פרוייקט שיפוץ כרסומת CNC מדגם Kondia K-76

[kd2]

הערה קטנה לפני שממשיך, חוזר עליה שוב.
תיאור הבנייה והשיפוץ נכנסים לפרטים, לפעמים הרבה לפרטים.
הדברים נכתבים מנקודת מבט של מי שירצה לעשות פרוייקט כזה בעצמו, ולא בהכרח ל"קהל הרחב".
למי שרק מתעניין בערך, אני משתדל לשים הרבה תמונות
בעתיד העידכונים והשיפורים יהיו ככל הנראה קצרים יותר ויותר פונים לכולם.

----------------------------------------------------------

מערכת החשמל :

מזכיר לכם איפה התחלנו +-





ואז מיד להעיף הכל אבל הכל ולהתחיל מאפס.



מערכת החשמל של הכרסומת הזאת מפתיעה בגודלה ובמורכבותה.
בטח יותר ממה שחשבתי שיידרש כשהתחלנו, וזאת למה ?
כמה סיבות :

1. קודם כל כי יש בה 4 מתחים שונים :
* 12VDC לפיקוד ומאך 3 (שנאי א').
* 110VAC לחלק ממערכת הפיקוד ( שנאי ב').
* 230VAC "רגיל".
* 400VAC - 3P תלת פאזי לרוב המנועים.

ומי שבעצם חריג ומסבך פה את האירוע הוא ה- 110V.
עוד על זה בהמשך.

2. הסיבה השנייה היא, שככה בלי לשים לב, יש בכרסומת הזאת 9 מנועים -

סרבו ציר Z
סרבו ציר X
סרבו ציר Y
תזוזת שולחן למעלה/למטה.
ספינדל.
דרובאר.
וריאטור.
משאבת אמולסיה.
משאבת שמן.

מתוכם 3 מנועים הם סרבו – הם מקבלים כבל בריא להזנה, ועוד כבל לאנקודר (הרכיב בזנב המנוע שעוקב אחרי מיקום ציר המנוע המדוייק ומשדר אותו למערכת הבקרה, למי שלא מכיר).
לכל מנוע כזה יש דרייבר משלו , שגם הוא צריך הזנה, הגנה ייעודית, תקשורת מול כרטיס הCNC וכמובן מאורר צמוד.
כי אם לא ידעתם בקר סרבו הוא קודם כל גוף חימום ורק כתופעת לוואי הוא מזיז קצת את המנוע.

עוד 4 מנועים הם תלת פאזיים, וצריכים 2 כיווני סיבוב.
כלומר שלכל מנוע כזה יש 2 קונטקטורים להפעלה, ו8 גידים שיוצאים או מחווטים אליו (אפס, הארקה, 3 לכיוון 1, 3 לכיוון 2).

וה2 שנותרו תלת פאזיים "רגילים".
תוסיפו עכשיו גם הגנות מנוע לכל המנועים החזקים.
עד פה כבר לא רע בכלל.

3. נוספים לכך עוד כמה וכמה לימיט סוויצים.
לכל ציר 2 בקצוות.
homing לכל ציר.
ולימיטים לכל מערכת מכנית אחרת בכלי, כי כל דבר שזז עם מנוע "טיפש" צריך מעצור (וריאטור, דרובאר, ומתלבטים לגבי תזוזת שולחן,
כי כמה טיפש כבר אפשר להיות ?)

4. דרישות בטיחות :
צריך לזכור שבמידה והבקר משתגע הצירים של המכונה יודעים לזוז מאוד מהר במרחב לכל הכיוונים בלי
התראה מוקדמת.
והבקר הגיע מהמוכר הכי זול בעלי, אז....בדיוק.

- כל רכיבי ה"כוח" מחווטים דרך קונטקטור בטיחות ראשי שמפיל הכל ברגע שציר מגיע לקצה
שלו או שנלחץ מפסק חירום.
- למכונה 2 מפסקי חירום (= בכל הצדדים הנגישים) מחווטים "הארד ווירד" ללא התערבות של
בקר או תוכנה.
- מערכת START-STOP למניעת התנעה/תזוזה אחרי נפילת חשמל.

