חילוצים בשטח - WhatsApp

[GodsFather]

הגיע תורי לומר תודה לקבוצה ואנשיה

סיפור המעשה -

נסעתי עם המשפחה באיזור השביל הירוק, יער מודיעין, לא רחוק מאיזור התעשיה.

בשל אתר בניה שהתווסף על השביל, חיפשתי דרך מעבר ונקלעתי לשביל גישה שבין שתי מסילות הרכבת.

עד כאן הכל היה בסדר, רק שהשביל היה צר מכדי שאוכל לפרסס בו, צד אחד מסילה, צד שני גדר בטון ועוד מסילה.

המשכתי בשביל למקום שנראה כמו רחבה אך לרוע המזל התברר כי יש מדרגה/בור בצידו הימני. ממקום מושבי לא ניתן היה לראות והרכב נפל לתוכו ונתקע. התנועה הרגישה כאילו הרכב באויר ונוטה ליפול על צידו. כמובן רכב עם אשה וילדים וכלב, לא מאפשר לי לקחת סיכונים מיותרים עצמונית

הודעה קטנה בקבוצה ותוך 15 דקות הגיע אלינו נרי ודקות אחריו גם מתן.

כמה תמונות לקבוצה, קצת הערכת מצב ואבטוח הרכב, והוציאו את האשה והילדים מכלל סכנה.

המשכנו בריתום הרכב וגרירה מאובטחת ותם הטקס.

הכל בקור רוח, תקשורת מלאה בין כולנו וכמובן מקצועיות.

אז תודה ושנתראה בשמחות



Sent from my HD1903 using Tapatalk

[amotzg]

סיכום הנפילה לקריסת כביש מעל מעלה עקרבים.

כמו כל תאונה טובה, גם כאן היו טעויות אנושיות מעורבות במחדלים מתמשכים.
אני לא יודע מה יותר מביך, חוסרי הכוננות איתם נכנסתי לצרה, חוסר תשומת הלב כשידעתי שהכביש בעייתי, או זה שהקפצתי אנשים טובים מהבית בגלל זה (ומסתבר אפילו שלא היה צריך).
ארכז מסקנות בסוף למי שעייף מחפירות.

1. אני מטייל הרבה לבד, לכן בד"כ יש לי כננת עם בזנטים,פטיש והלמניה. אחרי מפגש ג'יפולוג, בגלל טעות אחרת, נתלש הכבל מהכננת ומאז אני מתעצל לסדר את זה. הוא זרוק מאחורה ואפשר לסדר בשטח, ברור שזה מגדיל את העבודה בחילוץ ולוקח זמן. בטיול הזה גם לא תכננתי כמעט שטח, אז השארתי רק פטיש ויתדות קצרות, אין בזנטים והלמניה.

2. לא הייתי במעלה עקבים הרבה מאוד זמן, אף פעם לא נהגתי בו. שמעתי על מצב הכביש, אבל לא טרחתי להבין איפה בדיוק הסכנות ואיך הן נראות. בדיעבד, מאוד חשוב להזהר שם גם מקריסות שעומדות לקרות ולא רק בורות קיימים.
שימו לב גם שהמיקום הוא בכלל לפני הצומת של תחילת הירידה. בתמונות חמש ושלוש רואים את השלטים בצומת.

3. היית ב"מצב כביש" שאנן ודיברתי עם ביתי על הנוף תוך כדי נהיגה.

4. צד הכביש אליו נסעתי קרוב מדי קרס, האוטו משך ימינה ואני בלמתי בפתאומיות. גם עכשיו אני לא בטוח מה עדיף, אבל אם הייתי יותר מרוכז אולי הייתי יכול במהלך יותר עדין להתקדם למיקום עדיף בשוליים.

4. בשלב הראשון הגלגל האחורי ימני (תמונה מספר אחת) שקוע מול קיר של כביש. רוב הרכב עוד על הכביש והגלגל הקדמי ימני כמעט בגובה הכביש.

