|
את כרטיס הכניסה שלנו לעולם מסעות הניווט החלטנו לקנות אצל נועם היימן בליגת ראלי רייד. הליגה תכלול 6 מסעות שגולת הכותרת היא באחה ישראל, מסלול באורך כ- 500 ק"מ הכולל פרולוג ומתנהל במשך יומיים. המסלול הראשון של העונה נקבע לאזור צאלים, חולות חלוצה ורמת חובב. מסלול באורך 180 ק"מ שעובר בדיונות, שבילי כורכר רחבים, קצת נחלים יבשים - מרוץ מדבר. הגדרנו לעצמנו מטרות ברורות לפני הזינוק לתחרות הניווט הראשונה שלנו אי פעם - עד היום התחרינו רק בתחרויות עבירות איטיות של ליגת קרוס-קאונטרי. המטרה הראשונה היתה פשוט לסיים ללא נזקים - בסוף השבוע שאחרי התקיים המקצה השני בליגת הקרוס קאונטרי, שבה אנחנו מתחרים עם מטרה ברורה לנצח את הקטגוריה שלנו ולכן מחוייבים לכל מרוץ. המטרה השנייה היתה להתנסות, לגלות מה אנחנו לא יודעים בנושא הניווט ונהיגת הראלי. ההכנות לקראת מרוצי הרייד כללו לא מעט הכנות של מתקנים שונים: מתקן לגלגלי הספייר, שונה מהמתקן שמשמש אותנו בליגת הקרוס קאונטרי, מתקן לעמדת הנווט שיכיל בתוכו את הדברים הנוספים שאין בליגת הקרוס קאונטרי, מציאת המחשב המושלם לניוווט ועוד. חלק מהכנות הרייד כללו כמה אימוני ניווט (אייל שנוהג בליגת הקרוס עובר לכיסא הנווט בליגת הרייד ועלי מוטלת כעת חובת תפעול סביבת הנהג בסופה). במהלך האימון הראשון המחשב המושלם החליט שהתנאים לא לרוחו והוא עזב אותנו בטרם עת. לקראת האימון השני כבר התארגנו על מחשב מושלם מושלם, בניגוד לראשון שהיה רק מושלם, אך כצפוי גם זה בדיוק כמו קודמו בתפקיד, הלך בדרך כל מחשב. מצאנו את עצמנו שבוע לפני המסע ללא מחשב ניווט, אייל שהפגין קור רוח ואופטימיות קוסמית (או שרק רצה להרגיע אותי) אמר שנסתדר... נראה בהמשך. שישי 26 לינואר, יום לפני המרוץ
(איפה תמונה שתלווה את הפסקה הזאת, שאלנו את סביון. "דווקא צילמנו, אבל הכל הלך לאיבוד. חפשו משהו מהאינטרנט של שני חברה שתולשים שיער". אז מצאנו משהו שמעביר יפה את רוח הצוות. - המערכת) הגענו, הצוות (הוא, אני , סמי וסחבק ) יחד עם הסופה, למעבדה של חברת פטרוטק, אחד מהספונסרים של הצוות, שהם ככה במקרה, יבואנים גם של שמנים ותוספים מתוצרת BG. מטרת ההגעה הייתה ניקוי מזרקים, ניקוי בית מצערת, החלפת שמנים כוללת, ניקוי המעברים והכרה כללית של מוצרי פטרוטק. לאחר ניקוי מערכת הדלק שכלל את בית המצערת, סעפת יניקה, שסתומים, חליל, מזרקים ותא השריפה בעזרת ציוד מיוחד שמכניס חומר ניקוי, עברנו לניקוי מערכת השמן. הניקוי מתבצע בחיבור של מתאם במקום הפילטר שמן, ממנו מחברים יחידה מיוחדת שמכניסה אוויר לתוך מערכת השמן ומנקזת את השמן שנשאר במעברים לאחר הריקון. לאחר ניקוי האוויר נדהמנו לגלות שיש כחצי ליטר