פורום ג'יפולוג 4X4 - מהגליל העליון לרמת הגולן בעבירות קלה

לרדת בצד אחד ואז לעלות בשני. זה הרעיון הדי פשוט של הטיול שלפנינו. לרדת מהרי הגליל העליון, לירדן, ואז לעלות לרמת הגולן. מין טיול רוחב, שמדגיש את ההבדל בין שני חבלי הארץ שמשני צידי הירדן. וגם- מה יותר טוב - 4 דלתות או 4 על 4? האם חייבים רכבי שטח קשוחים או מגודלים כדי לטייל, ואיך קשורה לכאן החותנת של שמוליק?

צמד הג'יפים מבית סוזוקי, ג'ימני לצד גראנד ויארה XL7

מסלול ג'יפים מהגליל העליון לרמת הגולן בעבירות קלה - פרטים כלליים:

נקודת ההתחלה: ריחאנייה
נקודת סיום: צומת המפלים
אורך המסלול: כ-35 קילומטרים, חלקם על כביש. טיול חד יומי.
נקודות עניין: מערת עלמה, מרות, תעלת הירדן, בית המכס התחתון, ג'לבינה, אחמדיה, מפל איריסים
עבירות: בעונות היבשות, עבירות קלה, מתאים גם לכלים ללא הילוך כוח, אבל מרווח גחון סביר חובה.
ניווט: צפייה במסלול הטיול על גבי מפת עמוד ענן.
עונה מומלצת: סתיו / אביב. אפשר גם בקיץ. בחורף המסלול יהיה קשה מאוד, בוץ ואבנים חלקות.
ציוד הכרחי: רכב שטח, ציוד חילוץ בסיסי, ציוד עזרה ראשונה, מפת טיולים וסימון שבילים מספר 9, מכשיר GPS, גלגל רזרבי תקין וכלי עבודה בסיסיים, מכשיר טלפון סלולארי, מים.
מגבלות צה"ל: חלקים מהמסלול עוברים בשטחי אש פעילים ביותר! הטיול בסוף שבוע בלבד ולאחר תיאום!

לוקחים ג'ימני ונוסעים ליום טיול, הודעתי לה. היא שמחה. רק הייתה לה דרישה אחת מאוד ספציפית - להיות בצהריים במימי הירדן. למה? ככה.

בשכונה שלנו, מרכז העיר, כל מכונית חמישית היא ג'ימני. מתברר שזה כנראה רכב עירוני נחשק מאוד, ולא בגלל תכונות השטח שלו. כשתשאלו בג'יפולוג איזה רכב טיולים זול לקנות למשפחה, התשובה תהיה בדרך כלל שג'ימני הוא קטן וצפוף ולא מתאים ליותר מזוג, מקסימום כלב. אבל אנחנו, שאוהבים מכוניות קטנות באורך שלושה, מקסימום שלושה וחצי קוים (ולמי שלא מבין את המינוח, תגידו תודה), ומסתדרים לא רע גם עם שלוש דלתות, לא מבינים למה. בגלל שאנחנו אוהבים מכוניות קטנות, ובגלל שג'ימני הוא בכל זאת ה4X4 הכי זול שיש, זה מתחבר מצויין לשאלת המאה וקצת אלף שקל של מכונית משפחתית עירונית - ארבע דלתות או ארבע על ארבע?

הבעיה היא, כך יענו לכם בפורום הייעוץ לפני קניה אותם אלו שרגילים לארוז חצי בית ואין להם מקום לכל הציוד גם בטנדר מדוגם - הבעיה היא כשיוצאים לטיול. אז, נראה אתכם בהרכב משפחתי מלא. כן, תראו אותנו. תשאלו גם את שמוליק, הוא - לא רק את הילדים לקח לטיול בסמוראי קצר גם את החותנת הוא לקח, ולא היו תלונות. אז את החותנת של שמוליק אני לא מתכוון לקחת לטיול, אבל מריצים כמה הודעות, מרגיעים את החברים נטולי הילוך הכוח שקשה הטיול הזה לא יהיה, והופה לשטח.

