כמו רוב האנשים, לא יוצא לי לקנות הרבה מכוניות.  את רכב השטח הקודם שלי, טנדר טויוטה היילקס, קניתי לפני שלוש שנים. העובדה שהחלטתי, כבהמה בתוך עדר,  לקנות  רכב מבוקש מאד בשוק הישראלי עימתה אותי עם מציאות של עודף ביקוש, סוחרי רכב נכלוליים ומחירים מופקעים. במשך חודש, סיננתי עשרות מודעות לעשרה כלים מועמדים שענו על הדרישות הבסיסיות, מתוכם טרחתי ונסעתי לראות בעיניים  שישה טנדרים משומשים – מרמת גן ועד טבריה. צמד מתוך השישייה אפילו לקחתי לבדיקה אצל מכונאי מומחה. בסופו של דבר עליתי על מטוס לאילת ביום שישי בבוקר, כשאני יודע שאני חוזר הביתה בטנדר החדש שלי -  או בקו הכי ארוך ומתיש של אגד.  

חזרתי בנהיגה. הקנייה בדיעבד התגלתה כמוצלחת. איך קונים מכונית משומשת ושורדים?  כל אחד יכול, כמובן בתנאי שמכוניות מעניינות אותו (מכוניות לא מעניינות אותך? ליסינג. רק ליסינג) הנה קוים כלליים לתהליך.  

שלב האודישנים

אחרי שהחלטתם בדיוק מה הדגם והשנתון (או שנתונים, ויכול להיות גם יותר מדגם מכונית אחת – אבל לא יותר מדי, חשוב המיקוד), פותחים את כל העיתונים, כל לוחות המודעות באינטרנט, לוקחים מחברת ועפרון ומתחילים לבנות מאגר מידע.  מרימים טלפונים לכל מודעה שמתאימה לכם מבחינת דגם, שנתון ואזור בארץ. אתם צריכים כמה עשרות הצעות בתור התחלה. אם באזור שלכם אין מספיק – אין ברירה, הרחיבו את הרדיוס.

הסינון הראשון של שיחות הטלפון לאלו שיש להן סיכוי מבחינתכם חייב להיות לפי הנתונים הגולמיים – הקילומטראז' המוכרז, מספר הידיים, סוג הבעלות המקורית (חברה, השכרה, מוסדי). ישנה גישה רווחת דווקא בקרב חובבי הרכב הכבדים, שיש לבחון את מצב הרכב דה-פקטו ולעזאזל העבר. זו גישה רומנטית שלא מחזיקה מים במציאות - מכונית היא מערכת מורכבת מדי. אין אפשרות לבדוק את מצבה האמיתי של מכונית שאינה כמעט חדשה בשעה, וגם לא בשעתיים. מצבה האמיתי יתגלה לכם במלואו לאחר מספר שבועות או חודשי בעלות.

קניית רכב משומש היא תרגיל בסטטיסטיקה

ולכן חשיבות הנתונים היבשים,  שהיא בעלת  אופי סטטיסטי מובהק – בלי לדעת דבר נוסף, עדיף לקנות את המכונית עם הקילומטראז' הנמוך, הבעלות הפרטית וכן הלאה – כי הסיכוי ליפול, קטן יותר. זה הכול. טענת הנגד אומרת שסוג החיים שהמכונית עברה חשוב יותר ממספר הקילומטרים הנקוב. כדוגמא, מכונית ששימשה לנסיעות בין עירוניות בלבד הגיוני להניח שמנועה התבלה פחות ממכונית שנסעה רק בעיר, הותנעה פעמים רבות ביום ולרוב לא הספיקה להגיע לטמפרטורת עבודה תקינה. הדוגמא נכונה,  אך לא רלוונטית.  מספר הקילומטרים ידוע במידה רבה של וודאות (אם אתם חושדים בזיוף – ברחו כמו מאש!), אך צורת השימוש המדויקת היא תמיד נעלם.   

אפשר כמובן לשאול את הבעלים.  כאן בדיוק נכנסת חשיבות ה"ידיים". גם אם נניח שהבעלים מוסר לכם מידע מדויק לחלוטין, הוא מוסר מידע רק על התקופה שהרכב היה ברשותו. ככל שיש יותר ידיים, וככל שהבעלים הנוכחי מחזיק את האוטו פחות זמן, כך מעורפל יותר עברו של הרכב. סוחרי רכב אגב, בעייתיים בדיוק בנקודה הזו – הם מהווים מסך עשן סמיך ביניכם לבין ההיסטוריה של הרכב. גם אם הם אינם שקרנים כפי שנהוג להכליל עליהם, אין להם עניין לדעת או לספר לכם על העבר של המכונית. זהירות מסוחרי רכב! – נחזור אליהם בסוף.  

היסטורית טיפולים מודפסת של הרכב היא פיסת המידע החשובה ביותר שיכולה להיות לכם. לרכב בן שלוש שנים, אין סיבה שלא תוצג לכם כזאת. תדפיס ארוך כזה שמקורו במוסך המטפל  מוכיח לכם שהקילומטראז' לא זויף, שהטיפולים נעשו בזמן, ולמתקדמים היא גם מעידה על אופן השימוש ברכב – האם הוחלף קלאץ' בקילומטראז' נמוך יחסית? האם המכונית אוכלת רפידות בלם? גם בלי להתעמק ולהבין הרבה,  עצם הקיום של ערימת הדפים הזאת לכל חיי המכונית, מוריד שכבה עבה של אי וודאות מההימור.

