פולאריס RZR800S מול טומקאר TM27CL במבחן שטח השוואתי

(תצלומים: אסף קציר)

תרצו או לא, בסופו של דבר, בימינו הכל נמדד בכסף. 

סיפור שהיה, כך היה. בזמנו קיבלתי משימה לכתוב על מיני-באגי מסוג "פיראנה" שמישהו מוכשר בנה בסדנא בחצר האחורית, כמיטב מסורת פורום הבונים. הבחור לקח את הפרויקט ברצינות הראויה. בנה שילדה חסונה, ייצר חלקים, שינה, חתך, הרחיב, שיפר, שתל מנוע אופנוע גדול וחזק, הרכיב את הכל בחרדת קודש, צבע וגימר לעילא ולעילא. הביצועים כמו שניתן לצפות -  פצצות לגבות, משאבת אדרנלין בלחץ גבוה. אבל... כמעט בכל נסיעה המפלץ טוחן מכלול תורן לשבבי מתכת מגואלים בשמן, וידידנו המאוהב משקיע מכיסו ומתקן בלי סוף ובלי חשבון. בשורה התחתונה הוא מודה שדגיג-הטרף המכאני, שעדיין לא התיישר עד הסוף ממחלות הילדות שלו, כבר שאב מכיסו למעלה מ150,000 שקלים (!) והסנפירים עוד נטויים. אז נכון שאת הכיף והסיפוק שבבנייה עצמית אי אפשר למדוד ולכמת בכסף, אבל בעיניים של פולני מזדקן וחובב אדרנלין - זה, רבותי, ההגדרה של  טירוף.

בהרבה פחות עשרות אלפי שקלים, אפשר לרכוש היום מיני-באגי חדש מהחנות. ואנחנו לא מדברים על מוצרים סיניים עלומי שם באיכות לא מזוהה, אלא על  כלים מ"בית טוב", עם גב רחב של יצרנים מוכרים. יש להם מספיק כוח זמין ואמין לכל צורך אמיתי, שני מושבים אמיתיים וסיפון מטען שימושי, יש אחריות ומוסכים מורשים ואספקת חלפים זמינה, והעיקר – קומבינת-רישוי מוצלחת שמגדירה אותם כ"טרקטורון משא" מבטיחה להם היתר חוקי לנסוע על הכביש כאחת המכוניות, וזה אומר שכל עוד אתם לא יוצאים לטיול גדול בקצוות הארץ, המיני באגי ייקח אתכם מהבית לשטח ובחזרה, על הכביש, במהירות נסבלת ובבטיחות סבירה. בשאר ימות השבוע, יש כאן פיתרון תיאורטי חביב  לצרכי תנועה בעיר – רכב קצרצר מספיק על מנת להשתחל למקומות חנייה צפופים, זריז מספיק כדי לצאת ראשון מכל רמזור ולהשתלב היטב בקצב תנועה עירוני-פרברי, חסכוני מספיק כדי לא להעיק על הארנק בתחנת הדלק.

עד לא מזמן, הכלים הללו היו גם בחירה טבעית עבור תיכוניסטים/ת ממשפחות אמידות, שהוריהם המודאגים העדיפו לשלם הרבה יותר, ולו רק כדי שבן/ת ה16 שלהם לא ירכב על דו-גלגלי קטן ומסוכן. וכך עלו על הכבישים מאות רבות של מיול (Mule) מבית קוואסקי, ריינג'ר (Ranger) מבית פולאריס וגם תומקארים כחול-לבן. הכלים שבמקורם לא מיועדים לשמש כתחליף למכונית, בצירוף פזיזות-יתר אופיינית לגיל, היו מעורבים בתאונות ובכמה מקרים לא שרדו בכבוד מפגשים אלימים עם מכוניות. מישהו במשרד התחבורה הבחין בפרצה וחדל את החגיגה. לדעתי האישית צעד הגיוני שהיחידים שהצטערו  עליו הם כנראה היבואנים. וזה משאיר את טרקטורוני המשא והמיני-באגים במגרש הביתי שלהם – נסיעה בשטח. אבל מי שחשב שהתיכוניסטים הם עיקר הקונים - טעה ובגדול. מסתבר שיש שוק מכובד ביותר למיני-באגים, בקרב בני כל גיל. לקחנו את הכוכב החדש בתחום לעימות מול מלך התיכונים לשעבר.