בתמונה - מפסק ראשי ומערכת סטרט-סטופ משולבת עם כפתור חירום.


- ממסר חוסר פאזה להגנה על כל האירוע (בעוטף עזה יש רשת חשמל לא מי יודע מה).
- ממסר פחת.
- הגנות (מאמ"ת), עם סלקטיביות כמו שצריך על מערכת הכוח והפיקוד, גם במתח נמוך וגם בנמוך מאוד.


5. צריך לחווט פה גם פיקוד למערכת לחץ אויר -
בוכנת דרובאר
ברקס ספינדל.

6. ו....אממממ....פיקוד, מלא פיקוד, של הכל.
גם של המאך שצריך דרך הכרטיס לשלוט בהכל, גם כפתורי מפעיל, גם כל סידורי הבטיחות
שהזכרתי.

המשך בפוסט הבא...

[kd2]

זה יוצא בסוף 2 תאים של משהו כמו 1.2 מטר גובה על 80 רוחב, מלאים בכל טוב.
ואם זה לא מספיק מרגש אתכם, אז תשמחו לשמוע שתאכלס חיווטנו את המכונה הזאת כמעט פעמיים.
פעם אחת קומפלט, אבל צולע.
ואז עוד פעם, אבל נכון.

למה ?
חמורים.
שזה מפתיע כי לרובינו כבר יש מספיק ניסיון עם מערכות פיקוד גדולות...that we should have known better.

אבל נו...
בתחילת הדרך הייתה שאלה גדולה האם הדבר הזה בכלל כשיר ? האם יעבוד ?
איך המנוע ? הוריאטור ? הצירים ?
הרצינות של עצמינו ?

ולכן כשראינו את המצב המקורי אחרי הסרת כל הפיקוד הישן, אמרנו יאללה בואו קודם נרוץ מהר מהר לרמה של proof of concept , נראה שהחיה מתעוררת לחיים כמו שצריך, שיש בכלל מה להשקיע פה.
ואז אם צריך, נשפר.
היה בזה היגיון מסויים אז.

ה"שטויות" שעשינו בחיווט הראשוני מתחלקות ל2 :

העניין הראשון הוא שהמכונה הגיעה עם כבלי 12 גידים צבעוניים, 0.5 ממר, מסומנים במספרים, יפים חמודים כאלו, אבל ישנים.



הם היו בול הכבל שצריך, מושחל כבר, ממוספר, לפחות שליש מהגידים אפילו ממש במהדק הנכון, היה את כל התמריצים להגיד "יאללה יאללה..." חווט מה שיש.
היה מפתה להשתמש בהם ונפלנו לזה.


ודי מהר אחרי ההפעלה,
ואחרי איזה 2 תקלות מעצבנות של מגע רופף, אמרתי "תודה רבה", אבל לא מתאים לי / לנו.
לא התקלות ולא רמת הסדר.

בתמונות - לפני : סלטים של 0.5 ממ"ר


והשיט האמיתי -


והחלפתי 95% מהברדק הזה לכבלי 12X0.75, גידים צבעוניים (כשיהיה לי כוח אז גם ממוספרים), סופיות חדשות, חוזק מכני כמו שצריך, הכל כמו בספר.

