פורום ג'יפולוג 4X4 - פיצ'ר: באגי קלאס 1 של טל

הוירטואליות המייאשת של האין-ספורט-מוטורי בארץ לא מפריעה לאנשים טובים שיש להם חלום, חזון וביצים גדולות, להשקיע זמן ומשאבים כלכליים ונפשיים כבירים בבניית מכוניות מירוץ. בשרשורים שרצים כאן בג'יפולוג אפשר לראות רמה שעלתה לגבהים וסטנדרטים שהולכים ומתקרבים ומשתווים לאלה של חו"ל. אחרי הסיבוב שערכנו בבאגי קלאס 1 החדשה של טל כל מה שנשאר לנו לומר זה שאמריקה כבר כאן וזו לא מליצה.

(צילומים: זאב שטיין, דרור ברלי)

"שמתם לב שבונים בארץ מכוניות מירוץ?" היתה הכותרת לפני הרבה שנים לכתבה קטנה כאן בג'יפולוג. ספורט מוטורי עוד לא היה חוקי אז, ובכל זאת, מדי ערב, בסדנאות נידחות בכל מיני איזורי תעשיה מג'ויפים, אנשים עם חזון, אהבה, אומץ ובנזין גבה-אוקטנים שזורם בעורקים, סיימו יום עבודה ובמקום לחזור הביתה לאשה ולילדים, הפשילו שרוולים, התניעו רתכות ופלזמות, חתכו וריתכו ברזלים, הגשימו חלומות בעבודת נמלים ובסבלנות אין קץ.

לא קל וכמעט לא לגיטימי לאהוב ספורט מוטורי בישראל. קשה עוד יותר לבנות כאן מכוניות מירוץ. כי קשה לחיות כאן. הכל יקר והמצב הכלכלי אף פעם לא ברור, המיסוי לא שפוי והורס כל חלקה טובה, אין פירגון, הרשויות רודפות, משתדלות לקלקל ומכניסות מקלות בגלגלים היכן שרק אפשר. ובכל זאת האנשים האלה שחולמים חלומות ומעיזים להגשים אותם, בונים כאן תרבות מוטורית לתפארת. יום אחד, כשהספורט המוטורי הישראלי יהיה מובן מאליו וחלק מהשיגרה וגם לנו יהיה סוג של "היכל תהילה" עבורו – השמות שלהם יתנוססו בו בגאווה ובכבוד.

בתקופה שהייתי שורץ על בסיס קבוע בסדנה באחד מאותם אזורי תעשיה, ראיתי כמה תוכניות על מסך המחשב. על תוכנת הסוליד-וורקס קרמה ברזלים שילדה שנראתה לי כבר אז כמו משהו שעוד לא הכרנו כאן בישראל. "יש לנו לקוח רציני שרוצה באגי קלאס 1" בישרו לי שם. דברים כאלה באמת לא היו אז אצלנו. אמנם כבר נבנו ונסעו בתחרויות אצלנו "טרופי טראקים" למיניהם, מכונות מרשימות לכשעצמן אבל עם הרבה פשרות שנובעות מהמציאות הישראלית ועל כן לא ממש קרובות למה שרואים באמריקה. אבל כאן הסיפור היה שונה.

את טל אנחנו מכירים מהפורום. הבנאדם מצטייר לנו כקליל-משהו, אבל מסתבר שמאחורי הדאחקות שלו יש הרבה רצינות. אחד שמגיל צעיר בונה באגים, מתעסק באופנועי סופר-ספורט, בג'יפים. כל דבר עם גלגלים ומנוע שמפמפם אדרנלין. כשהגיעו הזמן והיכולת היה לו ברור שאם נשאבים להרפתקה ועושים את זה, אז עד הסוף וכמו שצריך. כבעלים של באגי מאוד בסיסית (שמחכה לשיפוץ) גם אני יודע טוב מאוד שמה שהגיע מפירוקיה גם יחזור לשם מהר מאוד. טל כבר היה בסרט הזה וידע שהפעם לא יהיו פשרות ולא חלקי מכוניות כביש רגילות משומשים מפירוק. יהיו הגדרה של מטרות, תכנון מדוקדק מהיסוד, רכיבים ייעודיים וחדשים מאמריקה ועבודה יסודית ומעמיקה בלי למהר. החיפזון מהשטן.