קצת היסטוריה

הפז"מניק הוא התומקאר. כלי שנולד לפני הרבה יותר מעשור, במוחו הקודח של יורם זרחי, בעל מפעל מתכת בפתח-תקווה, כמיני-באגי חד-מושבי עם מנוע חקלאי צנוע ששימש בעיקר להשכרות בשטחים תפעוליים. ארבעה מתלים נפרדים וארוכי מהלך והיגוי ישיר וחד העניקו לו כושר גיהוץ יוצא דופן ותכונות ניהוג מלהיבות שהיו גדולות על המנוע החלשלוש. הפוטנציאל הספורטיבי הרב לא נעלם מעיניו של זרחי, מה שהוליד גרסאות חזקות בעלות מנועי רוטאקס כפולי מאיידים עם הרבה ביצועים ופאן. אלא שהתומקאר החד מושבי לא הורשה לנסוע על כבישים –  זאת בנוסף לדרישה הגוברת לכלי דו מושבי פחות קיצוני ויותר שימושי ונוח עם יכולת הובלת מטען, וכך נולד התומקאר הדו מושבי שאנחנו מכירים. להבדיל מטרקטורוני המשא בתצורות Side-by-side המוכרים כמו מיול, ריינג'ר ופראולר, התומקאר רחב יותר, בעל מרכז כובד נמוך יותר, מתלים ויציבות עדיפים לאין שיעור. גם המחיר היה תמיד גבוה יותר, ומיקם את התומקאר בקצה העליון של הקטגוריה.

כוכבו של התומקאר דרך לא רק בחניוני הגימנסיות: הכלי החסון מציע מבחר מנועים ובסיסי גלגלים כפלטפורמה לעבודה עבור טיולי וסיורי שטח, גרסאות מוארכות בעלות שניים, ארבעה או שישה מושבים, גרסאות ממוגנות ואפילו פלטפורמה לרכב סיור רובוטי בלתי מאויש. גם בחורינו המצוינים עושים כבר שנים שימוש נרחב בגרסאות שונות שלו. אחד מהאקזמפלרים שבשירות צה"ל אפילו עלה לאוגדונר צ'יקו תמיר בדרגה בפרשה המביכה שכיכבה בעיתונות היומית...

מול התומקאר התכליתי מתייצב סייח פרא צעיר העונה לשם פולאריס RZR800S או כפי שקוראים לו בארץ – "רייזר". סיפורו של זה מתחיל באמריקה, שם מזהה חברת פולאריס בקרב רוכשי ה-Side by side שבמהותם הם כלים לעבודה, טיולים או ציד, את הביקוש למשהו ספורטיבי ונמרץ יותר. התוצאה הייתה RZR, שעשה צעד גדול לכיוון כלי פאן: המנוע עבר ממקומו המקובל בכלים שכאלה – מתחת למושבים, אל החלק האחורי, עם מושבים (וביחד איתם גם מרכז הכובד) נמוכים יותר. המרכב קיבל עיצוב זוויתי מרושע למראה, מנוע 760 סמ"ק דו בוכנתי חזק ונמרץ מניע דרך וריאטור את כל ארבעת הגלגלים (להבדיל מהתומקאר בעל ההנעה האחורית בלבד). ב-RZR אפשר לבחור בין הנעה אחורית או הנעה כפולה. חוץ מזה יש לו גם  שני תחומי העברה, HIGH ו-LOW... ממש ג'יפ קטן!

התוצאה – כלי טיולים שימושי עם מקדם פאן גדול, אבל עדיין לא מפלצת נוטפת ריר. אבל מכיוון שבאמריקה עסקינן, בין-לילה צצו אינספור ערכות השיפורים שהרחיבו, חיזקו והקשיחו, הוסיפו סוסים למנוע ואינצ'ים לקוטר הגלגלים ולרוחב הכלי. ראו בפולריס כי השוק קיים ורעב – ושחררו לאוויר העולם את דגם ה-S המיובא אלינו ומתארח במבחן הזה: משולשי מתלה גדולים יותר שמרחיבים מאוד את מפשק הגלגלים ותורמים ליציבות, נתמכים  בארבעה קפיצי סליל ובולמי FOX Podium כציוד סטנדרטי, חישוקי סגסוגת הנועלים צמיגי מקסיס ביגהורן בקוטר 26 אינץ', נעילה אחורית נשלטת, יאמי... מה עוד צריך?

