http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3750215,00.html
שמעתי בחדשות הבוקר והלב נחמץ... :(
Printable View
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3750215,00.html
שמעתי בחדשות הבוקר והלב נחמץ... :(
החלק הנורא שזו הייתה מכת חום ולא התייבשות
כלומר זה יכול לקרות מפעילות כמו חילוץ רכב או כל פעולה פיזית שנעשית בעומס חום גבוה
להבדיל מהתייבשות, המוגדרת כחסר בנוזלים, מכת חום היא מצב שבו, בדרך כלל עקב חשיפה לטמפרטורות גבוהות ביחד עם פעילות גופנית, נפגע מנגנון ויסות החום של הגוף וגורם להצטברות חום בגוף ולעלייה בטמפרטורת הגוף שגורם להרס רקמות ועלול לגרום למוות במקרים קיצוניים.
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%...97%D7%95%D7%9D
זה נורא.
גם הוא לא היה "מדברי אמיתי", הא?
http://www.jeepolog.com/forums/showthread.php?t=36209
רכב בודד, בקיץ, במדבר. לא צחוק. ובכל זאת אנשים כל כך בטוחים בעצמם.
בתקופה הזו קצת חם מדי מכדי להיכנס לעומק המדבר. בטח ברכב בודד. אל תשכחו את זה ואל תהיו גיבורים.
יום קטלני אתמול....
http://www.hnn.co.il/rss_news_article61101.html
מכת חום בטיפוס של הסוללה.....
דרור,
בהמשך לשלך,
http://www.mako.co.il/news-israel/lo...9d24121004.htm
גם הוא לא היה "תל-אביבי אמיתי" הא?
אדם בודד, ברחוב, ליד התחנה המרכזית. לא לצחוק. ובכל זאת אנשים חוצים כבישים שלא במעבר חציה.
בעשור הזה קצת מסוכן מידיי להיכנס לעומק תל אביב. בטח אדם בודד. אל תשכחו את זה ואל תיהיו גיבורים.
חשוב להבין שתקלות וטעויות יכולות להפתיע אותנו בכל מקום, אם זה באמצע המדבר או אם זה באמצע הרחוב בתל אביב.
אנחנו צריכים להיות מספיק כנים עם עצמינו ולבצע את הפעולות לאחר ששקלנו את ההשלכות שלהם.
אם אנחנו עומדים לבצע פעולה שאנחנו לא יודעים אם נצליח להמשיך לנשום דרך האף בסופה, כנראה שאם לא נבצע אותה אזי, בסבירות גבוהה שלא נוכל לנשום דרך האף.
כעובדה הבן של הנפטר חיי ונושם ולכן זו לא הייתה הדילמה שעמדה לנגד האב, אם כך ניתן לשייך מקרה מצער זה לשיקול דעת מוטעה ולא לסכנה שבמדבר.
לכן עם המשפט האחרון שלך "אל תיהיו גיבורים" אני מאוד מסכים איתך לחלוטין.
לעומת זאת עם אופן ההתיחסות למצב הזה, אני לא.
עירא
מי שיוצא לטיול במדבר, רכב בודד כן או לא, צריך להיות מוכן. וכנראה שהמטיילים הללו אכן היו מוכנים. וכנראה שנהגו נכון כמעט לכל אורך הדרך. אבל רק כמעט.
בואו ננסה להסיק משהו מועיל מהמקרה, שיכול לקרות לכל אחד מאיתנו.
כשמשהו משתבש, זה עלול להוביל, בסביבה קשה כמו המדבר הישראלי בקיץ, לתוצאות קשות.
הליכה של "רק" 5 קילומטרים עד הכביש, כשהאדם לוקח עימו בקבוק מים וכובע, נראית מטלה קלה ופשוטה גם בחום המדברי. אבל כשמדובר באדם שלא מאוקלם לסביבה, זה מסוכן. לא הבנתי מהכתבה אם המטיילים טיילו ברכב או ברגל, אבל אם הטיול היה טיול רכוב, מדובר במאמץ פתאומי. רובנו לא מאוקלמים, רובנו לא עוסקים בפעילות גופנית אינטנסיבית בתנאי מדבר, רובנו לא בכושר שמאפשר לעבור מישיבה באוטו להליכה מאומצת באופן מיידי, ובטח לא עם לחץ שנובע ממצב של תקיעה ומהידיעה שהשארת את בנך לבד במדבר.
הכלל בתנאי סביבה כאלו הוא להישאר קרוב לרכב. הגרריסט יסתדר לבד, ועם הנחיה טלפונית.
תנחומי למשפחה, ולבן שנשאר אני יכול לומר שהוא יכול להיות גאה באביו.
אסף.
נכון. כואב הלב. מאוד.
תנחומי מעומק הלב למשפחה.
שוב ושוב אנחנו רואים עד כמה השטח לא סלחן לטעויות.
רוב האנשים לא מכירים לעומק את הסימנים של מכת חום ואם נכנסו למצב הזה, יתקשו להבין שזה קורה להם.
במכת חום קלה, הסימנים הם: דופק מהיר, תשישות, כאבי ראש, תחושת "כבדות" חוסר מיקוד ובלבול, הזעה מרובה.
