|
אומרים על חברות ויצרני הרכב בעידן הפוסט-גלובאלי, שכולן שוכבות עם כולם. ממזרים נולדים וכמו בקיבוץ, קשה לקשר ילדים להורים. במבט ראשון נראה כי קולאוס, הקרוס-אובר החדש מבית רנו הוא בדיוק כזה, בן-כלאיים אופנתי שנולד כדי למלא נישה חסרה. בלי קשר לחיבתי האישית למכוניות צרפתיות (שנייה רק לחיבתי לג'יפים ומשאיות מרובות הינע), ההגינות מחייבת לבדוק את העניין יותר לעומק לפני שחורצים דין ממזר. קולאוס, על פי הדעה הרווחת, הוא ה 4X4 הראשון של רנו. הצדק ההיסטורי דורש לרענן את זיכרונכם. רנו תמיד היו בשטח, לא רק עם המשאיות האפריקאיות אלא גם עם מכוניות 4X4. הראשונה שעולה במחשבתי היא הקולוראל 4X4. על צמד סרנים וקפיצי עלים, הקולוראל הייתה גבוהה יותר מלנדרובר בן אותה תקופה, ואם לוקחים בחשבון את המרכב של הקולוראל הרגילה, מרכב מרווח לחמישה נוסעים וציוד רב- בהחלט ייתכן וזהו ה SUV הראשון, פריצת דרך של רנו.
ציון דרך נוסף מהווה רנו 4 האהוב. למרות שהיה חף מהנעה לכל הגלגלים, היה רכב שטח אהוד מאוד במקומות רבים בעולם וגם בישראל. בפריז דקאר הראשון-ראשון, שנת 1979, האחים קלוד וברנרד מורו הביאו רנו 4 למקום השני, הישג שעודד את המאמץ לבנות את הרנו 20 טורבו 4X4 שלוש שנים מאוחר יותר, מכונית שניצחה בפאריס-דקאר של שנת 1982 (לחובבי Vintage Racing, סרטון חובה. 10 דקות של צעקות בצרפתית ואקשן חבל על הזמן, ספק אמיתי ספק מבוים, בכיכוב רנו 20 טורבו מס' 150 והאחים מורו, טוחנים ריינג' רוברים וג'י וואגונים בדקאר 82').
עוד ציון דרך מהעבר הקרוב יותר היה הסניק RX4, מראשוני הקרוסאוברים, שהיה חדשני כאשר פרץ את הגבול בין סטיישן עם הנעה לכל הגלגלים, שהיו מקובלים באירופה, לבין רכבי שטח משפחתיים "רכים" ללא הילוך כוח, ומבנה של מיני-מיניואן משפחתי. הסגמנט שכלל לא היה קיים בתחילת העשור הנוכחי כאשר הוצג ה RX4, הוא היום מהסגמנטים האופנתיים ביותר. עוד על הגבול של אותו הסגמנט ניצב בערך באותן שנים הקנגו 4X4, גם הוא הקדים את אופנת הקרוסאוברים, ועם מרחב העמסה עצום, שני סאנרופים ותאי אחסון עליונים, היה בעיני רבים רכב הפנאי המשפחתי המושלם. היום, כשלפחות או יותר לכל מותג רכב יש קרוסאוברים אופנתיים, רנו אפילו לא ניסו לפתח לבד יורש. הם שילבו מאמצים עם ניסאן וסמסונג, כולם חברים באותו קונצרן תעשייתי ענק. העיצוב הצרפתי של רנו, חלקים רבים של הפלטפורמה לקוחים מניסאן Xטרייל, והייצור בכלל מתבצע אצל סמסונג בקוריאה. את התוצאה אנחנו בוחנים כאן בעניין רב, עם היסטוריית ה 4X4 של רנו ברקע.