היכרות

התומקאר שהתייצב למבחן ההשוואתי שלנו הוא מדגם TM27CL, המצויד במנוע סיני בנפח 1,050 סמ"ק מקורר מים ומוזרק דלק, עם ארבע בוכנות בטור, מוצב לרוחב. הוא מספק כ58 כ"ס סבירים לנפחו, שעל הנייר אמורים לתת לתומקאר הדו מושבי הלא קל ( 700 ק"ג "יבש") ביצועים טובים למדי. הכוח זורם דרך וריאטור פתוח (שמאפשר גם לבעלי ידיים שמאליות ואפס הבנה מכאנית להחליף רצועה שחוקה בקלות ובמהירות) בעל שני יחסי העברה (HIGH ו-LOW) לדיפרנציאל המצויד בנעילה נשלטת, ומשם לגלגלים האחוריים דרך זוג שרשראות הנעה הסגורות בתוך זרועות מתלה אחורי נגררות, הנתמכות כל אחת ביחידת בולם וקפיץ קויל-אובר. מלפנים נמצא מתלה עצמות עצה כפולות ובולם קויל-אובר אחד לכל צד. התומקאר רחב מהפולאריס בלא פחות מ24 ס"מ, מרווח הגחון שלו גדול יותר בכמעט 6 ס"מ וגם בסיס הגלגלים ארוך יותר בכמעט 10 ס"מ. מרווח הגחון הנדיב מתאפשר הודות לאורכם הגדול של משולשי המתלה מלפנים ולמבנה המיוחד של מערכת ההנעה, אבל הזרועות האחוריות הנגררות ממוקמות בזוית פתוחה מאוד שמעלה חששות לגבי התנהגות הכלי בפניות חדות.

קשה לדבר על "עיצוב" בתומקאר.  הכלי נראה ומרגיש כבנוי בסדנא מוצלחת, אך לא במפעל רכב. הוא מזוות וענייני – כלוב התהפכות  טרפזי, ארגז מטען רבוע, הכל עשוי צינורות ומחופה בלוחות פח ישרים המחוברים בברגים ובניטים. פנסים עגולים חיצוניים מחוברים בברגים, ריתוכי שילדה שנראים גסים אבל חזקים ומעוררי אמון. איכות הצביעה בסיסית, והכל קשוח וחסון. תא הנוסעים מרווח למדי, זוג המושבים נוקשים ולא מתכוונים למרחק, אבל נוחים ובעלי תמיכה צידית מצוינת – כמעט מושבי מרוץ, מצוידים בצמד חגורות בטיחות ארבע-נקודות איכותיות ונוחות. ידית אחיזה לנוסע מרותכת בפשטות לחלק הימני של הקשת הקדמית, גלגל ההגה הספורטיבי מתכוונן לגובה באמצעות ידית מתברגת מסיבית. לוח המכשירים בסיסי מאוד, חלק מהמחוונים מוסתרים על ידי גלגל ההגה. חלק מהמתגים  ומרקמי חלקי הפלסטיק נראים מוכרים, כבר פגשתי בהם פעם, למעשה אני פוגש בהם מדי יום ביומו בסופה שלי – הייתכן...? האם הכלי מורכב ב...? אכן כן – חלק מהתומקארים מורכבים היום גם בתעשיות רכב נצרת.

בורר ההילוכים נמצא בין המושבים, והוא נוקשה מאוד ומצריך יד גברית איתנה כדי לבחוש בין מצבי P, H,L , R  ושני מצבי N (ניוטרל).  המנוף המתכתי שמימין לבורר ההילוכים אחראי לנעילת הדיפרנציאל האחורי, ואם חשבתם שקצת קשה להחליף מצבי הילוכים, כנראה שלא ניסיתם להזיז את הידית הנ"ל ממקומה – בניסיונות הראשונים אפילו אני, 188 ס"מ על 100 ק"ג – טיפוס חולני, חלשלוש וקטנטן, חיפשתי לשווא איזה שוורצנגר בסביבה כדי שיסייע לנעול או לשחרר דיפרנציאל... אבל  עם מעט ניסיון, טכניקה (רק תוך כדי תנועה) וכמה קללות, גם צמוקי שרירים יצליחו במשימה. אולי.