בתמונה - אחרי : עם 0.75, ספיירים מגולגלים יפה בלוח לשימוש עתידי.
(חדי עין ישימו לב שחסר אנטיגרון, פה כל הכיף, לגלות את זה בסוף, לשחרר את כל הגידים, ואז להשחיל שוב.
זה התאום החשמלי של לעשות פלר בלי אום)


הכבל עולה עשרות שקלים למטר בדלפק, כי זה לא דבר יומיומי בכלל, ולרוב תמצאו כבל 12 גידים כשכל הגידים שחורים ויש עליהם מספר.
אני מאוד לא ממליץ עליהם, כי המספר הזה נמחק ואכלתם אותה.
עוד דבר נוסף ששווה להזכיר על כבל 0.5 ממ"ר, זה שמדובר בסיפור מהתחת להשיג להם מספרי סימון שנתפסים טוב, דיברתי עם לא מעט סוחרים בארץ, ואין.
בסוף מצאתי אותם רק אצל מוכר אחד ספציפי בעלי.
איך פתרו זאת המחווטים המקוריים ?
עשו קשר בכבל בין הסופית למספר בכדי שישאר במקום, בכבל 0.5 זה לא שיא הגאונות לעשות דבר כזה ואני מעדיף שזה לא יהיה.
זה עוד 2 סיבות להעיף את הכבלים האלו.

בואו נגיד שלחווט את כל האירוע הזה שוב, לימד אותי לקח יופי יופי.

והעניין השני היה : שהשארנו קונטקטורים בפיקוד 110V לרוב מערכת הכוח של הכרסומת.
פגשנו שם קונטקטורים של Siemens, מהאלו "של פעם" שלא מתים לעולם, מחווטים למשעי, מג'ומפרים מאחד לשני, עם הגנות מובנות.
גם זה היה מפתה, וגם לזה נפלנו.
ושלא תבינו לא נכון, אין לי שום בעיה עם אורך החיים של הקונטקטורים האלו (שאפילו הגיעו עם קבלים למניעת ניצוץ), ואני גם לא מתכוון להחליף אותם.
וזאת כי אני לא רק "קצת משוכנע" שיחזיקו, אלא 1000% משוכנע שהם טובים בהרבה ממה שמוכרים היום (מי שלא מאמין מוזמן לבוא לראות קונטקטורים של מולר בני 40 עובדים כמו שדים, לא רק פה).
הגיל והקילומטרז זה לא האישיו, אלא זה שהם במתח פיקוד 110V מקורי של המכונה.
(שכמובן מעולם לא הייתה בארהב, אז למה למה קונדיה ??? למה תמיד חייבים לסבך ???)

ובגלל העצלנות הזאת/רצון להתקדם מהר בשלב הגישושים - נשארנו עם הצורך להעמיד מערכת 110V.
שזה לא רק המרה, זה גם פס מהדקים מופרד לפאזה ואפס, צבע ייעודי, סרטים בחיווט,
ו...? אתם רוצים שהפחת יעבוד לכם גם על מעגל ה110V ? אתם צריכים שנאי מיוחד לזה. כיף.
אם היינו משנסים מותניים ועובדים עוד נגיד 3 שעות כולל קניית החומרים, הכל פה היה 230 ושלום על ישראל.

לפחות כלפי העתיד קיבלנו החלטה חכמה ומצאנו דגם קונטקטור של ABB שיודע להיות גם 110 וגם 230, והחלפות עתידיות יתבצעו אליו, כך שנוכל להחליט בשטח האם להמיר אותו או לא באותו רגע או רק בעתיד.



התוצאה הסופית הם לוחות שלא יזכו בשום תחרות יופי.
גם בגלל העירבוב בין חדש וישן, וגם בגלל שהם נוצרו תוך כדי תנועה.
פתאום מחליטים שרוצים ממסר חוסר פאזה, פתאום רוצים טיימר לזה, וריילי להוא, ותוסיף לי כפתור כזה ופס צבירה אחר...

בתמונה - הלוחות היום.





אבל אתם יכולים להיות בטוחים שהם מעולים ונוחים תפעולית.
בטוחים חשמלית ועומדים בכללים והחוקים.

......



נעלי כבלים ללא פשרות.
חתכי כבל מתאימים להספק.
הגנות מחמירות וסלקטיביות.
הארקות תמיד לחומרה.
וחיזוק ברגים אחד נוסף אחרון לייתר ביטחון לפני טקס ההשקה.

