, צונאמי ממש מהשמיים אל האדמה, שנע בכיוון שלך במהירות 40-50 קמ"ש. דרמה כזו בחיים לא ראיתי. כל בזק כזה יכול להימשך בין דקות ספורות ליומיים. בהצלחה.

קובץ מצורף 138136

קובץ מצורף 138139

קובץ מצורף 138140

ככל שהתקדמנו עמוק יותר לתוך השמורה, התנאים נהיו גרועים יותר. כל עוד נסענו על הדרכים החוליים, שדווקא בעונה היבשה הופכים למטרד ממש, הסתדרנו. אך באופן בלתי נמנע, התוואי התחלף לביצות מזדמנות, שכוסו בצמחיה שקמה לתחיה בעונה הזו. כל סיבוב ומעבר הפכו להימור. עד שהגיע הרגע.
נסענו ב- 2H, כאשר בהסח דעת חשבתי שאני ב- 4H. כולנו מכירים את התחושה, שהסל"ד ורעש המנוע "לא תואמים" את קצב ההתקדמות. הגלגלים מפרפרים. באינסטנקט, לחצתי יותר חזק. את השנייה הזו, ומה שבא אחריה, יכריעו את גורל הטיול.
אחורי הג'יפ שקעו עמוק. שילוב מהיר ל- 4H ובהמשך ל- 4L לא עזר. יורדים מהרכב, מסתכלים מתלבטים ובעיקר מכחישים. זו ההבנה שאתה הכי לא רוצה להפנים - אתה תקוע לבד בקלאהארי. בשלב זה, היינו רחוקים כ- 3 ימי נסיעה מהשער הכי קרוב.

המשך יבוא

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי DIEsEL

המשך יבוא

---

אז שיבוא! בדחיפות בבקשה. ועם עוד תמונות מדהימות.

נהדר! ממש חוויה

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי DIEsEL

פנינו היו מופנות למדבר הקלאהארי - שטח השמורה לבדה התחום בגדר, גדול פי 4 משטח ישראל. פגשנו כמה אנשים בדרך שכולם בפה אחד המליצו לנו שלא להיכנס לשם בגלל חשש להיתקע והעדר כל אפשרות חילוץ בעונה הגשומה. המורל היה גבוה, והשאננות בשיא (בכל זאת אפריקה), שמנו *** ונכנסנו. בשער השמורה גילינו שהמבקר האחרון בשמורה יצא לפני 3 שבועות! ומרגע זה, רק אנחנו והמרחבים האינסופיים. אפילו הצבא שמפטרל מדי פעם בצירים המרכזיים, הפסיק את הפעילות בגלל מזג האוויר.


המשך יבוא

---

שמע... יש לכם הרבה אומץ....

Sent from my SM-G980F using Tapatalk

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי לביא

שמע... יש לכם הרבה אומץ....

---

שמע.. בין טמטום לאומץ.. יחי ההבדל הקטן

- - - Updated - - -

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי hadtomer

אז שיבוא! בדחיפות בבקשה. ועם עוד תמונות מדהימות.

---

עובד על זה

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי DIEsEL

שמע.. בין טמטום לאומץ.. יחי ההבדל הקטן

- - - Updated - - -



עובד על זה

---

איפה אתה?
חודש לא עצמתי עין,
חזרת לחלץ את הג'יפ?

Sent from my SM-N970F using Tapatalk

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי DIEsEL

נעשה fast forward חודשיים, כ- 5000 ק"מ אספלט עברו מתחת לגלגלי הפולו החמודה, ערים, נופים, טרקים מרובי-ימים, אנשים מדהימים שפגשנו, חוויות הזויות, ומה לא.. והגענו ליוהנסבורג. עיר מעניינת בפני עצמה, שניתן לכתוב עליה פרקים שלמים.

נסענו ב- 2H, כאשר בהסח דעת חשבתי שאני ב- 4H. כולנו מכירים את התחושה, שהסל"ד ורעש המנוע "לא תואמים" את קצב ההתקדמות. הגלגלים מפרפרים. באינסטנקט, לחצתי יותר חזק. את השנייה הזו, ומה שבא אחריה, יכריעו את גורל הטיול.
אחורי הג'יפ שקעו עמוק. שילוב מהיר ל- 4H ובהמשך ל- 4L לא עזר. יורדים מהרכב, מסתכלים מתלבטים ובעיקר מכחישים. זו ההבנה שאתה הכי לא רוצה להפנים - אתה תקוע לבד בקלאהארי. בשלב זה, היינו רחוקים כ- 3 ימי נסיעה מהשער הכי קרוב.

