מצעד האידיוטים

יום כיפור בפתח ואין זמן נכון יותר לעשות חשבון נפש, להודות בטעויות, להוריד מהלב את מעשינו המטומטמים ביותר. בפורום ג'יפולוג רץ כבר יותר מארבע שנים שרשור שזו כל מטרתו:  "סקר מרתק. יצאתי אידיוט - או איך דופקים ג'יפ שלא מניע (פעמיים)" . ריכזנו עבור גולשינו הרבים שאולי לא זכו להיחשף לנבכי הקהילה כמה מהמקרים המובילים. חשוב לציין: כל עוד לא הוכח אחרת, כל הסיפורים אמיתיים לגמרי, מה שבהחלט מעלה סימן שאלה: איך האנשים האלו עברו את גיל עשרים בחיים? In order to be old and wise, you must first be young and stupid.

תיק חקירה #1 : חיבור אמיץ ולא מחויב בין טרקטור לג'יפ

נכחו באירוע: עירא, ג'יפ אדום, טרקטור. נפקד: שכל.

 " יצאתי לג'יפ מתוך מטרה לשטוף אותו אחרי טיול שבת בגבי הפוספטים בנחל צין. נכנס, יושב, מסובב את המפתח וכלום. עושה את זה שוב. וכלום. יורד מהג'יפ, פותח מכסה מנוע, מוודא שכל החיבורים במקום, מנסה שוב - וכלום. בשלב הזה אמרתי לעצמי כנראה בעיה חשמלית. ניסיתי לתת פלוס ישיר לסטרטר ופלוס לסולונואיד ופלוס לכל דבר אפשרי בתא המנוע...  וכלום לא עושה עליו רושם".

 " חשבתי (ליתר דיוק לא חשבתי): אולי הסטרטר תפוס משום מה, ואולי עם אני אדחף את הג'יפ קצת ואשלב הילוך, אז זה יעזור. אבל מה לעשות שלדחוף את הג'יפ לבד זה לא הדבר הכי פשוט. בניסיון הראשון, משכתי אותו קצת אחורה (בעלייה) ואז דחפתי קדימה ,ושלבתי הילוך - וכלום. טוב, זה היה בערך חצי מטר לכל כיוון ולכן גם מהירות אפס... אז ניסיתי שוב. הפעם משכתי קצת יותר אחורה והתחלתי את הדחיפה קדימה אבל מה לעשות שההילוך לא נכנס והוא פשוט המשיך קדימה לתוך מוט ברזל בגובה 2 ס"מ מעל הפגוש ,ותוך הורדת קצת צבע מהכנף הוא נעצר. עכשיו, אמרתי לעצמי,  אין שום סיכוי להרים אותו חזרה ביד ולכן הבאתי את הטרקטור (ג'ון דיר שנת 70) שימשוך אותו אחורה ויוציא אותו מהמוט ומהירידה שהוא נמצא בא."

 "... מושך לאט לאט ובזהירות, הג'יפ עולה, אני עוצר להערכת נזקים, רואה שירד קצת צבע מהכנף ושהמוט שבלם את הג'יפ התעקם אבל לא נורא. מחזיר את המוט למקום והולך לנסות להניע את הג'יפ, אבל כמובן שהג'יפ לא מניע .בשלב הזה רף הטמטום שלי עלה מדרגה, והחלטתי לנסות למשוך את הג'יפ כשהוא בהילוך. משיכה ממש קטנה רק כדי שהמנוע יסתובב קצת. משלב רוורס בג'יפ (מזכיר לכם - אני לבד!), עולה לטרקטור ומתחיל לנסוע. אחרי 30 ס"מ בהילוך שני  LOW בטרקטור שזה ממש, אבל ממש איטי, אני מרגיש שינוי קל במשיכה. יורד לג'יפ והג'יפ הפלא ופלא מונע! שמח וטוב לב אני מכבה אותו, ומוודא שכל מה שיכל להיתפס השתחרר... אבל הג'יפ שוב לא מניע."