כטיפוס יסודי, הוא החל את סיפור הקלאס 1 בלימוד. שבועות וחודשים של נבירה ברשת, באתרים ובמגזינים האמריקאיים שעוסקים במירוצי מדבר הפכו לשנים. למידה ארוכה וסיזיפית של כל המפרטים הטכניים שמרכיבים את נבכי החיה הלא מתפשרת הזו. לאט לאט הוא הבין וידע מה הוא רוצה עד רמת הבורג, סוג המסבים, זוויות המתלים ויחסי ההעברה בגיר, מרכז כובד וחלוקת המשקל של השלדה. זה משהו שחלק גדול מהלקוחות שבאים לסדנה ומזמינים מכונית מירוץ, לעתים קרובות לא יודעים. ואין צורך להזכיר שכשלא יודעים, הסדנא בונה לפי ראות עיניה וממיטב ניסיונה במסגרת מגבלת התקציב. במקרה הטוב עובדים בשיטת ניסוי וטעיה, ואז מגיע תהליך ארוך ויקר של שיפורים ותיקון טעויות ומגבלות שחלקן אקוטיות ומובנות ואז כבר לא כל כך קל לתקן ופשוט "חיים עם זה" - התוצאה היא רכב שבנהיגה אגרסיבית טוחן מכלולים ולא מסוגל לסיים מירוצים, או שבמקרה הטוב, בנהיגה מחושבת ומודעת, מסיים אבל לא על המדרגה העליונה של הפודיום.

טל, שאחרי שמכירים אותו מבינים שמדובר כאן בסוג של פדנט חולני ומשוגע חיובי עם קבלות, רצה להימנע מזה ולהגיע לתוצאה סופית מושלמת ככל שאפשר. הוא בחר בסדנה על מנת שתעזור לו להגשים את החלום ולא בכדי - הידע והניסיון שנצברו שם, במיוחד אצל ארנון שהוא סוג של מאסטר ומנטור עבור חובבי הבאגים בישראל, הם ללא תחרות, למרות שגם עבורו ועבור רפי הבאגי הזה היה פרויקט דגל ראשון מסוגו. וכך טל מצא את עצמו כמעט עובר להתגורר בסדנה, משאיר את העסק ממנו הוא מתפרנס בידי השותף שלו ומבלה עם ארנון, רפי ויוסי שעות רבות וסיזיפיות מדי יום במשך חודשים ארוכים, בעבודה על הבאגי. מלטף בידיים כל חלק שהגיע מאמריקה, מתאים ובונה בעצמו בסבלנות אין קץ.

מיותר לחזור שוב על כל שלב ושלב בפרוייקט הארוך הזו - כולנו בג'יפולוג עקבנו אחרי תהליך הלידה והבנייה של הבאגי הזו מהשירשור הארוך בפורום הבונים, אבל כשרואים את המוצר המוגמר בלייב הנשימה נעתקת. אי אפשר שלא להתרשם מהתוצאה הסופית וגם אחרי שעוברים על רשימת הממתקים המרשימה שהגיעו לישראל מאמריקה בארגזים מדי כמה שבועות, השלם אפילו מרשים בהרבה מסך חלקיו.

אז מה יש כאן?

