ואלו תולדות הגמדים - הקדמה ההתחלה כמו בהתחלות הייתה מגושמת קצת. איזה רופא-חולה-טיולים מהדרום העונה לכינוי Yoav פתח שרשור בפורום סוזוקי לפני שלוש וחצי שנים עם הכותרת טיול אחרון לפני החורףףף. לטיול נענו עידן, להלן "המהנדס", ועבדכם הנאמן "shaya" . ההתחלה כמו התחלות רבות צלעה במקצת. איפה שהוא ב 06:30 בבוקר הטיול בעודי מעמיס קבלתי טלפון מבטל: "אל תשאל איזה סופה מתחוללת כאן!". אבל ליוזמה שנקטעה באיבה היה המשך כעבור מספר שבועות: טיול סופ"ש הקרוב- נגב- TAKE TWO . הדחיה עשתה רק טוב, והטיול כלל תשעה סמוראים ופג'רו אחד. מאוחר יותר זכה הטיול אחר כבוד לשם "גמדים" ופתח את שרשרת הטיולים המוצלחים בסדרה שנמשכת עד היום. את הטיולים שלנו תידלקה התרגשות הגילוי. גילוי הג'יפים, גילוי האהבה לשטח ואופי החבורה שהתגבשה.
יאללה יא שבאב לא אלאה אתכם בתלאות התאריך הראשון, רק נספר שביום המתוכנן כבש צה"ל את כלא יריחו ואנו (מתוך סולידריות אזרחית) החלטנו להפגין פחד ומורא ולדחות את הטיול. אז עברו שנתיים ועוד אי אלו טיולים והתחיל לגרד לנו שוב בצמיגים. נקבע תאריך חדש, נבחר מדריך דרך מנוסה – דני פדר, ושום כוח כבר לא יכל לעצור אותנו.
ההתרגשות גברה כבר בתחילת החודש. נדמה היה שהזמן לא זז, בדיקות ששכחנו לבצע, סידורים אחרונים, תיקונים ושיפורים שהמתינו, הצטיידות אחרונה וציפייה מעצבנת. הזמן תקוע ונשאר לנו רק לדבר על זה, שיחות הטלפון בנינו הביעו יותר מסרים ממילים... גמגמנו בחוסר סבלנות, פה ושם הוקפץ השרשור ולזמן ... היה זמן. אבל עוד לא נולד זה שיעצור את הזמן, וביום רביעי בשעות הערב הגיעו הסנוניות הראשונות לעין יהב. קבענו שנפגש אצל idanw (שידוע גם בכינוי W) ללינה ונצא מוקדם בבוקר למעבר הגבול. את הערב העברנו כמובן על צלעות כבש ויין שהגיעו עם אלכס ר .
התעוררנו מוקדם. דני פדר מדריכינו הגיע רכוב על ניסאן פטרול רתום לעגלה מלאה ציוד. כשהבנו שהוא מתכוון לחלק את הציוד בין הג'יפים בנוסף לצורך להעמיס שוטר ומדריך ירדני, החלטנו לשנות את התוכנית, ולהעדיף לינה במאהל בדואי כולל ארוחות - וכך להפטר מהערמות. אחרי שיחה קצרה יצאנו לדרך. עלינו למלא ג'ריקנים ואת מכלי הרכבים בתחנת אלון הסמוכה למעבר. על פי המסלול המתוכנן יש לנו כ600 ק"מ ללא תחנת דלק, בתנאי שטח בהם צריכת הדלק גבוהה...
נכנסנו מיד לעיר עקבה - מוזר לראות את מפרץ אילת מהצד השני. הגענו לסופר מרקט והצטיידנו במים, חטיפים, פירות, פיצוחים ושאר מיני לעיסה. המחירים כמו בארץ, עקבה היא עיר יקרה בקנה מידה ירדני. סחבק שלף מהמסתור את מכשיר ה,GPS ומכשירי הקשר עברו מיד לכל הרכבים. הירדנים לא מרשים כניסת מכשירי קשר ומכשירי ניווט – אל תשכחו, מדובר במדינה טוטליטרית. התחלנו בנסיעה דרומה לכיוון סעודיה ואחרי מספר ק"מ פנינו מזרחה בוואדי נואייבה לאורך הגבול הסעודי, כיוון כללי מזרח, לכיוון העיירה מדאורה.