תומקאר המבחן הגיע מצויד בשמשה קדמית מלאה עם מגבים בעלי מנגנון חיצוני, אבל פרט לזה ניתן לצייד אותו במלוא החופן תוספות (סגירת ברזנט או קשיחה, דלתות, חימום, כננת, חישוקי סגסוגת וכו') שיכולות להקפיץ את מחירו מ-85,000 שקלים בגרסת הבסיס ועד 105,000 שקל גבוהים.

בפולאריס RZR כבר בהחלט אפשר לדבר על עיצוב. הקו השולט מזוות ורובוטריקי ומזכיר את הטרקטורונים החדשים של היצרן. גם לרייזר שילדת צינורות וכלוב התהפכות, אבל להבדיל מהתומקאר הכל-מתכתי, כאן הגוף, סיפון המטען (הקטן יותר במופגן) ופנים תא הנוסעים מדופנים במשטחי פלסטיק. בדומה לפורד מודל T מלפני 100 שנה, את הרייזר אפשר לקבל בישראל בכל צבע שרוצים, בתנאי שהוא אדום-מטאלי.

תא הנוסעים ברייזר מעוצב ואלגנטי יותר, אבל המושבים הבסיסיים פחות טובים משל הטומקאר. לא מתכווננים למרחק, קטני מימדים ומשוללי תמיכה צידית הנחוצה בכלי כה ספורטיבי במהותו. חגורות הבטיחות בעלות ארבע הנקודות בכלי המבחן לא היו מקוריות, אלא מתוצרת SCHROTH הגרמנית. הן ספורטיביות, תקניות ובעלות מוניטין אך מאוד לא נוחות לכוונון. גם כאן נמצא הגה מתכוונן לגובה, עם מנגנון קפיצי נוח לתפעול וטווח כוונון ארוך ביותר, עד לזווית אופקית לגמרי, עבור נהגי אוטובוס בנשמתם. עבור הנוסע מציע הפולאריס ידית אחיזה מגניבה – Jesus Bar כהלכתו,בצורת T, מתכוונן למרחק, כמקובל ברכבי מרוץ אמריקאים מסורתיים.

רוב מחווני הרייזר מרוכזים בלוח דיגיטאלי  במרכב הפאנל הקדמי – וקשה לעקוב תוך כדי נסיעה אחרי הספרות המרצדות של מד המהירות ומד הסל"ד. בורר ההילוכים גם כאן מעט נוקשה וכולל מצבי P, R, N, H, ו-L,  אבל ארגונומי ונוח יותר מזה שבתומקאר, והשליטה במערכת ההנעה (שילוב וניתוק הנעה כפולה ונעילה אחורית) מבוצעת ע"י מתג חשמלי לפלפי ברוח תחילת המאה ה21.

בRZR כמו בטומקאר המנוע מרכזי, ממוקם לרוחב מאחורי צמד המושבים. כאן הנפח הוא 760 סמ"ק עם שתי בוכנות והזרקת דלק, אבל ההספק (55 כ"ס) קרוב מאוד, ומועבר דרך וריאטור אוטומטי, כאמור עם HIGH ו-LOW ונעילה אחורית נשלטת.

גם לפולאריס רשימת תוספות אופציונאלית שיכולה להקפיץ את מחיר הכלי מ98,900 שקלים גבוהים להחריד (עבור גרסה בסיסית עירומה) הרבה יותר גבוה – וכאן רק השמיים ועומק הארנק הם הגבול. בין התוספות ניתן למנות מיגוני גחון מתוצרת אספיר, חישוקי סגסוגת גדולים יותר בקוטר 14 אינץ', שמשה קדמית חצויה או מלאה, תא נוסעים סגור עם דלתות, גג רך או קשיח, ועד מיתקונים למיניהם כמו כף ייעודית לפינוי שלג (שימושי) ועוד. שיטוט בקטלוגי שיפורים אמריקאיים יעלה אינסוף אפשרויות – כולל מגדשי טורבו, מתלים קיצוניים ועוד ועוד כטוב לבכם באמריקן-אקספרס.