חיצוני: סומק חזק בפנים ובחזה, בלבול, נטייה לאפאטיות.
מכת חום קשה: העור חם ויבש, הבלבול גובר, בחילות, ייתכנו הזיות ועלפון, או פרכוסים.
טיפול: הפסקת המאמץ, מנוחה ופינוי חום מהיר ככל האפשר מהגוף. העברה לצל,הפשטת כל בגד. צינון ע"י רוח , שפיכת מיים אם יש על הגוף - בעיקר הראש והרגליים -תסייע בקירור. אם יש גב, מעיין וכו', להכנס פנימה אבל בהשגחה (פינוי חום במיים פי 28 מאשר בחוץ). רצוי להכנס למיים פושרים ולהזהר ממפל טמפ' חד מידי.
בכל מקרה, מי שהולך בשטח בתנאים קשים צריך להקשיב מאוד לגוף שלו, ולהיות מודע לבעיות באותו מקום ובאותן נסיבות.
למי שנמצא בחוץ לא חסרות סכנות. מכת חום, התייבשות, תאונות עבודה בשטח ושברים פתוחים, הכשות, אירוע לב, כוויה קשה מגזיה או מדורה.... לדעתי כל איש שטח צריך להשקיע בין 4 ל- 16 שעות מזמנו, ללכת למד"א ולעשות כל הכשרת עזרה ראשונה שהיא- מקורס ע"ר והחייאה בסיסי, עד קורס מער"ים מלא. לך תדע, אולי יום אחד זה יציל את החיים שלך, או של מישהו יקר לך.
עצוב.
עם זאת, אני חולק על הדעה שאומרת שהמקרה צריך לגרום לנו לא לטייל לבד, כפי שהם עשו.
אני זוכר כילד את אבי, שבשעת ברבור עם הרכב (בכביש), תמיד אמר לאמי שכל עוד יש דלק במיכל, יהיה בסדר. נתברבר קצת ובסוף נגיע. אין מה להילחץ.
גם כאן, כפי שאני מבין, היה בסיפור רכב מצויד בכל מה שצריך לשהייה של מספר ימים, ולכן אני מניח שהיה מספיק לארגן צל, מים, ולחכות לשעה מאוחרת נעימה יותר להליכה רגלית, שבה היה ניתן לצאת בנחת אל הכביש, אולי אפילו בלי להתפצל, האב מהבן. גם היה קשר סלולרי מהשטח, לפי שהבנתי מהכתבה, אז אולי בכלל לא היה צריך לצאת מהרכב, כפי שהציע אסף, אלא להישאר בו בצל, ולחכות לגרר או לעזרה מחבר טוב. מספיק לשלוח לחבר מסרון עם נ.צ. והודעה של "תקוע" ושהוא כבר ישבור את הראש הלאה.
כבר נכתב כאן באתר, שאחד הדברים הכי חשובים בזמן תקיעה זה לא לפעול מתוך לחץ, אלא לעצור הכול, לשתות קפה ולחשוב מה הלאה. יכול להיות שמעשה כזה היה מוביל לתוצאות שונות.
וחובה גם להסתייג מניתוח בסגנון "חכמת הבדיעבד" שלי, מכיוון שהוא נעשה בחדר ממוזג, מול מחשב, ולא בשטח, ולאחר שאני יודע מה היתה התוצאה הטראגית של המקרה הזה, מה גם שלא בטוח שאנחנו יודעים את כל הפרטים, אבל כנהגים שיוצאים ברכב בודד בשטח למדבר, ואני עושה את זה מדי פעם עם משפחתי, למשך ארבעה וחמישה ימים רצופים במדבר, אנחנו חייבים לנסות ללמוד משהו מהטרגדיה.
אני לא רואה כאן מסקנה מתבקשת. לי זה נשמע כמו החלטה שאני הייתי מקבל, גם בלי לחץ ובלי בעיה; ללכת 5 ק"מ ברגל ביום חם לא נשמע לי פאטאלי. להקפיץ חבר מהמרכז לא נשמע לי סביר ובואו נניח שהגרר דורש ממני להגיע לכביש כדי לכוון אותו לאוטו.
מחד אני מבין את שיקולי ההחלטה שקיבל האב ומסכים עימם במלואם. מאידך, לאור התוצאה ולאורה בלבד, ברור לי שזו החלטה לא נכונה.
האם ההחלטה ללכת ברגל לא נכונה גם עבורי? האם גם אני, שצעיר מהאב ז"ל בכמה שנים טובות, הייתי מקבל מכת חום? והאם דיני כדין חנן המבוגר ממני וכדין כל שאר המגיבים? כנראה שלא. כנראה שילד בן 20 בכושר שיא היה הולך את זה בלי בעיה, ברור שמבוגר במצב של האב לא מצליח. איפה אנחנו נמצאים במשוואה הזו זה עניין אישי, כל מקרה לגופו. אנחנו נצטרך לשבת באוטו, להפעיל מזגן, לחשוב על זה ולהגיע למסקנה. כן, יש סיכוי שנטעה.