עוד דבר שבלט במהלך כל הטיול הוא... אין בעלי חיים. נקודה. לא ראיתי שום בעל חיים בטבע, אפילו לא ציפורים. הירדנים – כך סיפרו לנו – יורים בכל מה שזז. ירו וירו עד שנגמר.
הכפרים שעברנו דרכם מאוכלסים באנשים פשוטים, שוחרי שלום שלא מודעים לעולם החיצוני. המים נמצאים במשורה והחשמל, אם בכלל, מגיע מגנרטור. בינות לצוקים הגבוהים נמצאים קניונים בשפע שבחלקם מסתיימים בפינה חדה. בקניונים כאלה אפשר להתמקם ללינה. הם מגינים מסופות ומשמש ופתוחים לצד אחד לרוב. את היום הזה סיימנו במאהל בדואי בקניון אופייני למרגלות ג'בל מנפוס, אליו הגענו אחרי רדת החשיכה ישירות לארוחת הערב שחיכתה לנו. התפריט בסיסי ופשוט: מקלובה (הפוכה) שמורכבת מאורז מבושל יחד עם תפוחי אדמה וכבש, כל זה יחד עם סלט ירקות עשיר ותה בדואי מסורתי. לא וויתרנו על מסורת הגמדים ובקבוקי היין נשלפו. גמענו היום 130 ק"מ של שטח חולי ממעבר הגבול, חשבנו שעברנו יום נהיגה ארוך, התמקמנו לשינה במאהל ועד מהרה נרדמנו. י עם שחר עוצמת המקום הכתה בנו. הצוק שלצידו נמצא המאהל עצום בגובהו. המאהל נמצא בנקיק בעל פינה חדה, ומול פתחו נמצא צוק שמגן ממערב, הגישה למקום היא מדרום או מצפון כשהמזרח חסום. ארוחת בוקר זריזה עם פיתות חמות מהטאבון, לבנה, ביצים וירקות הוגשה לשולחן. שיירת גמלים הגיעה לקחת חלק מאורחי המאהל האחרים לטיול. חלק מנהגי הגמלים היו ילדים, המשמעת מלאה וההתנהלות מבוצעת ללא מילים. יום ארוך לפנינו, בסיומו אנו אמורים להגיע לוואדי מוסא. תדלקנו מהדלק שהבאנו איתנו. צריכת הדלק ברוב הכלים עמדה סביב 4 ק"מ לליטר. יצאנו דרך הכפר דיסה לכיוון מדאורה. עצרנו בדיסה לתדלוק סולר (נפוץ יותר מבנזין). תחנת הדלק הכפרית היא חדר עם ג'ריקנים בני עשרים ליטר. מחירם - 14 דינר לאחד, והמתדלק נשבע שעד לפני חודש ניתן היה לקבל ג'ריקן ב 7 דינר. 1 דינר = 5 שקלים, תעשו את החשבון. התדלוק מתבצע עם משפך. מתחקור קצר מסתבר שעלות הסולר למתדלק היא 12 דינר והרווח שלו עומד על 2 דינר למיכל. הכפר בנוי רחוב ראשי ומצידיו חנויות ואחריהם חושות מגורים. סמוך ל"חנות הדלק" ישנו מוסך. חלקי גיר ומנועים שחוטים מוטלים מאחורי המוסך והעבודה מתבצעת מסביבו, רמת העבודה בסיסית כמו גם הכלים והשיטות כפי שתוכלו להתרשם מהתמונות. סיימנו את ענייננו בכפר והתחלנו בנסיעה דרומה. לאחר כעשרה קילומטרים נעצר שוב ה CJ, הפעם פאנצ'ר בגלגל קדמי. החלטה מהירה – מעמיסים את הגלגל ונוסעים חזרה לכפר לתקן. בינתיים אנו שנשארנו לחכות תקתקנו קפה. טל (להלן ה חוקר) ונירית שלפו מיד דרבוקות ושירונים, המחצלת נפרסה ואני התנדבתי כמו תמיד לזייף שירים בשביל כולם. המתנה היא מתנה. בינתיים החבר'ה הגיעו לפנצ'רייה ונשלחו אחר כבוד לחנות כלי העבודה שנמצאת בקצה השני של הכפר, לקנות פנימית. יש מי שמוכר ויש מי שמתקן. בין כלי העבודה, הברגים והצבעים, היה גם קרטון פנימיות. תמורת שבעה דינר פנימית החליפה יד והגיעה לפנצ'רייה. הפנצ'ר-מאכר במיומנות יוצאת דופן קילף ללא מכונות את הצמיג. הוא חלץ נעליים, נעמד יחף על הגלגל ובעזרת כף מתכת שחרר את הצמיג, לאחר מכן הכניס את הפנימית וסגר הכול. קבלנו שיעור בפירוק צמיג בתנאי מעברה. עבור העבודה דרש האיש דינר. נחום לא התאפק והוסיף אחד נוסף.