יאללה שבבים !!!

[מוטי ג.]

המפלצת בתמונה מספר 2 בתגובה 61 זמינה להעמסה?
אשמח לפנות לך את זה מהמשרד

Sent from my SM-N986B using Tapatalk

[kd2]

היא חיכתה כמה חודשים לאיזה חובב וינטג' - הוא בסוף לא בא והיא סיימה בפח.
לא תיארנו שזה משהו נחשק לחובבי ענתיקות.

אחרי זה בכלל הופתענו שעוד יש כאלו מכשירים עובדים, והחלקים שלהם כמובן סופר נדירים ומבוקשים למי שבחר להשאר עם הבקרה הזאת.

לאחרונה אפילו צצה בארץ מכונה ממש זהה לשלנו למכירה עם דבר כזה.



המחיר שלה לא ריאלי יחסית לכמה השקעה היא עוד צריכה לעבור.
ואם יש מישהו שיודע כמה השקעה זה דורש....זה סחבק.

[kd2]

מערכת השימון היא החלק שלדעתי מסכם את שלב השיפוץ הראשוני של המכונה והבאתה למצב עבודה מלא.

-------------------------------------------------------------------

את מערכת השימון השארנו לסוף הפרוייקט כי היא הייתה הכי פחות דחופה, עם קצת שימון ידני בשלבי ההרכבה לא הייתה בעיה לשרוד את כל ההרצות.
ובנוסף אמרנו לעצמנו, כולה משאבת שמן וכמה צינורות, מה הבעיה ?
בדמיוננו המשאבה מזליפה קצת שמן על כל בורג ועל כל מסילה ושלום על ישראל, הרי אין פה צורך באמת בשימון הידרוסטטי כמו במנוע בעירה פנימית.
אם תעבוד המשאבה העתיקה שיש פה, יופי, אם לא – תגיע חדשה הכי סינית שיש.

לכל צוות הבונים זה די היה ברור שמדובר במשהו פשוט של שגר ושכח.
וגם לא סתם בנינו את התדמית הזאת, לרוב הכרסומות יש מערכת שימון ידנית הכי בסיסית, ידית כזאת שמושכים אותה פעם בכמה שעות, והכל סבבה. מאוד פשוט.

ואוי ואבוי כמה שהתברר שזה לא פשוט פה.
ממש לא ידענו שזאת מערכת שימון עלאק חכמה ולא סתם משאבה וכמה צינורות.

ושוב קרה פחות או יותר הסיפור הרגיל.
הציוד שיש לא רוצה לעבוד, המניואלים של קונדיה שווים לתחת, וכל מקט או שם שמעלים בגוגל מעלה אפס עגול מוחלט של תוצאות.
האמת כבר התחילה להגמר לי הסבלנות למוצר כזה שכל חלק בו הופך לחקירה של הFBI , אבל היי, אנחנו כבר בפיניש ליין, לא נסיים ?

בתמונה – מערכת השמן כפי שקונדיה פירטו בספר המכונה, ללא יצרן, ללא שום מק"ט שניתן למצוא.



תאכלס קצרה היריעה מלספר לכם ממש את כל התלאות שעברנו בנושא הזה.
אתרכז בעיקרי הדברים.

פנינו לרשת בניסיון לגלות מול מה אנחנו עומדים, והיה לנו ממש מזל ליפול בקבוצת הCNC בפייסבוק על ירון אמיר מ"ירון אמיר ציוד ומכונות".
אתם בטח יותר מכירים אותו בגלל שולחנות הריתוך של "Demmeler" שהוא מוכר, שהם חלום רטוב של רובינו.
אבל מסתבר שהוא גם נציג של יצרן מערכות שימון לCNC, ובמקרה במקרה הוא עבד על קונדיות בעבר וידע איך להכווין אותנו לדפים טכניים ולעיקרון הפעולה של המערכת.

