מואב ג'יפ ספארי 2007 - יומן מסע: היום הראשון

מה זה ג'יפ ספארי?

או בשמו המלא: Moab Easter Jeep Safari הוא מפגש הג'יפאים הגדול ביותר בעולם. נקודה. למפגש ג'יפולוג השנתי בנגב מגיעים, נגיד, מאה ג'יפים... לכאן מגיעים כל שנה עשרות אלפים, מכל סוג וצבע, לשבוע-פלוס של טירוף.  העיירה המארחת, מואב שבמדינת יוטה, היא המכה של דת הג'יפים, בזה אין ספק.  

הספארי נערך כבר 41 שנים בכל חג פסחה, שיוצא די מקביל בתאריכים לשבוע הפסח שלנו. המסורת התחילה אי שם בשנת 1967 על ידי מועצת העיירה כארוע חד יומי צנוע למדי. בשנת 1982 לקחו את הארגון על עצמם חברי מועדון הג'יפים המקומי, Red Rock 4 Wheelers , והחלו להזמין ג'יפאים להרשם למסלולים, כאשר הם המקומיים מדריכים ומנווטים. עם השנים הפך הארוע למפלצתי בגודלו, אבל מואב וסביבתה גדולות מספיק כדי להכיל אותו...

עשרות אלפי ג'יפאים, רובם הגדול על רכביהם מגיעים בנסיעה או בגרירה אל העיירה הציורית מכל רחבי ארצות הברית  וקנדה למשך שבוע שלם של טיולים וחגיגת ג'יפים. מצטרפים אליהם יצרני האפטרמרקט, המגאזינים ויצרני מכוניותף שלמדו לנצל את הארוע מסחרית. עבור העיירה, תיירות ג'יפים היא מנוע הפרנסה העיקרי.  אבל מלבד לראות ולהראות, מציעה העיירה את המקום העשיר ביותר בארה"ב - ואולי בעולם? - במסלולי טיול 4X4,  המשלבים נופים עוצרי נשימה - מדבר, נהרות ירוקים, הרים מושלגים -  עם מכשולים ואתגרי עבירות טבעיים בכל רמה קושי  אפשרית. עשרות מסלולים מסומנים, משולטים ומדורגים על פי דרגות קושי, מקלים מאד, דרך גבוליים לרכב סטנדרטי (דרגה 3.5) ועד קשים ביותר - דרגה 4.5 ו5, מסלולים שרק הרוק-באגיז המטורפות ביותר מטפסות - וגם זה לא תמיד.

המועדון מבצע הרשמה לארועים החלים בשבוע זה במהלך השנה. עשרות טיולים מאורגנים שכאלו, המובלים על ידי חברי המועדון (בתשלום די סמלי אגב) יוצאים מדי בוקר מהעיירה. ומעבר להם עוד עשרות קבוצות ומאות ג'יפאים מסתובבים במסלולים בצורה חופשית, אם בשביל הנוף, בשביל העבירות כנהגים, או כצופים.

השותף שלנו להרפתקה - האמר H3

נחתנו בדנבר, קולורדו, בעשר בבוקר, לקור נוראי, ומייד שמנו פעמינו לכוון חברת השכרת הרכב. רכב שכור זה רכב סטנדרטי, מה לעשות, ומואב לא נועדה לרכבים סטנדרטיים...  אז עשינו את המקסימום ולקחנו את הרכב הסטנדרטי המוצלח ביותר בשטח - זה שמגיע עם הצמיגים הגדולים ביותר, הזויות הטובות ביותר - האמר H3. קיבלנו אחד שחור, ויצאנו לדרך.

חיברנו את הGPS שיכוון אותנו בשעות הנסיעה הארוכות מדנבר למואב, וברחבי המסלולים בימים הבאים. פה המקום להודות לאופיר שהשאיל לנו GPS שכבר מותקנות בו כל הנקודות והמסלולים סביב מואב ועשה לנו את הדרך נוחה יותר. הרבה יותר.

הנסיעה על כביש 70 מערבה לכוון יוטה חוצה את רכס הרי הרוקי והיא חוויה בפני עצמה. לאחר ארבע השעות הראשונות בין ההרים המושלגים של קולורדו, דרך אתרי סקי ידועים כמו Vail, לוותה בשלג שוצף בחלקה ונוף לבנבן מסביב. אט אט  ירדנו חזרה והגענו אל נהר הקולורדו ואיתו, כעבור כשעתיים נוספות הגענו לגבול של יוטה.

הדרך מדנבר ארכה כ7 שעות כולל עצירות ספורות למטרת ריענון וכמובן קניית כלי קמפינג מינימאליים כגון גזיה, קומקום, צידנית וכלי אוכל. סה"כ כ350 מייל על השעון. מפליא, גבולי...ומה עוד ? ההאמר מסתבר אינו זללן גדול. תידלקנו כשהגענו, כ20 גלון דלק. זה בערך טנק מלא ובדיוק מה שצרכה הנסיעה.

פנינו דרומה לכביש 191 ולאחר כ35 מייל הגענו למואב...

השעה היתה כ7 בערב...קצת עייפים, קצת רעבים אבל הגענו. עשינו צ'ק אין במלון (Ramada Inn), ויצאנו לאכול במסעדה חביבה הנמצאת על מצוק המשקיף על העיר. שם המסעדה הינו Sunset Grill. את המקום בנה למשפחתו  בחור בשם צ'ארלי המשוגע... שהפך למליונר בזכות גילוי אורניום. סיפור מעניין. מכרות האורניום שהתגלו כאן בשנות ה50 היו מקור פרנסתה של העיירה לפני שהפכה לבירת הג'יפים העולמית.