רנו 4x4 של היום התמונות לא משקרות, רנו קולאוס היא מכונית נאה בהחלט. הפרופורציות נכונות, הקווים הרמוניים, ואפילו החרטום הבולבוסי לא מצליח לקלקל. אם מסתכלים על הפרטים נראה כי המעצב לא הצליח להחליט, והדביק חרטום אופייני של רנו למבנה סטנדרטי של ג'יפון עם "נוצ'בק" בסגנון לקסוס מאחור. למרות זאת, התוצאה היא רכב שלם, מיוחד ונעים לעין, שמצליח להישאר סולידי ולהימנע מהנטייה האופנתית לנפח את הג'יפונים כדי לתת להם מראה גדול יותר. האמת היא שקולאוס לא צריך ניפוחים כדי להיראות גדול יותר, הוא באמת גדול יותר מרוב הג'יפונים. גדול מעט יותר, אבל מספיק כדי להיות מרווח יותר באופן מורגש, גם בתא הנוסעים וגם בתא המטען. השוואה לג'יפונים הקוריאניים האחרים מגלה הפרש של מספר סנטימטרים ברוחב הפנימי, הפרש מעשי ואמיתי. עיצוב הפנים, למרות שמגלה מיש-מש של חלקים מוכרים ממכוניות אחרות של ניסאן ורנו, נראה ומרגיש טוב בסך הכל. רנו הצליחו ליצור סביבת נהג שמרגישה סולידית, בלי שימוש מוגזם בכל מיני פלסטיקים דמויי חומרים אחרים. המשטחים רכים ונעימים, התחושה מוצקה, והצבעים הבהירים תורמים לתחושה של תא אוורירי ומרווח. מי שרגיל לנהוג ברנו אחרות, ירגיש מיד בבית, סביבת הנהג נופלת בול לידיים.
שטח עירוני בנסיעה עירונית שדה הראיה לאחור מוגבל מאוד על ידי קורות המרכב האחוריות, ומחייב תשומת לב מיוחדת בתמרוני חניה. רדיוס הסיבוב גם הוא מרגיש גדול למדי, ואם מוסיפים לכך את החרטום שבולט לפנים לפני קו הגלגלים הקדמיים, הרי שהתמרון ברחובות הצפופים דורש הסתגלות קצרה. חטיבת ההנעה של ניסאן משנאת את הקולאוס נמרצות בצמתים. זו לא מכונית ספורט אבל הזריזות ראויה לציון בשביל מכונית די כבדה, 1,600 קילוגרם ויותר ריקה. מנוע הבנזין בנפח 2.5 ליטרים מעביר את 170 כוחות הסוס שלו דרך תיבה רציפה עם רצועה, גם היא מבית ניסאן. הדבר המורגש ביותר, כבר בנסיעה עירונית, הוא השקט והשלווה. רוב המכוניות בסגמנט הזה בנויות זול, ולכן מחוספסות ורועשות. קולאוס לא. הכל בתוך המכונית רגוע. נראה שרנו השקיעו כאן באופן מיוחד בכל מה שקשור לבידוד רעשים ורעידות, ומערכת השמע המקורית מתגברת בקלות על המעט שנותר. בקרת האקלים נושפת ברחש חרישי אוויר קריר, ואחרי הכל, אני מרגיש קצת כמו בחדר המתנה של קליניקה יוקרתית... לא נעים לדבר בקול רם. בכביש המהיר גם בכביש המהיר רנו קולאוס ממשיכה להתקדם בלי דרמות, בלי רעש, בשקט ושלווה, יעילה מאוד גם בשיוט במהירויות גבוהות שגורמות למתחרותיה בסגמנט לצעוק ולרעוש. זהו הישג שאין לזלזל בו - אני נוהג לומר שמי שיש לו 200 אלף שקלים ורוצה מכונית, שיקנה מכונית, כי הקרוסאוברים במחיר הזה מהווים ויתור עצום באיכות החיים מול מכונית מנהלים באותו המחיר. אבל הקולאוס מרגיש כמו מכונית של 200 אלף שקלים, וזה מרשים. קשה לי להתייחס למנוע בנפרד מהממסרת, כיוון שהתיבה הרציפה מפרידה את המנוע ממני, וכמו בכל המכוניות עם תיבה רציפה זה מוזר. הסל"ד נקבע למעשה כפועל יוצא של מידת הלחיצה על הדוושה, ללא קשר למהירות. יחס ההעברה משתנה תוך כדי האצה והסל"ד נשאר קבוע. התיבה הרציפה מוזרה אמנם, אבל אם מסתכלים על חטיבת ההנעה כיחידה אחת, היא עושה את העבודה לא רע בכביש. המתלים גם הם נותנים מצד אחד איכות נסיעה של משפחתית אירופאית גדולה, וגם התנהגות כביש של אותה מכונית אירופאית. נכון, מרכז הכובד הגבוה מורגש וזוויות הגלגול הם כמו של סניק, למשל, אבל המכונית לא רכה וסמרטוטית כמו אחיותיה הקוריאניות או האמריקאיות. בשורה התחתונה של פרק הכביש אני מופתע לטובה, נדמה שרנו הצליחו לכייל את השלדה של הניסאן X-טרייל כך שתיתן תחושה של מכונית ולא של ג'יפון זול.
