פורום ג'יפולוג 4X4 - פיצ'ר: הדר אור – הבאגי, הסדנא, הכישרון

לפני חמש שנים, כשפגשתי לראשונה בהדר אור (אז בן 17) ובבאגי החד מושבית שלו, הרשיתי לעצמי להתנבא - זה לא עוד ילד מושבניק שבנה גרוטאה, אלא כשרון שעוד נשמע עליו הרבה. חמש שנים אחרי, אנחנו מבקרים שוב במושב חרות, ולנוכח ההתקדמות המטאורית של הבחור, שרידי הספקנות מפנים מקום להרבה הערכה וכבוד. כבר לא צריך להמר - להדר אור הצעיר עתיד מבטיח בבניין הספורט המוטורי הישראלי.

צילומים: דרור ברלי. לאלבום התמונות המלא)

לפני כחמש שנים, כאשר בנוסף לעבודה בג'יפולוג כתבתי גם עבור מגזין "הגה בשטח" זצ"ל, נשלחתי למשימה עיתונאית הירואית במושב חרות שליד תל מונד. "סע לחרות" הפציר בי העורך, "לפגוש ילד כשרוני בן 17 שבונה באגים בחצר".

שמנו אז פעמינו בסופה הירוקה, אל פרדסי ושדות השרון. חשבנו שנמצא עוד ילד מושבניק שפירק חיפושית ישנה, חיבר לרצפתה כמה צינורות ומקרטע סביב שבילי הפרדסים. שהרי מושב/קיבוץ הם המקום הטבעי לטירונות מוטורית – טרקטורים, אופנועים, ג'יפים, באגים. כשיש חצרות רחבות ידיים ומקום לעבוד, ומסביב שטחים פתוחים אינסופיים ובלתי מופרעים, חפים מתנועת כלי רכב, עוברי אורח ובעיקר – חפים מנוכחות משטרה...), מאפשרים לבדוק הלכה למעשה את היצירות המוטוריות, קל מאוד לשחק בגרוטאות ולהפוך אותן לכלי רכב נוסעים. לא ילד-מושבים אחד ולא שניים, בנו באגי מגרוטאות מכוניות ישנות. ההפתעה היתה מושלמת. לא חיפושית ולא נעליים, אלא באגי חד מושבי מקורי מרשים, שאמנם היה עשוי מגרוטאות רכב ישנות וגם שאב הרבה השראה מהבאגים האוסטרליים הקטנים שרבים כאן בונים, אבל גם הרחיק לכת יותר מהם בלא מעט פרמטרים, והבהיר לנו שיש כאן עסק עם בונה באגים כשרוני מסוג אחר.

הדר אור, שגם היום עדיין נראה צעיר בהרבה מכפי גילו, היה לקוי למידה מגיל צעיר. אביו אבירם, חקלאי העוסק בגידול פרחים לייצוא, הפנים כי הילד אולי לא מתמודד כהלכה עם הסטוריה, מתמטיקה ואנגלית בבית הספר, אבל הוא דווקא בעל כשרון פנומנלי ודמיון מפותח במיוחד במכניקה, מסגרות ובנייה של כל דבר על גלגלים, וכי אופניים, אופנועים ומכוניות מעניינים אותו במיוחד, והחליט לסייע בידו לטפח את יכולותיו. כבר בגיל 10 בנה הדר שילדה מעץ, אליה חיבר מכלולי שני

זוגות אופניים ויצר מעין"מכונית" בעלת ארבעה גלגלים, מונעת על ידי דוושות וננהגת באמצעות הגה. הדרך משילדת עץ לשילדות מצינורות ברזל היתה קצרה. הדר למד מהר מאוד לעבד מתכות – לנסר, לרתך, לחרוט, לכרסם, לצבוע. אבירם החל לרכוש עבורו כלי עבודה, דאג לו לסככה מסודרת עם חשמל וריצפת בטון. הדר, שבשעות היום למד במגמת מכונאות, בילה את כל שעותיו הפנויות בסככה שלו. את מקומן של גרוטאות האופניים החלו לתפוס פגרי קטנועים שעברו מטמורפוזה והפכו לקרטינגים ולבאגים קטנים, ומכאן ועד לבאגי אמיתי של ממש הדרך היתה קצרה.