זה שיקול כמו שיקולים רבים אחרים בחיינו, אני לא רואה סיבה לראות מעבר לזה. האב קיבל שיקול שבדיעבד, מחוכמת הספה שלנו, אנחנו יודעים שהוא לא נכון. בלי ה"בדיעבד", אין גם לנו שום יכולת לחזות דברים כאלו. באותה מידה אפשר לא לצאת לעבודות מע"צ במעלה ביום חם.
תנחומי הכנים למשפחה.
מצטרף לתנחומים על מותו של האדון, כל אירוע כזה הוא תמיד מצער.
אבל כמו בצה"ל, גם לתחקירים חלק חשוב באפשרות למניעת המקרה הבא אז בבקשה:
אם מישהו יודע מה קרה באמת, אם אחד מהכותבים בפורום או חבר של אחד הכותבים חבר ביחידת החילוץ, מבין איפה זה קרה בדיוק, איך הם נתקעו, כמה מים היו לו באמת (הליכה של 5 ק"מ בחום במדבר שלא בקו ישר גובה הרבה יותר מדי זמן, והרבה מאוד מים, אם יש לך רק בקבוק 1.5 ליטר תשמור עליו ולפעמים תתקמצן עד שלא תדע שעברת את הגבול). מה היה זמן החילוץ? כמה זמן לקח לכוחות להגיע לאב, כמה זמן לקח להגיע לבן ולרכב.
תשובות לשאלות האלה הן חשובות בשבילינו לחשב צעדינו מראש, כמו שפעם אחת נתקעת עם רצועה 9מ' והיית צריך 12מ' אז בפעם הבאה תיקח עוד אחת, גם מהנתונים האלו יכול להיות שנוכל להפיק לקחים לטיולים הבאים.
פחות מעניין אותי, איזה רכב איזה נעילות ואם הרכב התחמם, יותר מעניין אותי: זמני הגעה, כמות מים מקום האירוע המדויק. ולמה לא יצרו קשר עם היחידה של חיים רכס, אולי גם הם מעוניינים בלקחים מהאירוע הזה.
לקח שלי, תמיד לקחת טלפון של חבר באתר הזה שיכול להקפיץ את חיים רכס או היחידה שלו. יש גם את החברה שמופיע בעמוד הראשי של האתר הצהוב. לקחת טלפונים של אנשים קרובים לאזור, אנשים שיכולים לסייע לך באמת בזמן אמת.
ושוב תנחומי למשפחה.
יריב (WHISKY) שמרון
יריב
הנכס הגדול ביותר של כל מטייל, ג'יפאי, (וגם...נווט), הוא: שיקול הדעת.
יש אינספור דוגמאות המשותף לכולן: קרה משהו? עצור וחשוב היטב.
אי אפשר להתכונן לכל מצב.
אם אתה תקוע ב- 45 מעלות חום לפחות, באמצע כלום,
והגרר לא בטוח בפנייה אז צריך לצאת לכביש לכוון אותו
את מי תשלח: את הילד שלך לפני גיוס, או תלך בעצמך, עם הידע והנסיון שלך?
ואם יקרה משהו לילד?
האיש עשה את הבחירה שלו במצב נתון. בדיעבד, מהכורסא והמזגן עם קפה וסיגריה לייד המחשב, כולנו חכמים. בשטח, אדם קיבל החלטה במקום.מדובר באדם מיומן ברמה סבירה, שיצא מצויד נכון וטייל נכון, לא באיזה מטייל "ירחם השם".
לקרוא לחיים רכס במקרה כזה? אולי כדאי שחיים יביע את עמדתו בנדון.
בגב כל מפת סימון שבילים יש מספרי טלפון של שמורות, בתי"ס שדה ומרכזי חירום. קל יחסית להזעיק צוות חילוץ. אני חושב שמעבר לזה אין מה להכנס, מלבד העניין האחד הזה: בהליכה בתנאים קשים - חשב רמת סיכון, והקשב לגוף שלך. בתקיעה, חכה, חשוב, ואם יש סיכוי לבעיות - חשוב שלוש פעמים. אל תמהר.
אלון
את הסיפור של שני לוחמי מטכ"ל שנפטרו ממכת חום כי הגיעו לאמצע האימון ולא איתחילו עם שאר הצוות אתה מכיר?
הם היו צעירים, בכושר....
הלקח הכי חשוב בעיני - ללמוד את כל הנושא של מכת חום ראו את הקישור ששחר הביא ויש עוד הרבה חומר ברשת -
ראו גם את המקרה השני מאתמול - טיפוס קל ופשוט של הסוללה... ביום כמו של אתמול, מטייל שלא רגיל לתנאים והתוצא - מכת חום ומוות!
צור שלום,
אני מסכים איתך ב1000%, שיקול הדעת הוא אחד הדברים הכי חשובים בכלל בחיים ולא רק בטיולים ג'יפים אגב.
יש דברים שנראים לי טרוויאלים, כמו לא לצאת לטיול רכב בודד, מהמון סיבות, לפעמים הג'וק מתגבר על שיקול הדעת ואני עושה את זה, לפעמים אפילו בלי אדם אחר איתי בכלל.