שילדה מתכנון של טל ושל ארנון שנבנתה מלכתחילה לעמידה בתקני FIA המקובלים בישראל (בארה"ב עובדים עם תקן SCORE ששונה לגמרי ובלא מעט מובנים). המנוע אחורי כמובן, שברולט V8 בנזין מדגם LS3 בנפח 6.2 ליטר שמספק 525 כ"ס, מושלם מהארגז, פלאג אנד פליי, היישר מ-GM PERFORMANCE (היה אפשר לבחור בגירסת LS3 יקרה וחזקה יותר עם 580 כ"ס או במנועים חזקים ויקרים עוד יותר מסדרות LS/LSX, אבל טל החליט בחוכמה שזה מספיק לגמרי לתנאים של ישראל ושמוטב להשאיר שולי ביטחון ואמינות רחבים יותר לשאר המכלולים). המנוע, כמו באמריקה, מגיע מאובזר לגמרי עם צמה, מחשב, חיישנים, בית מצערת

אלקטרוני ודוושת גז אלקטרונית - כל אלה הורדו ממנו ובעזרת שי מ"שי טיונינג" נבנתה מאפס צמת חשמל על בסיס מחשב ניהול של HALTECH שיודע לדבר עם המסך הדיגיטלי שבמרכז לוח המחוונים. המערכת הזו פשוטה בהרבה מהמקורית, משתמשת במינימום הדרוש של חיישנים לפעולה נכונה של המנוע, עם בית מצערת בעל פרפר פשוט מופעל בכבל פלדה שמחובר לדוושת הגז שעשויה מברזל, ולא ג'וקים אלקטרוניים.... חוק פשוט אומר שבמירוץ, פשטות = אמינות. אבל כבונוס התקבלו גם תגובות מצערת הרבה יותר חדות ומיידיות. מה רע?...

הגיר הוא ה"לב" של כל באגי וחלק קריטי בקלאס 1 שאסור להתפשר עליו - טל בחר בגיר טרנסאקסל 4 מהירויות סיקוונסיאלי מדגם S4D ייעודי למירוצים מתוצרת MENDEOLA האמריקנית, ציריות ייעודיות עם CV ג'וינטים ייעודיים למירוצים שנולדו לחיות עם הספקים גבוהים, לסחרר צמיגים בקטרים גדולים ולספוג אינספור נחיתות אלימות, מסובבים נאבות מירוצים PRO-AM חבוקות בחישוקי סגסוגת 17' WALKER EVANS עם צמיגים 35' BFGoodrich Mud-Terrain, והכל

מחובר לשילדה עם משולשי מתלה ענקיים, יחידות קויל-אובר + בולמי בייפאס + באמפסטופים הידראוליים, הכל מתוצרת FOX. מערכת ההיגוי ייעודית מתוצרת HOWE, מערכת הקירור הכפולה, כל חיבורי המתלה ומיסבי הקצה ברכב הם מאיכות עילית ללא פשרות, אפילו הדשבורד מעוצב מקרבון עם צג דיגיטלי כחלחל שמרכז את כל החיוויים והאינפורמציה והמשובים הקריטיים שנהג ונווט צריכים לקבל מהמכונה בזמן מירוץ... המשקל הכללי היבש של כל העסק הוא פחות מטון וחצי וזה מרשים בהתחשב בעובדה שמדובר כאן בחתיכת אוטו גדול. כל מה שהזכרתי זה גם רק הקצה של קצה הרשימה וחסרים בה עוד הרבה פרטים קטנים ויקרים. ובאמת אל תשאלו כמה כל זה עולה וכמה דלק זה אוכל... מי שרק העלויות מעניינות אותו – זה באמת לא בשבילו. שיילך וישקיע בנדל"ן ובמה שנשאר ייסע בסוזוקי אלטו חדשה שזולה בהרבה מארבע הנאבות שמורכבות על הבאגי הזה...

ואיך זה נוסע?...