מכונית וותיקה יותר, שכבר החליפה יד או שתיים (או שש...), סביר להניח שעברה לסטאטוס של טיפולים עצמיים במוסכי מדרכה במקרה הטוב ותת-טיפול או אפילו אי-טיפול במקרה הנפוץ יותר. לרוב אין היסטוריה מלאה, אם בכלל. במקרים האלו, תצטרכו להסתמך על מראית עין וראיון אישי עם המוכר. התחקיר הזה של המוכר, בניגוד לסברה הרווחת, הוא החשוב, יותר מניסיונות  משעשעים "להקשיב" למנוע. תקשיבו לבן-אדם! כאן אין יתרון לחובב רכב מושבע, אלא דווקא לניסיון החיים – אותו סוג של ניסיון שמסתמכים עליו בכל עסקה, אותו ניסיון שיכול מאד להיות שיש לאימא שלא מבינה כלום במכוניות וחסר לחלוטין לבן החייל שמכוניות הן תחביבו.  

חשוב ביותר לבדוק בפועל שלוש-ארבע מכוניות לפחות מאותו הדגם והשנה. קבעו פגישה גם עם מוכר שמבקש יותר ממה שאתם מוכנים לשלם. גם אם לא תצא עסקה, יתכן שתזכו לסיבוב על מכונית במצב טוב – זה יכול לתת לכם קנה מידה חשוב לבדיקת המכוניות הבאות. הבדיקה המדוברת לא חייבת להיות מפורטת, ולא צריך למלא טופס בד"ח צבאי -  פשוט נסו להרגיש במיטב חושיכם את הרכב. מראה חיצוני ופנימי, ותחושה בנהיגת מבחן קצרה.  כך תבנו לעצמכם בסיס נתונים ספציפי לקבלת ההחלטה שלכם. לאחר שנהגתם בארבע מכוניות, כשתבחנו את החמישית, תוכלו מיד להרגיש  האם מדובר בגרוטאה ובבזבוז זמן,  או לחלופין שהמכונית הזאת טובה יותר מארבע הקודמות – את זאת כדאי לקנות.

השיטה עובדת רבותי. אחרי שעשיתם סיבוב על ארבע מכוניות מאותו דגם שכולן נשמעו טוב בטלפון, יש לכם מספיק ידע כדי להגדיל את סיכויי ההצלחה שלכם במידה עצומה.  נשמע ברור מאליו, אבל זה מסוג הדברים שכמעט כל אחד חייב ללמוד על בשרו. אני למדתי מוקדם - את ארבע הגלגלים הראשונים  שלי קניתי בהחלטה כזו, סמוראי חמוד שפשוט "דיבר אלי". הקשבתי לו. קניתי אותו באימפולסיביות,  והוצאתי עוד שליש מערך הקנייה על תיקונים תוך חודש. אל תמהרו. הזדמנויות פלא חד פעמיות יש רק באגדות.

מכון או לא מכון, זו השאלה

לקחת מכונית לבדיקה בתשלום במכון או לא? רוב האנשים לוקחים רק מכונית אחת לבדיקה, את המכונית שלאחר היציאה מהמכון הם קונים. מכאן שבדיקת המכון היא בכלל לא שיקול בהחלטה – היא מתבצעת לאחר שקיבלנו את ההחלטה בעצמנו, רק נדמה לנו שהמכון עזר לנו לקבל אותה. מכון הבדיקה כן עוזר בהספקת תחמושת למשא ומתן על המחיר. הבדיקה כמעט תמיד שחורה יותר מהמצב במציאות, כך שלקונה בעל כישורי המיקוח הבדיקה יכולה בהחלט להשתלם. בדיקה חברית אצל מכונאי אמין המוכר לכם אישית עדיפה בהרבה על בדיקה במכון מסחרי, וערכה לא יסולא בפז.

נחזור לעניין סוחרי הרכב – סוחרי הרכב הקלאסיים זכו לדימוי הציבורי השלילי שלהם ביושר (ואני עדין בבחירת המילים). במהלך החיפוש שלי אחר הטנדר  המושלם, זכיתי לחוויה של פגישה עם שני סוחרים רשמיים ולפחות עוד אחד לא רשמי.  החוויה הופכת לא נעימה ברגע שהקונה המנוסה מתחיל לשאול שאלות שאין להם תשובות שטאנץ מוכנות. סוחר אחד כמעט זרק אותי  באמצע רחוב ראשי בגבעתיים כשהתחלתי להפגין קצת ידע. לקונים לא מנוסים יכולה להיות רק עצה אחת – לא לקנות רכב מסוחר.

ובכל זאת, היום יש דור חדש של בתי מסחר לרכב, רשתות גדולות ורציניות המוכרות כמויות גדולות של מכוניות רגילות בנות שלוש שנים, תוצר של ציי הליסינג, ההשכרה ואגפי הטרייד-אין של סוכנויות הרכב. גופים אלו עושים מאמצים עצומים וכנים להתנער מתדמית שוק-העופות של ענף המסחר ברכב, ומציעים שקיפות, היסטורית טיפולים מלאה בהגדרה ואף אחריות לתקופת זמן לאחר הרכישה.  העסקאות האלו מפתות – למה לא בעצם? מה שבטוח הוא שיש כאן פרדוקס - חוזי הליסינג נגמרים אחרי שלוש שנים והמכוניות יוצאות לשוק. אם לחברת הליסינג לא משתלם להחזיק ברכב מעבר לשלוש שנים, למה לכם לרצות אותו? השאלה פתוחה.

קריאה נוספת

איך קונים ג'יפ ב20,000 שקל

סקירת שוק - רכב שטח משפחתי (ב70,000 שקל)