5. הוצאתי את ביתי למקום בטוח (רואים אותה בתמונה מספר שלוש) ונתתי לה קשר. בשלב הזה, הייתי צריך לשבת איתה רגע לשתות משהו ולהרגע. זה לא קרה.

6. בניתוח פזיז החלטתי שאני יכול לחזור קצת אחורה כדי לטפס ימינה ולצאת מהמשך התעלה. מה שהביא אותי למצב שבתמונות שתיים ושלוש. הגלגל האחורי ירד והתחפר עוד,הגלגל הקדמי ירד לגמרי מהכביש והתחפר גם הוא.
בדיעבד, הייתי מנסה לפרק את חלק הכביש שחסם את גלגל האחורי והיה די פריך. אולי גם משפר את התשתית מתחת לגלגל הקדמי כשעוד היה גבוה.

7. בשלב הזה כבר הייתי בקצת שיפוע צד. לא קרוב למסוכן, אבל בנסיונות נוספים כשהרכב על הביצה הוא התנדנד כהוגן וזה הדאיג אותי. לכן פסלתי את הרעיון להרים עם ג'ק וליפול קדימה. בעיקר כשאני עוד לבד.
בתמונה ארבע רואים כמה ירדתי מהכביש בנסיון ואת הסימנים על הכביש, מההחלקה וחיכוך בית הדיפרנציאל.

8. ירדתי מהכביש בערך ב11:20, שעה אחר כך חולצתי. במשך הזמן הזה, גם טיפסתי פעמיים למקום עם קליטה כדי לבקש משיכה בקבוצה ולעדכן על המצב. בין לבין גם עברה קבוצת רוכבי אופניים, ביקשתי מהם שיבדקו אם יש מי שיכול לבוא מהחניון של מישור ימין, ראיתי שם רכבי שטח.

9. בשתים עשרה בערך הגיע רנגלר עם שני בדואים, הם פגשו את רוכבי האופניים בדרך לאורון ושמעו שאני שם. אחרי קצת דיון ונסיון שלהם לשכנע אותי לתת להם להוציא בנהיגה, הם משכו אותי קדימה והחוצה. את הרצועה שחיברתי מראש לצד הימני הקדמי שלי, הם תלו על וו הגרירה בצד השמאלי של הג'יפ.
בתמונה חמש צילמתי את הקריסה הטריה אחרי שיצאתי.

מסקנות:
- כשנוסעים במקום מרוחק צריך להכנס לאווירה. אין דבר כזה חצי שטח.
- המשפט הג'יפולוגי שמציע להתחיל עם קפה במצב כזה מוכיח את עצמו. עד סוף הקפה אולי לא הייתי מקפיץ את הקבוצה. אולי גם הייתי חושב יותר טוב על נסיון היציאה שכשל.
- מאותה סיבה, לא לזלזל בציוד הקבוע שעל הרכב. גם בטיול "קל"/"פשוט".
- לא לזלזל גם בהכנה לפני נסיון היציאה, איפה שצריך לחפור או לדחוף אבנים/קרשים חזקים.
* ספציפית במעלה עקרבים, צריך להזהר גם מבורות שעומדים להפתח, לא רק מאלה שכבר רואים.


וחשוב לא פחות,
גם בימים כאלו כשהרבה מאיתנו מרגישים נטולי תקווה. יש עוד המון אנשים טובים עם רצון טוב, פה בפורום, בקבוצת החילוץ וגם שפוגשים בשטח.
המון המון המון תודה על כל העבודה של רכזי הקבוצה. תודה לכל מי שיעץ בקבוצה. תודה למי שהציעו להגיע (גבע!).
ובעיקר ליואב שהיה כבר כמעט שם כשהתקשרתי לחזל"ש.

[לביא]

- המשפט הג'יפולוגי שמציע להתחיל עם קפה במצב כזה מוכיח את עצמו. עד סוף הקפה אולי לא הייתי מקפיץ את הקבוצה. אולי גם הייתי חושב יותר טוב על נסיון היציאה שכשל.