הגענו לשטח? שבילים, לא יותר
שבילי הכורכר והאבק נותנים דרור לקולאוס, שממשיך בנסיעה כמעט כאילו מדובר בכביש. אותו הבידוד מרעשים שעבד קודם, מבודד היטב גם את רעשי השטח ואפשר לרוץ מהר. המתלים עובדים יפה מאוד כל עוד אין בורות עמוקים מדי, אבל את החריצים המזדמנים והאבנים על השביל הם בהחלט משאירים מאחור בלי להתרגש ובלי לזעזע את נוסעי הרכב. מערכת ה4X4 הלקוחה מניסאן, לעומת זאת, לא שופרה. גם כאן תשכחו מזה שההנעה לגלגלים האחוריים תשתלב כשצריך. זה פשוט לא עובד בזמן והפתרון היחיד הוא לחיצה על הכפתור ושילוב ההנעה לכל הגלגלים. בזבזתי רבע קלוריה על העניין, לא נורא. לצד מתג שילוב ההנעה לכל הגלגלים, נמצא מתג נוסף לבקרת ירידה במדרון. אחד מהחסרונות של רכב ללא הילוך כוח, הוא העדר השליטה במורדות תלולים. במקרה הזה, מערכת הבקרה לא תיתן לרכב לעבור מהירות נמוכה מאוד במורד, והיא עובדת ביעילות, שומרת על תחושת הביטחון בעזרת רעשי קחחח... קחחח... מהבלמים שמופעלים בלי התערבות של הנהג. וזה הזמן להתרגל לקחח.. קחחח... הזה, שילווה אותנו עוד הרבה בהמשך היום. השבילים נגמעים במהירות, בהנעה קדמית או ב4X4 שאני משלב לפי הצורך. סלעים מזדמנים בדרך וקצת חריצים או מדרגות לא מפחידים את הקולאוס הנהנה מזוויות מרכב טובות וגחון גבוה יחסית. המתלים הקצרצרים יגרמו להרמת גלגל אחורי כמעט תמיד, כיוון שרוב משקל הרכב הוא על הקדמיים. במצבים כאלו בהם נדרש כוח, הקחחח... קחח... המוכר חוזר ובקרת האחיזה דוחפת את הרכב קדימה. בגסות, בחספוס ובאיחור, אבל ברוב המקרים זה עובד, וחישוקי הסגסוגת מתכסים באבק בלמים שחור ודק.
