|
אם הכיף שלכם הוא להיכנס עם הרכב להחלקות, בלי לפחד משקיעות, אז הזמן הכי טוב לזה הוא כשיורד גשם במשך מספר שעות לאחר הרבה ימים יבשים. הבוץ רדוד, חלק מאוד, ומאפשר החלקות נעימות בלי חשש תקיעה. יום-יומיים אחרי הגשם, האדמה כבר תהיה קשה ומהודקת, ולא שווה למשחקי החלקות, אז צריך להיות ספונטניים. אם אתם גם רוצים להיתקע ולחלץ, אז תצטרכו לחכות למספר ימי גשם רצופים, וזה לא כל-כך חשוב אם ברגע היציאה לשטח יורד גשם או לא. המקומות הבעייתיים יחכו לכם.
נתחיל מאיפה לא: במדבר. שם תמצאו בוץ רק בימים נדירים של שטפונות. איזורים הרריים פחות מוצלחים למציאת בוץ שכן הגשם מתנקז בקלות יחסית , ולא מצטבר. בנוסף, הקרקע היא בדרך כלל עם תשתית של סלעים ולכן יותר יציבה. לעומת זאת עמקי הנחלים הופכים למסלולי בוץ מתמשכים, והכוונה למסלולי טיול קלאסיים כמו נחל דישון, תבור, ארבל, ויששכר. אזורי העמקים (יזרעאל, בית נטופה) מעולים למציאת בוץ, ועשויים לספק לכם ימים (ובמקרים קשים גם שבועות) ארוכים של נסיונות חילוץ. איזור השפלה, מהשרון ועד אשקלון, ניחן גם הוא באיזורים בוציים מצוינים. בשיא החורף כל אזור שטוח ונמוך - לרוב אזורים חקלאיים - יספק בוץ מצויין. באדמה של רמת הגולן, תוכלו לשקוע בקלות, במיוחד אם תגיעו בכוונה או בטעות לשבילי טנקים עם קוליסי ענק, אבל מהם בתנאי חורף טובים, הסיכויים שלכם לצאת קטנים. בהחלט יתכן שתגיעו למצב שתצטרכו עזרה של רכב זחלילי. הירקון הוא דוגמא מצוינת לאיזור בוצי טוב, אבל הקרבה לנחל המזוהם, והסיכויים לטבול רגליים בזוהמה הזו, מרחיקה משם את היותר שקולים שבג'יפאים. בעיות אופייניות בנהיגת בוץ איבוד שליטה על הרכב הרכב מחליק מצד לצד, במקרה הגרוע באמת עלול להיכנס בעץ, או תעלה, ולגרום לעצמו לנזק רציני. במקרה הפחות גרוע הוא יחליק הצידה למקום שבו השקיעה מובטחת, כמו שדה עם אדמה תחוחה, שהגשם הפך אותה לבוץ טובעני מאוד. למעשה רוב השקיעות הן כאלה. השקיעה לא מתרחשת על השביל שהאדמה בו יחסית הדוקה מגלגלי הרכבים שעברו עליה כל השנה, אלא בצד השביל, היכן שהבוץ הוא באמת עמוק.
הגלגלים שוקעים ברמה כזו או אחרת לתוך המשטח הבוצי שמתקשה להחזיק את משקל הרכב. נוצר לפניהם קיר בוץ שבשביל להתקדם הם צריכים לטפס עליו, או לדחוף אותו קדימה. זה מהווה התנגדות משמעותית מאוד להתקדמות הרכב, וכשמוסיפים לזה את האחיזה המועטה של הצמיג בקרקע הבוצית, מקבלים תקיעה. סחרור הגלגלים חופר עוד יותר עמוק את הגלגלים לתוך הקרקע, והבעיה מחמירה. בסופו של התהליך, ובתנאי שהבוץ מספיק עמוק, והנהג מספיק עקשן, מגיעים למצב שאחד או יותר מחלקי גחון הרכב, או הסרנים, יושב חזק על האדמה, והגלגלים יושבים על אוויר. מכאן כבר אין לאן להתקדם. לפעמים, התהליך מהיר בהרבה, מכיוון שמי שנסע בדרך לפניכם כבר עבר את התהליך, וחפר קוליסים עמוקים. אם היו לו גלגלים גדולים משלכם, אז אין לכם שום סיכוי. בשנייה שתגיעו אל הקוליסים העמוקים, אתם תשבו על גחון. סוף הדרך. הפסקת קפה.
