Article Detail

טנדר דיזל 4X4 דאבל-קבינה-בינוני-יפאני- משומש הוא קנייה מצויינת שעונה על דרישות רבות: יכולת שטח אמיתית, שימושיות יומיומית, נוחות בסיסית (כלומר, ארבע דלתות, מזגן טוב, אפשרות לשמוע רדיו תוך כדי נסיעה, אטימות לגשם), ובראש ובראשונה - זול. זול לקנייה וגם לאחזקה באופן יחסי. ולשמחת מי ששוקל לקנות כזה טנדר, השוק מוצף בהם, מכיוון שבשנות ה90' עד אמצע שנות ה2000 הם היו להיטים, בזכות תקנות משרד האוצר שהפכו אותם מקלטי מס ניידים לכל עוסק זעיר. התקופה ההיא הביאה לכאן את מיטב התוצרת היפאנית ויחד עם מראה מודרני למדי אפילו היום, נוחות סבירה ואיכות חיים בסיסית, טנדרים כאלו מהווים כרטיס כניסה משתלם לעולם השטח עם יתרונות על הכרטיסים המסורתיים - סמוראי זעיר או סיקס/סופה ספרטניים.

טנדר (Pickup Truck או פשוט Truck בשפתם) הוא לא רק כלי רכב מסחרי. הוא גם רכב 4X4 פונקציונאלי ויעיל למי שמחפש את הדרך לשטח ולא רוצה להשקיע סכום גבוה בפינוקים של רכב שטח בגודל מלא, אך לא מספיק מזוכיסט כדי להניח את ישבנו על כיסא של ג'יפ הארדקור נוסח סופה או סמוראי. לא מעט אנשים, וגם אני נכלל בתוכם, נעים על גבי הכביש ביום יום על סיפונו של טנדר. אמנם הטנדר עבורי משמש ככלי עבודה אולם הוא אינו מועמס ביום יום מלוא הארגז והוא נקנה מראש כ-4X4 אמיתי עם יכולות שטח מוכחות כדי להגיע למקומות שרכב אחר, נטול הנעה כפולה, לא יכול להם. אז מה בעצם אני רוצה להגיד? מערכת היחסים ביני לבינו סדירה וחיובית, הוא עושה הכל כמו כל ג'יפ אחר שהיה ברשותי לאורך השנים.

אגדנו לכם כאן את כל הטנדרים שאפשר להכניס בעלות של 40,000 ש"ח, סכום שכל מנהל בנק יחתום עליו לכמה שנים של הלוואה או שהאישה תרשה לנקות מקרן ההשתלמות שזה עתה נפתחה. למה הסכום הזה? ככה! תורידו כמה אלפים או תוסיפו, תוכלו לטייל בשנתונים מעלה ומטה. חשוב לציין שהמחירים והשנתונים הם מאד, מאד "בערך". הם נלקחו מהמחירון אבל ממש לא מחייבים. שוק הטנדרים כמו שוק רכב השטח בכלל הוא, נכון להקלדת שורות אלו, שוק של קונים, ומחיר העסקה הסופי תלוי בעיקר בכמה המוכר מדמיין שרכבו הוא אכן בקטגוריית "לא ראה שטח" וכמה הקונה לחוץ על הרכב המדובר.

כמה הערות כלליות לפני שנצלול לדבר על הדגמים הנפוצים בפרוט. קודם כל, כל הטנדרים כפולי הקבינה האלו הרבה יותר דומים מאשר שונים. הם כולם (למעט המוסו-ספורט שהוא עוף קצת מוזר ונגיע אליו אחרון) בנויים בדיוק על אותו שטאנץ, אותה נוסחה. כולם בערך באותו גודל, כולם בעלי סרן אחורי חי על קפיצי עלים, מתלה קדמי נפרד, צמיגים בערך באותו גודל פלוס מינוס, מנועי טורבו-דיזל בערך באותו נפח, תיבות הילוכים ידניות בנות חמש מהירויות. יש להם ארבע דלתות, מושב אחורי צפוף ובעל משענת גב ניצבת ולא נוחה, ועיצוב פנים אפור ומשמים של משפחתומטית יפאנית משנות ה90'. ההבדלים בם בניואנסים, אם כי חלקם חשובים מאד - נעילה אחורית למשל, מהווה יתרון משמעותי ביותר בנהיגת שטח.

ידני או אוטומט? לפני כעשור, תיבת הילוכים ידנית היתה הסטנדרט עבור רכב עבודה. תיבה אוטומטית כלל לא הייתה אופציה עד שהופיעה בהדרגה, קודם במיצובישי מגנום ואז באיסוזו איפון. אל טויוטה היילקס היא הגיעה אחרונה, מחוץ לטווח השנתונים הנסקר. הגיר האוטומטי לא היה שידוך טבעי, ונולד במידה מסוימת כדי לענות על הדרישה המוזרה של שוק איזוטרי מסויים במזרח התיכון. אל תחפשו בטנדרים האוטומטיים את האיכות היפאנית הידועה - עבודה קשה בשילוב עם החום הישראלי, גרמו לטנדרים האוטומטיים הראשונים לנטות להתאבד מוקדם למדי.

הרבה שנים עברו, וגירים אוטומטיים שהיו כבר בהתחלה בעייתיים, עדיין לא מזדקנים בכבוד. על כן, ההמלצה החד-משמעית שלנו היא פשוט להימנע מהשילוב הנפיץ של טנדר טורבו-דיזל בינוני עם גיר אוטומטי. בקנייה של רכב עבודה משומש ושבע מעללים בן עשר שנים - קנו ידני בלבד!