שמן מזוהם שנשארת במנוע וגורמת ללכלוך וזרוז התחמצנות השמן החדש. החלפת השמן בשאר המכלולים, ולאור ההבנה שריקון לא מספיק, בוצעה בעזרת לחץ אוויר ופית אוויר קטנה שתוכל להגיע לכל מקום... ניקוי הסרנים בעזרת אוויר דחוס לאחר הריקון, הוציא כמות מסחרית של גועל נפש שחי שם זמן מה, ראינו כי טוב, עברנו לניקוי הגיר. גם כאן יצאו דברים שאלוהים ישמור, וגם נכנס... לאחר מספר שניות של הכנסת אוויר לתוך הגיר והתלהבות מזה שיוצא שמן מטונף יחד עם דברים לא ברורים נשמעה לפתע פתאום, בלי אזהרה מוקמת, נקישה ושקט. אוויר הפסיק לצאת מהצינור. הצצה לקצה הצינור גילתה שהפיה שאכלסה אותו קודם חסרה. היות ואורי גלר לא היה בסביבה והחשד שקוסם ממימד אחר העלים את הפיה לא הגיוני, הבנו שהפיה נמצאת איפשהו בין הילוך ראשון לרברס. האופציות שעמדו בפנינו היו:
להזכירכם, יום שישי שעת צהריים מוקדמת, אוטוטו סוגרים את פטרוטק ומסע ניווט ראשון בעוד פחות מיממה. אלו הם דברים שוליים שלא מנעו מאיתנו לחשוב בבהירות לאחר שהצבע ורוד אדמדם חזר לפנינו. לאחר ועידה קצרה של כל הצוות הוחלט לנסות להוציא את הפיה הסוררת בעזרת מגנט. למרות אגדה מעניינת שמסתובבת בשוק על אחד מבכירי נהגי השטח בארץ שמצא אצלו בגיר או במנוע, הדעות חלוקות בין מספרי הסיפור, פקק של בקבוק בירה מקסיקני מפח, ששכב בגיר (או במנוע, הדעות עדיין חלוקות) עוד מימיו מעבר לים אי שם בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות ורק לאחר פתיחת הגיר (או המנוע) לטובת שיפוץ, אחרי כמה עשרות שנים של שימוש, נמצא. דילוג בין כמה חנויות באזור התעשייה של חולון ונמצאה הכלה. מגנט גמיש באורך של כ40 ס"מ שעובר בחור של בורג הניקוז. חוזרים לליפט ומתחילים לחפור בפנים עם המגנט. אחרי כשעה של חיפושים אני מצליח ,כמעט, לגרום לאייל להרים ידיים, להיכנע לגורל, לקחת את הסיכון ולנסוע ככה ומה שיהיה – יהיה. למזלי (או שזה יעמוד נגדי לדראון עולם) אחרי התעקשות קטנה נוספת של אייל ועוד סיבוב בתוך הגיר, הפיה החליטה להפסיק לענות אותנו ויצאה החוצה. אגב, תוך כדי הנבירה בתוך הגיר המגנט מצא בפנים לא מעט גראדים וחתיכות ברזל שימכרו לסוחר ברזל. מוסר השכל – הבטחנו ולכן נקיים רצוי, חשוב ומומלץ בחום לבצע ניקוי של השמן כל כמה זמן ולאחר מספר טיפולים רגילים. המוסכים מעדיפים לא להתעסק עם זה כיוון שזה מאריך את זמן הטיפול ותופס את הליפט לעוד פרק זמן. יש הטוענים שהכנסת לחץ אוויר למכלולים עלולה לפרוץ מחזירי שמן אבל אנחנו בדעה אחרת. כדאי, לפי דעתנו ומניסיוננו האחרון, לברר על מוסך קרוב לבית שיש לו את הציוד המתאים ופעם בכמה זמן לנקות את זה. הג'יפה שיצאה משם לא עושה טוב לשמן החדש שנכנס למערכת. בכל