עונג שישי

אנחנו ביציאה ממושב עמיקם, חוגרים ומתכוננים לצאת לשטח. סל"ד סרק, הפולאריס מזמזם בנועם. התומקאר קולני הרבה יותר - מנועו הגדול נובח בצליל בס בשרני, מלווה בקרקושים קלים של חלקי פח שונים, וגם הוריאטור הפתוח שורק ומיילל מדי פעם. שני הכלים משולבים ב-H, גז ברצפה ו...

תגובת הדוושה של הפולאריס חדה ומיידית, והכלי מתעופף ממקומו בנחרצות. המנוע נוהם ודוחף, הוריאטור האמריקאי מגיב מיידית, והכלי צובר עשרות קמ"שים בקצב מרשים. לפחות מבחינת המכאניקה ומערכת ההנעה וכל עוד לא תקרעו אותו בנסיעות כביש ארוכות, אין לרייזר שום בעיה לשייט בקלות 80-90 קמ"ש עם נגיעות תלת-ספרתיות פה ושם. לעומתו, התומקאר מרגיש כבד... לוריאטור שלו נדרשים חלקי שנייה ארוכים על מנת להשתלב כראוי, והמנוע מרגיש חנוק, מתקשה לעלות בסל"ד בקצב של המתחרה. אין מה לדבר על מהירות תלת-ספרתית וגם מהירות השיוט הטבעית שלו נמוכה מעט מזו שברייזר.

הדרך בה מושגים המספרים לא פחות חשובה. הרייזר חלק ונעים ומרגיש "חתיכה" אחת, מוצקה, לעומת התומקאר שברפרטואר שלו נמצא זמזומים וקרקושים מכל עבר, נהמות ויללות רמות מכיוון הוריאטור בכל עזיבת גז. בנוסף - כלי המבחן הספציפי סבל מהחלקות, יללות ושריקות צורמות ורמות של רצועת ההנעה בכל מצב של עומס, כולל מקרים מביכים בהם סירב התומקאר לנוע ממקומו והתרצה רק לאחר שילוב עצבני לרוורס. הניסיון מלמד שמדובר בכלי חסון ואמין אבל מגוון רעשי הרקע של רכב המבחן השרו תחושה פחות מנעימה.

על השביל הפתוח הפולאריס פשוט זורח, עם תגובת דוושה מיידית והיגוי קל וישיר שמאפשר להשליך את הכלי באינטואיטיביות מפניה לפניה. בהנעה אחורית הוא עצבני ונושך, ונוטה להיגוי יתר מיידי בכל העברת משקל ובכל דריכה על המצערת. לחסרי ניסיון מומלץ להתוודע אליו בשטח בהנעה כפולה תחילה, ורק עם הצטברות הקילומטרים להעיז יותר בהנעה אחורית. בולמי הפוקס מגהצים באופן מרשים ובזכות המשקל הקל הכלי בולע באדישות באמפים ודרופים מזעזעים שיפרקו לגורמים כל ג'יפ סדרתי. קל מאוד לנסוע מהר ברייזר על שבילים, אבל תגובותיו העצבניות והחדות מחייבות את נהגו להיות ערני ודרוך ללא הפסקה, ובתנאי טיול ארוך זה עשוי להיות מעייף.