זה חורג קצת מכותרת הכתבה – "נהיגה בבוץ" כי זה יכול להתרחש גם בגשר אירי עם תשתית בטון. אבל זה בהחלט קשור כי בתנאים שמאפשרים לנו נהיגת בוץ, קריא תקופה ארוכה של גשם, גם יש בדרך כלל את התנאים להיתקלות במעבר מים עמוק. הנזקים מתחילים בהרטבת הריפודים והכיסאות ברכב, ממשיכה בחדירת מים למכלולים שאמורים להיות בהם שמנים וגריז, ממשיכה עוד בהרטבת וקיצור מערכות חשמליות ואלקטרוניות, ונגמרת בשאיבת מים דרך מערכת יניקת האוויר אל תוך המנוע, מה שעלול לגרום לנזק סופני למנוע. זהו סוג המוות המכונה בפתולוגיה נעילה הידרוסטטית.
שלא בזמן החורף, המכשולים שעוצרים את התקדמות הרכב מאופיינים בצורך להתגבר על עלייה, ובחורף העסק קשה הרבה יותר. לצמיגים אין אחיזה, והזוויות שאותן הרכב יכול לטפס יורדות מאוד. כשלון בעלייה עלול להוביל להחלקת הרכב, עד הגעה לשיפוע צד ואובדן שליטה על הרכב. זהירות בירידה!!! אם בעלייה עוד קיבלתם רמז שהדרך בוצית וקשה למעבר, בירידה עלול להיות מצב שכשתגלו שלצמיגי הרכב אין מספיק אחיזה, כבר לא תוכלו לעשות כלום בעניין. הרכב ימשיך להחליק למטה במהירות, עלול גם להיכנס לשיפוע צד תוך כדי החלקה וסחרור, והעסק עלול להסתיים באסון. מכל הבעיות שהזכרתי עד כאן, זו הבעיה הגדולה והמסוכנת מכולן. אם לא בטוחים, עדיף שלא לנסות לרדת, או לרדת בצורה מאובטחת, בעזרת כננת, שלכם, או של חבר לטיול, עם עוגן חזק שמקובע לשטח. לפעמים אין כאן צ'אנס נוסף לתיקון. כללי אצבע לנהיגת בוץ
זו הטעות הנפוצה ביותר של נהגי בוץ מתחילים: ראיתם על השביל קוליסים מוצפים, ובצד יש אדמהשנראית על פניו יבשה יחסית? (אנחנו בטח לא מדברים על שדה חקלאי, כי שם אתם לא נוסעים בשום פנים ואופן, ובלי קשר לתירוץ, מסיבה של השחתת רכוש לא לכם, בלי שום קשר לעבירות) סעו על השביל, בתוך הקוליסים! הם יחסית הדוקים מנסיעה של כלי רכב, והם יספקו אחיזה טובה לעין ערוך מאשר בצד השביל, עם הקרקע הבתולית שבו. במידה ואתם בטוחים לגמרי שהקוליסים מספיק עמוקים, כך שכניסה אליהם תושיב את הגחון על האדמה, אז אין לכם ברירה אלא לנסוע בצד הקוליסים. הבעיה היא שלקוליסים יש נטייה חזקה למשוך את הרכב המחליק אליהם, ואז זה יוצא שבכל מקרה אתם בקוליסים, רק הפעם בלי שתכננתם, ועם תנופה מופחתת. עצירה צריך לעצור את הרכב? תעשו את זה כשהרכב בירידה, שתעזור לכם להתחיל את הנסיעה. אם