סאנגיונג אקטיון ספורט במבחן שטח

אצל סבא שלי יש מנהג כזה. אצלו, טיפוס שלילי כזה של פעם, קודם כל זה "לא". כל דבר חייב להיות על פי הסדר והזמן. אם נניח אני שואל אותו "לכבות את הטלוויזיה?" התשובה תהיה תמיד "לא, לא, לא אני לא צריך את הטלוויזיה, תכבה אותה". יש הרגלים אצל סבא שאין אפשרות לשנות או לשבור. מרק בארוחת צהריים זה חובה, ללא תה רותח בשעה חמש סבא לא ישרוד  ושנת צהרים זה קודש קודשים. האגדה במשפחה מספרת שכשסבתי כרעה ללדת את אימי זה אירע, למרבה הצער, בשעה רבע לשלוש אחר הצהריים. היא העירה אותו וביקשה שייקח אותה לבית החולים. סבי שכנע אותה שאין טעם להגיע לבית החולים כי אף אחד לא יקבל אותם בצהריים, הרי נחים שם בין שתיים לארבע כמו כל אדם מתורבת. סבתי סבלה בשקט צירים ובשעה ארבע וחצי אימי הגיחה לאוויר העולם, חמש דקות אחרי שעברו את דלת חדר המיון. כזה הוא סבא שלי.

כאשר הצעתי לו להצטרף אליי לטיול בטנדר סאנג-יונג אקטיון ספורט כדי לתת לסבתא קצת שקט, לא הופתעתי מהתשובה השלילית. "אני צריך עזרה" הסברתי לו.

"מה אתה צריך?" סבא מקשה.

"אני צריך שתרשום עבורי את תוצאות המבחן." אני מגיש לו לוח, פנקס ועט שחור. "ככה יהיה לי יותר קל לכתוב את הכתבה."

"בסדר," סבא נכנע למסע השכנועים שלי. "אבל אנחנו חוזרים הביתה עד השעה שתיים!"

"אל תדאג," אני מרגיע אותו, "תגיע בזמן לשנת הצהריים." יש פרות שלא לוקחים מהן אנטרקוט, קדושות כאלו.

"מה זה הדבר הזה?" סבא מסתובב סביב הטנדר. "כשאני הגעתי לארץ הבאתי איתי טנדר, זה היה טנדר." סבא לוקח אוויר... "אני הבאתי טנדר ביואיק, סיפרתי לך?" רק שבע מאות פעמים. במידה מסוימת סבא צודק. האקטיון הוא לא ממש טנדר. תא הנוסעים המרווח מקצר את תא המטען ורכב המבחן אף צויד במין מכסה אחורי שמצמצם עוד יותר את הנגישות למטען.

"מה זה החזית הזאת?" סבא מניף את ידיו לצדדים בסימן שאלה מיואש. העיצוב החיצוני שונה ללא ספק. יש החושבים יפה, יש האומרים מכוער (הרוב כנראה...) אבל ללא ספק האקטיון ספורט קוטף את תואר העיצוב יוצא הדופן, במיוחד בהשוואה לחבריו לנישת הטנדרים שבה האחידות היפאנית שולטת. על צידי הרכב אין הרבה מה לכתוב, קוים זורמים מלווים את הרכב לאורכו ויוצרים תחושה אלגנטית, זה מרגיש קצת כאילו הרכב ארוך יותר מ496 הסנטימטרים שכתובים בקטלוג. זנבו של הקוריאני לא מחדש כלום ולא גורע מאום מאחוריים טנדריים סטנדרטים. אבל על החזית אין ספק שאי אפשר להגיד אותו דבר... לססאנג-יונג יש היסטוריה ארוכה של כלי רכב עטויי חזיתות מוזרות. נראה כאילו מעצבי הרכב ראו קצת יותר מדי "מסע בין כוכבים" וניסו לשוות לרכב מראה של חללית, אולי חוסר חמצן, אולי מקדימים את זמנם? אם לטעמכם הוא מרשים או מכוער, אין שום ספק שאת האקטיון ספורט לא מפספסים. מי שרוצה רכב מושך תשומת לב ואין לו כסף למקלארן F1 או פרארי אנזו, יכול לשקול את קניית האקטיון ספורט. רכב המבחן הופיע עם כיסוי ארגז קשיח  שמלווה בכנף ספק דקורטיבית. לי לא היה ממש ברור מה טוב בזה, אבל קטונתי. הפגושים השחורים מקטינים את זוויות הגישה והנטישה ומצטרפים לעודף הניקל העוטף את מראות הרכב והחזית.

