מפגש מלך הגבעה 2 בחולות יבנה

סצינת הג'יפאות הישראלית נולדה הרבה לפני עידן האינטרנט והפורומים. אפילו הקמת  "עמותת הג'יפים" המיתולוגית. 20 ומשהו שנים אחורה, כשכל המרחב הגדול שמדרום לחולון, בואכה יבנה, סביב אשדוד ועד לאשקלון, היה דיונה אחת גדולה, מדי יום שישי התקבצו בעלי הג'יפים כדי לשחק בחולות. המבחר של אז הצטמצם לסיקסים ישראליים, פה ושם איזה בלייזר. אחר כך הגיעו הסוזוקים, שבחולות, לא נתנו פייט לגרוטאות האמריקאיות/ישראליות משושות ומתומנות הצילינדרים.

ג'יפאים רבים וטובים לא מסתירים את סלידתם מההסתערות על מדרונות החול. "זה משעמם" הם יתרצו. "זה ערב-רב של ערסים, מה לנו ולהם" הם יתנשאו. "לא צריך לדעת לנהוג", הם יתפתלו. "כל אחד עם מנוע חזק, רגל ימין כבדה וביצים מעופרת יכול" הם יתחמקו. ואני, כמי שאישיותו הג'יפאית התעצבה לפני 20 שנה בדיונות של חולון וראשל"צ אומר – הכול קשקוש. דיונות זה לגיטימי וכיף גדול כמו סלעים וכמו בוץ - וחוץ מזה, כדי לדעת מי הוא מי – תסתכלו על האוטו. רוב מוחלט של המלעיזים נוסעים בכלים יפניים, קוריאניים ובריטיים כבדים, שלא בדיוק מסתדרים בחול עמוק כמו הג'יפ האמיתי הישן והטוב... אולי זו הסיבה האמיתית מדוע הם מדירים את גלגליהם ומנועי הדיזל העצלים שלהם מפדיחות במעלה סכיני החולות של מרחב ראשל"צ-יבנה-אשדוד?

היום יש אינטרנט, ושפע של פעילויות עבירות טכנית וטיולים פעילות ותוססות. סצנת הדיונות נותרה עניין למשוגעים לדבר, אבל ממש לא מתה. במה שנשאר מהחולות אחרי השתלטות כרישי הנדל"ן, עדיין מסתובבים מדי יום שישי החל מהצהריים ועד הערב, חבורות-חבורות של רוכבי טרקטורונים ואופנועים, וגם הרבה ג'יפאים, רובם חמושים בדבר האמיתי – סיקסים וסופות. ואם מקובל לתאר את מה שקורה בענף הראלי-רייד והעבירות הטכנית בשם "מרוץ חימוש", כדאי לכל הספקנים לתת הצצה למה שקורה תחת מכסי המנוע של כמה וכמה מהג'יפים החזקים שחותכים בכל סוף שבוע את גבעות החול.

של מי גדול יותר? של מי חזק יותר? מנועי סיקס או סופה סטנדרטיים שהספיקו לנו בשנות ה-80 וה-90 כדי לטפס ולהנות, כבר לא מספקים את הסחורה בסטנדרטים של היום – אז המכורים לחול משקיעים כספים גדולים - מגדילים, מנפחים, משפרים ומחזקים וגודשים עוד ועוד. סטרוקרים, מגדשי טורבו וסופרצ'רג'רים, מנועי V8 מוזרקי סטרואידים –הכול הולך על מנת לנצח את השיפועים המופרעים והמופרכים ביותר, וכמובן – לתת בראש לחבר'ה האחרים... והשמחה רבה.

אז קם לו יריב קלר-ברוך, מהדמויות המרכזיות בסצנת הדיונות, וארגן מפגש "מלך הגבעה" לילי, צנוע ואינטימי. כמה וכמה חברים התייצבו, נהנו, קיבלו תיאבון, וכך נולדו שרשורי "מלך הגבעה 2" – הזמנה פתוחה לכל מי שחושב שהג'יפ של וחזק מספיק להתייצב להתמודדות ראש בראש, והחבר'ה התחילו להתלהב. "שפנים", "אוגרים", "לתפור" ו"לפרום" ושאר מושגים שלקוחים מעולם הזואולוגיה ותעשיית הטקסטיל, התערבבו בויכוח הספק רציני ספק הזוי אבל בוודאי מצחיק עד דמעות – מי מהגברים/ילדים יוכיח שהכלי שלו הכי גדול, הכי ארוך והכי עבה? מי יתפור ומי יפרום את מי? מי ייצא שפן ומי תותח? האם מפלצות העבירות של איציק מיני ודודי ברוך, עם מנועי V8 משופרים וצמיגי כפות ייעודיים ואפילו התרברבות על דלק טילים שנרקח במיוחד, ייתנו בראש לסופות המשופרות ולסיקסים המנופחים של המארחים – החבורה של יריב ואורן מהסדנה בכפר הנגיד, וחבורת ה"טיגריסים" הותיקה, ועוד במגרשם הביתי?