אין ברירה, אז אפשר גם בעלייה, שתאפשר לכם להתחיל נסיעה ברוורס, אבל אל תעצרו בשקע שבין עלייה לירידה. שם אתם נאלצים להתחיל נסיעה במקום שבו התנגדות הדרך לגלגול הרכב היא הגדולה ביותר, ושם גם יש את הסיכוי הטוב ביותר לבוץ עמוק, עקב זרימת המים. בכל מקרה, עדיף להמשיך ולנסוע עד למקום שבו תשתית הקרקע יציבה יותר. מצב תיבת ההעברה (טרנספר) נסיעת בוץ היא נסיעה מהירה יחסית. בחלק מהדרך, האחיזה שיש לגלגלים בבוץ היא נמוכה מהכוח שצריך כדי להסיע את הרכב קדימה, והדרך היחידה להתגבר על כך היא תנופה. מאידך, נסיעה מהירה מדי עלולה לגרום לרכב להחליק החוצה מהשביל, מה שעלול לגרום לו לנזק, שיוחמר ככל שהנסיעה הייתה מהירה יותר, או לשקיעה בבוץ הרך. לרוב נרצה להיות במצב HIGH 4X4 בטרנספר, ואם יש דיפרנציאל מרכזי, אז לנעול אותו. בחירת הילוכים מהסיבות שפורטו קודם, כדאי לשייט בהילוך שני, 40-50 קמ"ש, בהתאם לביטחון הנהג ביציבות הרכב, ובהתאם לכוח המנוע ועומק הבוץ. כדאי לשמור רזרבות של כוח מנוע, שיאפשרו מעבר של קטעי בוץ עמוקים יותר (שמתנגדים בצורה חזקה יותר לסיבוב הגלגלים ולתנועת הרכב) ומאידך לא להיות בהילוך שבו הרכב חזק מדי, כי אז הגלגלים עלולים להסתחרר בקלות רבה מדי, ולגרום לאובדן היציבות של הרכב, ולחפירת הגלגלים בתוך הקרקע. הילוך שני מתאים ברוב המכוניות. נהגי מכוניות בעלות מנועים חזקים יחסית יעדיפו אולי לנסוע בהילוך שלישי וסל"ד נמוך, ונהגי מכוניות עם מנועים חלשים במיוחד, יעדיפו בקטעי הבוץ העמוק לנסוע בהילוך ראשון, כדי לא להגיע למצב שצריך להוריד הילוך במהלך קטע בוצי עמוק, מה שיוביל בוודאות לשקיעה. בשבילים בוציים, שיש אפשרות שיהיו בהם אבנים גדולות, בקוליסים, ובמרכז השביל, כמו למשל השבילים ברמת הגולן, יש לנסוע בזהירות, ובמהירות נמוכה יותר. עדיף לשקוע ולהיתקע מאשר לספוג נזק מסיבי מפגיעה בסלע מזדמן. שימוש בנעילות הדיפרנציאל אם יש לכם דיפרנציאלים אוטומטיים, אז הם יעשו בעצמם את מה שצריך, ואין לכם שליטה על זה. אם הרכב שלכם מצויד בדיפרנציאלים נשלטים ידנית, אז לנעול מאחור, מקדימה להשאיר פתוח, אלא אם הגעתם לקטע ישר ובוצי, שאתם חוששים שלא תעברו, ואז רצוי לנעול גם את הדיפרנציאל הקדמי. לא רצוי שהוא יישאר נעול גם בסיבובים כי הוא עלול להקשות על הרכב להסתובב.
כאן הדעות חלוקות, וגם יש משמעות לעומק הבוץ.
