אסוזו די-מקס במבחן שטח

(צילומים: אסף קציר)

בשנת 2003 הוצג בישראל איסוזו D-Max כטנדר שנות ה2000.  לא עוד רכב עבודה מגושם, אלא גם רכב שטח מעוצב ומשפחתי. הדי-מקס חידש בתא נוסעים מרווח, עיצוב פנים שחורג מגבולות ה"פרקטי" למחוזות ה"מעוצב", ומנוע חזק  משודך לתיבת הילוכים אוטומטית. מאז הוצג הדי-מקס, עברו שלוש שנים.  טויוטה הציגו את הויגו (שנבחן על ידינו לפני מספר חודשים) , ניסאן הכריזו על הנבארה  (שעדיין לא משווק בארץ), ומיצובישי ישווקו בקרוב מאוד את המגנום החדש - הטריטון.

לקבלת פני המתחרים החדשים, מציע יבואן איסוזו גרסת אבזור חדשה לדי-מקס. הD-נמיט מאובזר בסגירת פיברגלאס לארגז, מדרכי צד בצבע הרכב, רדיו-דיסק שיודע לנגן MP3, פנסי איתות במראות ומדבקת דינמיט עצומה על הדופן. לכבוד השקת גרסת האיבזור החדשה, נסענו צפונה לרמות יששכר לבדוק האם טנדר מעוצב יכול להיות תחליף אמיתי לרכב פנאי-שטח. עם סגירת הארגז הנמוכה, רכב עבודה הוא הרי כבר לא.

כביש החוף, שבת בבוקר, יום יפה, וכולם נוסעים למתחם הקניות בשפיים. פקק של יותר משעה הוא סיבה טובה לרכב אוטומטי, עם ישראל צודק.  מייד אחרי הפקק הכביש נפתח, והדי-מקס משייט במהירות התנועה ויותר ביעילות. במהירויות נמוכות יותר, לעומת זאת, נראה כי הכוח מהמנוע לא מגיע לגלגלים.  ביציאה לעקיפה, לחיצה נחושה על דוושת הסולר גורמת לרעש מנוע, ויברציות ברגל ימין, ויברציות בהגה, אבל לא לתאוצה.  אחרי כמה שניות הכוח מתחיל לעבור לגלגלים, והטנדר מאיץ בניחותא. עושה רושם שהגיר או ממיר המומנט לא מותאמים נכון למנוע ולכן הפוטנציאל שלו לא ממוצה.

עיצוב הפנים של תא הנוסעים נעים, פשוט ופרקטי מאוד בלי להיראות זול מדי. בסביבת הנהג כל הבקרים נגישים וברורים, אבל דבר אחד חשוב חסר- אין מדרך לרגל שמאל. רגל שמאל צריכה מקום לא רק למנוחה, אלא גם לאיזון הגוף- על אחת כמה וכמה ברכב בו המושבים שטוחים וחסרי תמיכה.

המתלים, כמקובל בטנדרים, רכים מדי מלפנים וקשים מדי מאחור. טנדר אמור להעמיס משקלים גדולים ולכן המתלה האחורי מוקשח במיוחד- ולכן אף טנדר לא מציע את הנוחות של רכב פנאי-שטח. כבר בכביש הדי-מקס מנדנד את חרטומו מעלה- מטה, והירכתיים מקפצות על כל מהמורה מזדמנת.

על שבילים מכוסי אבנים, חייבים להוריד את המהירות למען איכות חיי הנוסעים. הנסיעה איטית באופן משמעותי מאשר בכל רכב פנאי- שטח.  כאשר שבילי השדות הופכים לבוציים, כוח המנוע בא לידי ביטוי. למרות צמיגי הכביש  בהם מצויד רכב המבחן, המנוע מאפשר לשמור על מומנטום ולהתקדם בבוץ עמוק.

בעליה לכיוון כוכב הירדן, עליה זרועה בסלעים, הדי-מקס מצליב מספר פעמים. המתלה האחורי המיועד למשקלים גדולים, לא נסגר כשאין משקל, ולכן המהלך שלו לא ממוצה. זו הסיבה בגינה מקובל לצייד טנדרים בנעילות דיפרנציאל (טויוטה, מיצובישי), אבל בדי-מקס אין את האופציה, והדיפרנציאל מוגבל ההחלקה לא מהווה תחליף. מדרגות הצד, חלק מערכת הפיצוץ, דורשות זהירות מיוחדת- הן נמוכות מהמרכב, וצבועות יפה מדי בשביל לשרוט אותן. תוספת שאינה מוסיפה דבר. לקראת סוף המסלול, שלולית-ביצה עמוקה אותה אנחנו לא רוצים לחצות עם רכב המבחן. טנדר הליווי חוצה את השלולית והמדרגה הגבוהה בסופה ללא בעיות מיוחדות. אנחנו יודעים שהדי-מקס, בלי נעילה אחורית ובלי צמיגי שטח לא יוכל לעבור. ניסיון לעקוף את השלולית על שביל בוצי חלקלק מצידה- לא מצליח- הצמיגים מחליקים בבוץ ואי אפשר להתקדם. צמיגי שטח ונעילת דיפרנציאל היו עוזרים כאן. טוב שיש איתנו היילקס ישן, וטוב שיש רצועת גרירה.