זמן לא מועט עבר מאז שנסענו בבאגי הזה בחולות של צאלים, ועדיין השיער סומר כשנזכרים. טיזרים מנסיונות למידה ראשונים של האוטו הזה בנסיעה לימדו אותנו שמדובר בחיה רצינית. מספרים כמו תאוצה מעמידה ל-220 קמ"ש תוך 13 שניות (אפשר להגיע להרבה יותר קמ"שים, פשוט כביש הניסוי נגמר מהר מדי...) לא מספרים את כל הסיפור. לנהוג בדבר הזה לא זכיתי בשלב זה וטוב שכך, אבל גם להתארח במושב הנווט זו חוויה אדירה שמצריכה הרבה אומץ. וכך מצאנו את עצמנו מתגלגלים דרומה עם טל בטנדר הסיירה הישן הרתום לעגלה ועליה הצירעה הכתומה.

באיזור צאלים כבר מורגלים לראות כל מיני רכבי מירוץ על נגררים שמגיעים לשם בסופ"שים לאימון או למירוץ, אבל לפי הפיות שנפערו בתימהון אפשר לנחש שדבר כזה עוד לא ראו. אפילו השוטרים שחסמו את הכביש לכבוד איזה מירוץ אופניים היו המומים. ותרשו לי לשנות נושא לרגע - מתי לאחרונה פגשתם שוטרים נחמדים שעוזרים לכם?... שמתלהבים מהבאגי, מצהירים שהם אוהבים ספורט מוטורי ומכוניות מהירות?...שצוחקים איתכם מבדיחות קרש?... שמעשנים איתכם סיגריה ומכבדים אתכם בבפלות?... אז אחת משלוש: 1. הכל הצגה, הם רק מתחזים לשוטרים. 2. השוטרים האלה שתו ועישנו משהו טוב לפני המשמרת... 3. אולי סתם קורה משהו טוב וחיובי במשטרת התנועה?... וואלה, לא יודע. רוצה להאמין בניחוש מס' 3... אבל עובדה - היה כיף לפגוש שוטרים אחרים!... וחזרה לעניינינו. אחרי שנכנסנו לשטח ליד "מאגר קלינטון" והגענו מספיק עמוק ומספיק רחוק מעיניים סקרניות, אפשר לפרוק את הצירעה מהעגלה ולתכנן לאן לנסוע.

אין כאן כיוונים מוגדרים – שבילי צאלים הם ישרים וארוכים כעיקרון – רק כעיקרון, יש כאן לא מעט עיקולים ופניות שבמהירויות שהדבר הזה נוסע, הם חדים ופתאומיים וצריך לתכנן טוב טוב איך להיכנס אליהם ואיך לצאת מהם. זו הייתה הנסיעה השישית במספר של הצירעה מאז לידתה וטל עדיין לומד אותה ואת התגובות שלה. עם חלוקת משקל שנוטה בבירור לטובת הזנב, מתלים ארוכים ורכים, צמיגי ענק ומהירות טבעית סופר-גבוהה, זה אוטו שאוהב לטוס בקו ישר ולא בדיוק משתגע על פניות - כל סיבוב צריך להילקח באמצעות העברת משקל והחלקה והכל צריך להיות מתוכנן היטב מראש.

הצירעה מניעה בנגיעה – רעש ה-V8 אלים וברוטלי גם בסל"ד סרק. ככה זה עם צמד אגזוזים קצרצרים שמורכבים מסעפת פליטה חופשית + דוד קטנטן שמחובר אליה וזהו. אנחנו נחגרים היטב - במהירויות שתיכף נחווה, יש חשיבות מיוחדת לחגירה נכונה בלי מרווחים ובלי פשרות. קסדות על הראש, כפפות, אבטוח קפדני של כל דבר שלא מרותך או מחובר לאוטו בברגים. התגלגלות קצרה בסל"ד נמוך עד שהמנוע ינקה את הגרון ויעלה לטמפרטורת עבודה. טל מוודא שאני מחזיק חזק, מועך את דוושת המצערת והנה זה בא. התאוצה... הראש שבתוך הקסדה מוטח אחורה לתוך מושב המירוצים וכוח אדירים מדביק ומשאיר אותו שם. כהרף עין אנחנו ב-7,000 סל"ד - הראשון ארוך, אבל נגמר מהר וטל מתקתק לשני, ושוב הראש שלי עף אחורה לתוך הכסא. הנוף נשאב במהירות עצומה, 7,000 סל"ד, שלישי, אותו דבר - ארוך אבל נגמר יחסית מהר כי האוטו כל כך חזק! אולי הצמיגים האלה קטנים עליו?... השאגה האלימה של ה-LS3 רועמת מכל הכיוונים. המהירות שלנו כבר עמוק מאוד בתחום התלת ספרתי, ועוד לא הגענו להילוך הרביעי והאחרון. כמה עיקולים נלקחים בדריפטים מצמררים וארוכיםםםםם שלא נגמרים והנה השביל נפתח ונמתח קדימה, ישר יחסית. ושוב שאגה ומכת תאוצה עצומה בעורף, רביעי, ועכשיו הנוף כבר באמת מרוח לכדי כתם מטושטש וקשה לזהות מה קורה בצדדי השביל... האוטו מרגיש מפולס ומאוזן, ורק ארבעת גלגלי הענק רוקדים מעלה-מטה בקצב מטורף, מזכירים לי שמתחתינו השביל