אבל, כמו שהוראות בטיחות נכתבו בדם בצבא, כך גם באזרחות, את הדברים הברורים אני מבין, לקחת מים, לבוש מתאים, כובע, מנוחה כשצריך, לא להיות לבד, להישאר בקשר, זה ברור לי.
מה שאני מנסה לקבל זה לקחים נוספים, יכול להיות שאין כאלה, מצד שני אם יש, אז חשוב לי לדעת אותם, אני חושב שכמטיילים, חשוב לנו לדעת אותם.
אני לא נאיבי, ולא חושב שאני תמיד נצמד לכל הנהלים ותמי מפעיל את מלוא שיקול הדעת בכל מקום בכל נושא, אחרת לא הייתי יוצא מהבית, אבל בכל זאת.
כך למשל: מספרי הטלפון בגב המפה הם נחמדים, הרבה פעמים מגיעים למספרים לא מחוברים, ולא מעודכנים, צריך לשים לב שהמפה מעודכנת ומאיזה שנה מספרי הטלפון. בכל מקרה כדאי שאנשים שאתה מכיר ויודעים איך לחלץ אותך מכל צרה שלא תבוא לך מחוברים אליך. למשל כשאני יוצא אישתי יודעת איפה אני (בקווים כלליים) היא יודעת את הטלפונים של כל החברים שלי, אלא עם רכבי שטח ואלא בלי, אם צריך מספרים של מקומות ליד אני משתדל לקחת (לא תמיד) וטלפונים של חברים באתר יש לי כמה.
הכי חשוב לדעתי זה לא להתבייש להרים טלפון, מינימום תבקש סליחה אחרי זה, מקסימום מתים ביישנים.
לכן כמו שכתבתי פחות מעניין אותי באיזה רכב היו, יותר מעניין אותי אם יש לקחים ללמוד מזה באמת, לא ספקולציות שלנו (כולל אותי) שיושבים מאחורי המקלדת, של יחידת החילוץ או של מי שראה באמת מה קרה.
לא ברור לי למה לא שניהם הלכו ביחד. נראה (בדיעבד כמובן) חכם יותר להשגיח אחד על השני ולא להשאיר מישהו להשגיח על הרכב.ציטוט:
נכתב במקור על ידי tzurlis
בכל מקרה, זה לא היה מונע את מכת החום, אבל אולי הטיפול היה מהיר יותר ומציל חיים.
מצורף לטובת כל חברי האתר מספרי טלפונים מעודכנים של פקחי הרט"ג - ע"פ חלוקה ארצית,
חשוב שיהיה ברכב למקרה חירום.
ניתן לתאם עימם טיולים באזורים שונים וגם להזעיק עזרה במידת הצורך.
מקווה שמקרים כאלה לא יחזרו.
מה שעושה את מכת החום ניבזית במיוחד זה שאתה חוטף את זה מבלי להרגיש.
לפני כמה שנים טובות קיבלתי מכת חום.
עדין, את ה ~ 20 דקות האחרונות עד לאיבוד ההכרה אני לא זוכר, אבל בפרק הזמן שאני כן זוכר לא קפץ לי לראש שום דגל אזהרה שמשהו לא טוב קורה.
גם בהמשך הסובבים אותי אחרי שכבר חטפתי את מכת החום לא זיהו את הסימנים.
המסקנה שלי היא כשחם\פעילות אינטנסיבית זה לחפש את הסימנים אצלי ואצל אחרים. צורליס דיי כיסה את כל הסימנים.
אנוכי הקטן לא מבין דבר אחד: למה הוא הלך מהרכב.
זאת לא שאלה של שיקול דעת, זאת שאלה של טעות בסיסית.
פשוט, אסור לזוז מהרכב. אם עדיין אפשר להניע ולקרר באמצעות מזגן, אין מה לזוז מהרכב. אם הבעיה היא אחרת, רשת צל (או רשת מאולתרת מסדין/שמיכה/מחצלת), להכנס מתחת, ולצאת בשש בערב, יש לך עוד שעתיים של אור ואין חום.
ואם נהג הגרר מתעקש, אז שיתעקש. לתת נ.צ., הסברים, צבעי השביל וכו'. הוא בסוף יתרצה, ועדיף להישאר עד למחרת (כן, גם אם אתה בשמורה, אולי יבוא הפקח ויציל אותך) צמוד לרכב, מאשר לצאת לכזאת צעידה.
לא חוכמת הבדיעבד - כלל ברזל! בשמש של שיא הקיץ במדבר, לא יוצאים להליכה של יותר מ 1 ק"מ - כל האלתורים האחרים, בלי לזוז - כשרים לחלוטין.
קודם לכל ולפני הכל באמת כואב הלב , אבא לוקח את הבן לטיול גיוס במדבר , כמה מהסדרה הזאת נשארו לנו בכלל בארץ ?ציטוט:
נכתב במקור על ידי asafk
אוהב ארץ כמוהו חסרים לנו.
כמי שמטייל ולפעמים גם לבד החדשה הזאת מזעזעת ומפחידה זו טעות שכל אחד מאיתנו יכול לעשות
הליכה של 5 ק"מ לכביש עם כובע ומים גם ביום חם הרבה מאיתנו היו שוקלים לעשות...