גם  לתומקאר היגוי מהיר אבל הוא קשה מאוד. לאחר תפעול אינטנסיבי הוא עלול להכאיב לפרקי הידיים. ככל שהפולאריס מהנה וספורטיבי ובעל מתלים מעולים, לתומקאר מתלים טובים אפילו יותר, שבאים לידי ביטוי לא רק בגיהוץ מופלא של פני שביל משובשים ביותר (המאפשר נהיגה מהירה ונינוחה גם לאורך זמן - טיולי מדבר), אלא גם במעבר איטי של חריצים ותעלות. היכן שמתלי הפולאריס נכנעים לבסוף ומנפנפים גלגלים באוויר, התומקאר שולח רגליים ארוכות ומצמיד בעקשנות את כל ארבעת גלגליו לאדמה, נשאר מאוזן ומאפשר זחילה מדודה ונינוחה יותר. אבל הזכרנו כבר שהמתלים האחוריים של התומקאר סובלים מפגם תכנוני בולט – באופן טבעי הם "פתוחים" בזוית חדה מאוד – כאשר זורקים את הכלי לדריפטים בפניות, המתלה בצד הפנימי עשוי להיפתח עוד, עד למצב בו הזרוע ננעלת ומתקשה להיסגר כראוי, ואז יינעץ הגלגל באדמה כאותה "רגל ציר", ירים את כל חלקו הפנימי של הכלי באוויר ויגרום לכמעט-איבוד שליטה. גם ההגה הנוקשה לא מסייע כאן - הכלי אמנם רחב ויציב וקשה ביותר להפוך אותו, וההיגוי מהיר מאוד, אבל נעים זה לא. אותה פניית-החלקה ברייזר הפחות יציב לכאורה, אבל עם זוויות מתלה נכונות יותר והיגוי קל ומדויק הרבה יותר, תתבצע בקלות ובמהירות רבה יותר, ובדייקנות סוחפת ומהנה.

שני גיבורינו אינם מפלצות עבירות בהגדרתם, אבל יכולת העבירות הבסיסית שלהם עדיפה על כל רכב שטח מודרני לא משופר. הבדלים ביניהם יש ולא מעט -  מרווח הגחון העדיף של התומקאר יאפשר לו לחלוף על פני עצמים ומכשולים שהפולאריס עלול לנגוח או להתיישב עליהם. לשניהם יש LOW ונעילה אחורית, הפולאריס מצויד בצמד מוטות מייצבים שתורמים לחדות התגובה שלו במהירות גבוהה, אבל מגבילים את מהלך המתלים ביחס לתומקאר שאין לו מוטות מייצבים ומהלך מתליו עדיף. אבל מה שבאמת קובע בעבירות הוא בסיסי: לפולאריס יש הנעה קדמית שאין בתומקאר, שמעניקה לו את היכולת לטפס ולעבור גם באותם מקומות בהם התומקאר ייכנע, כמו טיפוס איטי ומדוד של מתלולים ומדרגות סלע גבוהות, מהסוג של מעלות הר חורשן למשל –וזה מה שעושה את ההבדל בין צל"ש לטר"ש.

אפשר גם על הכביש

לשני הכלים מותר לנוע  על הכביש הציבורי, אבל הם לא מרגישים עליו בבית. על כביש פתוח הפולאריס מהיר משמעותית, אבל התומקאר הרחב חש יציב  ובטוח יותר. העיר היא שטח מחיה מתאים יותר, בה יכולים לבוא לידי ביטוי היתרונות המובהקים כמו זריזות ומימדים קטנים. מצד שני הם בעייתיים בהיבטי בטיחות - אסור לשכוח שאין כאן כריות אוויר, מערכות ABS או ESP ושבסיס הגלגלים הקצרצר אחראי להתנהגות כביש עצבנית ומעייפת. לשניהם יכולת לפתח מהירות שמאפשרת תנועה חופשית בכבישים פרבריים ואפילו יציאה לגיחות חוץ-עירוניות קצרות, אבל וריאטורים אינם ידועים כמי שאוהבים מאמץ ממושך. צמיגי השטח שמעדיפים בבירור בוץ, חול, וטרשים יימחקו מהר מאוד בשימוש כבישי. ולסיום, השיקול המכריע  – במציאות הישראלית אף בר דעת לא יפקיר כלי שכזה ברחוב, חשוף לידיהם של ונדליסטים וגנבים למיניהם.