מלא בבורות, בדרופים ובמקפצות ושכל ג'יפ (וגם כמה מכוניות מירוץ שאנחנו מכירים...) יתפרק כאן לחתיכות או יתהפך בפחות מחצי המהירות שאנחנו טסים בה. הגיהוץ שמספקים המתלים פשוט מופלא, ומסתבר שהכיול שלהם היה קרוב למושלם כבר ביציאה מהסדנה. לא היה צריך לכוונן או לשנות הרבה. כמה מהר אנחנו נוסעים? התחושה שלי אומרת שאנחנוכל הזמן בין 140 ל- 180 קמ"ש - אבל זה לא יכול להיות, למרות ה-DNA הפולני, הדמיון שלי הולך ומושפע מהסביבה בה אני חי והופך למזרחי יותר ויותר... אני בטח סתם מגזים. בין קפיצה לקפיצה הצלחתי להגניב מבט לצג הדיגיטלי שבמרכז פאנל הקרבון, ומבין כל הספרות שרצות שם כמו משוגעות – סל"ד, לחץ שמן, טמפרטורות של מנוע וגיר, אני קולט למרבה האימה שלא רק שצדקתי בתחושותיי אלא שלעיתים קרובות מדי הייתי פסימי... כמה שבועות אחרי, טל יתקשר ויספר לי על שינוי מהותי שביצע בבאגי. נסיון לעבור לצמיגים אחוריים גדולים יותר, בקוטר 37', ביחד עם הנמכה מסויימת של המתלה האחורי שהביאה אותו לעבודה בזוית נכונה יותר, הוכתר בהצלחה רבה – מרווח הגחון נשאר זהה, אין בעייה של כוח או חוזק מכלולים, והצמיג הגדול יותר מאפשר גיהוץ אפילו טוב עוד יותר, ממתן במשהו את התגובות האלימות ונותן עוד אויר ועוד מהירות בהילוך שלישי, שהוא השימושי ביותר בתנאים של מסלולי התחרויות אצלנו, וגם מהירות סופית גבוהה עוד יותר.

פסגת הפחד

אני תמיד אוהב להשוויץ ב"בעיה" שלי – אין לי פחד ממהירות, מה שמכניס אותי לצרות צרורות לפעמים... המקצוע שלי (שתגמול כספי הולם אולי אין בו אבל חוויות יש ויש) כבר סידר לי נהיגות מוטרפות בכמה טילי כביש אקזוטיים עם שמות נחשקים על מסלולים מפורסמים ואינספור אוטובאנים נטולי הגבלת מהירות. כבר חוויתי בחיי הרבה סיטואציות של מהירויות פסיכיות עם קידומות 2 ואפילו 3, אבל רכב באחה מקצועי זה משהו אחר. דבר כזה עוד לא חוויתי.