אבל רזרבי יש אחד... לאחר ניסיונות הכלאה עם גלגל מהפג'רו של מאור (בשבילכם מאור ch ), הוחלט שהסמוראי והדיפנדר יעמיסו את גלגלי הפטרול ויסעו למדאורה לתיקון. השאר – יכינו צהריים. מיד נמתחו חבלים בין הג'יפים והונחה עליהם מחצלת. הורדנו מזרנים והתחלנו לחתוך ירקות לשקשוקה. הפנצ'רייה בכפר אלתרה תיקון לצמיגים על ידי הדבקת טלאי פנימית על החתכים - הראש הירדני ממציא לנו פטנטים. לאחר שלוש שעות ארוכות וארוחה טובה המשכנו בנסיעה לכיוון מדאורה. מדאורה ידועה ומוכרת בזכות מעגלי החקלאות שלה. את המעגלים שנוצרו בזכות מסוע ההשקיה המסתובב ניתן לראות בבהירות בתצלומי לווין. ריח הירקות בולט ומכה בנחיריים ביחס למדבר נטול הריח. החנות הסמוכה לפנצ'רייה מכרה כל מיני – ג'לביות, ממתקים, שתייה, מסטיקים... הרגשתי צורך להשאיר להם כמה דינרים וחיפשתי מה לקנות. האווירה שקטה וההמולה שייצרנו עוררה עניין. לצידי הדרך בכפר עמדו פה ושם סמוראים, אי אפשר היה להתעלם מהם, הם היו האהבה הראשונה שלנו.
יום שבת הגדול - פטרה! ההתרגשות התחילה כבר אתמול. אי אפשר שלא לפזם מידי פעם את ה"סלע האדום". אחרי ארוחת בוקר של מלון התחלנו להתגלגל למטה, לכיוון פטרה. למרות שעת הבוקר המוקדמת, חניית האתר כבר עמוסה באוטובוסים הפורקים המוני תיירים. הכניסה לפטרה עולה לבודד 21 דינר, ולמטייל בקבוצה המחיר עולה ל 30 דינר. מבולבלים? גם אנחנו. ההדרכה במקום מותרת רק למדריכים מטעם האתר, וכך ניצלנו את הזמן עד לבוא המדריך שלנו כדי להצטלם ליד תמונות המלך המת והמלך המכהן. תמונות המלכים אגב, לצד הדגל, נמצאות בכל פינה בירדן.