המשך יבוא

---

נגמרו לנו הציפורניים באצבעות

נחזור 24 שעות אחורה. יום לפני, שוטטנו במרחבי הסוואנה ועקבנו אחרי ציטה נקבה ושני גוריה למשך שעתיים, בהתלהבות והתפעלות שקשה לתאר. ברגע של היסח דעת נכנסתי בטעות ל- pan מכוסה צמחיה עם קרקעית של טיט/חימר (או איך שזה לא נקרא) שעם הגשם נהפך לבוץ דביק ודחוס. לא נתקלתי מעולם בקרקעית כזו.
למרות לא מעט קילומטראז' בשטח, במספר מדינות ויבשות, יש לי מעט ניסיון בחילוץ עצמי, כי רוב הטיולים בחבורה והחילוצים פשוטים יחסית. גם כאשר נתקעתי לבדי באמצע מדבר יהודה, כשגיר הפראדו החליט לצאת לפנסיה, לא לקח יותר משעתיים עד ששני ג'יפים עברו וסייעו בנדיבות.
מפה לשם, הרבה גז, ושתי שפאלות מעוכות, ותוך פחות משעה היינו בחוץ. אטרקציה קצרה, מעט אדרנלין וחומר להומור בערב סביב המדורה.

הבטחנו לעצמנו להיות זהירים יותר. ואכן. באותו יום, על השביל הבחנתי בשלולית שלא הצלחתי להבין את טיבה. ירדנו מהג'יפ, בחרנו מעקף בין השיחים, נעמדנו פיזית ונראה שהאדמה מהודקת מספיק. מצב אחד לא נכון בטרנספר והממוטה שוקעת.

קובץ מצורף 138886

אתה אומר לעצמך "זה לא קרה שוב!", והשעה בקושי 08:30 בבוקר.
מצוידים בהכחשה ותחושת "יהיה בסדר" שקיבלה בוסט מיום לפני, אני מתחיל בנסיונות "חילוץ נקי". יעני גז גז גז, הגה שמאלה, ימינה, אולי לזרוק משהו מתחת לצמיגים. מתוודא אני שאם על כל טעות שעשיתי ביומיים האלה קיבלתי 10 שקלים, יכולנו להאריך את המסע בחודש לפחות.

3 שעות אחרי, וכמה ליטרים של סולר שפוזרו לאטמוספרה, וקלאץ' דק יותר במיקרון או שניים, הצלחנו לייצר שתי תעלות תפורות על מידות הצמיגים עם קירות שלא ניתן לעלות. המסקנה שגרמנו ליותר נזק מתועלת והקטנו את סיכויי החילוץ.
החרדה עולה, תחושת המועקה מתחילה לחלחל.. ומחנק. זה מה שהרגשנו.

קובץ מצורף 138875

קובץ מצורף 138877


סביב הצהריים אנו מבינים שצריך להתחיל בחילוץ רציני יותר. שולפים גרזן ואת, וקודם כל מתחילים להוריד עשביה כדי לחשוף את האזור ולצמצם הפתעות לא נעימות, בין היתר נחשים ארסיים שיש בשפע.
עם הסטרס, והניסיון לעכל את הסיטואציה אנו מאבדים קצת, נהיינו פזיזים יותר, ופחות מרוכזים. בדיוק כמו סטלה של אלכוהול שמכה בכל הכח, הכל מתחיל להסתחרר ואתה רק רוצה שזה ייגמר.

עוד כמה נסיונות משולבים, להניח דברים מתחת לגלגלים (שפאלות, ענפים וכו') והרבה גז בכל קומבינציה אפשרית (4L, 4H, עם נעילות בלי נעילות) ועם כל ניסיון, כל מה שהנחנו נקבר עמוק עמוק בתוך הבוץ. עוד שעתיים עוברות, בנסיונות חוזרים ונואשים לתוצאה שונה עם אותם הפעולות (ללא כל היגיון), כשבין לבין מפנים קצת בוץ, חופרים פה ושם וכו'. ה- end point ששלושת טונות הברזל+גומי+נוזלים ישבנה על הבקקס הקדמי, קורות השלדה ומיכל הדלק! 4 הגלגלים הסתובבו ללא מפריע. באוויר.
מושכים כננת בניסיון לחבר אותה למשהו (אין עצים ואין סלעים), ואחרי 30 ס"מ כבל נתקעת, ומפסיקה לעבוד, ככל הנראה בשל קצר חשמלי.
לא מאחל לאף אדם את התחושה שעברה בי באותו הרגע.