סיכומים

על כוס קפה שחור מהביל ואבטיח צונן, קבב כורדי ועמבה,  ניגשנו לסיכומים. לכאורה -  לא אמורים להיות חילוקי דעות באשר לעדיפותו הברורה של פולאריס רייזר. אבל במציאות, כל אחד מאיתנו רואה בכלים הללו שימוש אחר. עבור הג'יפאי הקלאסי שמעמיס את הכלי בציוד ויוצא ליומיים-שלושה במדבר, לתומקאר TM27CL יש עדיפות מובנית: ארגז המטען שלו גדול ושימושי יותר, כושר גיהוץ עדיף, המושבים המקוריים טובים יותר, המוצקות החסונה נוסכת אמון וגם מבנה פשוט וגישה קלה למכלולים שמאפשרת לטפל בהם לבד ביתר קלות. לאחר שמתרגלים למגוון היללות והרעשים שמפיקה מערכת ההנעה של התומקאר ולקקופונית הקרקושים, זהו ככל הנראה הכלי המתאים יותר לטיולים ארוכים בלי לפחד ממכשולי עבירות או קטעים ארוכים של נהיגת שטח מהירה – יציבותו העדיפה תיסוך הרבה בטחון גם בנהגים פחות מנוסים ותאפשר גם להם ליהנות ממנו כראוי.

פולאריס RZR800S הוא חיה שונה לחלוטין – יבחוש עצבני ותוקפני בעל תגובות חדות ומקדם פאן גבוה שמלכתחילה לא משאיר הרבה סיכוי לתומקאר הכבד שמרגיש לידו כמו כלי עבודה. היתרון המיידי והמוחשי של ה-RZR הוא בביצועים, אבל תוך דקות נחשפים ליתרונות דינאמיים מובהקים נוספים שלו – היגוי עדיף בהרבה, בלמים טובים יותר, עבירות עדיפה בזכות הנעה כפולה. בהיבט הפרקטי, איכות החיים על סיפונו טובה ונעימה יותר בזכות איכות גימור עדיפה – הכלי שקט וחלק, בנוי היטב ולא מקרקש. בסופו של דבר מיני באגי הוא כלי לפאן, להשחזת שבילים, להתעופפות מעל דיונות - ובדיוק לשימוש שובב שכזה הRZR נולד. את זה הוא עושה יותר טוב מהתומקאר הדו-מושבי.

באופן אישי, לאחר שנהניתי - עם שאר חברי המערכת -  משניהם בטירוף, ועם כל הכבוד למגוון המשימות אותן מסוגלים לבצע שני המיני-באגים הללו, יש לי הסתייגות אחת גדולה, שמחזירה אותנו לתחילת המבחן, ונוגעת כמובן למחיר. איך שלא תסתכלו על זה, בפחות מ-מאה אלף שקלים לא תצאו כאן, ולמרות שמותר לנסוע על כבישים, אף אחד לא יקרע את המיני באגי שלו על הכביש 200 ק"מ לכל כיוון לכבוד טיול בדרום, כך שבכל מקרה צריך להוסיף לחשבון גם וו גרירה ועגלה מתאימה... בקיצור - מדובר בהמון כסף. כלכלית, קשה להצדיק רכישת כלי שכזה בסכום שכמעט ומשתווה לזה למחירו של סוזוקי ג'ימני חדש או לכל היותר משומש בן שנה.

אז הסכמנו שאף אחד לא קונה מיני-באגי כי הוא צריך, אלא כי הוא יכול ורוצה. מי שמשכיב סכום כזה מחפש פאן וריגושים, וזהו בדיוק התחום בו לפולאריס RZR800S יש יתרון גדול ומובהק על פני תומקאר TM27CL. נתוני המכירות מראים שאנחנו לא טועים – מעל 200  רייזרים שנמכרו בחודשים האחרונים, וזה עוד בשיאה של תקופת מיתון שלכאורה אמורה לגרום לאנשים להשאיר את הכסף בארנק אל מול מוצר מותרות מובהק.

פולאריס RZR800S מנצח אם כן במבחן הזה את התומקאר TM27CL, לא בנוק אאוט כי אם בנקודות, אבל הניצחון הזה ברור. לתומקאר יש את הנקודות החזקות שלו וברייזר לא חסרים פגמים, אבל העדיפות הברורה בכל הקשור לפאן ולריגושים ולעזאזל כמה שזה עולה – מעניקה את הבכורה ל-RZR שהוא לא סתם חתיכת תער חד, אלא גרזן אמיתי.