שבת בבוקר, כל המדינה בדרך צפונה. פקקים יותר גרועים מיום ראשון בבוקר בדרך לתל אביב. כבישי הצפון כמגרש חניה ענק. פשוט סיוט. ניצלנו הזדמנות, חתכנו לכיוון שונה משל כולם, מטפסים בכביש ההררי המפותל העולה לכיוון אמירים ומשם לצפת ולכיוון עלמה. בע'.

בואו נגיד שהג'ימני מרגיש בכביש המהיר בכלל ובכביש ההררי המפותל בפרט, מחוץ לאזור הנוחות שלו, ונסתפק בזה. הוא הרבה יותר יעיל בכביש העירוני ובפקקים. אבל הגענו לשטח.
מתחילים לרדת מול ריחניה לכיוון מערת עלמה. אנחנו על רמה טרשית, צריך לשים לב לאבנים החדות שעל השביל. מערת עלמה עמוקה, מאוד, ותוך כדי לעיסת ארוחת הבוקר אנחנו מבטיחים לילדים שכשהם יגדלו נבקר כאן כמו שצריך - אני לא ממליץ לאף אחד לרדת למערה עם ילדים קטנים, מתוך כך שאם מישהו יתחיל לפחד באמצע הדרך, העליה חזרה תהיה ארוכה ומסוייטת.

מכאן השביל הולך וצר, זרוע אבנים, ומהירות הנסיעה יורדת לכמעט כלום. סוטים מהשביל לביקור בבית הכנסת העתיק של מרות.

חוזרים לשביל הראשי וממשיכים במגמת ירידה - השביל הופך תלול יותר, וכולו זרוע אבנים גדולות, בעליה זה לא פשוט בכלל. אבל אנחנו בירידה, וגם הכלים נטולי הילוך הכוח מסתדרים בהילוך ראשון. לאורך כל הדרך על השלוחה הרחבה, אנחנו נהנים מנוף פראי של הגליל העליון. זה מהמקומות הלא רבים שבהם כמעט ולא רואים סימני יישובים אופייניים לגליל - לא מזבלות מאולתרות, לא גדרות מחלידות ולא מבנים.

לקראת סוף הירידה והיציאה משטח האש, הדרך מתמתנת והאבנים נגמרות. השטחים החקלאיים נפתחים והשביל החום נוח לנהיגה גם בהילוכים הגבוהים. יציאה מהשביל דרך המחנה הצבאי לכביש הפנימי של איילת השחר, וניסיון לכניסה לכיוון הירדן דרך השביל המסומן - נתקל בשער נעול וטלפון של חברת טיולי טרקטורונים מאורגנים. לא נורא, נוסעים לכיוון צומת חולתה, כניסה לתחנת הדלק שבצמוד אליה השביל מושך דרומה, חוצה את נחל דישון וממשיך לארכו, על הגדה הדרומית עד הירדן.

את הטיול הזה בניתי מראש כטיול קצר, לא קשה, שיתאים לג'יפונים בעלי גובה גחון סביר ונטולי הילוך כוח. הג'ימני הסטנדרטי לגמרי וה XL7 הם הגיבורים בטיול הזה. המטרה הייתה יום קצר ומהנה - כזה שגם הילדים וגם המבוגרים ימצאו בו עניין. והעניין העיקרי מגיע עכשיו. השביל שמגיע לירדן, פונה צפונה לגשר חולתה, וחזרה לאורך גדתה המזרחית של תעלת הירדן. החלק הזה נגיש למכוניות פרטיות, ומרגישים את זה. שומעים את זה, יותר נכון.

מוזיקה מחרישת אזניים בוקעת מהבוקסות שהחבורה שבגדה השניה שאלה, אולי, ממערכת ההגברה של אמפי קיסריה. מנגד, יש יתרונות למקומות כאלו - הגישה עד קו המים נוחה, ומישהו אפילו טרח וקשר חבל קפיצה למים, להנאת כולם.