עכשיו מסתבר לי שהמנוח הוא תושב זכרון יעקב ובנו הוא מכר של אחי, ששוחרר היום מהצבא הביתה כדי להיות נוכח בלוויה. תנחומי למשפחה.
כשכתבתי "לא מדברי אמיתי" התייחסתי לשרשור אחר, שעסק בטיול קיצי במדבר.
אז אני שואל למה. למה להיות פיקח כשאפשר להיות חכם?
הנה לכם מקרה קלאסי - מטייל שאינו טירון, שיצא ברכב מצוייד לכמה ימים, ובכל זאת ארעה לו תקלה (כי מרפי מסתובב גם במדבר. גם בקיץ). קורה. יכול לקרות גם לי ולכל אחד מכם.
הבנאדם קיבל החלטה בשיקול דעת - לא לנטוש את הרכב במדבר. למה? ככה. אולי חשש שבדואים ישתו אותו?... מי יודע. הרי היו דברים מעולם. לא משנה למה ואני גם לא יודע למה. גבר בריא בן 50 וקצת, בכושר סביר לגילו, שהחליט שצעידה של 5 ק"מ זה לא נורא. שעה-שעתיים והוא יגיע לכביש. רובנו היינו מקבלים החלטה זהה.
אז הוא חבש כובע ושתה מספיק ועוד לקח עימו מים, כי חשש מהתייבשות. כולנו כל הזמן חוששים מהתייבשות, ממליצים לסחוב 5 ליטר לאדם ליום אפילו בחורף, רק שלא נתייבש חלילה. אבל אף פעם לא חושבים אפילו על מכת חום. לא מודעים לעובדה שברגע שמבצעים מאמץ פיזי קצת חריג בטמפרטורות כאלה, חוטפים מכת חום. וזה בדיוק מה שקרה לו - הוא לא התייבש, אלא התבשל. חטף מכת חום שהרגה אותו. אם שני חיילי סיירת מטכ"ל בני 19 ובכושר שיא מתבשלים ומתים, קל וחומר איש מבוגר בן 50+.
אז אני לא "מדברי אמיתי". אני לא מטייל בקיץ במדבר.
פחדן? אולי. אני קורא לזה שיקול דעת. קודם כל זה ממש לא כיף, ואני לא נהנה. אולי גם לרכב לא כל כך כיף בחום כזה? למכוניות אין כוח רצון או נחישות, ונאומים ציוניים לא עובדים עליהן. מכונית שסובלת פשוט עוצרת במקום. ועכשיו לך תתחיל עם תרגילי ההישרדות והחילוץ.
כולנו חכמים על מקלדת בחדר ממוזג עם כוס קולה קרה ליד, אבל סוף מעשה במחשבה תחילה -
טמפרטורות של 42-47 מעלות ברוב אזורי הנגב, סביב ים המלח ולאורך בקעת הירדן, היא עניין יומיומי בעונת הקיץ. אז למה להתגרות? למי שאין סיבה ממש אבל ממש טובה לשוטט לבד במדבר בשיא הקיץ בטמפרטורות כאלה? - שפשוט לא יעשה את זה. לא ביולי-אוגוסט. מה כיף בזה? חכו עוד קצת לאמצע אוקטובר והלאה.
דיר באלקום - יש מצב למות מזה. עובדה.
בתור אחד שהיה במצדה בזמן שהמסוק פינה את אותו מטייל ברזילאי ,
עיניין החום היה נוראי 42 מעלות , לקחתי את דודים שלי מארגנטינה לטיול ,
בזמן העליה בסוללה התחלנו להבין שהיום זה כנראה לא כזה יום טוב לטיול אך שוב את חושב נסעתי עד לכאן .... מה נוותר ...
בסוף עלינו לאט לאט עם הרבה שתיה ומנוחות בצל שהיה. יאמר לזכות האתר במצדה שבחלק העליון כל 500 מטר + - יש מקום מוצל עם קולר מים קרים ,
בנושא שיקול הדעת קצת קשה לשפוט אין לדעת מה בדיוק קרה , וזה ממש לא נראה נורא ללכת כמה קילומטירים גם עם חם .
נקווה שאנשים ילמדו מהנושא וידלקו להם נורות אדומות בזמן.
אוהד
רועים בדואים מסתובבים ימים שלמים במדבר עם מינימום מים ובמזג אויר לוהט.ציטוט:
נכתב במקור על ידי דרור ברלי
יש להם פטנט אחר ?
אני מצטרף לאמירות של ערן ושחר ואחרים,שהנושא המשמעותי הוא הבנת נושא "מכת החום".
אני לפחות עד היום,לא הייתי ער מספיק לעניין-כששמעתי על סיפור חיילי מטכ"ל,הנחתי שהם היו באמצע פעילות פיזית חריגה.מה שקרה לבחור מזכרון מדליק נורא אדומה-אני חושב שרבים מאיתנו היו עושים אותו דבר(את הנער לא הייתי משאיר לבד)ויוצאים עם מים וכובע לכביש.