... הניסיון האישי שלי מלמד, שעדיף תמיד לחץ אוויר נמוך. השטח פחות נלחם בתנועת הרכב קדימה, הרכב לא שוקע, וגם היציבות של הרכב נשארת ברמה נשלטת, ולא מובילה לאיבוד שליטה, כתלות בכישורי הנהג ובתוואי השטח. בנוסף, בניגוד לתיאוריה ולספרות המקצועית, גם בבוץ מאוד רדוד, של ס"מ או שניים, יכולת המשיכה של הצמיג, כשהוא בלחץ אוויר נמוך, היא גבוהה יותר. במהלך צילום תמונות לכתבה הזו, הגעתי לעלייה (מצולמת באחת התמונות למעלה) באורך של כ15 מטר, תלולה מאוד, עם בוץ בעומק של כשני ס"מ. בלחץ אוויר גבוה, כשניסיתי לזחול את העלייה בראשון קצר סל"ד נמוך, לחץ אוויר של PSI25 , בערך באמצע העלייה, הרכב נעצר והתחיל להחליק אחורה. הורדתי לחץ אוויר לPSI11, והרכב עלה ללא שום היסוס עד קצה העלייה. חזרתי על הניסוי מספר פעמים בלחץ אוויר גבוה, ובלחץ אוויר נמוך, והתוצאות נשארו זהות. במקרים אחרים נכנסתי עם לחץ אוויר גבוה לתוואי שטח בוצי, שקעתי. הורדתי אוויר, והמשכתי בדרכי בלי בעיות נוספות. לכן, ההמלצה שלי היא: להוריד אוויר. אני נוסע בהיילקס, רכב של שני טון כשהוא מצויד, צמיגים בגודל של 31X10.5X15 עם לחץ אוויר של 9-11 PSI . משקל גבוה יותר או צמיגים קטנים יותר יאלצו לחץ אוויר גבוה קצת יותר, בהתאמה. יש יוצא דופן בעניין הזה במקרה של בוץ, בשבילים מרובי אבנים. לחץ האוויר במקרה כזה צריך להיות פשרה בין הרצון לאחיזה טובה יותר וציפה טובה יותר על השטח, ובין החשש מפגיעה במהירות גבוהה באבנים בלתי נראות ועקב כך, גרימת נזק לצמיג ולחישוק.
מובן מאליו שאין לנסוע קרוב מדי, כך שתיווצר התנגשות במקרה של עצירה פתאומית. מה שלא מובן מאליו, ועל זה רבים וטובים נופלים, זה שצריך להישאר בתא שטח שונה ביחס לרכב שלפניך. אם הוא נכנס לבוץ טובעני, חכה עד שהוא יצא ורק אז אתה תיכנס, על מנת שלא שניכם תשקעו ביחד, ללא רכב מחלץ. אתם לא רוצים להיראות כמו הטמבלים בתמונה משמאל (התמונה לא מבוימת!):
נהיגה במים עמוקים
נסו להבין את מקור המכשול שלפניכם. תרימו עיניים, תסתכלו סביב. זה יעזור לכם להחליט על הגישה שאיתה תגיעו אל הביצה, או שאולי בכלל תחליטו לעקוף אותה ולא להתמודד. אם אתם בשטח עם תשתית סלעית, יש סיכוי שתהיה אחיזה מתחת לבוץ שתעזור לכם להתקדם. אבל באזור חקלאי בשפלה בשיא החורף, יכול להיות שתחתית הבוץ נמצאת בניו-זילנד! המשך הדרך בירידה או בעלייה? במקרה של בעיה הגרביטציה תוכל לעזור לכם להיחלץ מתקיעה. אתם שוקלים לסוע במשהו כמו התמונה משמאל: המקום הכי נמוך באיזור, והאדמה נראית חלקה-חלקה? מדובר בסחף של גרגירי אדמה קטנטנים שהגיעו עם זרימת המים, ושקעו כולם במקום אחד. יש אפס אחיזה בין הגרגירים השונים, הם לא מהודקים, ומקום כזה הוא מלכודת בוץ רצינית מאוד. אם אתם לא בעניין של תקיעה ארוכה, תתרחקו. חלק שתיים - תקיעות וחילוצים אם לא היה ברור עד עכשיו, כל מי שנוסע לטייל בבוץ נתקע, ומחלץ. זה חלק מהסיפור, ויש שיגידו שזה כל הסיפור. המשך המדריך הוא מבוא לטכניקות חילוץ משטח בוצי.
בתקיעות קלות שבהן הרכב לא התיישב אבל פשוט אין מספיק אחיזה כדי לצבור תנופה, נסו לנסוע אחורה-קדימה, מה שנקרא "אפקט הנדנדה". נדרשת מיומנות וזריזות במעבר הלוך חזור מהילוך קדמי לאחורי. לפעמים זה מצליח, וחוסך את היציאה מהרכב. לרוב לא... חשוב להתייאש בזמן הנכון ולא מאוחר מדי, כי הרכב חופר לו קוליסים בזמן הזה, וזה יקשה על החילוץ שיבוא בהמשך. חילוץ עם רצועות גרירה
מה לגבי משיכה במכות, עם תנופה? כן, נכון שיש שיטות, שאפילו נכתבו בספרות המקצועית, שמדברות על לקיחת תנופה קטנה ומשיכה במכה. הרבה מאיתנו נוהגים כך, אבל אני ממליץ בחום לא לעשות את זה. הסיבה העיקרית היא חוסר הוודאות. עוצמת הכוח שיקבלו כל הרכיבים שמשתתפים במשיכה כזו, תלויה בהמון פרמטרים לא הולך? אין מספיק רצועות כדי להרחיק את הרכב המחלץ לאזור עם אחיזה? אין כננת? יש להרים את הרכב המחולץ עם הייליפט, להוציא אותו מהקוליסים.
