לאדה ניבה - הייתה מוצלחת או לאו?

[Asaf-a]

דיון נוסטלגי בעקבות הסרטון המעניין המצורף.
בארץ תדמית הלאדה שאני מכיר הייתה כרכב עביר אך בלתי אמין.

האם בצדק או שנפל קורבן כרכב זול לתחזוקת שבר של תפרנים שהרגה את הדגם?

הסרטון הבא (חצי שעה) מאוד מפרגן והמספרים מרשימים.

יש המון הבדלים ביכולות (low) אך בכל זאת סוג של סבא רבא לדאסטר שכן הצליח..

https://youtu.be/YEfJ4KvqCQU

[ishc]

הנה הסבא האמיתי של הדאסטר
https://youtu.be/ANFdeYhNz74?si=BKCrkf6M9Uf2Ecsc

Sent from my CPH2465 using Tapatalk

[איל מ]

כבעלים של לאדה שנקנתה ב8,000 ונמכרה ב8,000, עם גיר שבור, ועוד גיר שבור בבגאז', אני יכול להגיד שזה רכב מופלא מצד אחד ולא אמין בטירוף מצד שני.
רכב מושלם לילד צעיר ורווק.
וזה לא קשור לרמת התחזוקה. האוטו פשוט מתוכנן ומבוצע ע"י אנשים שגורמים ללנד רובר להיראות כמו פאר היצירה הגרמנית של שנות ה90.
מה שכן זה אחד הרכבים הכי כיפיים שהיו לי לשמחתי, בת הזוג שלי באותה תקופה ידעה לפרוס מחצלת על כר דשא סמוך לכביש ולהעסיק את עצמה בלי להתעצבן עד שאתקן את הבעיה התורנית (וזה קרה כמעט בכל נסיעה).
נ.ב.
עם כל הכבוד לדאסטר, הוא היה מת להיות בנוי כמו ניבה.

[PW]

סרגיי בא לבית חרושת לאדה רוצה קונה ניבה.
אומר לו מנהל בית חרושת: 'שים פה 50,000 רובל מזומן, תחזור בדיוק עוד 10 שנה'
אומר סרגיי: 'בסדר'. לבוא בבוקר או אחרי צוהוריים?'
אומר לו מנהל: עוד 10 שנה לבוא, זה כל כך חשוב?!
אומר סרגיי: 'חשוב. בטח חשוב. בבוקר יש לי אינסטלטור!'

[ד ו ר ו ן]

היתה לי ניבה כ-5 שנים לאחר הצבא, רכב שטח פרטי ראשון. נרכשה ונמכרה באותו המחיר..

חייל משוחרר, לא היה כסף למה שרציתי בזמנו, דיפנדר.
בשטח לא נתקעתי איתה אף פעם, היתה רחוקה מלבייש בעבירות ונוחות בכביש ובשטח גם מול רכבים "נחשבים בהרבה", השקעתי בה לא מעט ונהנתי מאד.
טרום עידן אתרי השטח, טיילנו בדד בעיקר.
כויל משופר, צמיגי 215 שטח מלא על גאנטים 15, הגבהה עם קפיצי TJM למי שזוכר את המותג.. בולמי ראנצו מתכווננים, דרופ-קיט מקורי מאחור ומהלך מתלה משוגע.

לאורך כל תקופת אחזקת הרכב (כ-5 שנים) סבלתי מספיחים של הזנחה ישנה של הרכב מאחד הבעלים הקודם, כל פעם משהו אחר שאולי לא תקע את הרכב אבל הפריע מאד לבטחון בתכנון נסיעות ארוכות לכל מקום.
ואני הייתי מישהו שלא הזניח שום סימן לבאות, הרבה כסף שתה הקוזאק השיכור הזה.

ההרגשה הקבועה היא כמו תאורים של כלי טייס מיושן, אתה עסוק בבד"ח כל הנסיעה- מעבר על חום/טעינה/לחץ שמן/גיהוקים עלומים של המנוע וכו'.
שעונים מכניים שנוטים בכיוון נטיית הרכב בסיבובים..
ממש לנדרובר תקין.

אלו רכבים שהרוב המוחלט של מי שהחזיק אותן מאז הן החלו להתגלגל בשוק המשומשות הם תפרנים שחסכו על אחזקה וזה רכב שלא סובל הזנחה-ומצד שני פשוט מאד ונגיש לטיפול ותיקון באמצע ערבות סיביר עם חוט ברזל ופלאייר.

[מוני אורבך]