אם לא הייתי מוצא אותו, הייתי צריך לפרק חצי מהכרסומת הזאת כדי להבין איך זה עובד ומי נגד מי.
משום שרוב חלקי המערכת נמצאים מתחת לשולחן הכירסום עם קרוב לאפס נגישות.

איך זה עובד ?

ראשית המערכת היא של חברת DROPSA האמריקאית.
ככל הנראה מערכת ACCUMINO 04 שלא מיוצרת כבר הרבה שנים.

המערכת עובדת בשיטה שבה המשאבה דוחסת שמן ל20 באר קבוע.
ברגע שמגיעים ללחץ הנדרש פורק/ווסת פנימי במשאבה מתחיל לבצע ביי-פאס ושומר על הלחץ.



בנקודות השימון יש 2 אופציות ל"מזרק" בקצה.
אחת היא פשוט דיזה בקוטר מסויים שתואם את צרכי השימון של המערכת, פשוט, קל,
ועם המזל שלי, כמובן שזה לא מה שהיה בכרסומת.

והשניה, שיש אצלנו , היא מערכת של "בוכניות", מורכבת יותר.
שתכליתן הוא ייצור של פולס שמן חד פעמי, לא משנה כמה משאבת השמן עובדת.
הרעיון מאחורי השיטה הזאת היא שלא יקרה מצב שהנקודות הרחוקות מהמשאבה מקבלות פחות שמן ואילו הקרובות – יותר שמן, כולן מקבלות בדיוק מה שצריכות ללא תלות במיקום וגובה.
בשיטה זו הלחץ שהמשאבה בונה יודע לייצר רק שוט אחד מכל מזרק, ולכן זה לא משנה אם המזרק קרוב או רחוק.
משנה רק שכל מערכת השמן הגיעה ללחץ העבודה – שיגרה את ה"שוט", וזהו.
לא יתבצע "שוט" נוסף עד שהלחץ שוב יירד, והבוכניות "ידרכו" שוב.

בוכנית של ציר Y, מחוברת לקו שמן


עיקרון הפעולה של הבוכניות, שלב 1 הכי עליון.
תחילה השמן נדחס נגד קפיץ, ומערכת האטמים משתנה כך שנחיר ההזרקה יהיה חסום, וכך לחץ יבנה בכל הקווים.
לאחר מכן בהסרת הלחץ האטמים משתנים, והנחיר נפתח להזרקה.
שוט אחד כל פעם, לא משנה כמה זמן הקווים יהיו תחת לחץ.



מרגע שהבנו את עקרונות הפעולה היה הרבה יותר קל לתפעל את האירוע.
העפנו מהמשאבה את כל האלקטרוניקה שלה והפכנו אותה למשאבה טיפשה עם טיימר.
העברנו ניקיון פנאטי במשאבת השמן והמיכל, מילאנו שמן,
עם העצות של ירון תיקנו את ווסת הלחץ שלה והופה - יש לנו שימון חברים.

מתחילים לפרק


אגנית נקייה


ווסת לחץ


וואלה משמן.
אלו המסילות של ציר X בצד השמאלי (תקין מהרגע הראשון).


המשך בפוסט הבא.

[kd2]

היו חגיגות ל...בערך 10 דקות, עד שהבנו שמסילת צד ימין הרחוק של ציר X לא מקבלת שמן.
וגם ממש רואים את זה, יש בה גם יותר בלאי.
זה כנראה התחיל עוד לפנינו.

הצד העליון - יבש.
מצד ימין - הרצועות בין הבורג הכדורי למנוע ציר X ולגלגלת הידנית.


מהר מאוד אנחנו מבינים שהתקלה היא בתוך השולחן עצמו.
כלומר ככל הנראה שיש מזרק אחד שמוציא שמן לטובת שני הצדדים, והשמן מתועל ממנו במעברים ממש בתוך גוש הברזל של השולחן לעבר הצדדים, ואחד מהמעברים האלו כנראה סתום.
המשמעות של זה היא שאם לא נצליח לשחרר את הסתימה, צריך לפרק את כל ציר X עם השולחן.
באסה גדולה שאני מנסה להתחמק ממנה בכל מחיר.
במכונה בת 40 בלי חלקים זמינים, זה פירוק מיותר שעלול להגמר ממש לא סבבה.
אם אין חופשים במסילות או בבורג הכדורי, להוריד שולחן זה פשוט מיותר.

