Close
  • מיצובישי פג'רו 200 כוחות סוס במבחן שטח

    מבחן שטח ראשון למיצובישי פאג'רו החדש. מה חדש? בדיוק מה שהיה חסר - עוד קצת וורווםםם. אסף מחזיר את כבודו האבוד(ואת הפג'רו לסוכנות בחתיכה אחת) במבחן מדברי, לרכב שטח משפחתי אמיתי. (Photographs: )

    יש לי במשרד דגם מוקטן של מיצובישי פאג'רו. מספר 205 . קטגוריה T2.  על הצד רשום שמה של יוטה קליינשמידט, אלופת הדקאר לשנת 2001. במשרד שבו עוסקים בין השאר בפיתוח של כלי רכב, יש לפאג'רו הזה חשיבות מיוחדת.

    הכוכבים של ראלי דקאר לאורך השנים היו מפלצות גרופ-B, שהפכו לT1, אבי טיפוס, מיוחדים.  אבל הפאג'רואים של השנים 1997 עד 2001 היו הדבר האמיתי – מכונית מרוצי מדבר שלא רק מחופשת לרכב מיצור סדרתי, אלא אשכרה מבוססת על שלדה מסחרית - ומביאה תוצאות.

    מיצובישי, מכירים את האמרה כי מרוצים משביחים את הגזע, השביחו את הפאג'רו הסדרתי במטען הגנטי של מכוניות המרוץ. התרומה המשמעותית ביותר הייתה מערכת המתלים של הפאג'רו אבולושן משנת 1997, שלאחר שהוכיחה עצמה במדבריות אפריקה, אומצה לפאג'רו החדש של שנת 1999 (בארץ משנת 2000) שזכה לכינוי קינג. הפאג'רו בעל המתלים הנפרדים והמרכב האחוד, פורץ דרך של ממש, עבר כמה עדכונים, השמין וטפח, עד להצגת הדגם הנוכחי, קצת לפני 3 שנים. הקינג המקורי, המרענן לזמנו, התגלגל לרכב גדול וכבד, שאמנם עיצובו התעדן אך לא היה יותר ברייה קלת רגליים. כעת, מיצובישי מציגים את אותו הפאג'רו, אבל עם שיפור משמעותי בתא המנוע. המנוע הרועש והמחוספס, שסיפק תחת מחאות נמרצות וקולניות כ167 כוחות סוס צנועים ובהחלט לא מספקים את הבהמה הכבדה, הוחלף ביחידת כוח של 200 כוחות סוס.

    והשינוי מורגש, מורגש מאוד. לי, אישית, יש חשבון לסגור עם הדור האחרון של הפאג'רו, שעם 170 כוחות סוס ניסה, ולא הצליח, להרוג אותי. גרסת ה200 כוחות סוס לא תקבל הזדמנות כזו... במבחן הזה אין צילומי אקשן, אין נסיעה מהירה בשבילים או בכבישים, ובאופן כללי, המדובר במבחן רגוע, רגוע מאד...

    כמעט מכל בחינה, מדובר ברכב שהוצג לפני קצת יותר מ 3 שנים (וגם אז היה עדכון יותר מאשר דגם חדש לגמרי). זהו הדור האחרון של הפאג'רו, בוגר יותר מקודמיו, סולידי למראה ועם זאת מנופח ומגודל. לא סוד שאני לא משתגע על העיצובים של מיצובישי, שאיבדו מזמן את הרעננות שלהם לטובת גימיקים חסרי חן. אבל הפאג'רו בגרסתו הארוכה מצליח להיראות סולידי יחסית, במיוחד בצבע האפור הכהה של רכב המבחן. בתוך תא הנהג האווירה הסולידית ממשיכה, וגם כאן ההתמתנות של עיצוב הפאג'רו מורגשת. התצוגה מעל הקונסולה המרכזית היא בדיוק לטעמי - פשוטה, נוחה וברורה במקום שלושת העיגולים הזורחים באור יקרות בדגמים אחרים של מיצובישי או שלושת השעונים שהיו סימן ההיכר של דורות קודמים של פאג'רו. המושבים רחבים אך לא תומכים, כמקובל ברכבי שטח מגודלים, וזה עוד יעלה לי בכאבים עמומים בגב התחתון אחרי כמה שעות של נהיגה מאומצת. תנוחת הנהיגה לעומת זאת מצוינת, גבוהה, כראוי לרכב שטח. ההגה לא מתכוונן לעומק אלא רק לגובה, מגבלה לנהגים גבוהים. חבל שחוסכים עלינו בזוטות. שדה הראיה ממושב הנהג גם הוא מצוין, בזכות חרטום קצר ומשתפל וחלונות גדולים עם קו מותניים נמוך. פרט לנהג, הפאג'רו הגדול מבחוץ גדול ומרווח גם מבפנים, עם מושבים אחוריים ששלושה מבוגרים יכולים לשבת בהם בנוחות סבירה, וזוג "מושבי חותנת" הקופצים מתוך רצפת תא המטען שהוא, כשלעצמו, מהגדולים בקבוצה, וענק באופן כללי. הוא מכיל ללא בעיה תכולת טיול סוף שבוע של משפחה. המזגן המצוין עם בקרת האקלים מפוצל גם לשורות המושבים השניה והשלישית, עם פתחים רבים ועם מתגי שליטה אחוריים, מוכיח השקעה בכל הנוסעים ולא רק בנהג. לטובת הנוסעים בתא המטען עומדים חלונות נפתחים, מחזיקי כוסות ושקע חשמל – ושוב, חשוב לזכור כי לא כל המתחרים משקיעים גם בנוסעים מאחור, כבר ברמת האבזור הבסיסית.