לפני כמה שנים יצאנו לטיול(שחר,אני ועוד שני רכבים על נשינו וטפנו)של שבוע באמצע אוגוסט מהערבה הצפונית להרי אילת--הרעיון היה לטייל איפה שאף אחד לא מעיז לטייל בתקופה זו של השנה,במטרה להינות מהמדבר(בניגוד לדרור אני אוהב אותו מאד גם בקיץ-וחושב שליל קיץ במדבר הוא אחד הדברים היפים המרתקים והנעימים במיוחד שכשהוא מגיע אחרי יום של חום כבר).
חמישה ימים בשיא החום-אני לא זוכר שהתייחסנו לנושא מכות החום-הקפדנו לשתות ולחבוש כובעים.וכשהיו תקלות או מעלות ירדנו ועבדנו.
כיום אני מבין שלמעשה היינו תחת סכנה שלא היינו מודעים לה מספיק.
הספור המצער הנ"ל הוא בבחינת "הוראות אלו נכתבו בדם".
דרור הראל
או
בנושא מכות חום נתקלתי כבר בסדיר.
שירתתי בבקעת הירדן. 40-45 מעלות בקיץ, יום אחרי יום אחרי יום, היו עניין רגיל.
יום אחד היה חם במיוחד. עבדנו בתוך הצריח והזענו כמו מטורפים, המחשב של הטנק הראה שבחוץ 47 מעלות... עמדת יעל הדום-מפקד ושרבבתי את הראש החוצה וזה היה כמעט נעים וקריר לעומת מה שהלך בתוך הצריח.
והשעה היתה רק 10 בבוקר.
זו השעה שבה היו מפסיקים כל פעילות בגדוד עד הערב.
וכל זה למה? בגלל מכות חום.
מים לא חסרו - שתינו כמו גמלים, שפכנו ג'ריקנים זה על זה כדי להצטנן. לא היה צריך להתנגב כי המים התאדו מאיתנו תוך שניות.
אבל בקיץ, כל שבוע היה לפחות חייל אחד בגדוד שלמרות כל האיסורים והמנוחות הכפויות היה נפגע ממכת חום (כי תמיד מישהו צריך לשמור, או לעבוד) והיה צריך לטפל בו ברמת פינוי למרפאה מרחבית.
זה כל הפטנט:!:ציטוט:
נכתב במקור על ידי מידבר
זוהי הסביבה הטבעית שלהם וגופם כבר התסגל בצורה טובה יותר לתנאי המדבר.
אנחנו רגילים למזגן (לרוב גם במהלך הטיולים במדבר) והכורסא ולכן ההשפעה עלינו חריפה יותר.
אני נזכר בשרשור ארוך שהיה כאן לגבי טיול רגלי בנגב- בקיץ.
דובר שם על עקרונות בטיול במגז אויר קשה כמו הנגב בקיץ והוזכר שוב ושוב עניין הידע של איך להתנהג בקיץ במדבר.
בכתבה כתוב שהם היו מצויידים והיו להם מים- לדעתי הם לא היו מצויידים בדבר הבסיסי ביותר למי שיוצא לבד- ידע.
אם כל מה שקרה זה רכב מושבת ואין סכנת חיים אין מה לזוז מהצל של הרכב וממקור המים היחידי שלך לעבר כביש כדי לחבור לגרר, לסכן חיים בשביל מכונה?
מעבר לכך,
כמה מכם יוצאים לטייל לבד כשהגיבוי הוא חבר טלפוני?
כמה מכם לא היו מצליחים למצוא את החבר שהיה נכנס למדבר להוציא אתכם החוצה גם אם לא תאמתם איתו מראש?
אני שואל כי זה נראה שהם היו סוג אחר של מטיילים- אלו שמזמינים גרר באלפי שקלים כדי להוציא רכב מהמדבר וזה לא פסול להזמין גרר לאמצע נחל צין אבל אומר משהו על מידת היכולת להבין את המכלול של טיול לבד במדבר.
יצא לי לטייל גם באמצע הקייץ במדבר, ברכב בודד, במשך כמה ימים- באחד מהם הטמפרטורה היתה 38 כשעברנו בציחור.
הכל היה באיזי, נסענו מאד לאט, ידענו שאם הרכב נתקע אנחנו לא זזים ממנו עד לאחה"צ המאוחרים ובכל מקרה כל הרעיון היה להיות בחוץ כך שהיו מים,אוכל, צילייה וציוד לינה ומבחינתנו התקיעה הופכת לזולה עד שיבוא מישהו
רק עכשו קראתי את השרשור במלואו. פשוט לא מצליח להגיע לאינטרנט עקב לחץ עבודה פתאומי ורב.
לגבי יחידת החילוץ של הפורום שיש לי הכבוד הרב ליזום אותה,קבענו לעצמנו שההפעלה שלנו תבוא תמיד רק ממפקד של אחת מיחידות החילוץ המשטרתיות ולא מכל מי שתקוע בשטח בגלל סיבה מיכנית כלשהיא.יש על כך חילוקי דעות גם בתוכנו,אך זו ההחלטה כרגע מסיבות רבות שלא כאן המקום לפרטן.אגב - לשם כך יש את יחידת החילוץ בתשלום או במינוי של שלומי,וזה תפקידה היחיד והאמיתי. אנו גם משתדלים לסייע לה כשהם פונים אלינו - לא הרבה- כשם שהם מסייעים לנו מאוד. וזו הזדמנות לתת להם מחמאה על התנדבותם.
