חורף ברמת המדבר

בדרך דרומה שמנו לב שהסיקס הקשיש שלנו הוא אטרקציה בכביש. ברחובות תל-אביב ילדים מצביעים עלינו והאבות בטח מספרים סיפורי גבורה מהסדיר. בדרך דרומה מישהי בלנדקרוזר חדש פותחת חלון וצועקת. הג'יפ מוצא חן בעיניה. או שהיא מנסה להגיד שנפל לנו ג'ריקן, גם זה יכול להיות.  כשחושבים על זה, באמת כבר לא רואים הרבה ג'יפים עגולי פנסים על הכביש. לאן הם נעלמו? רוב אלו שעדיין נוסעים הם "רכבי שעשועים" שיוצאים לטייל מדי פעם, והשבת הזו נראתה כמו שבת מושלמת להוציא את הג'יפים לטיול במדבר. אחרי כמה ימי גשם, התחזית היתה לשבת שמשית. מושלם כדי לנסות ולמצוא שוב את דרך הגמלים העתיקה העוברת בנחל כמריר. יצאנו לדרך רק ג'יפים אמיתיים. החלטנו להתקדם במעלה הנחל כמה שאפשר, ואז לחזור. כבר בדרך מתברר שהתחזית השתנתה, וצפוי לנו גשם. ההחלטה לצאת בג'יפ פתוח ללא ברזנט וללא דלתות- מתגלה כ"אמיצה". את הלילה עשינו בחניון של נחל פרצים, מרגישים עד כמה המדבר חם ויבש יותר מרמת המדבר הגשומה והקפואה.

אחרי לילה נעים וחם במפתיע בחניון הלילה של נחל פרצים, נכנסנו לשטח. חלון קדמי זה לילדות עם קוקיות. עירא וטושי מורידים את החלון.  קצת נפט מהעששית עזר לצירים הסוררים להיזכר בשביל מה אלוהים שם אותם שם. ביותר מדי סיקסים הם שכחו את יעודם. מורידים את החלונות, מוציאים אוויר מהצמיגים, סוגרים לוקרים, מוודאים שהכל קשור- ולדרך.

הדרך מסומנת בכחול, מתפתלת במעלה נחל חימר, בואכה הפיצול של נחל דימונה ועץ השיטה.

השביל המסודר יחסית של נחל חימר הופך לפחות ופחות ברור במעלה הנחל.  הדרך לפעמים ברורה מאד ולפעמים שטופה לחלוטין. רוג'ומים קטנים ונסיון רומזים על ההמשך.

המדבר ירוק, האוויר קר, האדמה ספוגה מים, פרחים בכל מקום.

עירא התאים את הצבע של הג'ריקנים לג'יפ. הג'יפ ה"חלש" ביותר בחבורה נעול  צמיגי 31 אינץ' בלבד, ללא נעילות,  אבל על קיט הגבהה של רוביקון אקספרס.

מנחל חימר פונים לנחל כמריר, והכיף מתחיל. באין שביל ברור, הנסיעה היא רק בתוך ערוץ הנחל, כדי להיות בטוחים שכל הסימנים שנשאיר על הסלעים, ימחקו עם הגשם הבא. אנחנו מגיעים לפה פעם בכמה שנים  - כל חורף הכל מתהפך ומשתנה. ועדיין הזכרונות עולים - "כאן נשבר מוט השפור של ע."

נסיעה איטית וזהירה היא מחוייבת המציאות. צמיגי 33 אינץ'  וצמד נעילות כמו לשלושת הג'יפים האחרים  בשיירה יעזרו, כמו שעירא לומד די מהר. והמדרגה - מפריעה ולוכדת את הג'יפ בין הסלעים בהצלבה.

המבוגרים מנסים להעמיס משקל על הגלגלים, כמו בסרטים. שיטת הקופים בדרך כלל לא עובדת.

סלע בוחן את הסוגיה, ומזכיר שיש דרך קלה יותר לחלץ.

מקשיבים לילד, ההיליפט נשלף, ומרימים את הג'יפ, סוללים את הדרך באבנים לגלגל המוצלב.

"תזוזו לי מהדרך!"... זה לא יעזור, עירא, הסלעים לא שומעים אותך.