"תחת סעיף עיצוב תכתוב מעניין," אני מבקש מסבא. "ושונה."

"עיצוב," סבא כותב ומבהיר את עמדתו, "שטויות של צעירים!"

פנים הרכב מיישר קו עם הסטנדרט ומוותר על המצאות חדשות. העיגולים הרבים שטבועים בלוח השעונים נותנים תחושה כאילו הקוריאנים זה עתה גילו את הגלגל. או סתם קנו סטוק מקדחי כוס במחיר טוב. המתגים באקטיון נוחים לתפעול וקלים לגישה. מערכת הכפתורים על ההגה מאפשרת תפעול הרדיו מבלי להוריד את הידיים, ולמרות שחברי לעט צוחקים עליי כל פעם שאני מתלהב מזה אציין את זה גם הפעם. את דרגשי האינקוויזיציה המוכרים מכפולי הקבינות היפניים מחליפים זוג כיסאות נוחים למדי. אמנם יכולת הכיוון מוגבלת ומתבצעת ידנית אבל הכיסאות תומכים בצדדים ונותנים תחושה סבירה גם אחרי זמן נסיעה ארוך. הדלתות האחוריות רחבות ומאפשרות כניסה חלקה לכיסא האחורי הנוח והמרווח.

"כמה הוא עולה?" סבא מראה התעניינות.

"182,000 שקלים." אני מחזיר תשובה.

"כמה?!" סבא מביע זעזוע, "אתה יודע כמה פרות אפשר לקנות בסכום הזה?"

"פחות," אני מנסה להסביר. "זה מהטנדרים הזולים שיש."

אנחנו יוצאים מהמושב ועולים על הכביש המהיר. "אני לא מבין למה צריך לנסוע כל כך מהר," סבא ממלמל על הכביש המהיר למרות שאני במהירות חוקית לחלוטין. "אנחנו נאלצנו לנסוע מהר כדי לברוח מהשריוניות של הבריטים אבל היום אני לא מבין לאן אתם  הצעירים ממהרים כל הזמן." בדרך הסלולה לא מדובר על טיל בליסטי או רכב ספורט. זה בכל זאת טנדר. אבל טנדר אחר: בסעיף נוחות הנסיעה האקטיון  בעולם אחר משאר הטנדרים המצוידים בקפיצי עלים מעל או מתחת לסרן האחורי. זה אמין, זה מאפשר העמסת משקל וזה הכי דומה למשאית. קפיצי הסליל שמחברים את זנב האקטיון ספורט לכביש הופכים את הנסיעה בו לנוחה יותר מכל שאר הטנדרים ומקרבים את איכות הנסיעה שלו ל-SUV חדיש. בתחום ההאצה אם נעמיד אותו על קו הזינוק עם רוב המכוניות הממוצעות בשוק סביר להניח שפודיום לא יהיה כאן. הטנדר הקוריאני יוצא מהמקום כמו טנדר במשקל של טנדר. בסופו של דבר הוא מגיע למהירות שיוט סבירה וששת ההילוכים עושים עבודה שקטה ורציפה. במהירויות שיוט סבירות לחיצה עמוקה על הדוושה הימנית תעיר את 141 הסוסים ותשלח את הטנדר קדימה בצורה מתונה אך יעילה.

"כמה סמ"ק הטנדר הזה?" סבא מגלה את הפרוספקט על מגן השמש ומעלעל בו.

"2000 סמ"ק." אני מצביע על הנתון.

"זהו?" סבא נוחר בבוז "בביואיק שלי היה הרבה יותר!"

"רק שהביואיק שלך היה מתחילת המאה. זה מנוע דיזל מודרני עם מסילה משותפת, יש לו 31 קג"מ ושישה הילוכים בגיר, קצת יותר מודרני מהביואיק שלך."