 " ...אם עד עכשיו חשבתם לעצמכם , נו, קורה, אני שוב העליתי את רף הטמטום. במשיכה האחרונה (זו שהג'יפ הניע בה) הטרנספר קפץ לניוטרל (ולכן הג'יפ לא עשה עלי רוורס) ולכן החזרתי אותה ל2H וניסיתי שוב. הפעם הוא הניע ולא סתם הניע... הג'יפ נוסע ברוורס ואין צורך להזכיר שבאותו הזמן הנהג, שזה אני, יושב על הטרקטור! תוך כדי נסיעה אחורה הגלגל ספייר נכנס במשולש של הטרקטור, אבל בגלל שאת המתקן שלו בניתי מפרופיל גיבור 30X30X3 מ"מ, אין מצב שהוא יתכופף ולכן החוליה החלשה הייתה הדופן האחורית בצד הנהג במקום שבו נמצאת הסגירה של המתקון והיא פשוט התכופפה הלכה הפחחות האדומה המושלמת שעבדתי עליה כל כך קשה..."

תיק חקירה #2 : ניר לא זהיר

נכחו באירוע: ניר, מלגזה, אופל רקורד וניוטון.

 " לפני 15 שנה בערך החלטתי לעשות פחחות לרכב של ההורים, אופל רקורד מודל 74.  התחלתי ביישור הפגושים. לצורך העניין העמדתי את הרכב מתחת לסככת אזבסט, כך שהפגוש הקדמי נושק לעמוד תמך מאסיבי של הסככה, בנקודה בה היה מכופף פנימה. קשרתי לקצה הפגוש חבל וניסיתי למשוך ביד. זה לא הלך. הנחתי שמשיכה קלה באמצעות המלגזה (3 טון) תעשה את העבודה. ראוי לציין שהמלגזה הייתה אוטומאטית... קירבתי אותה לרכב וקשרתי את החבל למזלג, עליתי על ההגה, שילבתי לרברס ומשכתי בעדינות עם רגל על הבלם. פגוש הפח אמנם התכופף בכוון הנכון אך יותר מדי. כיוונתי את המזלג אל מול הפגוש, שילבתי להילוך קדמי והתחלתי לדחוף קצת בחזרה..."

" ...היה קשה לראות את התוצאה ממרומי המלגזה, אז ירדתי כדי להסתכל מקרוב, הפרט השולי ששכחתי היה שהמלגזה הייתה עדיין בהילוך קדמי. היה עיכוב של מספר שניות מרגע שחרור הבלם עד לתזוזת המלגזה קדימה, אני בינתיים כבר הייתי למטה... עד היום אני מתכסה בזיעה קרה כשאני נזכר איך למול עיני המזלג נוסע קדימה ונכנס לתוך הרקורד כמו סכין חם לתוך חבילת חמאה! לא איבדתי את קור הרוח (עאלק...), רצתי למזלג ודחפתי את הידית אחורה להילוך רברס בעוד אני עומד בחוץ, עיכוב נוסף של מספר שניות והמזלג שועט אחורה כאשר הוא תולש את הפגוש, עוקר את העמוד וסככת האזבסט קורסת על גג הרכב..."

תיק חקירה #3 : החייל האמיץ קובי

נכחו באירוע: קובי, מכונאי חימוש (לא קובי), זחל"ד ורס"ר.

 " סדנה צבאית באי שם ברחבי הארץ. חשמלאי (חייל בסדיר, לא אני!) טיפל בזחל"ד. החייל, שכוב על מיטת מוסך, היה במהלך פירוק הסטרטר (כך נודע לי אחרי האירוע). חשוב לציין כי הוא עבד על זחל"ד ביחד עם המברג הוא קיצר את הסטרטר והזחל"ד הניע (עם היכרותי האישית עם הכלי הזה שום דבר לא עוצר אותו) והחל בנסיעה איטית אבל ישר דרך קיר הסדנא לתוך מבנה האפסנאות ומשם החוצה לחצר הבסיס ומעבר לגדר התיל, לשטח.
עצר אותו איש קבע שרץ, טיפס עליו בתנועה ובלם, אחרת עד היום היה הזחל"ד בנסיעה. לחייל לא קרה כלום, הוא שכב לאורך הכלי. הוא רק  לא הבין זה מי זה החצוף  שנוסע בזחל כאשר הוא מטפל בו!