זאת ועוד...
אתה יודע הכי טוב מה מצבך. נסיון של המומחים ליעץ מרחוק עלול להתגלות כטעות יקרה ומסוכנת.

מחיר הטעות של קריאה לעזרה "מיותרת" עדיף אלפי מונים על מחיר הטעות של פעולה פזיזה כי "לא נעים". זה עלול להסתיים בנזק לרכוש במקרה הפחות חמור....



Sent from my SM-G980F using Tapatalk

[ehudzeelim]

בשרשור על מעלה עקרבים כתבתי על הדרדרות מצב הכביש בזמן האחרון והזהרתי בדיוק מהמקרים האלה.
לא כולם הסכימו איתי.
ממליץ לא לזלזל במצב הכביש. דווקא בגלל שזה לא מעלה זיק, השאננות גדולה והאספלט החלק והנעים מטעים ומסוכנים.

טוב שהמקרה הזה נגמר באופן הזה
ורק בריאות לכולם


Sent from my SM-J710F using Tapatalk

[ד ו ר ו ן]

מהתמונות נראה על פניו שניתן היה להתקדם קדימה, לרדת לתעלה ולאזן את הרכב.
הגה חזק ימינה לתוך השיפוע כדי למתן שיפוע.

ואז, כשהרכב מאוזן, לבנות, ולצאת בנסיעה החוצה.

[geva dover]

המשפט שלהתחיל בקפה שאין סכנת התהפכות הוא משפט נכון ומדוייק.
האחווה של חברי הפורום מדהים, קבוצה מדהימה, אני תמיד פה לעזור בדרום.
כרגע עם פרייבט ומקווה עד אחרי פסח להחזיר את הסופה לכשירות( עיכובים של אמאזון וכד).
שמח שנגמר בנזק מינימלי ושיש חברי קבוצה שפה לשתף מהידע שלהם.

Sent from my SM-G988B using Tapatalk

[RoyiBaum12]

המשפט שלהתחיל בקפה שאין סכנת התהפכות הוא משפט נכון ומדוייק.
האחווה של חברי הפורום מדהים, קבוצה מדהימה, אני תמיד פה לעזור בדרום.
כרגע עם פרייבט ומקווה עד אחרי פסח להחזיר את הסופה לכשירות( עיכובים של אמאזון וכד).
שמח שנגמר בנזק מינימלי ושיש חברי קבוצה שפה לשתף מהידע שלהם.

Sent from my SM-G988B using Tapatalk

ככ מסכים לגבי ההתחלה.
חוויתי על בשרי וזה כבר נותן לך 30% הצלחה ורוגע נפשי.

Sent from my SM-S908E using Tapatalk

[YoavR]

אז הגיע תורי להתכבד בגיבוי הקבוצה המופלאה הזו...

פסח. בתכנון שלושה ימים במדבר. מתחיל לבד ובהמשך, נפגש עם חברים.
בחמישי, מכביש 40 מערבה בנקרות עד בארות עודד ואז בערוד עד הפניה לכוון נחל צייה ולינה באיזור הר קירטון.

באזור בארות עודד, תוך כדי נסיעה, שמים לב שאין חשמל באוטו. לא חלונות, לא לוח שעונים. שום חיווי או תצוגה.
עוצר ומהר מרים מכסה מנוע חושש למצוא צמות חשמל שרופות. אבל במבט זריז הכל נראה תקין.
מגלה ששכחתי להביא אבומטר שנמצע קבוע ברכב בד"כ.
אחרי פריסת רשת צל ואוכל לילדים מוצא נורת ביקורת ומתחיל לבדוק.

הכל נראה תקין. אני מוצא פיוז ראשי של 60 אמפר מנותק/שרוף.

מנסה לעקוף אותו ומגלה שאכן הכל חוזר לעבוד.
אחרי שאני מצליח לייצר גישור שנראה לי ייציב ועמיד מספיק לטלטלות הדרך אני מניע ומחכה. המתח יציב, אין נפילת מתח שיכולה להצביע על קצר. הגישור וסביבתו לא מתחממים, הכל נראה תקין.