מאז עברו חמש שנים. הדר סיים את לימודיו בתיכון, והגיוס לצה"ל עמד בפתח. לאבירם ברור שללא יד מכוונת וסבלנית, הנער השקט והמופנם עלול ללכת לאיבוד בסבך הבירוקרטיה הצה"לית, ולבסוף למצוא עצמו נרקב בעבודה שחורה וסיזיפית בסדנת חימוש נידחת. לדעתו היכולות המיוחדות של הדר היו עשויות להביא לצה"ל הרבה יותר תועלת במסגרות הניוד של יחידות מיוחדות, שישכילו לקלוט אותו אליהן. הדאחקה המרירה על ההגיון שנעצר בש"ג לא תפסה כאן, כי סיפורו של הדר שהתפרסם אז ב"הגה בשטח" הגיע לעיניים ולאזניים הנכונות בצבא, ואותן יחידות מובחרות התקוטטו ביניהן על הזכות לקלוט אותו לשורותיהן, ואכן – כפי שהוא ואביו כל כך רצו, הדר קיבל בדיוק את מה שחפץ ובילה את שירותו הצבאי באחת מאותן יחידות עילית, שם לא רק התמקצע בעבודה על כל סוגי רכבי השטח המבצעיים המיוחדים, אלא גם למד את רזי נהיגת השטח מהמדריכים הטובים ביותר שצה"ל יכול להציע.

בחופשותיו מהצבא, החל פרויקט חדש של באגי. הפעם גדולה ומקצועית יותר. עוד בביקורנו הקודם, הראה לנו הדר גרוטאת סובארו 1600 כחולה ישנה משנות ה-80 שנרקבה בחצר – "זו תורמת האיברים הראשית לבאגי הבא" הוא הצהיר. וכשאנו עומדי היום מול הבאגי השחור-אדום המרשים, קצת קשה לנו לזהות מה נשאר כאן מאותה סובארו כחולה...

ראשית, אי אפשר שלא להתרשם שזהו באגי שבנוי בצורה מקצועית ומרשימה בעליל, למרות שנבנה משאריות וחלקי מכוניות סדרתיות ישנות. למעשה, החלקים היחידים שלא נולדו בפירוקיה הם מושבי המירוץ ושילדת צינורות המגומרת היטב עם תא מרווח לשני נוסעים. משולשי מתלה קדמיים ארוכים, מתלים אחוריים מסוג זרועות נגררות מבנייה עצמית עם הינעי שרשרת סופיים, דוגמת התומקאר והבאגים של רמי לוי ונאבות קדמיות חסונות מייצור עצמי. כל היתר – חלקי מכוניות רגילות שנאספו, שופצו בקפדנות ובסבלנות אין-קץ, על מנת לחסוך בעלויות. יחידת הכוח בתצורת מנוע מרכזי הגיעה בהתחלה מאותה סובארו כחולה ישנה – אבל מהר מאד הבין הדר שמנוע 1.6 ליטר עתיק מוזן קרבורטור עם 70 כ"ס (כשהיה חדש) זה ממש לא מספיק, ועבר למנוע לגאסי 1.8 ליטר מוזרק משנות התשעים (103 כ"ס כשהיה חדש) עם תיבת הילוכים המקורית – אוטומטית בעלת 4 מהירויות, שהדר התערב בקרביה לא מעט והפך אותה לתיבה חצי אוטומטית בעלת תפעול ידני מלא. (ההסבר לבחירה בגיר אוטומטי נעוץ ביכולתו לספוג נחיתות לאחר קפיצות באוויר - כאשר עם גיר ידני יש להקפיד ללחוץ על הקלאץ' בזמן הנחיתה, אחרת הגיר עלול להישבר. החסרון של גיר אוטומטי הוא כמובן בבזבוז כוח = פגיעה בביצועים ובסכנת התחממות - את הבעיה הראשונה פותרים, כמה פשוט, עם מנוע חזק יותר... ואת ההתחממות עם קולר ייעודי נפרד). ציריות ההנעה מחוברות לאמצע זרוע המתלה האחורית המסיבית (והכבדה) העשויה מפלדת קוזאברו סופר-חזקה, שבתוכה שרשרת הנעה סופית עם יחס הפחתה 1.8:1 שמאפשר למנוע ולגיר הצנועים לסחרר בקלות צמיג בקוטר 31. המבנה הזה מאפשר שימוש בגיר ובציריות של מכונית נוסעים מבלי לחשוש לקריסת המכלולים בשל טווח תנועת המתלה הגדול המקובל בבאגי.

יחידות הקויל-אובר הקדמיות ומסרק ההגה הלא-מתוגבר הגיעו מתומקאר, בלמי הדיסק הקדמיים והחישוקים הקדמיים נשחטו מסמוראי. בלמי הדיסק האחוריים והנאבות החלו את חייהם כנאבה + בלם קדמיים של אותה סובארו כחולה ישנה והחישוקים מאחור - 15X8 נתרמו על ידי ג'יפ CJ. רק יחידות הקוילאובר האחוריות – קפיץ אייבך על בולם FOX עם מיכל קירור חיצוני, נרכשו חדשות בכסף רב ועברו כיול קפדני עד לתוצאה שהשביעה את רצונו של הדר. הכל על צמיגים במידה 235/75/15 מלפנים ו-31/10.5/15 מאחור.