שאר הרכיבים (סרנים- אם לא מפרקים את המכסה אלא רק את הבורג, גיר וטרנספר) רצוי להכניס לחץ אוויר כדי שיוציא החוצה את כל הלכלוך. יום שישי, שעה שש בערב הקובץ של המסלול נוחת בתיבת הדוא"ל. פתיחה של הקובץ מראה מסלול קליל עם מעט שבילים הגיוניים שמחברים בין נקודה לנקודה. לאחר חיוך של הקלה נזכר אייל לפתע שהמפה שנפתחת היא בקנה מידה של 1:250000. העברה ל-1:50000 הופכת את המסלול הפשוט למסובך יותר. בין כל נקודה לנקודה אמור לעבור קו, זה איזה חוק בגיאומטריה. לא כאן! בין כל נקודה לנקודה עוברים לפחות שבעה שבילים שונים. כל שביל חוצה איזה שמונה שבילים אחרים והכול נראה מסובך ולא ברור כמו ציור של פיקאסו. תחילת עבודה על המסלול, נעיצה על גבי המפה מספר נקודות נוספות, תוך כדי נסיון להבין מי נגד מי ובעיקר, להרגע. שבת 27 לינואר, יום המרוץ יוצאים מוקדם בבוקר. ליתר דיוק, מאוד מוקדם בבוקר. ושמים פעמינו לעבר צאלים. אנחנו מגיעים,אני הולך לרשום את הצוות ואייל נידבק לאייל בן-ארי (תודה רבה על הסבלנות והעזרה) שמנחה את הנווט של אביו בדרך. הפעם אייל בן ארי מגיע על תקן רכב סיוע, לא נהג ולא נווט כמו שהוא רגיל. מבט נוסף על המפה מבהיר שניווט קל, בטח בתור פעם ראשונה, זה לא הולך להיות. אייל בן-ארי זורק מזיכרונו כמה טיפים על הדרך שאנחנו עומדים לעבור. אייל מסמן במפה איפה יש נקודות מסוכנות, איפה להזהיר את אותי ומתי אפשר לתת בגז. אייל מדגיש את הנקודות של המארגנים בטוש כחול ובולט ומוסיף, על גבי המפה, את כל הנקודות שלו בטוש שחור ובולט כל זה כדי לאפשר לו לראות תוך כדי תנועה וקפיצות של הרכב את הדגשים במפה (פיקאסו כבר היה פה?). אנחנו ניגשים בזמן שלנו לתוך משפך ההזנקה. ממתינים עד שזה שלפנינו יוזנק וניגשים לעמדת ההזנקה, שקט בקוקפיט, כל אחד עסוק בשלו. אני בודק עוד פעם, רגע לפני שרצים קדימה, את כל השעונים לוודא שכולם בעדינו. אייל בודק שכל ציוד הניווט דולק. שני GPSים מותקנים על פלטת הניווט. אחד חמוש בכל 29 הנקודות שניתנו על ידי המארגנים וה-GPS השני מלא בבליל של נקודות שאייל הכניס כדי לקבוע קיטועים שיעזרו להתמצא בשטח הסבוך. הרעיון מאחורי הקיטועים הוא לעזור לקחת את השביל הנכון ולהקל את ההגעה מנקודה לנקודה. רוב הנווטים המנוסים מעדיפים שלא לעשות את זה אבל עקב היותנו די מתחילים בתחום הניווט התחרותי בוצע הניסיון לעשות חיים קלים. דבר שהוכיח את עצמו. (זה המקום להודות לצור ליסבונה מנ.צ מערכות ניווט www.north.co.il על ההדרכה הכללית בנושא הניווט, תפעול ה GPS-ים, הטיפים ובעיקר הרצון להעביר את הידע האדיר שיש לבחור). בפלטת הניווט נותר מקום ריק למחשב הניווט ששבק חיים, כאמור, באימון שלפני הראלי.