אני רוצה להאמין שהפיוז בן השלושים פשוט הגיע לוסף חיו המועילים.
אני באמצע המסלול של היום ומחליט להמשיך ולא לחזור אחורה ובסוף היום או בבוקר לבדוק שוב ולקבל החלטה עם להמשיך בטיול או לעלות על הכביש והביתה.

ממשיכים בנחל תוך ערנות לריח שרוף.

כ 2-3 ק"מ לפני הפניה שמאלה לכוון הר קירטון הרכב נותן איזה חירחור ומדומם. נדמה לי שאני רואה עשן...
מנתק מהר סוויץ ופותח בזריזות מכסה מנוע. כל בית הפיוזים מעשן קצת. אני מעיף את הגישור שעשיתי.
שוב עושה בדיקות וגישורים כדי להבין מה עובד ומה לא.
הפעם כבר אין ניצוץ. אני לא מצליח להבין איפה הקצר. כנראה מתחת לקופסת הפיוזים אבל אחרי שאני מפרק 2 ברגים שתופסים אתה לבודי אני מבין שאין דרך להגיע לחלק התחתון שלה בלי להתחיל לפרק צמות חשמל בנות יותר משלושים שנה.
השמש שוקעת, אני בהרכב משפחתי ואני מבין שאני לא יוצא מהשטח בכוחות עצמי.

אני לוקח בקבוק מים, קשר, טלפון ומצרף את הבן הגדול (10) ויוצא לחפש קליטה. צועד מזרחה מחפש לעלות גם בגובה.
ההליכה טובה למחשבות ואני מבין שהדבר הכי נכון לעשות זה לפתוח קריאה בקבוצה. אחרי שאני מוצא קליטה רעועה שבאה והולכת, זה מה שאני עושה.

במצב תודעתי של חרום ודריכות בקליטה סלולרית מקוטעת, לראות את המנגנון הזה של הקבוצה מתעורר... את התגובות של אנשים זרים מתחילות לזרום...
זה פרייסלס! מרגש בטרוף.
אחרי שאיתי המלאך הודיע שהוא יוצא לדרך ירדנו מההר וחזרנו לרכב עם הבנות.
אחרי שעדכנתי את אישתי וראיתי שרמת המורל תקינה (יחסית), ארגנו ארוחה קלה לילדים ואני יצאתי שוב לנקודת הקליטה הגבוהה אחרי שהדלקתי תאורת מחנה כדי שאראה לאן לחזור ואיתי יראה לאן להגיע.

כשאיתי הגיע הייתי כבר מוכן עם רצועה מחוברת לפגוש. אחרי שהעברנו קצת ציוד כבד מהרכב שלי אל הטנדר שלו, נרתמנו ויצאנו לדרך.

נחל ערוד, בחושך, בלי אורות, בלי הגה כח ובלי בלמים, בגרירה. לא נעים בכלל. מי שלא עבר משהו דומה לא מבין בכלל. מזל שהיה ירח מלא.
הרצועה הקינטית של אישטח תיפקדה בצורה מדהימה. מרככת את המכות ביעילות.
הרכב ספג לא מעט פיצוצים מסלעים שלא הצלחתי לפספס אבל עמד בגבורה בעינוי. (גם המשפחה שלי)

אחרי כשעתיים איתי הנחית אותי בשולי כביש הגישה של "רפאל מערב" כ100 מטר מכביש 40.
נפרדנו בלחיצות ידים ותודות מרובות.

ושוב, תודה ענקית איתי! תבורך.


בשלב הזה הילדים קיבלו סוף סוף את מה שהם חיכו לו: אוהל, מדורה, סטייקים ומרשמלו על האש.
אני הייתי עסוק בתיאומים לטרמפ למשפחה וגרר לבוקר.

