באחה 500, חוק וסדר

בלאגן בבאחה 500. המרוץ שהתקיים לפני עשרה ימים, דווקא היה בסדר, אחלה, והפיבוריטים הקבועים הסתדרו על הפודיום בסדר מאד מתקבל על הדעת - רובי גורדון ראשון, בי.ג'י. בולדווין שני, לארי רוסלר/לארי נורמן שלישיים - כך נראה הפודיום ביום ראשון שעבר, וזה אחרי מרוץ קלאסי, שהוכרע עם דקות בודדות בין הטרופי-טראקס של שלושת הראשונים. אבל בניגוד למקובל, טקס הסיום לא היה הסוף - אלא רק ההתחלה, ובאחה 500 במהדורת 2009, ייזכר לדורות - ולא בגלל האקשן.

בנאומו באותו יום ראשון, השביעי ביוני, הפתיע סאל פיש, היו"ר המיתולוגי של SCORE וקיסר מרוצי המדבר זה עשרות שנים (בתמונה משמאל) והכריז שהתוצאות אינן סופיות. סדר הסיום, בכל הקטגוריות, יתפרסם רק ארבעה ימים לאחר מכן. הרקע - האשמות בין צוותים על חריגה מהמסלול, קיצורי דרך לא חוקיים, ונסיעה במהירות מופרזת בקטעי המרוץ העוברים בכביש הציבורי.

זו לא הפעם הראשונה כמובן - קיצורי דרך ורמאויות קטנות על גבול המותר הן חלק ממסורת מרוצי המדבר מיומן הראשון. אבל יש משהו חדש - טכנולוגית העקיבה הלווינית, IRC Track, המוכרת ממרוץ הדקאר, נכנסה לשימוש. הדילמה שעמדה בפני סאל פיש לא פשוטה - האם לשמור על שקט, ולתת למנצחים הפיזיים, לנצח? האם לתקן בקטנה, סלקטיבית, מול העבריינים החמורים? או האם ליישם את ספר החוקים, מהתחלה ועד הסוף, בלי רחמים, בלי קשרים, בלי הנחות לחברים? מעטים ציפו ברצינות לסערה הצפויה. זה לא מתאים לאופי האמריקאי.

אבל ביום חמישי, סאל פיש הטיל פצצת אטום. כל החוקים נאכפו, על כל חריגה מהמסלול, חריגה במהירות, סיוע לא במקום (יש הגדרות היכן מותר ואסור למקם פיטס) - הכל, ועל כולם, באוטומטיות של מחשב, כפי שמאפשרת מערכת בקרת המרוץ החדשנית. בקטגורית הטרופי-טראק הבכירה, לא פחות מ 16 עשר (מתוך 19 הצוותים שסיימו) קיבלו זמני עונשין! רובי גורדון חטף 90 דקות על תדלוק לא בטיחותי, ועוד 10 על מהירות מופרזת בכביש ציבורי, וירד מהמקום הראשון לשביעי. בי. ג'י. בולדווין נפל מהמקום השני לשמיני, רוסלר ונורמן דווקא נשארו במקום שלישי עם עונש של 60 דקות בלבד... ריק ג'ונסון, נהג אלמוני (עבורנו הישראלים לפחות), זכה מן ההפקר, ומאחר וקיבל רק 10 דקות עונשין, מצא עצמו מנצח באחה 500 בפעם הראשונה. ניצחון מתוק-מריר, לא ממש שמח, לדבריו.

גל ההדף של ישום התקנות הגורף שסחף 85% מהקטגוריה הבכירה, פגע בכל שאר הקטגוריות. בולט במיוחד הסיפור של רוכבי הונדה 1X - פחות או יותר אלו שתמיד, אבל תמיד, מנצחים. קיצור הדרך על חוף האוקיינוס של ג'וני קמפבל, רוכב 1X בבאחה 1000 של שנת 2004 שהונצח בסרט התעודה "Dust to Glory" בצורה חיובית ביותר, מואר עכשיו באור חדש. קנדל נורמן שסיים את המרוץ כרגיל ראשון מצא את עצמו ואת צוות   1X במקום שמיני בלתי נתפס!

כמעט בכל שאר הקטגוריות מישמש מוחלט - נראה שכולם כולל כולם רימו, כולם קיבלו זמני עונשין ומרוץ פשוט וטהור הפך לסלט שמזכיר את אירועי הFIA וסמטוחת החוקים שלהם. בין הבודדים שלא קיבלו זמן עונשין כלשהו, הארלי לטנר מנצח קלאס 1 (משמאל). להגיד על הבודדים כמוהו שלא עברו על אף תקנה שהם צדיקים? במקום שבו תשעה מתוך עשרה הם עבריינים, כנראה שהחוקים לא בסדר. מזכיר את החיים במדינת ישראל, לא?

התגובות של המתחרים מעורבות.  הם לא מרגישים כרמאים כאמור - אלא פשוט ככאלו שהחוקים השתנו להם בדיעבד, הקרקע נשמטה מתחת לרגליים, ומהיום צריכים להסתגל. חלקם, כמו רוסלר ונורמן, (שלא נפגעו קשה) פרסמו הצהרות מפויסות, ואף את מפת הסטייה שלהם (משמאל) כדוגמא לכך שלא מדובר באמת על רמאות - הקו השונה בכמה מאות מטרים שבחרו הוא לא מה שמשנה, לטענתם וטענת רבים אחרים. רובי גורדון לעומת זאת, המפסיד הגדול, יצא בהודעה נזעמת על כך שלא פחות מ90 דקות עונשין הושתו עליו שלא בצדק על תדלוק לא בטיחותי בקרבת (או על) כביש ציבורי.

בקיצור, הבלאגן חוגג, ומרוצי המדבר האמריקאים שהיו עד היום סמל לפשטות ותמימות שאבדה כמעט מכל סוג אחר של ספורט מוטורי - משתנים גם הם. מה שהתחיל לפני 42 שנה כהתערבות בין כמה חברים, מי ינהג בזמן הקצר ביותר את המרחק מאנסנדה ללה-פאז - מהחרמון לאילת, אם תרצו - הופך גם הוא לסבך של תקנות וטכנולוגיה.

ואחרי באחה 500 מבורדק כזה,  מצב הספורט המוטורי בארץ מתחיל להראות קצת פחות גרוע.  אנחנו בסך הכל בסדר. הדילמות שניצבות בפני נועם היימן, מיקי יוחאי או אריה פאהן - לא ייחודיות להם, והנטייה למצוא את הפרצות בחוק, ולהתעלם לגמרי מחוק שלא זוכה לאכיפה, אינה ייחודית לישראלים, אלא לזכר האנושי בכל מקום שבו הוא מתחרה בזכר אחר. בהצלחה בבאחה חוצה ישראל עוד ארבעה ימים - ואנחנו מציעים לכל המתחרים - אל תשכחו לקרוא את האותיות הקטנות של ספר התקנות...