השעה כבר 15:00, וההבנה הבלתי נמנעת רובצת. היום לא זזים לשום מקום. זו מחשבה מייאשת מאוד. הבדידות מתקיפה, ותסריטים רעים מתחילים לרוץ בראש. עושים הפסקת חושבים. לא מצליחים לחשוב.

חישוב מהיר מראה שיש לנו מים ואוכל שיספיקו ל- 4 ימים בתנאים נוחים, וכ- 6 בתנאי הישרדות. לפחות 120-130 ליטר סולר, והכי חשוב טבק וקפה ליותר משבוע. נחמה קטנה.
הטסנו רחפן לגובה המקסימלי שיוכל להגיע, כ- 500 מטר (איזה חמודים!), המראה היה כמצופה סוואנה אינסופית וריקה.

סיכמנו שלא מנסים יותר "בכוח" ומתחילים לפנות בוץ. בינתיים כל חצי שעה התנעתי את הרכב כדי להטעין את הטלפון (שהיה מיותר לחלוטין, חוץ מהמצלמה) והטלפון הלווייני ששולח רק SMS-ים.
ואם כח זה לא הספיק, נישבו רוחות, עננות נמוכה ואפורה נראתה באופק, וראינו עמודי גשם מזמנים.

קובץ מצורף 138876

קובץ מצורף 138878

סבב הודעות לחברת ההשכרה בדרום אפריקה (שבת אחה"צ, כולם יצאו לסופ"ש) ועוד כמה אנשים שהכרנו בדרך. 4 נסיונות פניה למחלצים, וכולם עם אותה תשובה: אין משוגע שיסכים לחילוץ כזה בעונה הזו.
מזג האוויר מאותת על בזק גשם בכיוון שלנו, מתארגנים מהר, פותחים את האוהל ומתחילים להתארגן לסיים את היום. לא זוכר אם אכלנו.
מזיעים, עייפים ומוכתמים בבוץ מראש עד כף רגע, נכנסים אנו לאוהל. שתיקה רועמת, בפנים סערה, בחוץ מתגבשת לה סערה, ותוך דקות מתחילה אורקסטרת טיפות המים שהופכת למבול.
מציצים מהחלון כדי לראות מה קורה בחוץ. המראה מזוויע. כל מה שחפרנו הפך להיות שלולית. וערימת הברזל? לא זזה מלימטר אחד.

מעדיף לדלג על השיחות והאווירה בתוך האוהל האומלל של אותו ערב. שני אנשים קטנים, לבד לחלוטין בעולם גדול מאוד. המורל מרוסק לרסיסים ואתה רק חושב שאין לך את הפריוולגיה להתייאש. לראשונה בחיי, אני נושא תפילה חנוקה בתוכי. זוגתי הצליחה להירדם איכשהו. ואני לא עצמתי עין כל הלילה.
אם כל זה לא הספיק עד כה, אז שאגות הלביאות בחוץ שקמו למקצה צייד (ככל הנראה היה מוצלח) הכפילו בכמה מונים את פקטור הדרמה.

הזריחה של יום למחרת הייתה אחת היפות שראינו במסע. צחוק הגורל. 05:00, פעמיים מקניטה, והאת והרגזן התחילו לנגן.
מתברר שכל אחד מאיתנו חשב.ה לעצמו.ה לבד על אותה התוכנית.
לפנות כמה שיותר בוץ ולנסות למצוא אבנים וסלעים. הבעיה שבקלהרי אין סלעים! משטח ענק מפולס ובוצי.
לגמרי בטעות ולאחר שבכעס דחפתי את האת לאדמה, נתקלתי במשטח קשה. קצת חפירה ואנו מגלים מכרה זהב מבחינתו. מתברר שתחת הבוץ (במרחק כמה מטרים מהג'יפ) ישנו משטח של משקע גיר כלשהו ששוכן כ- 10-15 ס"מ מתחת לאדמה. זה לא בדיוק אבן, אבל מספיק קשה כדי לעזור.
פתחנו מכרה. עבודת פרך ממש, אבל המורל מתרומם ואיתו הכוח. מה שהצלחנו להוציא מהאדמה ב- 4 שעות, ייקח לנו שבוע בתנאים נורמליים.
חגיגה קטנה, הפסקת קפה וסיגריה ולשלב הבא.