כשהמוזיקה מתחילה לחלחל לנו למערכת הדם והעצבים, אנחנו מתקפלים וממשיכים דרומה, לאורך הירדן. על גשר הפקק צריך קודם לעבור מלמעלה, אחר כך לעשות פניית פרסה, ואז לפנות דרומה מייד אחרי שעוברים על הגשר בחזרה.

החלק הזה כבר קצת יותר פראי מתעלות הירדן שעברנו קודם, לכאן מגיעים פחות בליינים ויותר מטיילים. החלק הקרוב יותר לגשר מחביא פיסות אחו ירוק ומזמין, החלק הדרומי יותר, בו אנחנו מתיישבים לארוחת צהריים מאוחרת, יושב גבוה מעל הירדן, עם גדה תלולה מתחתיה עוברים טיילני קייאקים ואבובים בצווחות גיל ופחד.

ארוחת צהריים טובה פרוסה על מחצלת תוך כדי טיול ג'יפים בגולן

אחרי העצירה ממשיכים דרומה, לבית המכס התחתון ועלייה למצפה גדות. התכנון המקורי היה להכנס מול מצפה גדול לכיוון הג'לבינה ולעלות בשביל לחניון העליון של הג'ילבון - שביל לא קל ומבולדר משהו, אבל למרות העלייה התלולה הוא עדיין עביר לחסרי הילוך הכוח שבחבורה, שיצטרכו להיזהר מאוד על הגחון. אבל התכנון המקורי נזרק לפח. העיכוב של פקקי הבוקר עולה לנו בזה שאם בכל זאת אחד מהג'יפונים יתקשה ויזדקק לעזרה, אנחנו ניכנס לחושך - וזה סיכון לא מתאים. מחליטים לוותר וממשיכים לחלקו הבא של הטיול, ולפנינה שבסופו.

שטח האש של אחמדיה נמצא מול קצרין, הטנקיסטים שבינינו מכירים אותו טוב, טוב מדי אפילו. גם חובבי הספורט המוטורי שבילו כאן כמה וכמה פעמים מרגישים בבית. אנחנו עולים לכיוון החורבות, ופונים דרומה למעבר הזוויתן. מעבר הזוויתן יכול להיות קל, ויכול להיות רע מאוד, תלוי בטנק האחרון שעבר בו כשהבוץ היה רטוב. בחורף בכל מקרה לא הייתי נכנס לכאן. הפעם מצבו סביר, הראב4 דורש כיוון מדוייק ומניף קצת גלגלים באוויר, הגראנד רק צריך קו נכון וזהו, והסוזוקים לא מתרגשים.

סוזוקי ג'ימני, ה4X4 הקטן והזול ביותר בישראל, מתמודד עם בזלת רמת הגולן

מייד אחרי מעבר הזוויתן פונים ימינה, מערבה, לרחבת חניה עגולה, ויורדים ברגל למפל איריסים. גם אחרי פעמים רבות כאן, לדעתי מפל איריסים הוא עדיין מהמקומות היפים ברמת הגולן, ונקודה נהדרת לסיים בה טיול. היציאה לצומת המפלים קצרה ומהירה, אנחנו שוב על הכביש, מוכנים להסתער על פקקי הערב בחזרה הביתה.

זה לא היה מבחן דרכים, רק טיול שבו רציתי להוכיח לעצמי שג'ימני בהחלט מתאים לטיול יום משפחתי, עם או בלי החותנת של שמוליק, ועם תוספת של גגון סביר הוא מתאים גם ליותר מזה - למרות כל מה שיאמרו לכם. זה עניין של הרגלים ושל הסתפקות במועט, לא יותר מכך. ובשאלת הארבע על ארבע או ארבע דלתות, אני יודע במה אני בוחר...