ג'יפאים מלידה

הולדת הילד הראשון, נקודת ציון בכל זוגיות, מסמנת עבור המטיילים בג'יפ הפסקה של שגרת הטיולים. אל דאגה – שנה חולפת וחוזרים לטייל, אבל האופי קצת שונה. בשלב שבו העולל עובר לשבת בכסא בטיחות עם הפנים לכיוון הנסיעה, בערך בגיל שנה, הוא גם כשיר לנסיעה בשטח, שבסך הכול מאופיינת בטלטלות רבות יותר בתלות בשטח ובמהירות. עצם הטיול בג'יפ, למרחבים לא מוכרים, לא עמוסי אדם, הרחק מהכבישים ומגרשי החנייה, היא אחת הסיבות הטובות להחזיק ג'יפ – בעיקר כשהמשפחה כבר גדולה.

תכנון טיול עם ילדים

טיול עם ילדים קטנים יכול להיות ספונטאני למדי כשמדובר על טיול של כמה שעות ליד הבית. מעבר לזאת נדרש תכנון קצת יותר מעמיק. התכנון מתחיל בבחירת השותפים לטיול. כמו שאנחנו דואגים לעצמנו לפרטנרים מתאימים בטיול, חברים שיש לנו על מה לדבר איתם (ג'יפים, כמובן...), יש לדאוג לילד לחברה מתאימה, באותה שכבת גיל פחות או יותר. אחרי כמה דקות של ביישנות, ילדים ממשפחות שונות מתחברים זה לזה ורוצים לנסוע כולם ביחד באותו רכב. מומלץ לאפשר להם ולקחת בחשבון מראש עירוב של המשפחות. זה בדרך כלל מסתדר יופי – אמהות ברכב אחד, אבות ברכב השני, והילדים מחולקים בספסלים האחוריים לפי קבוצות גיל, או חלוקה לבנים/בנות בגילאי הגן והכיתות הנמוכות.

כשבאים לבחור ולתכנן מסלול, כל הארץ יפה. אין מסלולים מיוחדים לילדים. אבל את אותם הדרכים העתיקות, הנחלים והוואדיות עושים אחרת. מרתון של 150 קילומטר ביום – לא. טיול מעלות ועבירות באמצע אוגוסט ללא צל – חלילה. מרחק סביר של נסיעה בשבילי הנגב הוא 40-60 קילומטר ביום. מבחינת זמן נסיעה – יום טיול לא יכלול יותר מ6-7 שעות נסיעת שטח נטו, והשאיפה היא למסלול שיחבר בקו הקצר ביותר נקודות "אטרקציה".  

דווקא נסיעות הכביש הארוכות לצפון ולדרום דורשות מחשבה. הן בלתי נמנעות, ואותן לא נרצה לקטע יותר מדי כי את הזמן היקר אנחנו רוצים לבלות בשטח.  כדאי לנסות להעביר אותן בזמני השינה הצפויים של  הילדים הקטנים ולהחזיק מלאי פתרונות תעסוקה לזמן העירות: בובות אצבע, חיות פלסטיק, חטיפים, וג'יפים קטנים כמו הג'יפ הגדול של אבא.  

במהלך הנסיעה

ילדים קטנים מוצאים את הנסיעה עצמה מתישה ולא מעניינת. צריך למצוא עיסוקים לזמן הנסיעה עצמה. אנחנו המבוגרים מוצאים את העיסוק בחוץ – בנוף– ובפנים – בשיחה. גם הילדים. בחוץ – משכו את תשומת ליבם לעדר פרות, לסוס, לעצי פרי. ובפנים – שישבו עם מישהו בגיל שלהם. ילדים גדולים יותר אפשר להתחיל לשלב בשלבים בחוויות הנהיגה – בהחלפת הילוכים למשל. אם בג'יפ רק ילד אחד השאיפה שישב  מלפנים. ככה אפשר לנהל איתו שיחה, להראות לו דברים בחוץ, לתת לו בקבוק מים או מוצץ  בלי לעצור. ילדים בכל גיל נהנים הרבה יותר מהנסיעה במושב הקדמי ליד אבא (כמובן, ברכב בלי כרית אוויר, או עם כרית אויר מנוטרלת!). הם נהנים לרוב מאד מנסיעה בג'יפים פתוחים עם חלון למטה.

זכרו - כשילד רוצה לצאת מהאוטו, יש לו סיבה טובה. מצד שני, גם אם הוא לא מבקש, ויש ילדים כאלו, ג'יפאים מלידה – יש להקפיד על עצירות. ככלל אצבע, לא כדאי לנהוג יותר משעה-שעה וחצי ברציפות בין עצירה לעצירה. יוצא מן הכלל הוא כשהילדים נרדמים, ואז בהחלט כדאי למשוך כמה שיותר.