אני מדבר על תאוצות ומהירויות וכוחות פיסיקליים מעולם מכוניות העל או אופנועי הסופר-ספורט, אבל הם עושים את זה על מסלולי מירוצים סלולים לעילא או סתם על אספלט גרמני משובח וישר כסרגל, וכאן אנחנו נוסעים בשטח (נוסעים? עפים! רוב הזמן אנחנו בריחוף בגבהים משתנים) על שביל חולי משובש, מלא בבאמפים בגבהים ובעומקים משתנים שמפתיע בכל שניה - וחשש קל מתחיל להתגנב ללב. במהירויות כאלה כל דבר שיגיע לפתע ממול, מעבר לעיקול - גמל, אופנוע, טרקטורון, ג'יפ - לא ישאיר לנו אפילו חלקיק שניה להגיב או לברוח, ויתנפץ על חרטום הצירעה הכתומה... אני מודה שבפעם הראשונה מזה זמן רב על כלי רכב מהיר מאוד, התחלתי לפחד – פחד קל אבל כזה שלא מרפה ולא ניתן להתעלם ממנו או להתכחש לו. צריך עצבי ברזל להמשיך ככה לאורך זמן, וצריך מסלול שטח סטרילי לגמרי, נקי מהפתעות כמו תנועה נגדית, בעלי חיים משוטטים ו/או צופים שעומדים קרוב מדי - על מנת לאפשר לאוטו הכביר הזה למצות את הפוטנציאל הבלתי נתפס שלו. מהצד, נראה כאילו טל לא מתרגש, קל להתרשם שהוא כבר מכיר היטב את הצעצוע הזה ומנגן עליו כמו מאסטרו, אבל אחר כך נראה שלמרות שמזג האויר היה קריר בהחלט גם הוא הזיע לא מעט בתוך הקסדה. הוא יחזור ויזכיר לי שאסור להתפתות לאוטו הזה ושצריך להקפיד "לא להאמין לו" כשהוא מעביר כל הזמן את התחושה שהכל קטן עליו ושמזמין ללחוץ עוד ועוד. פשוט מכונה מטורפת.

את האישור הסופי לאיכות הבניה ללא פשרות של הצירעה קיבלנו כמה דקות אחר כך. לבקשת הצלמים שבינינו טל התפתה לבצע קפיצה מאיזו רמפה. שגיאה קלילה של מעלות בודדות בזוית הכניסה לרמפה, זיכתה אותו בריחוף ארוך ופוטוגני אבל לא בדיוק בזוית ישרה. הבאגי הכתום נחת חזק ובאלימות על גלגל קדמי ימין, והיינו בטוחים שזהו – מכלולים מרוסקים, שילדה מעוותת, נזק של מאות אלפי שקלים ועוד חלום שהתנפץ... אבל כאילו כלום, המכונה המשוגעת רק גיחכה, המשיכה קדימה ללא נזק, ללא שום בעיה. התכנון והביצוע המדוקדקים ואיכות המכלולים - כל אלה אמרו את דברם. זה ההבדל בין החיקויים לדבר האמיתי, בין חלקים זולים מפירוק לבין ציוד מירוצים ייעודי, בין בניה שכולה פשרות ועיגולי פינות לבין מקצוענות.

לסיכום – אמריקה זה כאן

הבאגי קלאס 1 הזה מביא אלינו את הניחוחות והרוח של אמריקה. טל וצוות הסדנה יצרו כאן מכונית מירוץ עוצרת נשימה ומקצועית ברמה שעוד לא ראינו כמותה בישראל, בעלת פוטנציאל לשלוט ביד רמה במירוצי ליגת הבאחה. כדאי שכל מתחרי קטגוריית ה-TT ללא יוצא מין הכלל, יפנימו שבא לשכונה בחור חדש שלא מתכוון לקחת שבויים - ועכשיו אחת מהשתיים: או שהם מכניסים את הכלים שלהם למקצי שיפורים עמוקים או אפילו לתכנון ובניה מחדש בסטנדרטים המחמירים כפי שמודגמים כאן, או שיצטרכו להתרגל למראה המלבב/מייאש של זנב הצירעה הכתומה שהולך ומתרחק מהם במהירות מפחידה. ועכשיו – כל מה שצריך זה באמת רק שיהיו כבר תחרויות...