בקצה הוואדי הגענו לסיק. הסיק – ה"נקיק" – הצר היה מוצל ומלא אדם. נוכחות משטרת התיירות מורגשת בכל מקום ובגדיהם הסמליים מעוררים התפעלות. השוטרים חיים באבק ובחום אך לא רואים עליהם ולו רבב. שיער מוקפד, לבוש מסודר ונקי ופנים מחייכות. מהלך ההליכה אינו קצר וההתרגשות גוברת... המתח נבנה בהדרגה, נדמה כי אחרי כל סיבוב יתגלה הסלע האדום, אבל הוא מצידו לא ממהר. לפני כל סיבוב נעצרנו להסברים. המדריך בנה את מהלך ההליכה בצורה מעוררת התפעלות. "תארו לכם" הוא אמר " תארו לכם, הרי כולם ראו את פטרה, בתמונות, בסרטים, בציורים ... תארו לכם ... אדם שלא ראה מימיו את פטרה ופתאום ... " כך מתח אותנו לאורך הדרך, ואז מבעד לסיק החשוך והמוצל, מתגלה לאיטה החזנה, מוארת בחוזקה בצלע ההר ממול. התרגשות עצומה מצמררת אותנו ועמדנו מסרבים כאילו להתקדם, בולעים בעינינו את המראה שהולך ונחשף למולנו. עמדנו מוכי הלם. העוצמה של המקום אכן אדירה. דמיינו את החזנה. תכפילו את הדמיון פי עשר, זה בערך המצב. הפסקת התפעלות, תמונות מכל הזוויות שהמצלמה מרשה, תמונות גם בנייד בכדי לסמס לכל מי שמחכה לאות חיים ממני וסתם לכאלה שלא הגיעו לטיול... קניות קלות – אי אפשר לא להשאיר כמה דינרים על בקבוקי חול צבעוני ומחרוזות, על כאפיות וסתם מזכרות מהמקום.
הדרך לחסה מתחילה בהרי וואדי מוסא ויורדת לבקעה. מראה הצד הישראלי מנגד משפיע עלינו. סלקום מחליפה על הנייד את מוביל-קום הירדני, ואני מרשה לעצמי עוד כמה שיחות "ביתיות" של כאילו מהארץ. ככל שהתקרבנו לים המלח התפעלתי מהפוריות של הצד הירדני ביחס לזה הישראלי. שפך החסה וניצול המים עשה את הגדה הזאת של ים המלח ירוקה, פוריה ורבת גידולים חקלאיים. ריח העגבניות, התירס ועוד נישא באוויר עד כדי כך שבקלות ניתן לטעות ולחשוב שמדובר בשרון או בגליל. את התוצרת הכפריים משווקים על הכביש או שולחים בטנדרים לעמן העיר הגדולה. הכפרים עצמם עלובים למראה והילדים רצים אחרי הג'יפים עם יד מושטת. מימי הנחל לא זורמים לים המלח. תעלות ההטיה מנצלות את שפע המים עד תום. כאן כמו בכל מקום שעברנו בו, ערך שמירת הטבע לא קיים למעשה ומבחינת המקומיים הכל מותר.
מדרגה גבוהה במים עצרה את הדיפנדר. הפטרול של דני קשר רצועה ופטר את העניין בכלום, אחריו הגיע ה CJ ונעצר על אותה מדרגה, תוך שניות ספורות התחילו לצוף בג'יפ כל האבדות של השנים האחרונות... הסמוראי של אודי ( קו11 ) - אחרון הסמוראים לפחות בטיול זה - צלח את המדרגה בקלילות אופיינית, זאת למרות הנהיגה הבעייתית של בעליו שבמהלך הטיול שרף לו את הקלאץ'... מתוקף היותי מאסף הרחתי בכל דיונה ומעבר את הריח החריף של קלאץ' שרוף. אפילו אמיר (amirke80  על גדת הנחל המקסים התיישבנו להכין צהריים. ביום חם כזה עם שפע מים אי אפשר שלא לטבול, מהר מאוד נשרו הבגדים ונצלנו את זרימת המים החזקה לגלישה בנקיקים. לקראת שש בערב עלינו לכלים והתחלנו בנסיעה ארוכה לכיוון ג'אבל- מנפוס – למאהל הבדואי של הלילה הראשון. המטרה – לאכול ארוחת