תיק חקירה #4 : עודד שניסה להתאבד

נכחו באירוע: עודד, ויסקי, בירה, וודקה (ושברולט בלייזר)

במהלך אחד המפגשים בבור, ידידנו היה שיכור קלות (או שמא שיכור כלוט). נכנס לרכבו, הניע אותו ונסע אחורה. אממה, האוטו נעצר, יש אבן מאחורי הגלגל. היתן הוא בגז ויעבור את המכשול? חס וחלילה, יש צורך לרדת ולראות מהו מעשה השטן אשר מונע מין האוטו להתגלגל לדרכו.
יורד עודד מהרכב (בלייזר שנת 79, לא רכב קטן, מנוע גדול ואוטומטי) ובוחן את הסלע שנקרה בדרכו, מנסה להזיז אותו בעדינות וכשזה לא הולך, מפעיל קצת כוח ושולף אותו (הבחור עובד בתור משנע פסנתרים). הבלייזר, שנשאר עדיין ברברס ובלם היד לא משוך רואה כי טוב ובאין מפריע מתחיל לנוע אחורה, מיותר לציין שנהג אין, עודד נמצא מחוץ לאוטו וסלע בידו.
עודד משליך את הסלע, כמובן שלא מתחת לגלגלי האוטו אלא הצידה ואץ לו רץ לו לעצור את האוטו, מהיכן, מדלת הנוסע כמובן. עודד אדם גדול, הבלייזר נעצר, עודד עוזב את הדלת, והבלייזר, שעדיין נימצא משולב לרברס ממשיך לנוע.
בשלב הזה נושא עודד (איש מאמין) תפילה קצרה, הבלייזר זוחל לו בהנאה ברברס, מפגין את מהלכי המתלה שלו על גבשושיות חול מזדמנות, פונה בצורה חדה ימינה ונעצר. ההמשך הישר של גלגל הנהג היה צוק בגובה של 3 מטר בערך, אם האוטו לא היה פונה עצמאית היה צריך לחלץ אותו עם מנוף. ככה חילצו אותו סתם שתי סופות עם כננות כשכל אחת מהן מעוגנת לדיסקו...

תיק חקירה #5 : אנדרטה לטמטום

נכחו באירוע: דרור, אופני הרים, חיפושית, תקרה של בית משותף.

 " תחילת שנת 97. חורף. גשם וקר. אני אז בהפסקה זמנית מג'יפים, ואת חוויות השטח שלי מעביר על אופני הרים. כן, כן, לא תמיד היינו כאלה בטטות. כושר היה גם היה. הייתה לנו אז חיפושית מאוד נחמדה. תכולה כמו התריסים בבאקה אל-גרביה, אממה, משופרת "מעט", וזה אומר מהירה מאוד (יחסית) ומרעישה המון. כבר אז נורא רציתי לחזור לג'יפים, אבל אהבתי את החיפושית הזו..."

 " על הגג היה מינשא לשני זוגות אופניים, ובאותו ערב גורלי חזרנו, זוגתי ואני מהקפת הכינרת באופניים. עייפים, שרירים תפוסים. לחיפושית החזקה אותו מנשא העמוס בשני זוגות אופני הרים לא ממש הפריע לטוס מהר הביתה מהצפון. כל הדרך ירד גשם, אבל לא הזיז לנו. המוזיקה התנגנה חזק מהמערכת, המנוע רעם ואני נתתי חזק בגז. שכחנו מהאופניים. חיש-קל הגענו הביתה לחולון. הגשם עדיין ניתך בעוז. נכנסנו לחניון של הבניין בו התגוררנו אז. "

 " בינגו! - חנייה פנויה מתחת לבניין! נוסעים לתוך מקום החנייה הנחשב שמחים וטובי לב, מי זוכר את שני האופניים על הגג? את הרעש המחליא של הגגון, המנשא ושני זוגות אופניים שמתנפצים על קיר הקומה הראשונה של הבניין ונתלשים באלימות מהגג של החיפושית, אני זוכר עד היום עם צפצוף באוזן, מזל שהמהירות הייתה נמוכה... נזק לאופניים? יותר מזל משכל - כלום. המנשא התעקם לגמרי, אבל הצלחתי ליישר אותו פחות או יותר. החיפושית? - היא חטפה שריטה עמוקה דרך הצבע התכלכל שלה היישר לתוך הפח של הגג. פגם אחד ויחיד במכונית שמצב הגוף שלה היה מושלם כמו ביום בו יוצרה, אי אז בשנת 74. כאב לי אז כאילו אני עצמי נפצעתי. אהבתי את האוטו הזה באמת, אבל בכל זאת השארתי לו את הצלקת על הגג לדראון עולם ולתזכורת. אנדרטה לטמטום. "

תיק חקירה מספר #6 : מאוורר בלי כנפיים לא שומע

נכחו באירוע: צ'ולו, שני חברים נוספים, ג'יפ מסכן והרבה מעלות צלסיוס.