"הוא שותה הרבה דלק?" סבא משליך את הקטלוג לכיסא האחורי "שלי אכל המון אבל הדלק פעם לא עלה כל כך הרבה!"

"למען האמת לא," אני מציץ באודומטר, "בערך 11 קילומטר לליטר יוצא לי החשבון במבחן הזה. הכי חסכוני בתחום הטנדרים."

"למה נוסעים דרך השבילים האלו?" סבא מקטר כאשר אנחנו יורדים לשטח. "ניחא אנחנו היינו צריכים להגיע ממקום למקום ולא היו כבישים כמו פעם, אבל היום אפשר להגיע עם הכביש לכל מקום!" אם לשים יד על הלב הרבה ציפיות לא היו לי. מרווח הגחון מצומצם, סך הכול 19 סנטימטרים, מיגון גחון לא קיים (ברכב הנבחן), זוויות גישה ונטישה לא מחמיאות וצמיגים צנועים הם לא המתכון הבטוח לטוחן סלעים. למרות מיעוט הציפיות, אקטיון ספורט דווקא מפתיע. בשבילים הוא מתנהג כמו טנדר מתורבת וכמו בכביש, הוא יותר קרוב ל-SUV. הסלילים מאחור עושים עבודה טובה יותר מטנדר יפאני כלשהו והתנועה על השביל קופצנית במידה נסבלת בהחלט. המתלים הקדמיים מצטרפים לאחוריים ובהחלט משרים אווירה טובה גם על שביל משובש.

כאשר הגענו אל המסלעות לא ציפיתי להרבה. לא מהטנדר, ולא מהאווירה בקבינה. "אתה חושב שהוא יעלה את זה?" סבא מסתכל דרך השמשה הקדמית על עלייה מכובדת. במקום לענות לו פשוט התגלגלתי לעבר תחילת המכשול. הטיפוס המתמיד למעלה בהחלט הפתיע. דיפרנציאל אחורי מוגבל החלקה עוזר כנראה לטנדר גם במסלולים הקצת יותר מאתגרים של הר חורשן, ואפשר כמה זוויות צילום מעניינות בעזרת ה"פוטו-אפראט" כמו שסבא מכנה את המצלמה. בלימת המנוע של הרכב טובה ומאפשרת ירידה רגועה שמשאירה את ארבעת הדיסקים נטולי עבודה גם בירידות תלולות יחסית. למרות המגבלות הטבעיות בשלב העבירות האמיתית האקטיון הפתיע לטובה.

אחד הדברים הבולטים בו נתקלנו (ולא לטובה) הוא שילוב ההנעה הקדמית וההילוך כוח. לחיצה על הכפתור אמורה להפעיל את ההילוך המיוחל אבל בפועל זה לא כל כך השתלב והוסיף עוד יתד באמונה שלי שידית שילוב עדיפה תמיד. החלק הפחות נעים הגיע לפני העלייה לכביש. הילוך הכוח החליט שהוא נוסע איתנו עד תל אביב ולא ממש התחשב בעובדה שצריך גם להגיע ל90 קמ"ש בכביש החוף (בפועל, כביש החוף התאים עצמו למהירות low בפקק אין סופי של מוצאי שבת). לאחר מספר נסיונות של הוצאה ל-P, הכנסה ל-N  נסיעה לאחור, בקשות חוזרות ומזמורי תפילות, הוא ניאות לחזור למצב כביש. סבא נוהג לתקן את הטרקטור עם פטיש. כאשר זה לא מצליח הוא פשוט לוקח פטיש יותר גדול "בטרקטור זה לא קורה." הוא מסכם, "שם יש ידית כמו שצריך."

"מי קונה כזה אוטו?" סבא שואל כאשר אנחנו יוצאים מהשטח.

"מי קונה?" אני חוזר על השאלה, "למשל דוקטור שפירא הווטרינר, הוא צריך טנדר אבל בשביל להעמיס כלב או שניים הוא לא צריך משהו גדול." האקטיון ספורט פונה לקהל היעד הטנדרי הממוצע. רוב בעלי הטנדרים לא באמת מעמיסים עליו את מלוא המשקל או מנצלים את כל הארגז. בהתחשב בעובדה שהטנדר הזה זול בשתיים-שלוש עשיריות מרוב הטנדרים היפאניים, הוא בהחלט מציב עצמו במקום בו משתמש סביר יוכל ליהנות מרכב חדש מהניילונים. היוצא מהכלל, מולו מתחרה האקטיון גם במחיר, הוא ניסאן ווינר הידני והמיושן.