מרימים את גלגל הרכב בעזרת ההייליפט, מניחים מתחתיו חפצים שיהוו תשתית יציבה יותר לגלגלי הרכב, כמו אבנים, ענפים, שמיכות, מורידים אוויר אם עוד לא עשיתם את זה, חוזרים על כך בכל הגלגלים, ונוסעים, עם תקווה לטוב. אפשר גם להרים בדירוג את חלקו הקדמי האחורי והקדמי של הרכב גבוה, ולהפיל אותו הצידה, אל מחוץ לקוליסים. חילוץ עם הייליפט הוא מוצא אחרון למי שתקוע לבד ובלי כננת, לא הכי פרקטי עד כדי כך שלא הצלחנו למצוא תמונות בארכיון ג'יפולוג. אז גנבנו תמונה מאמריקה, שיהיה.
מוצאים בסביבה עוגן חזק, כמו עץ, פסי רכבת, עמודי חשמל גדולים וכו' , מחברים את הכננת, ומושכים. אם אין עוגן קיים בשטח, תאלצו לייצר בעצמכם את העוגן. זה יכול להיות בזנ"טים שאתם תוקעים עמוק באדמה, או רכב שנמצא במקום שבו הוא מעוגן היטב. רכב שנמצא כמוכם בבוץ, ומנסה לחלץ אתכם, זה די ברכה לבטלה, כי רוב הסיכויים הם שהוא יחליק אליכם במקום שאתם תימשכו אליו, ולכן חשוב לשמור על הימצאות בתאי שטח שונים. השטות הגדולה (והנפוצה) ביותר זה לראות רכב מחולץ ומחלץ שקועים אחד ליד השני באותו תא שטח. אני מחזיק ברכב שלי כבלי פלדה באורכים של 50,35,15 מטר. עוד שלוש רצועות גרירה, שלושה בזנ"טים גדולים ופטיש חמישה ק"ג. לכננת יש נקודת חיבור לרכב קדימה ואחורה, וכל הציוד הזה נותן לי ביחד רדיוס של כ140 מטר לכל כיוון מהרכב שבו אני יכול למצוא עוגן בשטח. עד היום, עוד לא הייתי צריך להשתמש בבזנ"טים ובפטיש כדי ליצור לעצמי עוגן בשטח, כי תמיד היה עוגן כלשהו ברדיוס המדובר. החזרת הרכב לכשירות - לבוץ יש מחיר
אם טבלתם את הרכב במים שבעומק של חצי גובה גלגל ומעלה, למשך של יותר משניות ספורות, רצוי מאוד לבדוק את מצב השמנים בכל מכלולי הרכב לאחר הטיול. התמונה משמאל היא של ג'יפ שעומד מספיק זמן במים מספיק עמוקים בשביל סט של צילומי סטודיו. מהסרן הזה יצא שלשול... לא צריך לנקז לגמרי את השמן, אלא לפתוח את פקק הניקוז ולתת לכמה טיפות לטפטף. אם השמן נראה בצבע חלבי, מוקה-מיונז, וכמובן אם יוצאים מים במקום שמן, יש לנקז את כל השמן ולהחליף. יש מכלולים שפחות אופייני להם לספוג מים ויש כאלה שיותר. הסרנים הקדמיים ברוב הג'יפים בעייתים לעומת האחוריים האטומים יחסית היטב.