כל זה בנוי ומגומר ברמה גבוהה וממש מזמין לסיבוב בשבילי השדות. אז חובשים קסדות, חוגרים ריתמות ויוצאים לדרך. את הקילומטרים הראשונים אני מבלה במושב הנוסע וקל לי להתרשם מהדברים הקטנים וה"משניים" – כמו נוחות ואיכות נסיעה וגם איכות ומוצקות הבנייה – הבאגי הזו מניעה בנגיעה, שקטה יחסית, לא מקרקשת ולא מווברצת. הכל מהודק ומרגיש כאילו נוצק מיקשה אחת במפעל ולא בחצר במושב. למרות ההספק הצנוע יחסית, התאוצות בהחלט יפות, הדר נוהג בבייבי שלו כאחוז תזזית ובמיומנות ראויה לציון וחיש קל אנחנו מגיעים לשבילי השדות, היכן שאפשר להתחלף בנהיגה, ללחוץ עד הסוף ולתת לבאגי להתבטא. כבר נסעתי ונהגתי בכמה באגים, טרופיטראקים ומכוניות ראלי-רייד בחיי ועם כל הצניעות יש לי קצת פרופורציות, ועדיין אני יכול לומר לכם באחריות מלאה – מלבד מנוע שמרגיש לא מספיק חזק על היכולות של הבאגי, הדבר הזה עדיין מהיר ופשוט נוסע נהדר. בכל ישורת אנחנו מאיצים למהירות תלת ספרתית בקלילות מפחידה והמתלים אוכלים הכל, פשוט הכל, ללא שום דרמה. הבלימה נשכנית, ההיגוי זריז, מעט כבד (כזכור-ללא תגבור) וכמקובל בבאגים כדי לפנות בדיוק לאן שרוצים צריך לשלוט ברזי טכניקת העברות משקל, אבל להבדיל מבאגים מקובלים עם מנוע אחורי ופרונט קל שלא בדיוק נשמע לפקודות ההגה, כאן זה ממש לא בעיה – כי הבאגי הזו מאוזנת הרבה יותר טוב מכל באגי בעלת מנוע אחורי. קל מאוד להתרגל אליה, לזרוק אותה לאן שרוצים, לקבל החלקות זנב מענגות. מצד שני, גם באמפים גבוהים וריחופים ארוכים באוויר לא מפחידים אותה והיא נוחתת ברכות מרוסנת היטב.

רק לדבר אחד צריך לתת את הדעת ולהתרגל כאן לפני שמתחילים לנסוע ממש מהר – טכניקת העברת ההילוכים. הבאגי הזה נולד עם שיפטר (בורר הילוכים) אמריקאי מקצועי תוצרת B&M, אבל זה פורק לטובת פרויקט הבאגי החדש. ובינתיים ייצר הדר שיפטר מתכנון עצמי שלו, קליל ועדין ורגיש מאוד ליד לא מיומנת. בדקות הספורות שנהגתי בבאגי עדיין התקשיתי להפגין את הרגישות הדרושה ולא להחליף מראשון ישר לשלישי, או משני ישר לרביעי ולהיפך. זה עניין של הסתגלות ותו לא. מצד שני השיפטר הזה חלק, לא חורק ולא רועד. וכל איכות הבנייה שוב בולטת מאוד לעין והכלי קל לנהיגה גם במהירויות גבוהות מאוד ולא מעייף בשום צורה. פוטנציאל המהירות שלו כל כך מוחשי עד שהשאלה הראשונה המתבקשת היא – מה עם תחרויות?

ובכן, הבאגי הזו כבר בת כמעט חמש שנים, ונבנתה בתקופה בה עדיין לא גובשו סופית כל תקנות חוק הספורט המוטורי, ועל כן למרבה הצער, למרות הרבה מאוד עשרות אלפי השקלים שהושקעו בה ולמרות שבכל פרמטר של הנדסה ואיכות היא טובה יותר מלא מעט מכוניות מירוץ תקניות וחוקיות למהדרין שפגשנו בישראל, היא אינה תקנית לתחרויות ולעולם לא תהיה כזו. מבנה השילדה, קוטר הצינורות מהם היא בנויה, כמו גם חלקים לא קטנים מהמבנה שלה לא רק שלא עומדים בדרישות FIA אלא אפילו לא עמדו בדרישות מהכלים של "דור המדבר".