תודה גדולה מאוד לכל מי שיצר קשר בשלב הזה, התעניין והציע לעזור.

ביום שישי ב10 המשפחה עלתה על רכב לכוון הבית.
קצת לפני 11 גרר זוהר העמיס את הנבלה.
בצהריים היינו בבית.


ושוב, גאה ושמח להיות חלק מהקבוצה הזאת. ההירתמות האבסולוטית הזאת מצליחה לרגש גם זאב בודד ציניקן שכמותי.
אתם כולכם אנשים מדהימים.

[לביא]

זה מדהים כל פעם מחדש, איך קבוצת אנשים, שבחלק מהמקרים לא מכירה אישית, מתגייסת, לעיתים באמצע הלילה כדי לחלץ אחרים.
יש כאן אוסף מדהים של אנשים שמזכיר לנו למה צריך להלחם על המדינה שלנו.
הפעם זה היה איתי.
מזכיר שיואב הוא שם קבוע ברשימת האנשים שכמעט בכל אירוע, עולה על הרכב כדי לסייע לאחרים. בפעם האחרונה, רק לפני שבוע.
כבוד למחלץ ולמחולץ וגם לבועז ששוב ניהל בשקט וביעילות אופייניים.
לביא

[גלעד .ג.]

Sent from my iPhone using Tapatalk

[itaysa]

הסיפור מהצד שלי

חזרתי עם המשפחה לדירה במצפה אחרי טיול בקניון ורדית

ראיתי את ההודעה באזור 1800 לפני ארוחת ערב

אחרי שהבנתי שאני הכי קרוב לא היתה יותר מידי התלבטות אם לצאת לכיוון
אבא שלי והבן שלי הצטרפו ויצאנו דרומה

בדיעבד, לא קראתי לעומק את כל ההמלצות איך ליסוע הכי נכון לנקודת החילוץ

פנינו מערבה בכביש של רפאל וירדנו לערוד בדרך שהיכרתי
כמעט שעה נסיעה במעלה הערוד בדימדומים ולתוך החושך שבדרך אנחנו מסתכלים על נקודות שאולי יהיו בעיתיות בחזור

ב 20:00 פגשנו את יואב והמשפחה והתחלנו גרירה

מהצד שלי הגרירה עברה ללא קשיים מיוחדים
אבל אצלי האורות עבדו וגם הברקסים...


שמח שיכולתי לעזור, מבחינתי חוויה חיובית

מסקנה אחת שלקחתי מהחילוץ היא לעצור ולקרוא מפה בסבלנות למרות החיפזון לצאת
אם הייתי קורא לעומק את ההודעות שנשלחו בקבוצה כנראה שהייתי מצליח להגיע מוקדם יותר ובקלות ליואב וגם החוצה

חג שמח לכולם

[boaz avrahami]

טוב, אז הגיע גם תורי סופסוף…


בשישי עוד טיילתי בצפון הערבה ובשבת קבענו להיפגש ארז לביא ואני ליד פארן במאגר עשת, קפה ומשם למסלול רכס מנוחה, הארמון, ציחור ופארן.
מסלול לא ארוך, בלי דרמות ושנספיק מהר הביתה. צריך לשמור על המדינה בערב.

אחרי עצירה בארמון, ביציאה חזרה לשביל הראשי ההגה נהיה כבד מאוד בתוך הדשדש.
לרגע חשבתי שמוט השפור נשבר וכל גלגל פוזל לכיוון אחר. מייד אחכ המזגן נחלש ומיד הבנתי שאין רצועה.
מכבה מנוע ופותח מכסה מנוע ומגלה שהפולי משאבת הגה ( הכול חדש מאמזון בן פחות מ 500 קמ) התפורר. נשאר ממנו רק החישוק.

מה אגיד , הרגשה נוראית לקלקל ללביא וארז את הטיול ולהפוך לנטל שצריך לגרור אותו לכביש וצריך לנסות למצוא פתרון חילוץ לחזור על הגלגלים. ממש לא בא לי למסור את הרכב לחסדי הגרריסט.

