במה עדיף להתרסק?

מדע תאונות הדרכים כמו מדע הרפואה, הוא סטטיסטי במהותו. קשה לחשוב במונחים קרים על נושא כל כך כאוב, כשהתמונות הגרפיות חובטות בנו מדי שבוע מעל מסך הטלוויזיה, אבל לפחות כשבאים לבחור רכב ולהתייחס גם להיבטי הבטיחות, חייבים.

מה זה "רכב בטוח"?

רכב בטוח הוא רכב שממזער סטטיסטית את היקף נזקי הגוף לנוסעיו בתאונת דרכים נתונה, בהשוואה לרכב אחר. הוא יכול לעשות את זה על ידי הקטנת הסיכוי לתאונה - בטיחות אקטיבית - ועל ידי מזעור הנזק לנוסעים כשכבר מתרחשת תאונה – בטיחות פסיבית. 

נתחיל בכמה מילים על הפיזיקה של תאונת דרכים. תאונה היא התנגשות של שני גופים (לפחות), כמו כדורי הביליארד בשיעורי פיזיקה בתיכון.  צריך שניים בשביל טנגו, וגם לתאונת דרכים.  גם בתאונה עצמית יש גוף שני – קיר, תעלה או עץ. במקרה הנורא הגוף השני הוא הולך רגל, אבל את הנושא הזה נשאיר בצד הפעם. חומרת התאונה (כמות האנרגיה) נקבעת על ידי כיוון ומהירות ההתנגשות, שהיא סך מהירות שני כלי הרכב המתנגשים. חלוקת החומרה בין הצדדים נקבעת על ידי יחס המסות, או הגדלים, בין השניים, כשכמו בג'ונגל, הגדול מנצח. חוקי הפיזיקה של ניוטון מכתיבים שהרכב הקטן והקל יאט הרבה, ומהר, ובעל המסה הגדולה יאט פחות. את רוב אנרגית התאונה יספוג הרכב הקטן, והנוסעים בתוכו, ואת מיעוטה – הרכב הגדול. יחס המסות ינוע בין התנגשות עם אופנוע השוקל חמישית מהמכונית שלנו, מכונית פרטית דומה, מסחרית קלה במשקל כפול, אוטובוס ששוקל פי 10 או מוביל טנקים עמוס ששוקל פי 40, ויכול להיות גם קיר בטון, עמוד חשמל או עץ גדול – מקרים בהם היחס כה עצום שהוא נחשב לאינסופי וכל אנרגית ההתנגשות נספגת במכונית. כשהיחס גדול , כמו בתאונה בין מכונית למשאית פול-טריילר, התוצאה קיצונית. כמה פעמים קראנו בעיתון על נהג המשאית היורד מהקבינה שרוט קלות, ומגלה לזוועתו מכונית נוסעים מעוכה בין גלגלי המשאית.  

הגודל כן קובע

המסקנה המתבקשת היא שעדיף להיות ברכב הגדול ביותר שיש. ואכן, הכי בטוח סטטיסטית לנסוע ברכבת. אבל משאית ברינקס משוריינת אינה פתרון כלכלי או פרקטי למשפחה. לפני שנגיע להתלבטות האמיתית בין מכונית קטנה לבינונית לרכב כביש-שטח מגודל, ובין מכונית גדולה וישנה למכונית קטנה חדשה יותר, נכניס את הפן השני של הבטיחות, שבו הגודל הוא דווקא חסרון – הבטיחות האקטיבית.

הבטיחות האקטיבית של רכב היא, במילים פשוטות, עד כמה הרכב יחד עם הנהג יכולים להקטין את הסיכוי שבכלל תתרחש תאונה. רכבת היא דוגמא קיצונית לרכב נטול "בטיחות אקטיבית" – אין לה יכולת תמרון. נהג הקטר יכול רק להפעיל את הבלמים, לשאת תפילה, ולהחזיק חזק. לעומת זאת הבטיחות הפסיבית שלה גבוהה מאד בזכות המסה האדירה שהיא גדולה בהרבה מרוב הדברים שעלולים להיתקע על מסלולה. הדוגמא ההפוכה היא אופנוע ספורט, שבידיים מיומנות ניתן לומר שיש לו בטיחות אקטיבית מצוינת – הוא יכול לבלום, להאיץ, לחלוף בין מכשולים במהירות הבזק. אבל התנגשות בכל כלי רכב אחר היא לעיתים קרובות מדי קטלנית לרוכב חסר ההגנה.