עצירות ואטרקציות

מאפיין מספר אחד של טיול עם ילדים - עצירות – והרבה.  הן העיקר עבור הילדים וגם עבורנו למען האמת. אנחנו יושבים בצל ושותים קפה, הם יכולים למצוא עניין בסביבה הקרובה – אבנים, סלעים, בעלי חיים קטנים, נחל זורם, חול צבעוני, טיפוס על אלה אטלנטית בת מאות שנים. מעבר לעצירות מנוחה וארוחות קלות,  כדאי לבנות כל יום טיול סביב אטרקציה אחת לפחות. אטרקציות שטח הן, למשל,  גלי  החורבות של הערים והחאנים הנבטיים לאורך דרך הבשמים, היכולות לספק שעה עד חצי יום של שיטוט, משחק ודרור לדמיון. מחילות מסתור ומערות טבעיות הפזורות ברחבי הארץ נהדרות,  עם הקטנים אפשר לחפש דובים ולגדולים רק תנו פנס ביד.  באר אמיתית באמצע המדבר שאפשר לשאוב ממנה מים עם חבל קשור לבקבוק מנוקב. האתרים הארכיאולוגים הגדולים והחשובים כבר מוסדו זה מכבר, הביקור בהם בתשלום ובדוחק המוני. אבל על כל אתר ממוסד, מחכים עשרה, לא פחות יפים, במצבם הטבעי – ונגישים למשפחה רק בג'יפ.

אוכל – "במדבר הכול מותר"

לא כל ילד מתלהב מפויקה ומבשר על האש, בוודאי לא מבירה או וויסקי.  צריך לדאוג לנקניקיות, שניצלים, צ'יפס, פיתות עם חומוס, שתייה קלה, חטיפים, וממתקים. בקיצור – מה שהילדים הפרטיים אוהבים. אמהות שימו לב - ממתקים וחטיפים חסרי ערך תזונתי, הם חובה! כל מה שאסור בבית - מותר במדבר - זה עושה את המדבר למקום של כיף – מסתדר מצוין עם הרצון שלנו לצאת. ובגלל שהאווירה בטיול כל כך שונה, מה שמותר במדבר לא הורס את החינוך בבית. תשאלו כל פסיכולוג ילדים.

לילדים גדולים יותר רצוי להצטייד במאכלי-מדורה: פיתות על סאג', שעם ממרח שוקולד הופכות לקרפ-מדברי, בננות עם שוקולד על האש, מרשמלו,  ופופקורן בסיר אלומיניום ישן על המדורה.

איך מעבירים את הלילה?

מסתבר שחניון הלילה הוא כיף גדול עבור הילדים. רובם אוהבים מאד לישון באוהל, והמשיכה לאש ומדורות מוטבעת גנטית בכולנו.  בטיול עם זאטוטים, חשוב  להגיע לחניית הלילה מוקדם, מאד רצוי באור יום. קודם כל לדאוג לילדים לצרכים ולתעסוקה מידית – סטיקלייט ירוק זרחני הוא להיט שלא נס לחו.   ואז בעדיפות ראשונה לפרוק את הג'יפ, להרים אוהלים, ולהכין את הציוד לארוחת הערב. עבור ילדים קטנים אפשר וכדאי לערוך ארוחת ערב מוקדמת, לתת להם מאכלים אהובים (אימא לא תאהב לשמוע, אבל בדרך כלל לא נשאר הרבה מקום בקיבה מרוב חטיפים וארוחות ביניים...), בקבוק חלב עמיד מחומם בפינג'אן (לפני הוספת הקפה עם ההל!) ולתת לעייפות הטבעית להפילם למשכב באוהל ולשחרר אותנו בדיוק בזמן ליהנות מבקבוק בירה, סטייק ותבשיל קדירה שטרחו עליו הרווקים.

מעבר לגיל 4-5 כדאי לעבור ללינה נפרדת. אוהל לגדולים, ואוהל לקטנים, שישחקו וירדימו את עצמם. אחד היתרונות של הטיול בג'יפ על כל צורת טיול אחרת – לא צריך לחסוך בציוד. עזבו את שקי השינה למילואים. רפדו את האוהל במזרונים, הביאו סדינים, כריות ושמיכות פוך. לא לשכוח את הדובון או השמיכה שהילד רגיל להירדם איתם.