מוציא רצועת גרירה אלסטית ומתחבר לארז לגרירה החוצה.
לביא לוקח על עצמו לטפל בלוגיסטיקה- פרסום הודעה בקבוצת החילוץ של ג׳יפולוג וחיפוש פתרונות.

מתחילים גרירה, מנוע כבוי. הגה כבד, הברקסים חלשים. שעה פלוס מתוחות עד הכביש.
רוב הדרך אין קליטה סלולרית והמלחמה להיגרר לא מאפשרת לי להציץ בטלפון עד שיצאנו מהשטח והתמקמנו קרוב לכביש. דרור ודורון מציעים עזרה ועל כך תודתי.
מוטי שואל אם יש לי בבית משאבה ומתנדב להביא אותה דרומה.
מתקשר למוטי ובודק אם הוא מבין מה הוא לוקח על עצמו.
בחור כארז ונותן הרגשה נפלאה שיש על מי לסמוך. אדיר!
ארז מתנדב להישאר איתי לארח חברה ולתת גיבוי וביטחון. לביא ומשפחתו משאירים לנו פינוקים ועולים צפונה.

מוטי התותח מתקתק עניינים ותוך כמה שעות הוא והמשאבה אצלנו ואפילו יש עדיין אור.
מתחילים להרכיב.
המשאבה הישנה כבר מפורקת.
תוך כדי המאבק לדחוף את הידים למקום הצפוף מוטי שם לב שהפולי לא באותו הקו.
נזכרתי שחלצתי את הפולי חצי הדרך והוא נתקע ועזבתי אותו ככה.
שויין, אז במקום החלפה פשוטה לקח לנו כשעה פלוס של נסיונות שלא הצליחו במיוחד להחזיר את הפולי למקומו.
הרמנו ידיים עם סטיה של פס אחד מהרצועה.
מהמרים שזה יעבוד.
מרכיבים ומניעים לא לפני שאני מזהיר את כולם לא לעמוד בקו הרצועה.
מפה לשם אחרי כמה דקות הפס העודף נחתך. היד שלי על בית המצערת חוטפת הצלפה וארז שעמד בצד חטף הצלפה באוזן. ( ברוך השם לא בעין ובלי פצעים).
כשאנחנו בוחנים מה נשאר מהרצועה אנחנו טיפה מרוצים. זה חסך לנו הרבה עבודה לגלף ממנה פס עם יפנית.
הרכבנו אותה מחדש כשהיא צרה יותר אבל לפחות עכשיו בקו אחד.

מניעים ומסתכלים בחוסר אמונה אבל נראה שזה בסדר.
אורזים ומתחילים תנועה צפונה בזהירות בערך ב 8 וחצי. כשעתים מהרגע שמוטי הגיע. ארז ומוטי מפגינים מסירות מחממת לב ומלווים אותנו בסבלנות ומסירות אעפ שהמהירות לא עוברת 80-100 קמש.
מה אגיד לכם, לא האמנתי אבל אחרי כמה שעות הגענו בנסיעה הביתה.
סיום די מפתיע ביחס להערכות שלי איך היום הזה יגמר.

תודות גדולות לכל מי שתרם עצות והציע עזרה.

תודות ענקיות גם ללביא ולארז על הסיוע בשטח ארגון החילוץ וכל השעות והביטחון והגיבוי שנתנו. אין כמוכם.

תודה עצומה למוטי גרוס.
כל מה שאומר רק יגמד את מעשיו.
אין אנשים כאלו. תאמינו לי.
הבנאדם הסתער על המשימה ושרף עבורי חצי יממה לא קלה ובסוף גם תרם תרומה טכנית מכרעת לכך שהעסק עבד בהצלחה עד הבית.

חברים יקרים, אישתי ואני אסירי תודות.
התחושה הזו שיש מי שאכפת לו ממך ומוכן להשקיע רבות בשביל שנגיע הביתה גם בסוף העולם היא תחושה מופלאה.