ערב באותו יום – דהיינו לפני חצות. הכבישים בירדן, לפחות אלו בהם עברנו, די זוועתיים. בדרכים משניות כמעט ואין תמרורים, אין תאורה, לעיתים קרובות אין סימוני כביש. גם הכביש "המהיר" חשוך ברובו ומלא מהמורות. מול כל זה ישראל נדמית כסקנדינביה. הגענו לדיסה, הכפר שממנו נכנסים לכיוון המאהל. ניסינו להתקדם בשטח החולי בלי להוריד אוויר. חוץ מהפטרול (ממה הוא עשוי ?!) וה CJ נתקענו כולנו. אך הורדת אוויר מהירה וכאילו כלום. עמדנו במשימה והתחלנו ארוחת ערב שלוש דקות לפני חצות. תה מהביל ומקלובה משופרת של שני סוגי אורז, כמה בקבוקי יין מסורתי ואנו בשקי השינה. עברנו יום מלא חוויות וקרוב ל 400 קילומטרים של נסיעה. ארוחת בוקר במאהל, תכנון היום וקדימה לדרך. התוכנית היא להיות במעבר הגבול סמוך לשעה ארבע אחר הצהריים. יום קצר, "דרדלה". כמיטב מסורת המדבר פנינו לדיונה הגדולה, עלינו עליה והשתעשענו קצת, פדר נשאר למטה לצלם אותנו במבנה עורפי על קו האופק. אודי כרגיל בטיול המשיך להתעלל בסמוראי. עידן מצידו הראה לו למי יש יותר גדול, ודהר לדיונה לקפיצת ווילי. הנחיתה הייתה רכה וישר מעבר לשיא מצידה השני של הדיונה, ישר על הגחון. לא עזר שום דבר, הדיפנדר התיישב, למי שזכורה הסצנה מגבעת חלפון על הג'יפ המצרי – כך בערך זה נראה.
הקשת עצומה ומדהימה, לא התאפקנו וטפסנו עליה מביטים על הסביבה, גם המקומיים מסתבר, מגיעים להתפעל ממנה. חזרנו לאסוף את ידידנו המדריך הירדני. הוא כבר העמיס את הסמוראי על גרר וחיכה לנו. התחלנו בנסיעה לכיוון וואדי רם המפורסם. תלאות היום המתארך והעייפות המצטברת, הנוף המונוטוני והחום כנראה שהכהו את התלהבותנו, וואדי רם כבר לא נראה לנו כל כך. סיימנו את וואדי רם והתחלנו בנסיעה מהירה על החולות לכיוון עקבה. שוב נסיעה מלהיבה, מהירה לרוחב הדרך אחד לצד השני תוך כדי צילומי וידיאו... הרגשנו כמו בראלי, הרגשת מרחבים באקסטרים. קפה אחרון מתחת לשיטה, סיכום, והסתיים טיול מיוחד בהנאה רבה. בסה"כ עברנו בירדן כאלף קילומטרים בארבעה ימים. מילה אחרונה על דני פדר. מדריך טיולים מנוסה, איש חביב וחיובי, נעים הליכות שמתחבר ומסתדר עם כולם, חיית שטח אמיתית שלא נרתע משום קושי, הכל קטן על האיש הגדול הזה. טיול ג'יפים בירדן, למה? ולמה לא?
רשימת התקלות והתקיעות:
לקחים והמלצות :
כספים ומנהלות למעבר הגבול:
דלק בירדןהדלק הנפוץ הוא סולר. ניתן להשיג אותו בכפרים בחביות או בג'ריקנים והתדלוק ידני. המחיר ששילמנו היה 0.7 דינר לליטר = 1 $ = 3.5 שקלים. לא רע. בנזין נטול עופרת (בד"כ 95) אינו נפוץ להשיג אך נראה שהדבר מתחיל לחדור לתחנות, אני שלמתי 30 דינר ל 45 ליטר = 3.33 ₪ לליטר. תחנת דלק בירדן זה כמה משאבות עם מתדלק ושונה לגמרי ממה שאנו מכירים בארץ – תחשבו עולם שלישי מתפתח.זהו סוף הטיול הזה, הבהחלט לא אחרון במסורת הגמדים. מקווה שהמידע יעזור והתמונות יעוררו תאבון... תמונות רבות נוספות תוכלו לראות באתר האלבומים שלי וגם בקישורים לדיונים בפורום. שלכם, שיה. |