    הפאג'רו, למרות הגימיקים העיצובים, משדר ענייניות ותכליתיות, מה ששולח אותנו לבדוק את גרסת הגימור Desert במקום הראוי לה, במדבר.

    כוחו של המנוע החדש מתגלה כבר מרגע ההתנעה. הוא שקט מאוד יחסית לקודמו, ולמרות שבסל"ד גבוה ובהאצות הוא עדיין נשמע כמו מנוע דיזל מרובע צילינדרים שמתאמץ יותר מדי, הוא מספק את הסחורה כבר מתחילת הלחיצה על הדוושה. זה מה שהיה חסר בגרסה הקודמת, שעם השמנתה וסרבולה יחסית לדורות הקודמים, סבלה מתת-כוח מורגש. המתלים מכוילים בגרסה זו באופן מאוזן בין נוחות וקשיחות, מציעים התנהגות כביש סבירה מאוד יחסית לבהמת משא בגודל ובמשקל כזה, אך עדיין לא תוכלו להתקדם בכבישים מפותלים כאילו המדובר במכונית. המשקל ומרכז הכובד הגבוהים מורגשים במידה שלא ניתן להתעלם ממנה. התאוצות עד מהירויות גבוהות יחסית רצופות וקלות, התיבה האוטומטית מחליפה בין חמשת ההילוכים בנועם ובלי להתרגש מכלום. העברת מערכת הסופר-סלקט למצב הנעה לכל הגלגלים, עם הדיפרנציאל המרכזי פתוח, מוסיפה מעט היזון חוזר מההגה, ומאזנת את התנהגות הרכב הגדול בפניות ובהאצות, הן בכביש והן בשבילים. בהנעה אחורית בלבד, האצה חוליגנית בשבילים פשוט לא אפשרית, עם המערכת למניעת החלקה שמתערבת ולא נותנת לכוח להתבזבז על העפת אבנים ושחיקת צמיגים, אך כאשר כל ארבעת הגלגלים משתתפים בחגיגה, המערכת לא נדרשת להתערב, וכל הכוח מגיע לקרקע, מאיץ את הרכב בנחישות, גם בתנאי אחיזה לא מושלמים.

    הרכב אותו אנו בוחנים מצויד במיגון גחון המכסה על המכלולים העדינים השתולים בתוך הגחון השטוח. בנוסף, תוספת לא סטנדרטית, צינורות נירוסטה בפוזה של מגני סף, אך אויה – הם מחוברים בברגים בודדים, מבטיחים כי אם יידרשו למשימת הגנה על הדלתות, סביר שיגרמו יותר נזק מתועלת, או במילים אחרות, הם מקטינים את המרווח מתחת לדלתות וצריך להיזהר לא לפגוע במה שאמור להיות מגן.

    בשבילים, צריך להאיץ מעט על מנת שהמתלים הקשיחים יעבדו, ואז הפאג'רו עושה את מה שהוא יודע לעשות הכי טוב, נאמן לשורשי מערכת המתלים שלו, היישר מעולם המרוצים, ומעלים את שיבושי הדרך. המנוע הגמיש כמעט ולא מתאמץ, נשאר כל הזמן בסל"ד נמוך, כמעט ולא נדרשות לחיצות על דוושת ההאצה, והכל מתנהל, מבחינת מערכת ההנעה, על מי מנוחות ובלי התרגשות. דווקא לוח השעונים המסיבי והמוצק רועד במהירויות מסוימות, כיחידה אחת מוצקה. נכון, זה קורה במהירויות מסוימות ועל הדורים שכל רכב אחר היה מקרקש מהם, אבל כאן, למול השלווה של שאר הרכב, זה קצת מפתיע ומפריע. ההגה ארוך, והנהג נדרש להתעמלות ידיים  בשבילים המפותלים של המדבר, על מנת לשמור על תנועה בקצב סביר.