כל פעם מחדש הקבוצה הזו מוכיחה לנו שהיא מורכבת מאנשים נדירים. אולי הטובים בארץ.

אז המון תודה שוב לכולם ואינשאללה שלא נזדקק לחילוץ.

תודה
אולגה ובועז


Sent from my iPhone using Tapatalk Pro

[מוטי ג.]

קודם כל בכיף, אני אסביר את הצד שלי:
חזרנו בשישי בחצות מ5 ימים ברודוס עם הילדים, רודוס הוא מקום של קיץ וכולכם הבנתם שזה לא קיץ עכשיו ולכן היה קשה, קשה עם הילדים וקשה בכלל, אבל ידענו את זה מראש.
כל השהות ברודוס אני מקבל דיווחים על השטפונות, על המדבר הרטוב ואשתי אומרת לי: נו... ואתה כאן בשמש(היה אחלה מזג אויר! ) כשבישראל יש שטפונות והנגב משנה את צורתו.
אז לקחתי את ההזדמנות והפכתי לימון ללימונדה, יאללה road trip! בשקט שלי, באוטו שלי(ה5008 לא הדיסקו) , עם המוזיקה שלי ולפעמים גם בלי וסתם חלון פתוח ואמרתי יאלללה. מה שיהיה יהיה, זרקתי את הילדים אצל סבתא ונסעתי לפרוץ את המחסן של בועז לקחת משאבה ו... השאר בועז כתב.
אני נהנתי.

תמונות שבועז לא צירף (ניסיון ללחוץ את הפולי פנימה לכיוון המשאבה עם כל מיני ברגים שמצאנו, הפולי השבור)
תודה לאייל שהציע להרכיב את החגורה עם פס אחד פחות אבל בצורה ישרה!


Sent from my SM-N986B using Tapatalk

[לביא]

מה אומר מוטי…הבאת את המושג של
״להתאבד על המשימה״ לרמה אחרת.
ארז - אין עליך. שוב - התנצלות של כל המשפחה.
בועז - מגיע לך בעוון ניהול כל החילוצים במקצועיות ושלווה וגם בעבור עזרה אינסופית לחברי הפורום.
אולגה - זכית. גם אתה בועז

[נדב42]

אם יורשה לי להוסיף:

בועז עוזר לקהילה כבר שנים רבות הן בניהול קבוצת החילוצים והן בתחום יבוא החלפים, והוא מהראויים ביותר בעיני לקבל בחזרה חיבוק חם מהקהילה

תודה למוטי שהיה שליח הציבור הנאמן למסור את החיבוק בשם כולנו

[נדב ש.]

אין מילים לתאר את האנשים הטובים שנימצאים כאן. שאפו ענק.

[Aifer]

אם יורשה לי להוסיף:

בועז עוזר לקהילה כבר שנים רבות הן בניהול קבוצת החילוצים והן בתחום יבוא החלפים, והוא מהראויים ביותר בעיני לקבל בחזרה חיבוק חם מהקהילה

תודה למוטי שהיה שליח הציבור הנאמן למסור את החיבוק בשם כולנו

לחלוטין! כיף לקרוא את הסיפור.

[JohnnyEnglish]

שלום,
מישהו פנוי עם מברגת אימפקט בכפר סבא?
אני תקוע עם פנצ'ר בפרייבט שהגוזונים שלו סגורים יותר מידי.
כבר גזרתי שתי מפתחות גלגלים.
תודה מראש,
יונתן ויזר 0524753541

Sent from my SM-G991B using Tapatalk

[boaz avrahami]

מברגת אימפקט הרבה פחות חזקה ממפתח גלגלים. אתה צריך מפתח אימפקט וזה כבר יותר נדיר


Sent from my iPhone using Tapatalk Pro

[ehudzeelim]

סט בוקסות חצי או 3/4 טוב עם מאריך/ידית כוח גם יעשה את העבודה.

Sent from my SM-J710F using Tapatalk