קובץ מצורף 138879

להרחיב רת התעלות מסביב לגלגלים ואף לחבר אותן לאורך (שתי תעלות מקבילות לאורך כל הג'יפ), להרים את גלגל בנפרד על ההיי-ליפט ולהניח אבנים מתחת לכל גלגל. היה לנו מספיק גיר כדי למלא את התעלות גם. מזג האוויר היה חם גיהנום ובהיר. לא יכלנו לבקש יותר.
כן, בדיעבד אפשר לעשות זאת יעיל יותר, ובפחות זמן ומאמץ. רק אם קילבתי 10 שקלים על כל טעות.

עוד 4-5 שעות וזה נראה ככה.

קובץ מצורף 138880

קובץ מצורף 138881

הרמת כל גלגל על ההיי-ליפט הייתה התנסות מורטת עצבים. גם כשהייתה לנו פלטת לבסיס, הג'ק החליק לא פעם, התעוות והיה על סף קטסטרופה. לא רוצה לדמיין מה היה קורה.
הרמנו גלגל, זרקנו אבנים מתחת והנחנו חזרה. חצי שעה הסיוט הזה נמשך עד שבסוף הקונסטרקציה הייתה מוכנה.

קובץ מצורף 138883
קובץ מצורף 138882

קובץ מצורף 138884

רברס בקטנה, והממוטה בחוץ.

קובץ מצורף 138885

תחושת הקלה.. ועייפות נחתה. עייפות טובה.
עוד שעה התארגנות ואסיפת כל הכלים המפוזרים.. ונגמר לו עוד יום.
לקח עוד שלושה ימים לצאת מהשמורה. את רובם בילינו בשתיקה. הצלחנו להתקלח (חלקית) במי גשם שאספנו בדלי. אוכל היה מספיק.
איך מעבדים חוויה כזו? עד היום, שנה וקצת אחרי, הנושא ממשיך לעלות.

והשאלה שעדיין מטרידה את מנוחתי היא, אם היה לנו את ההיילוקס הגבוה יותר, והקל ב- 600 ק"ג לפחות, עם מנוע פי 2 חזק יותר, האם כל זה היה קורה?

מתנצל על הדקדקנות יתר
אבל בקקס הוא סרן אחורי יעני back axle ולכן לא יכול להיות בקקס קדמי….

לעתיד ממליץ להשתמש במונח סרן קידמי או סרן אחורי
ואם אתה חובב של השפה האנגלית אז פרונט אקס.

ולנושא היותר מעניין
יכול להיות שרכב יותר קל היה מצליח להוציא את עצמו יותר בקלות (ואולי לך היה יותר קל לחפור אותו).
אבל בתור התחלה צריך להימנע מלהגיע למצב של תקיעה עד הסרנים.

אם הייתה עוצר קודם
לוקח רגע לחשוב על פתרונות
חופר לפני שהרכב שקוע עמוק
אולי הייתה יוצא בקלות

הטעות הכי גדולה שאנשים עושים כשהם תקועים זה ממהרים….

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי DIEsEL

.

והשאלה שעדיין מטרידה את מנוחתי היא, אם היה לנו את ההיילוקס הגבוה יותר, והקל ב- 600 ק"ג לפחות, עם מנוע פי 2 חזק יותר, האם כל זה היה קורה?

---

אם היה לך את כל זה, היית במסלול אחר והסיפורים היו שונים לכל אורך הדרך, זה הכל.
סיפור תקיעה היה מגיע, פשוט במתאר אחר ואולי ביום אחר.

אתה מתאר נפלא וציורי חוויה שכנראה בזמן אמת הייתה על גבול הטראומה. מוריד את הכובע בפניכם על שעברתם, הרבה היו מאבדים את זה...

Sent from my HD1903 using Tapatalk

סיפור מדהים. זה חומר לספר, בלי צחוק.
הזוגיות הצליחה לשרוד את האירוע הזה? נשמע כמו מבחן רציני.

קודם כל, יש לך כישרון להעביר סיפור מורכב בצורה מעוררת הערכה.
פרטים, צבע ובניית מתח עלילה, שאפו.
עם כל הדרמה, בסוף נשמע שכן הצלחתם לעצור לחשוב ולשנות כיוון עם כל הלחץ מסביב.

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי DIEsEL

והשאלה שעדיין מטרידה את מנוחתי היא, אם היה לנו את ההיילוקס הגבוה יותר, והקל ב- 600 ק"ג לפחות, עם מנוע פי 2 חזק יותר, האם כל זה היה קורה?