יצאנו מהשטח, הנסיעה הביתה מהירה וזורמת, תחושת "ים רוגש עד גבה גלי" מרדימה את הפעוט במושב האחורי. האם זהו תחליף ראוי לרכב פנאי-שטח? מחד, הטנדרים היפאניים  בנויים כמו שאנחנו אוהבים- שלדת סולם עם מכללים חבויים בתוכה (למעט תיבת ההעברה שבכולם בולטת מתחת לקו השלדה), סרן אחורי חי, מבנה חזק וקשוח. מאידך, המתלים מכוילים למשימה אחרת- המתלה הקדמי גרוע בשטח בגלל רכותו המוגזמת, והאחורי חסר מהלך וקשה מדי ללא חצי טון מטען.

הדי-מקס בשטח ובכביש עושה את העבודה. לא נוח או מאובזר כמו רכבי פנאי-שטח, וללא נעילת דיפרנציאל שהפכה לפריט מקובל בקרב הטנדרים המתחרים, אבל עם הילוך כוח, ומרווח גחון סביר בדומה לרכבי הפנאי-שטח הקוריאנים שעולים מעט יותר ממנו. מולם הוא נבחן בתמורה-למחיר. מתחרהו הישיר כטנדר, הטויוטה היילקס ויגו כדוגמה עולה כ180 אלף ₪. 40 אלף ₪ פחות מהקאיה סורנטו- כרטיס הכניסה הזול ביותר לרכב פנאי- שטח אמיתי. במקרה של הדי-נמיט ההפרש קטן יותר- במחיר של 205 אלף ₪ עבור הגרסה המאובזרת, יש מקום לדילמה. האם הפרש המחיר בין  הדי-מקס להיילקס ויגו מוצדק, עבור תיבה אוטומטית ומנוע חזק יותר, אך ללא  נעילת דיפרנציאל אחורית? מצד שני האם לא כדאי לשלם את ההפרש בין הדי-מקס לבין קאיה סורנטו ולקבל רכב פנאי-שטח אמיתי?

הדי-מקס לא מספיק זול בשביל להיות אלטרנטיבה זולה לרכב פנאי שטח, והוא לא מספיק מבוית כדי להיות מתחרה לרכבי השטח הקוריאנים.

במחיר של הדי-מקס, אנחנו היינו בוחרים בויגו, למרות התיבה הידנית, או באחד מרכבי השטח הקוריאנים, למרות התוספת של כ20 אלף ₪. או ש... נחכה למיצובישי טריטון וניסאן נבארה שיגיעו בקיץ ואז נחליט.

איסוזו די-מקס, LS 4X4 דינמיט*, נתונים טכניים:

תצורה: טנדר, 4 דלתות.

מידות: אורך 490 ס"מ, רוחב 180 ס"מ, גובה 173.5 ס"מ, בסיס גלגלים 305 ס"מ, משקל עצמי 1860 ק"ג, צמיגים 245/70R16

הנעה ותמסורת: אוטומטית 4 הילוכים, תיבת העברה בעלת שתי מהירויות.

מנוע: 4 בוכנות, טורבו-דיזל, נפח 2999 סמ"ק, הספק מרבי 131 כ"ס ב3800 סל"ד, מומנט מרבי 30 קג"מ ב2000 סל"ד

ביצועים: המדבקה חבל על הזמן.

נתוני שטח: מרווח גחון 22.5 ס"מ (מתחת לסרן האחורי), זווית גישה 35.5 מעלות, זווית עזיבה 25.8 מעלות.

בטיחות: 2 כריות אויר, ABS לכל ארבע הגלגלים

אחריות: שלוש שנים

שנת השקה: 2003

מחיר: 205 אלף שקל.

המבחן נערך על ידי צוות ג'יפולוג עבור מדור הרכב של עיתון הארץ

מדבקת הD-NAMITE היא שיא חדש של... משהו. שוק האפטרמרקט הפורח של מדבקות קישוט לרכב  הושפל על ידי מחלקת השיווק של UMI.