בשלב הזה אין לנו כבר מה להפסיד.
מנסים עם לחץ אויר, לא הולך.
מנסים עם כל סוגי הממסים שידע האדם, לא הולך.
חושבים חושבים חושבים...
רגע אולי זה לא סתימה, אלא משהו שהוא יותר "תקוע".
ורגע....תמיד היה לי "חלום" לקנות את ה5 ליטר של WD40, אותו ועוד חבילה של 200 קשים אדומים.
או לקפוץ לבריכת כדורים, רק עם הקשים של הWD במקום כדורים, כל אחד והסטיות שלו.
אז זה הזמן להגשים לפחות את הראשון.



קונים את הWD (תודה לtomers- שפעם בחייו היה יעיל במשהו והשתלם להכיר אותו),
מנסים לתדלק את הWD למשאבה, אבל היא לא יכולה לשאוב אותו, דליל מידי.
מערבבים אותו עם קצת שמן רגיל ועושים שטיפות על גבי שטיפות, הרבה מחזורים כאלו.
לא נראה ששום דבר משתפר.
נתנו לזה קצת "לשבת", עוד פעם...ועוד פעם...ולא משתפר.

נראה שגזירת הורדת השולחן קרובה מתמיד.
וזה לא רק הפירוק הטכני שעובר לי בראש, זה גם המשקל של החרא הזה, הוא בטח שוקל איזה 100 קילו.

במסגרת סיעור המוחות מול המכונה חשבנו גם פשוט לעקוף את הנקודה הבעייתית.
לפצל צינור ולשתול מזרק חדש.
רק שבקונדיה כמו קונדיה – הצינור הוא צינור ניילון מילימטרי מיוחד ללחץ גבוה מאוד, ודורש מחברי קומפרשן מיוחדים שלא משיגים בכל מקום.
היציאות מה-T של השמן בכלל אינצ'יות במידה מונפצת ביותר (5/16-24NF אם אני זוכר נכון).
והחיבור למזרק ? הברגה BSP 1/8.
מה ?
אני מתחיל לחשוב שאני מבין איך הם פשטו רגל הספרדים הסתומים האלו.

תמונה של אזור השמן בציר Z


אנחנו עוד משתעשעים ברעיון שתילת המזרק ואחד מחברי הצוות רואה ממש במקרה הזעת שמן מאיזה מן מכסה פלסטי קשיח בקוטר 10 מ"מ
בצידי השולחן, מכסה הכי שולי שלא קשור לכלום.
שהתחיל להזיע רק אחרי הרבה משחקים במערכת ודחיפת הWD.
אוקי...מעניין.


מנסים "לגלח" את המכסה, שיש לו עובי של כמה מ"מ, ומאחריו מתגלה מין plunger קפיצי שזז קדימה ואחורה.

בתמונה - לאחר גילוח הפלסטיק.


אין איזכור לזה במדריכים של קונדיה, לא בשירטוטי השולחן המפורטים, וגם ירון לא יודע על מה מדובר.

בצד השני, הצד עם בעיית השימון, אנחנו מחפשים ומוצאים גם כזה חלק אבל הוא תקוע חזק בעמדה הכי חיצונית שלו, ולא רוצה לזוז בכלל.
הוא אמור להיות ככה? לא אמור ?
אבל אם הוא הבעיה אז איך צד שמאל של אותו ציר כן מקבל שמן ואילו צד ימין לא ?
אולי תזוזה שלו תעשה לי בעיות?
אולי היא תפסיק את השימון גם לצד השני, ואצטרך עכשיו לשתול 2 מזרקים ?

