|
בשביל לספר את הסיפור שלי מהתחלה צריך ללכת אחורה בזמן, לשנת 1985, עת השתחררתי משירות בצה"ל והחזרתי את המדים הלבנים שקבלתי מחיל הים. למחרת השחרור מצאתי את עצמי על האוטובוס לאילת. בחור תל אביבי בן עשרים ואחת שיש לו חלום אחד - להיות מדריך צלילה. ואכן במשך שנתיים עבדתי באילת כמדריך צלילה וכסקיפר של ספינות טיולים וצוללים.
פרויקט טיסה נעימה בשנת 1987 החלטתי שהגיע הזמן לראות קצת עולם. את עשרת החודשים הבאים העברתי בפלורידה כשאני מתפרנס מעבודות צלילה והעברות של יאכטות פרטיות לכל רחבי הקריביים. יום אחד טיילתי בשמורת ה "אברגליידס" שבפלורידה ובפעם הראשונה ראיתי Air boat - "ספינת ביצות". המכונה המרעישה ורבת כוחות הסוס הדליקה אצלי את יצר העסקנות והחלטתי שאם הסירות המיוחדות הללו טובות לביצות פלורידה הן יצלחו גם למימי הכנרת . חזרתי ארצה ובמשך כשנה חרשתי כל ספריה מסחרית וכל ספר שבו יכולתי למצוא מידע על הסירות הללו (לא היה אז אינטרנט...) ובמקביל התחלתי לארגן את נושא הפעלת הספינה בארץ. חוזים, אישורים, יבוא, בנקים... ניירת, ניירת ועוד ניירת. בסוף 1988 חזרתי לפלורידה ולאחר כחודש בו בקרתי במספר מפעלים שמייצרים סירות כאלו, חתמתי חוזה לבניית הספינה במפעל Panther Air Boat בקוקו-ביץ', ליד קייפ קנברל.
באביב 89 הספינה הגיע לארץ לאחר חודשיים של הפלגה על אנייה ונחתה בנמל אשדוד, ומשם לכנרת. בתקופה שבה הפעלתי את הספינה בכנרת התגוררתי במושב יסוד המעלה יחד עם חברי הטוב ערן בורוכוב שבאותם ימים החל בהקמת "רפטינג נהר הירדן".
אהבה ממבט ראשון באחד מהערבים הלוהטים במושב ראיתי בפעם הראשונה באגי. התברר שבמושב מתגורר אדם מאד מיוחד בשם ג'ו שבונה את הבאגים הללו להנאתו. ג'ו ואני התיידדנו חיש קל ומצאתי עצמי נוהג בכלי הרכב המדהימים הללו לאורכו ולרוחבו של נהר הירדן והאושר היה רב. בינתיים פרויקט "טיסה נעימה טסה נמוך" (כך קראתי לספינת הביצות שלי) התברר כלא מוצלח במיוחד, והחלטתי למכור את הספינה, לחזור לתל אביב ולהמשיך במקצוע שכה אהבתי, הדרכת צלילה והשטת ספינות.בשנת 1991 חזרתי לאילת והפעלתי במשך 6 שנים את הצוללת הצהובה במצפה התת-ימי. שם גם פגשתי את אסתריקה אשתי. הימים והשנים חלפו ובשנת 2001 התחלתי לעבוד בתחנה למניעת זיהום ים של המשרד לאיכות הסביבה באילת, בה אני עובד עד היום. בתחנה עבד ועדיין עובד חברי הטוב אילן סקס שמתגורר בישוב המבודד מעלה שחרות. יום בהיר אחד כשעליתי להר לבקר אותו ראיתי שוב אצל חבר שלו באגי , הפעם האטרף כבר התחיל לבעבע והחלטתי שאני חייב שיהיה לי גם אחד כזה ופה בעצם מתחיל סיפור האהבה הנוכחי שלי. לקחתי את בני בכורי עומר ובמשך 3 ימים חרשתי את מושבי הארץ בחיפושים אחרי באגי מתאים. אני חושב שראינו איזה 30 כלים עד ששמעתי שיש משהו מיוחד במוסך של ירון פרג במושב לכיש. כלי שנבנה על ידי אייל ירושלמי שכב בתוך חממה נטושה, והיה מכוסה בעשבים שהסתירו אותו כמעט כליל אבל הוא מצא חן בעיני ולמרבית התדהמה המנוע הניע במכה ראשונה כשהוא פולט ליטרים של מי גשם מהאגזוז ישר לתוך הקבינה של טנדר הבופאלו שלי. הבאגי נראה יותר כמו ערמת ברזלים חלודה מאשר כרכב שאמור לזוז ואכן הוא לא זז. העמסתי אותו על עגלה בעזרת מלגזה ובפעם הראשונה מזה שנים הוא היה בתנועה ולא סתם תנועה, אלה דרומה לאילת.