נקבעו תאריך ושעה קשיחים – יום שישי האחרון, שעה 14:00 בצהריים, חולות יבנה. עשרות רבות של ג'יפים עמוסי צופים נלהבים החלו לזרום לכיוון השטח. הכניסה, בסמוך למגדל המים שבלב שכונת וילות מטופחת בקצה הדרום-מערבי של העיר יבנה. כצפוי, רעש המנועים וההמולה הכללית של החבר'ה שמרוקנים אוויר מהצמיגים לקראת הכניסה לשבילי החול, הפריעה כנראה למנוחת השכנים, ותוך דקות ספורות התייצב לו משבית השמחות התורן - פקח עירוני מתלהב בניידת שיטור משולב שדרש מכולם לעזוב את המקום – רחבת כורכר המשמשת בימים כתיקונם כחנייה, וגם אסר בתוקף להיכנס לכיוון הדיונה (על סמך מה ולמה, מי יודע) והגדיל לעשות כשצילם ג'יפים חונים (חונים!...) והזעיק משטרה... על מה ולמה? נו, מה לעשות, כנראה שעודף בחומר האפור שבין האוזניים אינו תנאי עיקרי ואפילו לא משני לקבלה לעבודה כפקח עירוני ביבנה.

ה"אירוע" עצמו, אם אפשר לקרוא כך לבלגן הססגוני שנכחו בו כל ותיקי סצנת הדיונות המקומית, וגם כמה וכמה דמויות מכובדות מסצנת הספורט המוטורי הישראלי כמו מיקי יוחאי, גל שחם, שי משה, איציק מיני וגיא רפאל, שטרחו להגיע ממרחקים כדי לכבד אותו בנוכחותם – התרחש בנקיק צר, מול עלייה אימתנית, תחוחה וטובענית ביותר. הקהל התמקם על מדרונות הדיונה שממול, השמש להטה בעוז והאנשים פתחו שמשיות, גזיבואים וצידניות, לגמו בירות צוננות לרוב, וה"מתחרים" התייצבו בזה אחר זה אל מול המדרון ונתנו בגז.

חוקים? כללים? אל תצחיקו, כאן אין חוקים, פרט לקו שממנו מזנקים. מי שמצליח לכבוש את העלייה, מזנק שוב, כאשר הפעם קו הזינוק מתקדם עוד ועוד לכיוון העלייה, אין מקום לתפוס תנופה. כבר בהתחלה נופלים הקורבנות הראשונים – ה-CJ7 של יריב, חמוש במנוע 383 אימתני, משמיע רעשי דפיקה מבשרי רעות. משהו במנוע –V8 כשל לפתע, ויריב נאלץ לפרוש בחריקת שיניים מהתחרות עוד לפני שהחלה. אופיר שוקר, בסופה-טורבו, שובר טרנספר ועוד משהו בסרן הקדמי, ונאלץ לפרוש גם הוא, מה שלא מפריע לו להמשיך ללגום בירה ולחייך לכל הכיוונים. מי שמכיר אותו יודע שכל זה לא ממש מזיז לו, מבחינתו השבירות זה חלק בלתי נפרד מהמשחק והוא ימשיך אחר כך בניסיונות הרואיים בהנעה אחורית בלבד... גם בג'יפ ה-CJ הצהוב של אורן משהו לא תקין, אולי הגיר? מי יודע.