הולכים לקונדיה השניה שלנו לחפש רמזים מה קורה שם, כמובן שבדגם ההוא אין את החלק הזה.

משחקים עם הדבר הזה בצד התקין, ורואים שכשמכניסים את הפלאנג'ר לעומקים שונים, יוצא יותר או פחות שמן למסלול הקרוב לציר שלו.
אבל זה לא משהו החלטי שאפשר להגיד שממש "זה זה".
לא ברור לי למה ואיך הוא קשור בדיוק.
מעניין.

כאמור הפלאנג'ר המקביל תפוס רצח בצד ה"דפוק" ולא ניתן לעשות בו ניסויים.
מחליטים ש – על החיים ועל המוות. דופקים אותו כל פעם קצת פנימה ומנסים לדחוס שמן/WD עם המשאבה במקביל.
כאשר ברור שאי אפשר יהיה להחזיר אותו אחורה, אם דפקת יותר מידי ויש בעיה, נשאר רק להרים שולחן ולגשת אליו מהצד השני (הברזה ומשיכה לא ממש הייתה אופציה, הוא היה תפוס בטירוף).

בתמונה - הפלאנג'ר ה"דפוק", לאחר שהוכנס פנימה


אני ידוע כטיפוס אופטימי, וכהרגלי ידעתי ש99.9% שזה יתחרבש.

דופקים על אותו פלאנג'ר הכי חזק שאפשר והוא עושה טובה וזז אולי אולי איזה 5 מאיות כל דפיקה.
בהתחלה כלום לא קורה.
ואחרי בערך 8-10 מ"מ, הפלא ופלא, זה מתחיל לעבוד !!!



המסילה סופסוף מקבלת שמן לשני הצדדים.

מה אותו פלאנג'ר עושה? לא יודעים.
למה קפיצי? לא יודעים.
למה לא בסכמות ותרשימי הפיצוץ? לא יודעים.

מסתכלים אחד על השני ומסכימים מיד , לא אכפת לנו.
if it aint broken – don’t fix it

2 צדדי המסילה/ציר מקבלים שמן ואנחנו פורשים הביתה מרוצים מאוד כי תאכלס - זהו.
באותו רגע הייתה לנו בפעם הראשונה מכונה "מבצעית" באמת.
בלי כוכביות, עובדת לגמרי.

CNC על "מלא מלא".

אפשר לחגוג עם שמפניה זולה.
היי זה רק לקח איזה 3 שנים (?!) בשעות הפנאי. בקטנה.

[מוטי טויוטה]

אין מילים פשוט.

Sent from my SM-N980F using Tapatalk

[kd2]

תודה לכל המגיבים.
מוזמנים לשאול שאלות אם משהו לא הוסבר ברור.
או אם אתם שוקלים להכנס לפרוייקט כזה בעצמכם בצורה כזו או אחרת.

אבל עכשיו לרגע שחיכינו לו - סוף סוף פוסטים עדכניים.

מהשבוע האחרון :
החבורה נוהגת פעם בכמה שבועות לעשות סיבוב ג'אנקיות/סגירות מפעלים (רגשות מעורבים בעניין הזה).
מתחמשים בחומ"ג, וכרסומים בנוהל.
ומידי פעם מצליחים לדוג גם איזה מציאה בצורת מכונה מעניינת או אביזרים למחרטות/כרסומות.



כרסומים משומשים שנפסלו בבקרת איכות, נמכרים לפי קילו.
מידי פעם יש בתוכם גם מציאות במצב טוב.
וזאת משום שהרף שלא עומד בבקרת איכות מקצועית ממש, הוא בשבילנו שולי, במיוחד אם מדובר בכרסום גס שבכל מקרה לא אחראי למידות הסופיות.



like a kid in a candy store
אלומיניום, ולא בדיוק אחד שבא עם coc.


כבר התחלנו לטפל בו...
( מה יצא ? נשאיר אתכם קצת במתח)


שבת שלום