---

אמרת בעצמך, טעות אי-השילוב הנעה קדמית.
זה ההבדל.
אמנם בסוואנה המקומית דאון-טאון צאלים, טרום העידן הסלולרי, היילקס 2X4 ללא משקל בכלל בארגז, ועודף הערכה עצמית של טיפשעשרה שזו החצר האחורית שלו.
קטע מוכר שכוסה בכמה עשרות מטרים של דיונה חדשה, לא ניתן בגז ונעבור?
המשקל הקל לא עזר כשהקרקע לא משתפת פעולה ואין הנעה כפולה.
ביליתי עם עצמי 3 שעות של להרים את הרכב עם הג׳ק בקבוק, למלא חול (אין אבנים והשטיח מזמן נעלם) עד שנראה שהרכב לא שקוע, להתקדם 20סמ ולשקוע שוב, עד שיצאתי מהמשטח החולי.

וואו מרתק!
הצלחת להעביר במילים את מה שלא היה עובר בתמונה ולא בסרטון. טיפוס אחר יכל להתפרק בקלות במצב כזה.

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי שחר גרינברג

יכול להיות שרכב יותר קל היה מצליח להוציא את עצמו יותר בקלות (ואולי לך היה יותר קל לחפור אותו).
אבל בתור התחלה צריך להימנע מלהגיע למצב של תקיעה עד הסרנים.

אם הייתה עוצר קודם
לוקח רגע לחשוב על פתרונות
חופר לפני שהרכב שקוע עמוק
אולי הייתה יוצא בקלות

הטעות הכי גדולה שאנשים עושים כשהם תקועים זה ממהרים….

---

את שכר הלימוד שלי שילמתי כבר. במזומן.

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי GodsFather

אתה מתאר נפלא וציורי חוויה שכנראה בזמן אמת הייתה על גבול הטראומה. מוריד את הכובע בפניכם על שעברתם, הרבה היו מאבדים את זה...

---

למזלנו, הסיפור נגמר בטוב וללא נזק לגוף או לנפש. תחושת המצוקה הדוחקת עם כל שעה שעוברת, במיוחד ביום הראשון, הייתה חוויה לא נעימה בלשון המעטה ובעלת פוטנציאל הרסני. חוסן נפשי בסיסי הוא תנאי הכרחי לצלוח סיטואציות כאלו לדעתי.

קטונתי מלהטיף בענייני זוגיות, אבל תכל'ס כל יום הוא מבחן לזוגיות. אני מסכים שמאורע כזה מותח את המרחב הזוגי לקצה הקיבולת שלו ועלול להוציא שדים. במהות הדבר אם חווים את בן/בת הזוג כשותפים לכל דבר ועניין, עובדים כתף אל כתף בבוץ ובגשם, ומצליחים לייצר תחושת שותפות גורל אמיתית, זה הופך את הזוגיות למשאב יקר ערך ועוגן.
היותה לצידי (עם גרזן ביד!) הייתה גם נחמה וגם דרייב לצאת מהבוץ, תרתי משמע. דאגנו, התעצבנו, צחקנו, קיללנו את השעה שהכרנו אחד את השניה, התחבקנו וניסינו, והצליח בסוף.
לא יודע להגיד מה היה קורה אילו הדברים הסתבכו עוד יותר. מקווה שלא אצטרך לעולם.

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי ד ו ר ו ן

קודם כל, יש לך כישרון להעביר סיפור מורכב בצורה מעוררת הערכה.
פרטים, צבע ובניית מתח עלילה, שאפו.
עם כל הדרמה, בסוף נשמע שכן הצלחתם לעצור לחשוב ולשנות כיוון עם כל הלחץ מסביב.

---

אפרופו לחץ מסביב, אחד הרגעים המפחידים ביותר בסיפור, זו ההבנה שאתה תקוע בטריטוריית צייד של להקת אריות. עם הצמחייה מסביב, אין לך מושג מה אורב לך מאחורי השיחים או מתי אתה עלול להפוך לטרף. ובו זמנית אתה צריך להתרכז, לחשוב לוגית ולתכנן.
קיבלנו ביקור מזדמן של פיל זכר צעיר (באותו גובה של הלנדקרוזר פחות או יותר) וג'ירפה שהגיחו בנונשלנטיות, ולא הצלחנו לעניין אותם דיו. לשניות קפא הדם בעורקים, והצחוק התערבב בבכי.