מערכת היחסים מתהדקת במשך מספר חודשים שיפצתי את מכלולי הבאגי. ברקסים, הגה, מערכות חשמל. החלטתי עם חבר שלי לנסות את כוחנו במרוץ ראלי. התברר שהראלי הקרוב הוא מרתון מפארק אשכול לאילת, שיתוף פעולה היסטורי בין נועם היימן וגדי צוקר, למרחק כללי של כ 400 ק"מ. לא היססנו, נרשמנו, וב23 לספטמבר שנת 2002, בשעה 06:00 כמו שעון התייצבנו הנווט אריק שמר ואנוכי על קו הזינוק. רועדים מהתרגשות ופחד מהלא נודע, כשהמטרה שלנו היא להגיע לאילת בחתיכה אחת. מי שהיה עד למחזה לא יכול היה להסתיר את חיוכי הרחמים למראה שני הסהרוריים שהתייצבו על קו הזינוק עם גרוטאה מקרקשת, שמערכת הקירור שלה קיבלה חיזוק בצורת צינור מזגנים כסוף בקוטר 8 צול שהיה אמור לקרר את המנוע הגבולי...למרבה התדהמה שלנו עצמנו, התייצבנו לאחר 10 שעות בדיוק על קו הסיום בנחל רודד בכניסה לאילת ללא תקלה מלבד פנצ'ר אחד. הפתענו את עצמנו - הגענו מקום אחד לפני האחרון בקטגוריה שלנו וזאת למרות שעצרנו בדרך לאכול סנדוויצ'ים.
הלאה לדבר הבא היו אלה שני מרוצים שבהם נשברה לי הנאבה הקדמית, ודיבורים רציניים על כניסתו לתוקף של חוק הספורט המוטורי שגרמו לי להחליט להפסיק להתחרות עם הבאגי ולבנות רכב חדש ומקצועי שיעמוד בדרישות החוק. מכרתי (בדמעות) את הבאגי לרפי ודרור ששדרגו אותו לאין ערוך והתחלתי במסע הארוך של תכנון הבאגי החדש, איסוף מידע וחלקים. התכנית המקורית הייתה לבנות את הבאגי באילת אבל מסיבות כאלו ואחרות החלטתי לבסוף לחפש סדנא במרכז הארץ שתבנה את השלדה ואת המתלים. במשך חודשים ארוכים רקמתי תכניות והזיתי הזיות לגבי תצורת הרכב החדש ועל הדרך הנכונה לבנות אותו. לבסוף החלטתי לבנות כלי שיהיה דומה מאד בתצורה הכללית לבאגים האמריקאים,דו מושבי, מנוע אחורי סובארו 2.2 ליטר עם קרבוראטור משודך לגיר טרנספורטר 091 מחוזק, מתלים קדמיים עם זרועות A כפולות נתמכות בבולם נושא קפיץ (coilover) , מתלה אחורי - זרוע חצי עוקבת נתמכת אף היא בבולם יחיד נושא קפיץ. מיכל דלק תקני Fuelsafe 90 ליטר ומערכת הגה מכאנית פשוטה בעלת סיבוב וחצי בסה"כ להיגוי חד ומהיר. בתחילת שנת 2007 בקרתי במספר סדנאות ברחבי הארץ ונפגשתי עם אנשים מדהימים שבונים כלי רכב מדהימים לא פחות. כאן המקום להודות מקרב לב לאלו שהקדישו מזמנם והקשיבו קשב רב במשך שעות לפנטזיות ולשאלות שלי: אורי שוער, איציק מיני, רמי לוי האחד והיחיד, צביקה כהן, רז הימן ,הילל סגל ,לירן סברוב, ארז אברמוב שנתן לי השראה רבה, וכמובן למנהלי ומשתתפי פורום הבונים באתר ג'יפולוג (וסליחה אם שכחתי מישהו).לבסוף לאחר התלבטויות רבות החלטתי להפקיד את מבצע הפיכת החלום למציאות, בידיהם של אנשי סדנת אוברלנד במושב צפריה. הבנייה מתחילה בימים אלו ופתחתי שרשור מעקב מיוחד בפורום, אתם מוזמנים להתרשם, לשאול שאלות, להעלות הצעות. ואני מנצל במה זו לזרוק חכה: אני מחפש נותני חסות, הן במוצרים והן במימון. התמורה לחסות היא חשיפה ופרסומת על גבי המכונית בתחרויות ראלי רייד המסוקרות באמצעי התקשורת השונים, הן באתרי אינטרנט והן במגזינים המודפסים, וההזדמנות לקחת חלק פעיל בקבוצת מרוצים. אשמח לענות לכל שאלה ולשמוע כל רעיון, אפשר ליצור איתי קשר בטלפון 050-6233066 או בהודעה פרטית דרך הפורום. |
תפריט ראשי
ניווט לפי מותגי 4X4
פורום 4X4 הודעות אחרונות
הודעת מערכת