בעוונתי רכב שטח הראשון שהיה לי היה לאדה ניבה. אי שם בשנת 98.
זה לא היה הרכב שרציתי, אלא הרכב שהיה לי בשבילו כסף.
הגעתי אליו בגלל שרציתי רכב שיוכל לגרור סירה.
כך נכנסתי לעולם הגיפים, סירה הניבה שלי אף פעם לא גררה.
ראשית דיסקלימר, הניבה שלי היתה יד רבעית או חמישית.
הבעלים הקודמים היו מזניחים סדרתיים ויותר גרוע מזה.
הם חשבו שהם יכולו לתקן את הניבה...
ניבה במצב טוב ובידים טובות יכולה להיות אמינה בצורה סבירה.
אבל היא דורשת התעסקות ותחזוקה מונעת כל הזמן.
כמו גם לדעת איך לנהוג בה מבלי לפרק אותה...
הנקודות החזקות של הניבה, יש לה פרופרציות טובות תכנון פנימי טוב, וגם מתלים סברים.
חסרונות: אפס בבקרת איכות, איכות חומרים גרועה, בעיקר הפלסטיק. תכנון מכלולים גרוע מאוד.
המזל היה שהמנוע היה חלש מאוד, כי גם כך המכלולים בקושי החזיקו מעמד..
מתלים מאוד חלשים שנוטים להתעקם או להשבר.
ואני עוד לא הגעתי לסיוט שנקרא המנוע של הניבה.
עם התכנון הפסיכותי של הכנסת הגלגל הרזרבי מעל המנוע !
טירוף, אולי בערבות סיביר זה הגיוני, בארץ זה היה מתכון בטוח להתחממות.
למדתי המון מהניבה, 28 שנה ואני עדין זוכר אותה (לרעה).
עם השכל של היום לא היתי נוגע בניבה (ובמיוחד בניבה הספציפית שהיתה לי) עם מקל באורך שני מטר.
אבל לזכותה יאמר שלמדתי המון ומהר מאוד. תוך חצי שנה מכרתי את הנבלה, עם הפסד כספי מכובד...

[ד ו ר ו ן]

ראשית דיסקלימר, הניבה שלי היתה יד רבעית או חמישית.
הבעלים הקודמים היו מזניחים סדרתיים ויותר גרוע מזה.

הניבה שהייתה אצלי נרכשה יד 2 (3 בתוך המשפחה), בת 5, די ״טרייה״, ואולי בגלל זה החוויה הייתה פחות נוראית.
ועם זאת, זה היה רכב של התעסקות, אבל לא קרוב לתיאורי זוועה שנתת.

[ehudzeelim]

אני נוטה לחשוב שהרכבים הרוסיים הלכו והדרדרו באיכותם במקביל לקריסת ברה"מ.
אין לי ניסיון עם ניבה למעט נסיעה פה נסיעה שם, אבל זכורה לי לטובה לאדה 1500 מודל 1975, שהיתה לחברה בצעירותנו, אוטו נהדר, עולה בכמה רמות על הרכבים שהיו נפוצים אצלנו (פיאט 127, חיפושית, וכו') בנוחות, בסחיבה, בהתנהגות, וגם באמינות היא היתה לא רעה בכלל.
הלאדות המאוחרות יותר משנות ה-90 המוקדמות היו זבל אמיתי לעומתה.


Sent from my 22120RN86G using Tapatalk

[asafk]

הניבות של שנות ה 80 נחשבות ומבוקשות ומקובל לחשוב שהיו טובות יותר מאלו המאוחרות.
שלי היתה לאנרעה בסך הכל. נכון, שיפצתי גיר. ונכון, הזנחתי את המותחן טיימינג וזה עלה לי בראש מנוע.
ונכון, האוטו היה מחורר מחלודה כי הבעלים הראשון השתמש בו להורדת סירה לים. ונכון שנקרעה הריצפה ליד כיסא הנוסע בין חיבור הטרנספר לקיר אש. ונכון, הייתי תמיד עם מפתח 13 בכיס להידוק כל התושבות בכל עצירת קפה. ונכון, כל זה היה ברכב בן 5 שנים.
אבל חוץ מזה… נסע נהדר. ועשינו עם הניבות שטויות שלא העזתי עם אף רכב אחר שהיה שלי. כיף אמיתי.
אבל בסוף גם עם צמיגי 215 זה היה ג׳יפון ולא ג׳יפ אמיתי כמו הסופה שהחליפה אותו ברגע שהיה לי מספיק כסף.
יש בניבה הזו שמחת נעורים מסויימת, מפתיע בשביל הרכב הסובייטי של הקולחוזניק שהיא נועדה להיות. היא מתאימה בדיוק לדרכים של ברית המועצות ומתאימה לתחזוקה עצמית בשטח, באמצעים מינימליים - וזה הישג.
אני אהבצי. לא סבלתי אלא נתתי לה ללמד אותי מכונאות זה גם משהו.

אסף.

[nirs]

וואלה, זכיתי להיות הבעלים הגאים של 2 ניבות…
הראשונה (להלן האדומה) נגנבה אחרי חצי שנה (נשבע לכם - גם לביטוח היה קשה להאמין ואפילו שלחו לי חוקר ביטוח) והשניה (להלן הלבנה) היתה ברשותי סדר גודל של 3 שנים…
כקצין צעיר הגעתי לניבה, כי על דיפנדר כמו בצבא יכלתי רק לחלום…

מבחינת אמינות, פח אשפה.
כל שני וחמישי תקלה אחרת, לרוב פתירה לבד או עם עזרה של מכונאי סובייטי שתוי (שהרחיב לי את ארסנל הקללות תוך כדי הטיפול ברכב).
מבחינת עבירות, נעילת דפרנציאל מרכזי, לאו ובחירת נתיב נכונה והייתי משאיר אבק ללא מעט רכבים שהיו עולים פי 5 משלי.

הספרים של אבירם כיכבו וכל פעם שהיה אפשר הייתי יוצא לטייל.

לסיכום, אחלה תקופה, גיפ כניסה מצויין לעולם השטח והמכונאות כשאמינות זו לא התכונה הבולטת בו, בלשון המעטה.


Sent from my iPhone using Tapatalk