המסעדה מתמחה בבשר, ואחרי יום נסיעה ארוך, חשבנו שמגיעה לנו אומצה עסיסית – ואכן הזמנו.  היה מעולה נקודה. אני יכול להעיז ולומר שיצא לי לאכול פעמיים שלושה בארה"ב. אבל לא באנו לדבר על בשר! המחיר אגב, כ20 דולר למנה עיקרית, אופייני.

במקביל, בעיר היתה כבר תנועה ערה של כלי רכב שטח, ברובם הגדול ג'יפים אך גם רכבי שטח של שלל יצרנים אחרים, ויצירות עצמאיות - רוק-באגיז.

את יום הטיול הראשון התחלנו בחיפוש קפה הפוך - בעייה. אפילו סטארבקס אין במואב, לא שזה קפה ראוי. הפתרון נמצא -  חנות ספרים עם קפה בשם ארצ'ס, כסאות וכמה עוגות. הקפה מעולה!  קפה מכינים פה עד 8 בערב.

יום הטיול הראשון - Moab Rim Trail

המסלול הנבחר הינו Moab Rim. מסלול חצי יומי באורך של כ2 מייל המתחיל על גדת נהר הקולורדו צפון מערבית למואב ועולה מעלה מעלה, צופה על העיר.

כשהתחלנו את המסלול עם ההאמר הסטנדרטי, קיבלנו מבטים מוזרים מכמה הולכי רגל שבסוף שאלו אותנו האם הרכב שכור... רכבים לא משופרים נדירים ביותר במואב בתקופה הזאת. אמנם התקדמנו באיטיות בכמה מדרגות ובשפוע צד נחמד, אך הגענו לחריץ ומדרגה במידה קצת גבוהה לרכב המה לעשות... קצת נמוך מדי. בהחלטה קשה עשינו אחורה פנה וירדנו את שליש המסלול שכבר עלינו – מטה. לחניון.

בנתיים הגיעו לשם כל מני רכבים משופרים ובאגים יפהפיים. התחלנו את המסלול שוב, הפעם ברגל, עם עצירות בשתי הנקודות הממש קשות שבו ושם צפינו ברכבים שבאמת יכולים לעשות את זה.

בנקודה בה נתקע טויוטה ממונע בוורטק 4.3 עם סרני דנה 60 ו70 המשכנו לנקודה הבאה, שם חיכינו לרוק באגיז שעלו באיטיות אך בקלילות. עדיין, מדי פעם גם אצלהם היו תקלות בהצתה ובמערכת הדלק (או יותר נכון פרופן – גז).

כשהגענו חזרה למכשול השני, ראינו חבורה שמטפלת ברנגלר שהתהפך. מכסה מנוע מקומט, שמשה שבורה ומנוע שנראה בסוף דרכו...הוא ירד בנסיעה, איטית ומלאת עשן...גם אנחנו, באיטיות אך עם סיפוק (כן כן, גם אם לא ראינו את ההתהפכות בשידור חי).

משם חזרנו לעיר לארוחת צהריים מאוחרת. מסעדה איטלקית, די רגילה. אחר הצהריים יצאנו לכוון נהר הקולורדו. מהיציאה הצפונית של העיר במפגש עם הנהר פנינו ימינה (מזרחה) ונסענו. אמנם כביש אך עם יופי של נוף,  צמוד לנהר המפותל.  בנקודה מסויימת, כ20 מייל בהמשך פנינו לשביל שהיה בו איסור נסיעה לאופנועים ובאגיז. אחרי כחצי מייל נתקלנו בשפוע צד מרתיע עם קצת דרדרת, הגלגל האחורי של ההאמר עזב את הרצפה והרכב התנדנד לו בצורה שאמרה – "יהיה קצת מפחיד ואני אצליח לרדת, אבל אני כלל לא מבטיח לעלות." שוב חזרנו ועשינו אחורה פנה... במדינה זרה, עם רכב שכור, עדיף ללכת על הצד הבטוח.

בדרך חזרה פנינו שמאלה (דרומה) לכוון Castle Mountain ונסענו לכוון ההרים המושלגים. עברנו ליד ההר המדובר והמשכנו לטפס בקווי הגובה לכוון השלג. מזג האוויר מדהים, כ15-20 מעלות, לחות כמעט ולא קיימתף ואנחנו עולים להרים המושלגים. רכס שנקרא Lasal Mountain.

חצינו את שרשרת ההרים לכוון מערב ובמעין מסלול מעגלי של כ60 מייל הגענו חזרה למואב. השעה רבע לשמונה, תפסנו את הקפה בזמן... והיום נגמר.

וזו רק ההתחלה

בימים הבאים עשינו את Seven Mile Rim, צפינו במתאבדים על Wipe Out Hill, עלינו למעלה לTop Of the World... ביום השישי עשינו את המסלול הידוע ביותר - Hell's Revenge- גם טיילנו ברוגע בArches National Park הסמוך והידוע בכל העולם, ועוד ועוד. יש לנו עוד 8 ימים ביומן המסע הזה ומאות תמונות, שיתפרסמו בג'יפולוג במשך כמה וכמה שבועות.

המשך יבוא...

...To Be Continued