" תחילת שנות השמונים, ואני עוד נער עול ימים. יצאנו 3 חברים לטיול פרידה מסיני. ג'יפ אחד, כמו שלא צריך... הטיול יפה היה והחיים ניראו מבטיחים עד ששמענו נקישות לא נעימות מכיוון הרדיאטור. בדיקה זריזה גילתה שמשום מה שתיים מכנפי המאוורר נוגעות ונוקשות במכסה מגן. איך קרה ? לא ברור לי. בהתייעצות שנערכה בהשראתי הוחלט שהכי פשוט זה להוריד את הכנפיים הסוררות... וכך היה! להזכירכם שאנחנו במדבר סיני, אוגוסט, לבד, רחוקים מכל גמל וקרובים לכל עקרב. ממשיכים לנוע והנקישות מתחדשות, ואז בפרץ של מחשבה בהירה החלטתי שמורידים גם את 2 הכנפיים הנוקשות, ונוסעים בשקט ושלווה. הכנפיים הורדו, הג'יפ המשיך לנסוע והתחיל לרתוח, אף אחד לא חשב שאולי בכל זאת כדאי להרכיב את הכנפיים (ובסך הכל להסיר את המגן הסורר...). הגענו לבאר- שבע בדילוגים של 200 מטר עצירה כדי לצנן את המנוע. במושב הוברר שכל הבלוק ניסדק ובעצם נישבר לחצי, כולל כל מה שמחובר אליו, והג'יפ עבר למשחטה כשרה..."

תיק חקירה #7 : לפעמים גם הר נגמר

נכחו באירוע: ג'יפ וויליס, שני פוחזים, אתר בנייה ומעט מחשבה

 " הזמן: חורף שנת 97'. הרכב: ג'יפ וויליס CJ3A, חודשים ספורים לאחר תום השיפוץ, ונהג, חודשים ספורים אחרי קבלת הרישיון ומכאן שגם ניסיון בג'יפאות דל למדי. צריך לציין שבשנה וחצי שלפני כן רכשתי ניסיון רב בנסיעה (ויש אשר יאמרו שקיעה) עם טרקטור. אנשי הצוות: אנוכי - איתי - נהג (בואו נגדיר שהייתי מאחורי ההגה), לידי חבר פורום מפוקפק העונה לכינוי yschainer ומאחור חבר נוסף מפוקפק מכולנו. אזור האירוע: שטח בבניה בין רעננה להרצליה. שעה 22:33 (שעה מאוחרת לכל הדעות לילדים כמונו).
  האזור המדובר היה אתר בניה - משחקים מבחינתנו. שבועיים לפני האירוע חבר מבוגר אך צעיר ברוחו (ומורה רוחני בג'יפאות דאז עבורינו) הראה לנו איזו עליה נחמדה במקום המתואר. מדובר על מדרון משופע בזווית תלולה (לא יודע כמה) בגובה של שישה מטרים, שבראשו מישור רחב המאפשר סיבוב הרכב לאחר העלייה ומשם באותה הדרך לירידה. נחמד,קליל אבל מרשים,אני מניח שהיום לא הייתי מתרגש מזה יותר מידי... במשך כשבועיים לאחר שנחשפתי למקום,הייתי לוקח חברים למקום, עולה יורד ומתלהב מביצועי הג'יפ...
  ואז, יום אחד היה לילה. לילה גשום קצת למיטב זיכרוני. נסענו אני והצוות הנ"ל  לשתות בירה בפארק רעננה (זו הייתה התוכנית). איתרע מזלנו ובטעות עברנו ליד המקום הנ"ל.  לא נעלה להגיד שלום? ברור שנעלה, אנחנו מפגרים בני 18 עם ג'יפ. כזכור, וזו עובדה חשובה, מדובר באתר בניה פעיל. עלינו, הכול היה סבבה וצחוקים ומה לא, אממה, זכור לי שבראש המעלה אני ממלמל לאדון שיינר "...משהוא כאן לא בסדר". מסתבר (בדיעבד כמובן) שטרקטורים "גילחו" את כל המישור שבהמשך המעלה ואנחנו עולים לשמחתנו במעלה שתהום בגובה של שישה מטרים למרגלותיו, בדיוק כמו השאלות בפיסיקה על בול עץ במעלה מדרון משופע...
... זכור לי שהנפילה לא הייתה חופשית לגמרי. היה חיכוך מסוים עם הקרקע. הטמבון הקדמי פגע ברצפה ושימש כציר והג'יפ כמו צב מסכן, התהפך על גבו. זכור לי גם שהמנוע המשיך לעבוד ומיהרתי לכבות אותו כדי שלא תיווצר נעילה הידראולית (והוא אכן לא ניזוק). גם זכור לי שבאופן פתטי התחלתי לזרוק חול על הג'יפ שלא יידלק (הערת מערכת: במסגרת לימודי נהיגה על טרקטור אחת השאלות המדוברות ביותר היא "איך מכבים טרקטור" והתשובה פשוטה מאוד "עם חול" – מתברר שהמחוקק התייחס בנפרד לכיבוי טרקטור ולדימום מנוע הטרקטור ומכאן כנראה ידידינו הסיק שיש לשפוך חול על הג'יפ).
אחרי כעשר דקות של הלם,הפכנו ביד את הג'יפ על גלגליו והזעקנו חבר נוסף שייקח אותי הביתה להביא את הטרקטור לגרור את הג'יפ. למזלנו לא קרה כלום לאף אחד ועבודות הטפסנות והיציקות טרם החלו בתחתית המעלה (המקום אליו נפלנו) וכמובן שקשת ההתהפכות הצילה אותנו. שבועיים של תיקוני פחחות והחלפת שימשה קדמית והג'יפ על הרגליים שוב,מחכה לפעם הבאה..."