שטיפת רכב יש לשטוף את הרכב היטב לאחר השהייה בבוץ. הבוץ גורם לחלודות במרכב ובשילדה, וכשגושי בוץ שלו מתקשים והופכים לאבנים, אז הם גם יכולים לגרום להיתקעויות של חלקים נעים, כמו מנופי בלם יד ליד תופי הבלם, או מכלולי היגוי. אם הרכב רועד לאחר נסיעה בבוץ, לא להיבהל! הבוץ נתפס לחישוקי הגלגלים ומפר את האיזון שלהם. יש לשטוף את הצמיגים והחישוקים משני הצדדים בעזרת צינור גינה, ולהעזר בכל כלי שנדרש כדי לפרק ולהסיר את גושי הבוץ הקשים. לעיתים לא יהיה מנוס ותאלצו לפרק את הגלגלים מהרכב כדי להצליח להסיר את כל הבוץ מהצד הפנימי של החישוקים. שטיפת רצועות וכבלים יש לשטוף את הרצועות והכבלים במים. את הרצועות יש לייבש במקום מוצל, לא בשמש ההרסנית. הטיפול בכבלים פחות קריטי, והם עמידים בהרבה, גם תחת הזנחה, לאורך שנים, אבל כדאי בכל מקרה לנצל יום שמש אחרי הטיול לפריסה ושטיפה של כל ציוד החילוץ. הכנה מקדימה של הרכב צמיגים רצוי להצטייד בצמיגי בוץ. עם קוביות גדולות ועם מרווח גדול בין הקוביות, שיאפשר לבוץ להיזרק החוצה כשהגלגל יסתחרר, ולשיניים נקיות לנעוץ שוב בקרקע ולאחוז, עד כמה שאפשר (חנן ידוע באיפוק שלו. "רצוי להצטייד בצמיגי בוץ" זה הדרך של חנן להגיד שצריך להיות אהבל רציני בשביל להכנס לבוץ משמעותי עם צמיגי כביש. תסתכלו בכל התמונות בכתבה הזאת - יש אחד בלי צמיגי שטח? - העורך)
על מנת למנוע את הנזק המוזכר למעלה, שבו מים נשאבים אל המנוע דרך מערכת יניקת האוויר, וגורמים לנעילה הידרוסטטית של המנוע, ולפעמים לנזק סופני של המנוע, יש להצטייד בשנורקל, שידאג לשאיבת אוויר ממקום גבוה. נשמים. כדי לנסות למנוע כניסת מים למכלולים השונים ברכב שבהם יש שמנים, כדאי להאריך את נשמי המכלולים ולהגביה את הפתח שלהם כך שיהיה בנקודה שאליה המים לא יגיעו. יש כאלה שמחברים את כל הנשמים לצינור אחד, ואותו מחברים לצינור השנורקל. גם עם נשמים מוגבהים כאלה, אתם לא פטורים מבדיקה של המכלולים לחדירת מים, לאחר טבילה ממושכת.
חובה שיהיו ברכב ארבע אוזני גרירה ייעודיות, מסיביות ומחוברות ישירות לקורות האורך של שילדת הרכב. האוזניים המעפנות מפח שקיבלתם עם הרכב מיועדות לעיגון הרכב לספינה או לגרר, ולא לחילוצים קשים. בחלק מהרכבים יש גם אוזניים מקוריות חזקות מברזל , ואותן אין צורך להחליף. מיגון מערכת ההצתה במנוע בנזין יש כאן כתבה קצרצרה על הפיכת CJ לצוללת. העקרונות נכונים גם לרכבי בנזין אחרים. אתיקה בסיסית כבר הוזכר כאן שלא יורדים מהשביל ועולים על שדה חקלאי. זה נכון לנסיעה עצמה, וזה נכון גם לחילוץ. את החקלאי שאתם עולים לו על השטח, זה לא מעניין אם זה לצורכי טיול או חילוץ. זה הפאן שלכם, וזו הפרנסה שלו, אז לא עולים על שדה חקלאי, נקודה. אם אתם צריכים להריץ שליח שיקנה 1000 מטר כבלים, וזה מה שיעזור לכם לחלץ את הרכב בלי לפגוע בשדה הסמוך? תעשו את זה. המחיר שתשלמו לא מעניין, וכנ"ל גם לא הזמן שלכם.
|
חילוץ בעזרת ג'ק הייליפט
תפריט ראשי
ניווט לפי מותגי 4X4
פורום 4X4 הודעות אחרונות
הודעת מערכת