מכונית בעלת בטיחות אקטיבית טובה היא בגדול מה שחובב ההגה מחפש – מכונית שמאיצה היטב, בולמת חזק וישר, אוחזת את הכביש היטב, בעלת מרכז כובד נמוך. מערכות עזר כמו בלמי ABS ובקרת משיכה מגבירות בצורה דרמטית את הבטיחות של רכב מודרני. סביבת נהג נוחה ונעימה אך לא מרדימה היא עוד אלמנט חשוב. מיומנות נהיגה לא פחות  חשובה מאיכויות המכונית,  אבל עבור נהג נתון כלשהו, מערכות כמו ABS  מוכחות כמצילות חיים.   

אז מה עדיף, פריבט או ג'יפ? 

נחזור לשאלה המעשית. מעבר לגיל מסוים, גם חובב ההגה המושבע ביותר מתחיל לבחון רכבים בעדשה רחבה יותר – לא רק כוח-סוס, "כמה פותחת" ו"כמה סוגרת" מעניינים במכונית, אלא גם נוחות – ובטיחות. האדם הסביר מתלבט בין מכונית  קטנה (במשקל 1000 ק"ג בממוצע) – זולה, חסכונית בדלק, קלה לחנייה - למכונית נוסעים או מנהלים יקרה יותר (1500 ק"ג) לרכב כביש-שטח (במשקל 1800-2500 ק"ג) בן כמה שנים באותו מחיר.

לכאורה, עדיף להיות בג'יפ גדול. ואכן, יש ניסויים ומחקרים בינלאומיים שמאששים את תחושת הבטן האגואיסטית שבהתנגשות בין רכב כביש-שטח גדול, לבין מכונית נוסעים קטנה, איכשהו נוסעי הג'יפ יוצאים טוב יותר. זה נובע מההבדל במסה, וגם מהבדל הגובה שגורם לרכב השטח לטפס מעל המכונית הקטנה יותר. ברכב שטח הנוסעים יושבים בקומה ראשונה, כאשר התאונה מתרחשת בלובי... אבל מתוך סך התאונות האפשריות שעלולות להתרחש על אדם בקריירת ההגה שלו, חס-וחלילה, רק חלק מסוים – ואפילו קטן, הוא עם מכוניות קטנות. התהפכות עצמית היא מקרה נפוץ המאפיין דווקא רכב שטח בעל מרכז כובד גבוה ( למה רכב גבוה מתהפך?) , ובו עודף המסה דווקא משחק לרעה והופך את התאונה לאנרגטית יותר. ובמקרה הגרוע ביותר של  התנגשות עם מסה גדולה – משאית, עמוד תמיכה, עץ (במדינות בהם יש עצים של ממש צמודים לדרך) גודל המכונית במילא זניח, ומה שיכול לעזור הוא תכנון מודרני של אזורי קריסה וכמה שיותר כריות אויר. בנושא הבטיחות האקטיבית היתרון ברור והוא הולך למכוניות הנוסעים  באופן חד משמעי לעומת כל רכב כביש-שטח.

בסופו של דבר, אם מנסים לסכם את גוף המחקרים, כנראה, שהכי בטוח להיות במכונית נוסעים בינונית. האם כדאי להעדיף באותו סכום מכונית נוסעים פשוטה חדשה או מכונית מנהלים משומשת בת שלוש או ארבע שנים? התשובה שוב, לא חד משמעית. בטיחות הרכב הפסיבית מתקדמת כל שנה. אם זה בתכנון ספיגת האנרגיה על ידי שלדת ומכלולי הרכב, עם זה עוד ועוד כריות אויר, אם זה תכנון פרטני של רכיבי תא הנוסעים השונים למזעור נזק. כל שנה נוסף ידע חדש. ההבדל בבטיחות הפסיבית והאקטיבית בין רכב של היום לרכב בן חמש הוא גדול, לרכב בן עשר הוא עצום.

נשארנו  עם המסקנה עתיקת היומין שכדאי להיות יפה, בריא וגם עשיר. עדיף להיות נהג מעולה במכונית גדולה וגם חדשה. האמת? מי שמבין סטטיסטיקה,  יסכים מיד שמה שמקרב אותו לתאונת הדרכים הבאה שלו, היא עצם הנוכחות על הכביש... עדיף לנסוע ברכבת.  

קריאה נוספת:

בקרת יציבות, איתנו לתמיד

למה רכב גבוה מתהפך?