בטיחות

הסכנה הנפוצה בטיולי שטח היא בזמן העצירות - כוויה מנוזלים רותחים, מגחלים או ממדורה.  בניגוד למטבח הביתי, האש בשטח היא על הרצפה ונגישה לחלוטין לכל הגילאים. בנוסף צריך להיזהר מקוצים, מיתדות, מטרשים חדים. שלא לדבר על בעלי חיים עוקצים. בקיצור, פציעות של ילדים בשטח הן כמעט בלתי נמנעות,  אבל למזלנו יכולת הריפוי הטבעי שלהם מהירה.  חובה להצטייד בערכת עזרה ראשונה, הכוללת מלאי של פלסטרים, חומרי חיטוי, תחבושות, משחות לטיפול בכוויות, נרות אקמול וכיו"ב. חומר דוחה יתושים  וקרם הגנה מהשמש,  הם פריטים ברורים מאליהם, כמו גם סכי שמש מאולתרים לחלונות הצדדיים לשעות הצהרים בהם הילדים נחים  בנסיעה.  

טיולים משפחתיים עם השנים

בגילאי הגן  מאזן השליטה הוא עדיין במידה רבה לטובת ההורים, והילדים הם נלווים לטיול.  בגילאים גדולים יותר יש כבר צורך להתחשב הרבה יותר ברצונות הילדים. בגיל ההתבגרות בדרך כלל הנוער כבר מתבייש בכל פעילות עם ההורים... ואז מתגלה גורם משיכה חדש לגמרי – בשטח, על הג'יפ, אפשר לנהוג תחת עיניו של אבא! בהרבה משפחות הג'יפ והטיולים עם מעגל קבוע של משפחות הופך לחלק משגרת החיים, ויש גם משפחות בהן שלושה דורות מטיילים ביחד.

רשימת ציוד לטיול עם ילדים

הייליפט? כננת? רצועות גרירה? עזבו שטויות. הנה חמישה פריטי ציוד שנכנסו לחיי הג'יפאים בשנים האחרונות, שעושים את טיולי המשפחה הרבה יותר נוחים:

• מחצלות ניילון בדואיות. ראינו אותן לראשונה אצל מדריכי טיולים מזוקנים שהביאו אותן מירדן בטיולי תחילת אוסלו. מחצלות קלועות שנראות נהדר על רקע מדברי,  בגדלי ענק – 5X5 מטרים ויותר, שמתקפלות ומתנקות בקלי קלות. את מחצלות הניילון אפשר לקנות היום בארץ בשווקים "אותנטיים", עלותן זניחה, כ120 שקלים למחצלת ענקית, ופשוט לא ברור מה עשינו לפניהן. שכבנו על החול?
• מזרונים.  עולם של אפשרויות. מזרונים מתנפחים היו להיט חולף  וכיום יש תנועה חזקה "חזרה לטבע" – או יותר נכון חזרה למזרוני ספוג הפשוטים ביותר, 30 שקל למזרון בעובי 5 ס"מ. הם השילוב הטוב ביותר בין נוחות לקומפקטיות באריזה. ריפוד האוהל במזרונים יאפשר גם לנסיכה הענוגה במשפחה להצטרף בכיף לטיול.
• מקרר לרכב. לא עוד צידניות דולפות, קרחומים, וקופסאות שימורים ליום הטיול השלישי. מקררי 12 וולט אמיתיים במבחר גדלים, צורות ומחירים הם להיט. ישנם ניידים וישנם המושתלים בתחתית תא המטען באופן קבוע, כמגירה נשלפת של הפתעות מתחת לציוד החילוץ המטונף. אפשר להחזיק את כל מוצרי החלב שהילדים רגילים אליהם בלי צורך לזרוק את מה שנפתח. הטרנד האחרון בקרב שועלי הנגב הנגב הוא לא מקרר אחד אלא שלושה. אחד לבשר, אחד לגלידות ואחד גדול לבירה.  
• רשת צל. בטיולים בצפון הארץ ומרכזה אין בעיה למצוא צל טבעי. במדבר, באזורים רבים, הצל נדיר. מכיוון שטיול עם ילדים מתבסס על עצירות מרובות, העצים לא תמיד נמצאים בסביבה. על כן רשת צל שחורה של 4X4 מטרים לפחות, בתוספת חבלים ואביזרי קשיחה, מתוחה בין שני ג'יפים, היא אביזר חובה בקיץ, וגם פותחת אפשרות להפסקת צהריים גבוה על שלוחה או מצוק מול הנוף והבריזה. 
• מגבונים לחים.  הוכתרו בסקר ג'יפאים כהמצאת המאה, לפני נעילת הדיפרנציאל האוטומטית וצמיגי השטח מרובי השכבות. כל כך שימושיים לניקוי של כל דבר – ידיים, פנים, החלפת חיתולים, בגדים, כלים וסכו"ם, כתמי גריז מהידיים. איך חיינו לפני שהמציאו אותם?

המאמר נכתב עבור TheDriver, מגזין הרכב החודשי של הארץ/דה-מרקר. תודה למשתתפי קבוצת המיקוד שעזרו בכתיבת המאמר, ג'יפאים שבעי קרבות עם ילדים סרבנים. ובעיקר ליוני5 על כלל הזהב "במדבר הכול מותר".