בשעה רבע לשתיים החזרתי את סבא הביתה, היישר לשנ"ץ המיוחל. בדרך חזרה לסוכנות עצרתי בתחנת דלק כדי לשטוף את האקטיון ספורט. אחרי שטבלנו בבוץ, הכנסנו חול ועלים ואיבקנו את לוח השעונים, טבעי לשטוף את האוטו. לא כך חושב העובד שמקבל את פני בפרצוף זועם. לא פעם אני מקבל את הרושם שמכוני השטיפה מעדיפים שנבוא לשטוף רכב נקי. בכל מקרה,הכנסתי את הרכב, ואני בתוכו, למנהרת השטיפה. לקראת סוף המסלול, בשלב בו המברשות מנקות את הדלתות הקדמיות אירע דבר מוזר. אחרי מספר דקות הבחנתי שהמברשות מנקות את אותו אזור ולא ממש זזות. לקח לי כמה דקות להבין שאני תקוע! כאחד ששונא מטוסים, לא נכנס למעליות ומעדיף בילוי במקומות פתוחים הבנתי, מאוחר מדי, שנתקעתי לראשונה במכונה לשטיפת מכוניות – האקטיון ספורט הכניס אותי לטראומה עמוקה.

בדרך הביתה אני מוציא את הפנקס ומתחיל לסכם. הכתב של סבא בלתי קריא. האם ה-SUV הקוריאני שמסתתר תחת מרכב של טנדר עושה את העבודה? האם הוא טנדר? אולי הוא ג'יפ? אולי הוא סתם רכב רגיל? האקטיון ספורט הוא סוג של הכול ולא כלום. הארגז הקטן שלו לא ממש מציב אותו בקטגוריית הטנדרים השימושיים ומצד שני נוכחות הזנב הארוך מוציא אותו מרשימת ה-SUV הקלאסיים. גחונו הנמוך שם אותו ברשימת הכבישביל אולם דיפרנציאל מוגבל החלקה והילוך כוח מעמידים אותו ברשימת ה"יודעים לעשות עבירות". האם אני רוצה כזה? זאת שאלה קשה, הרכב הזה לא נכנס אצלי לעמוד הראשון של רשימת הנחשקים אולם הוא בהחלט נמצא באמצע הרשימה, כזה שיקוטלג תחת "לא אכפת לי להיות בעלים של אחד כזה". בעבור סכום הנמוך בהרבה ממחירו של טנדר יפאני האקטיון ספורט עשוי להתאים לבעלי עסקים המובילים מעט ציוד ורוצים טנדר פנאי נוח, מפנק וחסכוני יותר מכל רכב אחר בקטגוריה.

סאנג-יונג אקטיון ספורט, נתונים טכניים

מנוע: טורבו-דיזל, מסילה משותפת, נפח 1,998 סמ"ק

הספק: 141 כ"ס/4,000 סל"ד

מומנט:  31.6 קג"מ/1,800-2,750 סל"ד

תיבת הילוכים: טיפטרוניק, 6 הילוכים

הנעה: אחורית+קידמית High + Low

מתלה קדמי:  מתלה נפרד, קפיצי סליל

מתלה אחורי: סרן חי, קפיצי סליל

צמיגים: 225/75R16

אורך/רוחב/גובה/בסיס גלגלים: 4,965 מ"מ/1,900 מ"מ/1,755 מ"מ/3,060 מ"מ

משקל עצמי: 1,934 ק"ג

 נפח מיכל דלק: 75 ליטר

בטיחות: 2 כריות אוויר, ABS

מרווח גחון: 19 ס"מ

זווית גישה: 25.7 מעלות

זווית נטישה: 23.6 מעלות

עזרי עבירות: דיפרנציאל מוגבל החלקה בסרן האחורי

צריכת דלק ממוצעת (יצרן): 11.5 ק"מ/ליטר

צריכת דלק ממוצעת (מבחן): 11 ק"מ/ליטר

מחיר: 182,000 ש"ח