צר לי לומר לידידי דרור שטיולי קיץ מדבריים אפילו בלב אוגוסט - אינם קשים לחלוטין מבחינת מזג אויר עקב עומס חום נמוך כתוצאה מאויר יבש. הבעיה האמיתית היא עם המנועים שלא מתיחסים לעומס החום אלא לטמפרטורה נטו.וכאן מתחילות הרבה צרות, במיוחד עם רכבים שבאו מארצות השלג והעננים.
בקיץ ניתקעים יותר. נקודה.בעצם הרבה הרבה יותר.ההתנהגות המדברית חייבת להיות מאוד שונה מהתנהגותינו ביום יום. תיראו את הבדווי - עושה הכל אבל מאוד לאט. כל מימד הזמן שלך מחייב שינוי קיצוני,ואסור לך לפעול בקצב של העבודה שלך או בקצב העירוני.בטח לא בקיץ.
לפני כעשר שנים ניתקעתי עם היונימוג שלי במדבר יהודה באמצע הקיץ עם 40 מעלות פלוס - ועל שביל נידח בין שני שבילים ראשיים.התקלה - קרע ענק בגלגל ימני קדמי שממש השקיע את כל הרכב ימינה ולא איפשר כלל נסיעה על הפנצ'ר.
גלגל של יונימוג במפרט צבאי הינו בדיוק גלגל של ריו צבאית.משהו בסדר גודל של 100 ק''ג.במיוחד בגלל הג'אנט של נגמ''ש.
כרגיל - הייתי רכב בודד בחברת ידידה שברירית שיכולה לסייע בהעברת בקבוק מים.
אמרתי לה שצריך להחליף צמיג וזה יקח שלוש שעות. היא צחקה עלי כשאמרתי את זה - ''שלוש שעות להחליף צמיג ?''.
נתתי לה בקבוקי מים ,אמרתי לה לעמוד לידי,ולהחליף את הבקבוקים בקצב השתיה שלי. כל גוז'ון שפתחתי עצרתי לחמש דקות מנוחה ויש 8 גוז'ונים בגלגל. וכל אחד מהם פתחתי בשני שלבים.את הג'ק הפעלתי שתי דקות ונחתי - זה לקח רבע שעה לפחות, את הצמיג שהיה בארגז פשוט זרקתי למטה, ואת הברגים סגרתי באותה דרך - שני שלבים עם מנוחה באמצע.את הצמיג הענק העליתי לארגז באמצעות גשר שבניתי במשך שעה,בכדי שאגלגל את הצמיג עליו. הכל לאט עם מנוחות אין סופיות ושתיה בינהן. וזה לקח יותר משלוש שעות, אך לא התעייפתי לחלוטין לאורך כל התקלה.
ההמלצה שלי לכולנו - תעשו כל מה שתרצו אך בקצב מדברי מאוד איטי וללא חיפזון.וחישבו עשר פעמים לפני שאתם עוזבים את הרכב,ברוב המקרים כאן מתחילה השגיאה שבהרבה מקרים היא האחרונה.
אני סבור שדווקא בחורף נתקעים יותר. בדרך כלל שוקעים בבוץ...
במדבר הסיכויים להיתקל בבוץ טובעני, גם בחורף גשום, קטנים עד אפסיים. אלא אם יצאת לתפוס שטפונות...
אני מנסה מאז המקרה ליצור קשר עם חברה שאני מכיר כדי להבין לעומק מה בדיוק קרה שם. זה גם חשוב לי באופן אישי כי הכרתי את האיש.
טרם הספקתי להתעדכן על פרטים יותר מדוייקים, וכשאלו יגיעו אעדכן כאן כמה שניתן.
אבל, בינתיים אני רוצה להסביר משהו:
השרשור הזה שכותרתו: "התיבשות למוות של מטייל בנחל צין" נכתב באתר שרוב רובם של הגולשים בו הם ג'יפאים, רובם מנוסים מאד אבל מקצתם (אם בכלל) מנוסים בהליכה רגלית, שלא לדבר על הליכה במדבר ובטח שלא בקיץ.
כל מה שנכתב עד עתה בשרשור הזה מתייחס בעיקר לנקודת המבט שלנו כנוסעים ברכב: עבודות מע"צ, תיקוני דרך, חילוצים, או הליכה כתוצאה מתקיעה... על האחרון אני רוצה להתעקב:
הליכה רגלית שונה בתכליתה מכל פעילות אחרת שקשורה בג'יפאות. רוצה לומר:
עזבתם את הג'יפ והלכתם ברגל- אתם כבר לא בפזה של טיול ג'יפים אלא בפזה של טיול/הליכה רגלית במדבר. זה נכון גם בחורף ועל אחת כמה וכמה בקיץ!!!