הזינוקים מתקתקים כמו שעון שווצרי ואנחנו יוצאים לדרך. כבר בהתחלה מחליטים ללכת ישר לעבר הנקודה בדרך הקצרה והפחות ברורה דבר שהתברר כטעות קלה. המון שבילים של רק"מים צבאיים באיכות איומה מחייבים אותי להאט כל פעם ולעבור את תחילת המסלול הרבה יותר לאט, בנוסף עצירה קצרה ולא מתוכננת מאחר ואחד מעוגני סגירת מכסה המנוע היה פתוח, טעות של מתחילים. אחרי מספר קילומטרים אנחנו מבחינים בבאגי שעומדת בצד הדרך עם מכסה מנוע פתוח. אנחנו מתקרבים, מאטים קצת לוודא שכולם שלמים ומדובר רק בתקלה טכנית, רואים שאין מה לעזור וממשיכים לרוץ קדימה. בהמשך חלפנו על עוד כמה חברה שלא האיר להם המזל פנים. אותו הנוהל, מוודאים שכולם בריאים, ואם אין לנו מה לעשות שם, ממשיכים. הנסיעה בחולות חלוצה היתה מעין לונה פארק ארוך, ומאחר שהבולמים שלנו לא הכי, ואין רצועת הגבלה ו/או באמפ סטופ במידה הנכונה ביחס לאורך הבולם שיש לנו לא יכולנו להרשות לעצמנו להנות מקפיצות והיינו צריכים לשמור על מגע של כל ארבעת הגלגלים עם הקרקע ולהשתדל שהמתלה לא יסגר. לא הצלחנו במשימה במאה אחוז... איפה שהוא בהמשך באחת מקפיצות הדרך בולם אחד הזדכה על עצמו והסופה הפכה להיות"קצת פחות נוחה". במסעות הרייד הראשונים לעונה הנוכחית אנו נוסעים רוב הדרך במצב של 4X2 מאחר ובסרן הקדמי מותקנת נעילה קדמית אוטומטית (לוקרייט), ובכדי לא להעמיס יתר על המידה על הציריות הקדמיות החלטנו שעדיף כך עד אשר נסיים את ליגת הקרוס קאונטרי באפריל ואז נפרק את הנעילה, וניסע ב4X4 עם נעילה אחורית אוטומטית בלבד. אחרי כ100 ק"מ הופיעה לפנינו שלולית תמימה העומדת באמצע המדבר, מישהו שכח אותה שם והיא מונחת ללא תועלת וללא שום תפקיד. אני מחליט לקחת את השלולית במקום שנראה הקל ביותר, איפה שאין קוליסים ופני השטח נראים יחסית סבירים. אה אה. כניסה לתוך השלולית מורידה אותנו, כמו במעלית, חצי מטר למטה ומשאירה אותנו בערך בגובה ים המלח (כנראה סוג של הכנה מלמעלה לשבוע הבא בבוץ). ניסיונות קדימה ואחורה ושוב לפנים ועוד פעם לאחור, נאדה. יוצאים מהאוטו ומתחילים לנסות לחלץ ולא פחות חשוב, להלחץ. את הכננות ואת כל ציוד החילוץ המפואר שמשמש אותנו בליגת העבירות השארנו בבית כדי לחסוך משקל ומה שנשאר זה רק ההיליפט האחד והיחיד. ההייליפט נכנס לאדמה, עמוק לאדמה ועוד רגע היה פורץ נפט ואנחנו עמוק בבוץ, תרתי משמע. שולפים את שני הספיירים ומכניסים מתחת לגלגלים האחוריים, עוד קדימה ואחורה ועוד קצת ולפתע מופיע המושיע. טויוטה היילקס מהקטגוריה שלנו עוברת אותנו ומתעכבת רגע להגיש לנו עזרה. אנחנו יוצאים מהבוץ, מתעכבים עוד מספר דקות להעמיס את ההייליפט ואת גלגלי הספייר ורצים הלאה. בסוף היום קטפנו אחר כבוד את המקום הרביעי והאחרון בקטגוריה של החובבים, אך המטרות הושגו כמעט במלואן:
הנהיגה בליגת הרייד הינה סוג של חלום שהתממש וזה היה הרבה יותר טוב מהחלום, הנהיגה, הניווט המהיר,ההתרגשות, התחרות, הכיף של ליסוע הכי מהר שאפשר תוך כדי שיקול דעת וריכוז מוחלט בדרך, בהערות ובהוראות ההכוונה של הנווט. אין ספק שמבחינת צוות ג'יפולוג -מרום טל זו הולכת להיות עונה מלאת התרגשות, ואנו מקווים שנעמוד ביעדים שהגדרנו לעצמנו: למידה וכיף ופחות תחרותיות, בשאיפה שהיצר הזה לא יגבר עלינו העונה. קריאה נוספת: סיקור וגלרית תמונות מראלי רייד צאלים 2007 סיקור וגלרית תמונות ממסע קרוס-קאונטרי טרופי מס' 2 של עונת 2007
בתמונה מעל: הסופה נקייה ויפה בתור לקו הזינוק. בתמונה מתחת: עייפים אך מרוצים. סביון נרדם בעמידה ואייל עדיין מנסה להבין איפה בדיוק הוא התבלבל בניווט?
|
הסיפור המובא כאן כולל קטעים מסמרי שיער. בעיקר את השיער שלנו. לא מומלץ לנשים בהריון, רס"רים במילואים ונוער במצוקה. הסיפור הקשה מכיל בסופו מוסר השכל. 
תפריט ראשי
ניווט לפי מותגי 4X4
פורום 4X4 הודעות אחרונות