    כשמגיע הפאג'רו המגודל למעברים טכניים, המתלים שהצטיינו בשבילים, מתגלים כחסרי תועלת, בעלי מהלך קצרצר.  או אז הנעילה האחורית – אמיתית, עם כפתור שמשלב ומנתק, לא איזה גיזמו אלקטרוני- משולבת ומצילה את המצב בלי דרמות מיותרות. זה גם הזמן להודות על פלטות האלומיניום המגנות על הגחון, עליהן מחליק הפאג'רו באלגנטיות במקומות בהם רכבי שטח רבים כלל לא נוגעים. מאידך, זוויות הגישה והעזיבה טובות משל רוב המתחרים, פיצוי על זווית הבטן הבעייתית. ולמרות הכל, לפאג'רו לא תהיה בעיה עם רובם המוחלט של שבילי וטיולי ארצנו, הילוך הכוח והנעילה האחורית הם כל מה שצריך לשלב, ורובם של המכשולים יהיו מאחורינו עם נהיגה שקולה וזהירה.

    היה רגע אחד בטיול אשר סימל עבורי את כברת הדרך שעבר מיצובישי פאג'רו מאז הוצג הקינג ועד היום. במסגרת התלבטות באיזה מסלול לבחור, נדרשה משימת סיור קצרה. נסיעה, הגעה למכשול, מעבר, ולחזור לדווח לאחרים אם עביר או לא. בזמן שהאחרים אכלו את ארוחת הבוקר שלהם, נסענו, רצנו בשביל עד המכשול, עלינו, ירדנו, והכל בלי דרמות ובלי חששות, וכל זה שלוש שעות לפני שאני חוזר הביתה ומחזיר את הפאג'רו לסוכנות. המפתיע, בפרספקטיבה היסטורית, הוא הביטחון בו יצאתי לדרך עם מיצובישי פאג'רו בעל מרכב אחוד ומתלים נפרדים. לא קשה לזכור כי כאשר הוצג הפאג'רו קינג, בתחילת ימי הפורומים האינטרנטיים, הדעה ששלטה בדיונים ברשת כמו גם במבחני דרכים רבים הייתה כי מדובר ברכב שבילים מצוין, אבל לשטח "אמיתי"? לא ממש. כשהוצג ה"קינג", לפני שנות אור, כך נראה, רבים התייחסו אליו בזלזול. הוא היה רכרוכי יחסית כמעט לכל מה שהיה אז, כמובן לג'יפים ה"אמיתיים" וודאי גם יחסית לפאג'רו אותו הוא החליף, זה עם השלדה והסרן האחורי. בשנת 1999, כנראה לא הייתי בוחר במיצובישי קינג כדי "לקפוץ לרגע" למכשול לא קל באמצע המדבר, ככה סתם. והיום? כאשר רוב כלי הרכב כפולי ההנעה הם בני כלאיים, מכוניות משפחתיות שקצת גבהו וקיבלו הנעה אחורית ומדבקות בתור צ'ופר, הפאג'רו ודומיו הפכו להיות רכבי השטח המשפחתיים לפיהם ייבחנו השאר. מה שהיה ה"סיסי" לפני 10 שנים, רכב שמי שיוצא איתו לטיול במעלות הנגב זוכה להרמת גבה, הפך היום להיות הסטנדרט, זה שממרומיו אפשר להביט למטה בזלזול על עדר הקרוסאוברים שבכל זאת מנסים לפעמים את כוחם בשטח.

    מיצובישי פאג'רו בגרסת Desert ועם 200 כוחות סוס, מציע כמעט כל מה שהמשפחה המטיילת צריכה, ובלי לרושש את מקורות המימון בשביל שטויות לא נחוצות וצעצועים מיותרים הנקשרים באופן טבעי למכוניות שעולות יותר מ300 אלף שקלים. בגרסה זו יש את מערכת ההנעה הנכונה, משודכת למנוע הנכון, עם צמיגים במידה מתאימה לשטח, וברמת גימור בסיסית בתוך מרכב ל5 נוסעים ועוד 2 במקרה של צורך ממשי. קשה לי להתאהב במכונה יפנית יעילה ומשומנת, אך קל לי להבין מי שישקיע כמה מאות אלפי שקלים ברכב השטח מבית מיצובישי. כשאני מתרחק מהפאג'רו שהשארתי בחניון אולם התצוגה, אני מרוצה. הפאג'רו הוא רכב שטח שאפשר לטייל איתו, שאפשר ליהנות ממנו בשטח, וזה הופך למצרך נדיר בימינו. רק שלא יקלקלו אותו בדור הבא!

    מיצובישי פאג'רו Desert ארוך נמכר ב299,000 שקלים.

    נתונים טכניים מעודכנים עדיין לא התפרסמו. כשנקבל אותם - הם יופיעו כאן (זה לא בעייה במגזין אינטרנט...)

    Untitled Document