אבל הדר בכלל לא מיואש – לצד הבאגי הזה, שמשמש

לא רק לפאן בסופי השבוע, ככלי לימודי ממדרגה ראשונה עבור ניסוי כל מיני טכניקות ומכלולים וכמובן גם כ"כרטיס ביקור" מרשים מאוד עבורו - כבר קורם צינורות וברזלים הבאגי הבא, שנבנה לפי התקן מ-א' ועד ת' תחת ליווי צמוד של יובל מלמד, ובקרוב יעבור בדיקות העמסה ויקבל מספר שילדה כדת וכדין מרשות הספורט המוטורי של מדינת ישראל. משקל היעד המתוכנן לבאגי החדשה הוא 1,000-1,100 ק"ג, הצמיגים יהיו 31 אינץ', גם כאן ישכון מנוע של סובארו לגאסי/B4, הפעם כמעט חדש לגמרי, ממודל גבוה יותר עם כ-160 כ"ס, גיר

אוטומטי דומה לנוכחי בעל ארבע מהירויות שעבר הסבה לתפעול ידני/חצי אוטומטי והפעם גם היגוי מתוגבר כוח. הוא עדיין לא החליט על תצורת המתלים האחוריים הסופית ועל אופי מערכת ההנעה – האם ימשיך עם רעיון ההינע הסופי באמצעות שרשרת, או יעבור לציריות רגילות – מבנה פשוט וקל יותר, אבל כזה שמצריך ציריות חזקות ויקרות יותר, וגם לתת את הדעת על קיצור דרוש של יחס ההעברה הסופי.

כבר בביקורי הקודם לפני חמש שנים, הסביר לי אבירם שהכישורים הטכניים הכל-כך יוצאי דופן של הדר דורשים טיפוח ודחיפה מתמדת, ועל כן הצהיר אז שלא יהסס להשקיע עוד בכלי עבודה משוכללים ויקרים יותר, כדי למקסם את היכולות ולסייע להדר להתקדם, כאשר המטרה הסופית תהיה סדנא עצמאית לבניית כלי רכב מיוחדים. ולכן גם לא התפלאתי אז לשמוע את שמו של המודל לחיקוי - עידו כהן מפרדס חנה, נישא כאן שוב ושוב בהערצה בלתי מוסתרת.

חמש שנים עברו, והתברר שאבירם לא אמר דברים בעלמא אלא התכוון לכל מילה ועמד בדיבורו. הסככה הצנועה אכן התרחבה, הציוד נרכש – רתכות משוכללות, מחרטה, מכשיר פלסמה, מכופפת צינורות. נוצקה רצפת בטון מפולסת היטב והסדנא של הדר – HADAR OFF-ROAD RACING פתחה את שעריה רשמית והחלה לקבל עבודות ופרויקטים. המקום מרווח, מצוחצח ומאורגן היטב והדר עדיין עובד כאן לבד, אבל כנראה שלא ירחק היום בו ייאלץ להתרחב ולגייס עובד/ים... במעט הזמן הפנוי שנותר לו בין עבודות המסגרות והשיפורים לג'יפים, באגים, טרקטורונים, רייזרים ותומקרים, הדר הוציא רשיון נהיגה תחרותי וממשיך באיסוף החלקים עבור הבאגי הבא.

אי אפשר שלא להתרשם מהכשרון ומיכולות העל של הדר במסגרות, מכונאות, הבנה מכנית והנדסית. ומה עם חשמל? אקלטרוניקה? אני שואל. "קצת" הוא עונה לי בחצי חיוך. את ה"קצת" הצנוע הזה שמעתי ממנו גם לפני חמש שנים כשהיה בן 17, כששאלתי אותו על תכנון מתלים ומערכות היגוי. לפי רמת העבודה שהוא מפגין היום - הלוואי על כל העוסקים בענף הזה בישראל מה"קצת" כזה. והלוואי על כולנו גם קצת מהכשרון הטבעי, הסבלנות אין קץ, הזיק של שגעון בעיניים ובעיקר האהבה ללא גבולות לתחום. האם השמות הגדולים, הותיקים והנערצים של הענף הזה בארץ, לא התחילו ככה?... אז תזכרו טוב טוב גם את השם הדר אור. לא רק שאין לנו ספק שבביקור הבא אצלו כבר יהיה רכב חדש ומעניין לכתוב עליו, אלא גם שבעוד כמה שנים - שמו ייאוזכר באותה נשימה עם השמות המובילים בספורט המוטורי בישראל.