זה דורש נסיון, היכרות שונה עם תנאי השטח (היכולת למצוא צל), היכרות ומודעות אישית גבוהה בנוגע ליכולות פיזיות בתנאים קשים, תכנון נכון, ויכולת להתמודד עם תקלות וטעויות.
ישנם מספר פורומים מקבילים של טיולים רגליים בהם אני תמיד על תקן "המפחיד הלאומי". כותבים חברה צעירים ולא מנוסים שהם רוצים לצאת לשביל ישראל ביולי... מה הבעייה? ניקח הרבה מים, נתחיל ללכת מוקדם, לא ביג דיל... - טעות!!! הליכה בקיץ במדבר היא מסוכנת מאד, ועשויה במקרים רביל ומהר מהמצופה להכניס את ההולך לצרה שאין כמעט סיכוי לצאת ממנה...
אני אביא כאן שתי דוגמאות לאיך כן ואיך לא לטייל בקייץ במדבר ושתיהן רק מהחודש האחרון:
1. לפני מספר שבועות הדרכתי טיול של 40 ילדים אמריקאים במכתש רמון. על פניו נשמע כמו מעשה טפשי ביותר, אבל לא באופן שבו העסק תוכנן ואני אפרט:
ביום הראשון יצאנו מביהס"ש במצפה בשעה מאוחרת אחרה"צ והתחלנו הליכה בשעה 17:00 מחניון יום הר ארדון דרך דרך הבשמים עד חניון הלילה של הר ארדון. הליכה של 2 ק"מ על דרך רגלית ועוד שתי ק"מ על דרך עפר. בשעה 18:00 כבר היה לנו צל מתחת לגבעה שבה נחנו כשעה והמשכנו הליכה לחניון הלילה.
למחרת השכמנו ב- 3:30 לפנות בוקר והתחלנו הליכה באור ראשון כדי לראות זריחה מהר ארדון. בשעה 10:30 כבר היינו בעצי השיטה בנחל ארדון ששם חיכו לנו שתייה קרה כקרח ואבטיחים קרים. בנקודה המוצלת הזאת שרצנו עד 18:00 אחרה"צ מלווים ברכב צמוד ושתייה קפואה כל הזמן... משם הליכה של כ-3 ק"מ למפער נקרות ללינת לילה. היום השלישי גם הוא התחיל מוקדם בבוקר והסתיים לפני השעות החמות באוטובוס שכבר חיכה לנו בחאן סהרונים. כל השעות שהלכנו בהם היו יותר קרירות מרוב שעות היום בת"א מבחינת עומס החום, שתייה קרה מיד לאחר הפעילות ומנוחות ארוכות הם מה שהופך את הטיול הזה ממעשה טפשי לכאורה לבטוח ביותר ובהתאם להוראות חדר המצב...
2. השבוע חזרתי מעבודת לגוסטיקה של טיול דומה שבו לא לקחתי חלק בהדרכה או בתכנון, והייתי עד למעשה טפשי וחסר אחריות מצד מובילי הטיול שהיה יכול בקלות להפוך לעוד מקרה מצער שעולה לכותרות: ביום של הר ארדון הבהרתי למנהלי הטיול כי עליהם לצאת לדרך מיד עם אור ראשון מחניון הלילה במפער נקרות ע"מ לסיים את הטיול בחניון היום של הר ארדון לא יאוחר מ- 10:30.
החברה יצאו לדרך בסביבות 7:00, התעקבו עם עצירות מיותרות בדרך והתחילו לטפס להר רק בסביבות 9:30. בשלב הזה הפצרתי בהם שלא יטפסו אלא ישנו את המסלול לרמת סהרונים אך לשווא... :(
האוטובוסים הוזמנו רק לשעה 12:30 והגיעו בפועל לסוף המסלול בשעה 13:00. הקבוצה הגיעה בערך ביחד עם האוטובוסים ורק נס גרם לכך שאף אחד מהם לא סיים את הטיול על ההר...
מה אני רוצה לומר?
הליכה בקיץ במדבר דורשת המון תשומת לב ואין לזלזל בה אפילו אם מדובר בהליכה של "רק" ק"מ לכביש הקרוב. אין בכלל טווח ביטחון לטעות וכל סטייה ממה שתוכנן עשויה להיות גורלית.
רובנו כאן כפי שציינתי מנוסים בג'יפאות על כלל תחומיה אך מעטינו מנוסים בהליכה רגלית במדבר. ברגע שעזבתם את הגיפ אתם כבר לא בחזקת "ג'יפאים" אלא בחזקת הולכי רגל!
***ואני בכלל לא נכנס כאן לכל הנושא של פסיכולוגיה של מצבי לחץ וחירום שבוודאי תרמה רבות למקרה המצער. תאונות תמיד קורות בעקבות רצף של אירועים שבכולם התקבלה החלטה שגויה. הן לעולם לא קורות בעקבות טעות אחת. בכל חולייה בשרשרת יש לנו הזדמנות לפעול באופן שיקטע את הרצף הקטלני ולהציל את עצמינו.
שימרו על עצמיכם!
משתתף בצער המשפחה,
יונתן.