לא באמת חייבים נעילות, גם לא צמיגים גדולים. אפשר להסתדר יופי אם שמים את הגלגלים במקום הנכון- על הסלעים.

כולם עומדים מסביב ומחכים שהג'יפ יישבר. מה מוזר בתמונה ילדים? אולי זה שכולם מסתכלים אבל אף אחד לא מכוון את עירא?

לג'יפ של ניר לשעבר יש רצון משלו. הוא הצטרף אלינו, והזמין את הבעלים החדש שלו. רמי צריך להתרגל לג'יפ החדש, והג'יפ, בינתיים, מגלה סבלנות לנהג הטרי. "זה נמשך עוד הרבה ככה, עם האבנים על השביל?" לא, רמי. תיכף יהיו רק אבנים, בלי שביל.

אלו עוד האבנים הקטנות.

נמרוד קרא בספרים – הגלגלים תמיד בנקודות הכי גבוהות. זה עובד יופי.

גם עירא ממקם את הג'יפ בדיוק במקום, נזהר לא לחזור על התקיעה המביכה של הבוקר.

בג'יפ של רמי כולם מרוצים. הוא הולך כמעט לבד על הסלעים.

טושי וסלע נהנים מהמדבר.

סלע אכזרי מוזז מהמקום. זה לא הזמן לעקם מוט הגה. עדיין לא.

הג'יפ של אלי, על צמיגי 33", זוחל עם יחסי העברה קצרים ונעילות בזוג סרני דנה 44 , פגוש מיוחד לנשיאת שקי זבל, היי-סטיר ומנוע מחוזק.

הסלעים נהיים יותר ויותר גדולים, המתלים עובדים קשה. הג'יפ מגרגר בהנאה.

חורף במדבר. על משטחי הסלע נקווים מים, ועקבות של ציפור בחול שבשלולית.

ממשיכים בנחל, תמרון זהיר ואיטי בין הסלעים

המהירות היא מהירות הליכה. אני יודע, כי הלכתי עם המצלמה ברגל, הרבה יותר מהר מהג'יפים.

אין עוד אף רכב איתו אפשר ליהנות ככה מהמדבר, כמו עם ג'יפ אמיתי.

פרגים, אהרונסוניית פקטורובסקי, (או, בשבילכם- פרחים) מרבדי פריחה מלוא העין. זחלי דובון הקורים בכל מקום. ג'יפים עגולי פנסים משתלבים בנוף יופי.

לאן נוסעים? מלמעלה או מלמטה? הדרך הולכת ומתדרדרת. הגענו לקצה הזכרון של המוביל שלנו.  

עירא מסתבך מעט, אבל מסתדר. זה הזמן לעצור לארוחת בוקר-צהריים. כצפוי, בשיאה של הארוחה התחיל לרדת גשם. לבשנו מעילים והמשכנו לאכול, יודעים שברגע שנתקפל חזרה לג'יפים, יפסיק הגשם. וכך היה.

רמי מתלונן שאין לו הגה ימינה. אחרי כמה דקות גם לא שמאלה. הגיוני, כשמסתכלים ורואים שמוט ההגה קיבל צורה של סלע די גבוה... לנמרוד יש בג'יפ מוט להחלפה.

ותוך כמה דקות אנחנו שוב בנסיעה בכיוון חזרה לכביש.

 הסלעים גבוהים יותר בדרך חזרה...

ובג'יפ של רמי לשם שינוי יש הגה. זה עוזר, וכישורי הנהיגה משתפרים מסלע לסלע.

אלי ניסה להמציא מערכת הצתה חדשה. כשהמודול השני התבשל למוות, החלטנו שאולי הבעיה היא לא במערכת שאלי המציא, אלא בקירור שלה. וכך הומצא מודול ההצתה מקורר המים המינרליים הראשון בג'יפ.

הנוף נפתח שוב, השבילים שוב ברורים, אנחנו מתקרבים לציוויליזציה - המחצבה.

עדיין קר, אבל השמש סוף סוף יצאה, מחממת את האיברים הקפואים של הנוסעים בג'יפים הפתוחים.

ושוב, פעם שניה היום ליד השיטה של נחל חימר, דקות אחרונות של רוגע לפני הנסיעה המתישה הביתה בכביש. קפה אחרון, ביסקוויט מתוק, ולדרך.