תודה לטל - על שבת נפלאה ועל ה-Ride of my life במכונית מירוץ מטורפת. לזאב שטיין - על התמונות המופלאות. לצחי מדהלה, על הליווי עד קבלת המספר הכסוף.

ועכשיו הסרטון:

15 תגובות

revi3 - 02-03-14, 08:32
- תגובה
זה ענק לגלות כאלה שלמרות המצב לא מפסיקים לחלום...
ולצילומים של זאב שטיין-שאפו גדול.

boaz avrahami - 02-03-14, 08:51
- תגובה
אשריך טל להיות בין הבודדים שמגשימים חלומות אקסרא לארג׳. כל הכבוד על הפרוייקט המדהים הזה!
שתהנה הרבה שנים מכל ליטר דלק שהצרעה שותה.

בועז

hitoy - 02-03-14, 10:00
- תגובה
נכתב במקור על ידי boaz avrahami

אשריך טל להיות בין הבודדים שמגשימים חלומות אקסרא לארג׳. כל הכבוד על הפרוייקט המדהים הזה!
שתהנה הרבה שנים מכל ליטר דלק שהצרעה שותה.

בועז

+1
+2 אשריך שיש לך בת זוג שותפה לענין.

נמרוד - מערד - 02-03-14, 10:44
- תגובה
אין מילים פשוט מדהים.
דבר אחד לא לקחת בחשבון, זה להתקין גגון לטיול של פסח, הבעיה שתסיים את המסלול בשעה.
תהנה נמרוד

Tom Bril - 02-03-14, 12:08
- תגובה
כל הכבוד טל , אין מילים

יואב שיטאי - 02-03-14, 12:45
- תגובה
בהצלחה.

zahi madhala - 02-03-14, 19:51
- תגובה
טל וארנון היה כיף והכבוד לעבור איתכם את כל התהליך ולראות איך בכל שלב מושקעת מחשבה גם בדברים הקטנים ביותר

morankabesa - 02-03-14, 21:15
- תגובה
אין מילים זה בהחלט יצירה מדהימה הדבר האמיתי !
תשמור עליו טוב טוב , כי לא תמיד החזק מנצח .
שהיה בהצלחה !!
ההיתי חייב לצרף את הסרטון , שים לב ל דקה 1:47 ( הקפיצה שלך היתה יכולה להסתיים גם כך . טפו טפו !)

https://www.youtube.com/watch?v=N4XUKho0t6Y

talw - 02-03-14, 22:41
- תגובה
אהההה.....הזה....כן או ש....בההה...לא משנה בעצם כי... טוב נו
תודה לכולם,באמת.

GodsFather - 03-03-14, 11:46
- תגובה
תענוג

חנן גולומבק - 03-03-14, 18:23
- תגובה
פרויקט מדהים ללא ספק, הגשמת הפנטזיה שלי על ידי אחרים אבל הגשמה. אז תהנה ותיזהר.ובקשר לכתבה שכמו תמיד אצל דרור כתובה בטוב טעם יש לי רק הערה אחת...אף מלה על העגלה הנהדרת ? שגם היא יצירת מופת בזכות עצמה .

baga - 03-03-14, 18:56
- תגובה
אין מילים .
מדהים ושאפו ענק לצוות רוק סוליד ולטל כמובן .

מיכאל חן - 03-03-14, 21:28
- תגובה
כתבה מרתקת וציורית כרגיל לכתב המוזכר למעלה,רכב מדהים מבית היוצר של הסדנה המובילה בארץ לבניית רכבי מרוץ מיקצוענים.לא בכדי בחרתי לבנות את מכונת העבירות שלי ברוק סוליד