תגובת הקורבן (זה שישב ליד הנהג)

" מילא העלייה שלפניה הודעתי בחגיגות: "אין סיכוי שאנחנו עולים את זה בלי להתהפך אחורה".
מילא הפרצוף המופתע שלי כאשר אנחנו מסיימים את העלייה בשלום.
מילא הפרצוף הלבן שלו כאשר הוא מגיע לראש העלייה וממלמל: "היה פה הר אתמול!".
מילא הגלגול מגובה 6 מטרים עם ג'יפ פתוח, נחיתה על השמשה הקדמית והקשת שהצילה את חיינו.
מילא העובדה שאחרי שזחלנו החוצה, "האינטליגנט" זוחל חזרה פנימה כדי לדומם את המנוע.
מילא שהוא זורק חול על הרכב ההפוך (אני חושב שזה נראה יותר כמו ג'וק מת מאשר צב) כדי שלא יידלק.
אבל הדבר שהכי הטריד את ידידי משכבר הימים, הדבר שהוא מלמל ללא הרף כשעה לאחר האירוע כאשר הרכב כבר עמד בחניה לאחר גרירה לילית עם פרגסון ישן והתחמקות מניידת משטרה:
"אבא שלי יהרוג אותי, אבא שלי יהרוג אותי, אבא שלי יהרוג אותי, אבא שלי יהרוג אותי, אבא שלי יהרוג אותי..."
יש אנשים שיברכו בירכת הגומל (לא אנחנו), יש אנשים שיסעו לבית החולים לבדיקות, גם אם במחלקה הפסיכיאטרית (שוב לא אנחנו) ויש אנשים שיעדיפו להקפיץ את כל העולם ואשתו באמצע הלילה לעזור להפוך, לחלץ, לגרור, להתחמק מניידת משטרה... הכל,רק לא - לצאת אידיוט מול אבא."

חקירות נוספות

עוד ועוד מקרי טמטום קיצוניים מחכים לכם כאמור בשרשור האידיוטים הגדול. ואם יושב גם לכם על הלב סיפור ברמת טיפשות גבוהה (מדדים לאיכות הטמטום נמצאים גם הם באותו שרשור) - תרגישו חופשיים לשתף אותנו...