כצפוי, איציק מיני על מפלצת העבירות הצהובה עם צמיגי כפות, כובש את העלייה בסערה. דודי ברוך, גם הוא במפלצת על צמיגי כפות ניגש ומאיץ וכובש את העלייה. באחד הניסיונות הוא לא מרשים, ומתחפר תוך העפת סילוני חול עצומים לקול צחוקי הקהל, אבל בניסיון הבא הוא שוב מראה לכולם מאיפה משתין הדג, וכובש את העלייה בקלות. מי יציל את כבודם האבוד של ה-Jeepים? אחד-אחד מתייצבים ומנסים שוב ושוב, בכל ניסיון מתקדמים עוד קצת ואז יש גם תוצאות – שוקר על ג'יפ סיקס משופר של חבר, מנסה שוב ושוב עד שמצליח. גבי WINWIN עם סופה מקוצררת ומוגדשת מצליח לעלות. גם צחי מהטיגריסים, "גל הגנן", "אבי הנגר" ושאר דמויות צבעוניות בסופות מתוגברות מנוע לא מוותרים. ניסיון ועוד ניסיון, והם כובשים את העלייה. בין הג'יפים מסתובב לו מדושן עונג ידידנו האדון סגל – המכונאי החייכן שעובד בסדנא שבכפר הנגיד, וכמו אבא גאה מצביע על הכלים שמצליחים לעלות – את המנוע של זה הוא בנה, וגם את המנוע ההוא... הסופה האימתנית הפרטית שלו, עם מנוע סטרוקר וסופרצ'רג'ר, מסיימת עכשיו את ההרצה, ואם ירצה אלוהי הג'יפים, תיתן את ההצגה שלה במפגש הבא... בינתיים, את ההצגה הכי יפה מבין הג'יפים נותן ללא ספק ניסים מה"טיגריסים" בסופה השחורה – לא V8 ולא צמיגי כפות – מנוע סופה עם סופרצ'רג'ר וצמיגי 33 רגילים מספיקים לו כדי לכבוש די בקלות, שוב ושוב, את העלייה. גם כאשר דודי ברוך במפלצת כובש את העלייה שוב ושוב ומקדם את קו הזינוק מטר ועוד מטר במעלה הדיונה, אבל ניסים משווה את ההישג פעם אחר פעם. הרבה כבוד! ה"שופטים" יפסקו אחר כך שלפחות לפי ההישגים נטו, "מלך הגבעה 2" הרשמי הוא דודי ברוך, אבל מבחינת הקהל, מלך הגבעה והמנצח האמיתי הוא אך ורק ניסים.

 עכשיו כבר קשה לקרוא לבלגאן הצבעוני בשם "תחרות" – הקהל הלום החום מטייל סביב הכלים המזנקים, כל מי שאוזר אומץ מאיץ בין האנשים אל תוך החולות, כולל כלים של צופים מתלהבים. רק בנס אף אחד לא חוטף בומבה מג'יפים שמאיצים מסביב, ומבחינתי זה הזמן לתפוס מרחק בטוח... בינתיים נודדת הדרמה כ-300 מטרים צפונה משם, כאשר דודי ברוך מצליח להיתקע בזוית מאיימת בראש דיונה אחרת. זה האות לקהל לנדוד צפונה, ומה שהחל כ"תחרות" לא מחייבת הולך ומתפזר לכיוון של מפגש רגיל בצהרי שישי בדיונות. כולם נותנים בגז, מטפסים וגולשים בדיונות להנאתם, מישהו עם באגי קטנטן, כחול וצווחני, חמוש במנוע של אופנוע ספורט היסטרי, מפזז על הדיונות ומלמד את כל הג'יפים המשופרים משהו על הילכות דיונה, שי משה וחבורתו שהגיעו במיוחד מאילת הלוהטת והרחוקה פותחים מנגל ומכבדים את הנוכחים בקבבים עסיסיים, גל שחם תורם שקית קרח מלאה מנגואים צוננים, והשמחה באמת רבה.

בנימה ביקורתית יותר? היה שמח וכיף, אבל בתכל'ס – קצת שכונה. חלק ניכר מהמטפסים בדיונה לא טרחו אפילו לחגור חגורות בטיחות, שזה ממש לא תקין, בודדים בלבד חבשו קסדה... למה? למה לזלזל בכללי בטיחות הכי בסיסיים ואחר כך חס וחלילה להצטער ולבכות ולחפש תירוצים? עוד משהו - בפעמים הבאות מוטב לסמן את העליות ואת שטח הזינוק בסס"ל ולפחות לנסות לוודא שהמתמודדים עצמם יתכנסו בשטח סטרילי מבלי שקהל הצופים, כולל ילדים קטנים, יטייל בין הכלים המאיצים. כי זה באמת יכול להיגמר רע ואז לא יעזרו כל התירוצים. לתשומת הלב של כל מי שמארגן, מתחרה או סתם יגיע לצפות ב"מלך הגבעה 3" ובמפגשים שללא ספק יגיעו אחריו.

קריאה נוספת:

מלך הגבעה 2 - סיכומים, תמונות וסרטונים