בחולות בדיונות של השרון הסיפור פחות אופטימי. ממסרת רציפה עם רצועה, יודע כל טוסטוסאי מתחיל, אסור להעביד בעומס מלא לזמן ממושך, ודיונות, אפילו לא עמוקות, עושות בדיוק את זה – מפעילות את הממסרת בעומס מלא לזמן ממושך. כמו ג'יפונים מצוידים בממסרת רציפה לפניו גם הקולאוס נכנע כמעט בלי קרב אחרי מספר דקות, ובלי הורדת אוויר מסיבית הכוח לא מגיע לגלגלים וההתקדמות בחול נבלמת. תיבה ידנית או תיבה אוטומטית נורמאלית היו עושות את העבודה טוב יותר. הסיפור חוזר על עצמו בעליה ארוכה, ודרדרתית עם קחח.. קחח.. של בקרת האחיזה מצד אחד והממסרת הרציפה הסובלת מצד שני. התחושה היא של התעללות ברכב המסכן, ומהר מאד חדלתי. כן או לא? יתרונות, חסרונות... השורה התחתונה הפעם פשוטה: רנו קולאוס מכונית נהדרת. בכבישים ואף בשבילים טובים תיהנו מכל רגע בקולאוס. אבל בשטח, הגיר הרציף פשוט מקלקל. אותו רכב בדיוק, עם תיבת הילוכים ידנית, או אפילו אוטומטית רחמנא ליצלן, היה יכול להצליח גם בכל אותם השטחים בהם קרוסאוברים אמורים לשחק, למרות שזהו לא שדה המחיה הטבעי שלהם. כששאלתי את האיש באולם התצוגה אם אפשר לקנות את ה4X4 עם תיבה ידנית או אוטומטית, הוא הסתכל עלי במבט מוזר. אז תשכחו מזה. פתאום אני קולט שהתיבה הרציפה גרמה לי להתגעגע לתיבה אוטומטית, לא ייאמן. וזה לא שהתיבה הרציפה נותנת חיסכון כזה מדהים בדלק – הנתון שנמדד במבחן הוא סביב ה 13 ליטר ל 100 ק"מ – פחות או יותר כמו כל הג'יפונים בגודל הזה המצוידים בתיבה אוטומטית של פעם. אז מה הועילו חכמים בתקנתם? בתחילת הדרך לא הייתי בטוח אם רנו השכילו לייצר רכב שיהיה יותר מניסאן X-טרייל בתחפושת. עכשיו אני די בטוח שרנו הצליחו לשלב במפעל הקוריאני את הגנים הטובים של כל אחד מההורים. המחיר של הקולאוס 4X4 בגרסת הבנזין עם התמסורת הרציפה הוא 200 אלף שקלים, דומה למחיר של גראנד-ויטרה או של סובארו פורסטר, ובין שלושת אלו ההתלבטות לא קלה. שלושתם מצויינים, אך כל אחד מהם מציג פשרה אחרת, מרכז כובד אחר, סדר עדיפויות אחר. קולאוס נמכר גם בגרסאות הנעה קדמית שלא מעניינות אותנו, הזולה בהן עולה כ 45 אלף שקלים פחות (כל המחירים, כמובן, לפני עליית המיסים הצפויה בתחילת החודש הבא). רנו קולאוס 4X4, מפרט טכני מנוע: בנזין, 4 צילינדרים, 2488 סמ"ק, 170 כ"ס ב 6000 סל"ד, 23 קג"מ ב 4400 סל"ד ממסרת: רציפה תצרוכת דלק (מבחן): 7.7 קילומטר לליטר מתלה קדמי: מקפרסון מתלה אחורי: רב חיבורי צמיגים: 225/60R17 משקל עצמי: 1655 ק"ג משקל כולל: 2200 ק"ג בסיס גלגלים: 2690 מ"מ אורך/רוחב: 4520 מ"מ, 1855 מ"מ מרווח גחון: 188 מ"מ זווית גישה: 27 מעלות זווית עזיבה: 30 מעלות בטיחות: ABS, EBD, EBA, ESP, 6 כריות אוויר, עיגוני איזופיקס מאחור ומלפנים, ניתוק כרית אוויר קדמית
|
||
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
תפריט ראשי
ניווט לפי מותגי 4X4
פורום 4X4 הודעות אחרונות