אם אתם חדשים בג'יפולוג, כדאי לקרוא בנוסף את המדריך הכללי לקניית רכב משומש. ואם התקציב שלכם מספיק לטנדר חדש או כמעט חדש, מבחני דרכים מפורטים לטנדרים מחכים לכם במדור מבחני דרכים לרכב שטח.

---

מיצובישי L200 מגנום/מגה-מגנום

על המגנום אפשר להגיד הרבה דברים כמו למשל פורץ דרך, מקדים את זמנו או תקלה מופלאה. איזה יפני קטן וחכם הבין שם במדינת השמש העולה שהעולם משתנה והדרישות מטנדר עולות מדרגה. המגנום יצא לשוק כרכב שטח אופנתי שאת זנבו מקשט גם ארגז של טנדרים. היבואן המקומי, פעל בחכמה גם הוא, טרח להביא את המגנום בצביעה דו גוונית אופנתית וצמיגים במידה בריאה שהוסיפו לא מעט למראה האגרסיבי של הטנדר. המגנום הפך לאיקון אופנתי בסוף האלף השני לספירה. מי שישב על סיפונו עשה את זה בגאווה ואפילו נשות הקבלנים הסכימו לנסוע בו למפגשי שישי בצהריים בקניון מבלי לחנות שני רחובות דרומה מפחד הבושה. המיצובישי המדובר היה כמעט פאג'רו, אבל זול יותר ופונקציונלי. את המגנום אפשר להשיג עם תיבת הילוכים ידנית או אוטומטית.

על הכביש: המגנום סביר+ לתקופתו, אבל בסופו של דבר, רחוק מלהיות פאג'רו. עוצמת המנוע (100 כ"ס במגנום, 115 כ"ס ב"מגה מגנום") גבולית, בוודאי בדגם האוטומטי, וזה מורגש במיוחד כשהרכב עמוס. קפיצי העלים מאחור לא עושים חסד עם גב ממוצע אבל יחסית לקונקורנציה מדובר על נוחות סבירה יחסית.

בשטח: מיצובישי מגנום הוא רכב שטח טוב. גבוה יחסית, זוויות הגישה שלו סבירות, מרווח הגחון טוב, צמיגי 31 אינץ' מאפשרים מבחר של צמיגי שטח. מהלכי המתלה שלו צנועים למדי אך מפצה על זה נעילה אחורית חשמלית נשלטת, קפיצת מדרגה אמיתית ליכולת שטח.

למה כן? מדובר על פשרה סבירה שמאפשרת ליהנות מכל העולמות. איכות כביש סבירה, רכב שטח טוב ובנוסף יש בונוס, ארגז נוח ומרווח.

למה לא? מנוע קטן על רכב גדול שווה לא רק ביצועים גבוליים עד עייפים, אלא גם בעיות התחממות קשות ובישולים רבים של ראשי מנוע שהפכו את המגנום לשם נרדף לאמינות כושלת, במיוחד בדגם האוטומטי. הגיר לעצלנים תורם את חלקו לבעיית ההתחממות עד כדי כך שקניית מגנום אוטומטי היא הימור מסוכן. העדיפו את הגרסא הידנית ובכל מקרה בדקו את היסטורית הטיפולים היטב.

למה כמה? בסכום של 40,000 שקלים תוכלו לקנות מיצובישי מגה-מגנום מודל 2003

---

איסוזו איפון

ה"איפון" זכה לשמו הישראלי בזכות הגעתו לישראל בשיא עידן הזוהר של הג'ודו הישראלי. הוא שווק עם הצהרה ברורה להיות הטנדר החזק בזמנו. ואכן היה כזה: הוא יצא לשוק עם מנוע גדול יחסית למתחרים - 3.1 ליטר, בעל 107 כוחות סוס, הכי הרבה סוסים תחת מנוע כרכרות העבודה, שגדל ואחר כך ל-109 סוסים. בשאר התחומים הוא לא היה הכי. תא נוסעים ספרטני ובנאלי יושב על מתלים בעלי רכות של ברזל זוית. איסוזו איפון נפוץ בשוק הן בגרסא ידנית והן אוטומטית, והוא בנוי בצורה המקובלת באותם ימים, סרן חי מאחור תחת קפיצי עלים ומוטות פיתול מלפנים. בכל הקשור לאמינות - האיפון הוכיח עמידות מרשימה, בוודאי יחסית למגנום, אם כי גם כאן עדיף לבחרו בדגם הידני.

על הכביש: האיסוזו, בתצורה ריקה ובסיסית, בועט וחובט על כל קפיצה וקפל אספלט טועה. בדרגש העינויים האחורי זה מתגבר יותר עד כדי מבחן קושי ריפוד הגג במקרים לא נדירים. כוח לעומת זאת, לא חסר לו - בכל מה שקשור ליכולת גרירה ומשיכה האיסוזו עושה עבודה מצוינת.

בשטח: מרווח גחון צנוע למדי, דיפרנציאל אחורי מוגבל החלקה לא יעיל מי יודע כמה ומהלכי מתלה עלובים, בעיקר מלפנים, מציבים את האיפון במרכז מפת יכולות השטח. הוא לא כוכב, אך בהחלט ניתן לטייל ברחבי ישראל כמעט בלי מגבלות.

למה כן? כוח מנוע, חוסן ועמידות, סף העמסה נמוך למי שמחפש רכב לעבודה.

למה לא? נוחות נסיעה גבולית, יכולת שטח בינונית.

למה כמה? בסכום של 40,000 שקלים תוכלו לקנות טנדר איסוזו איפון דיזל ידני מודל 2003

---

טויוטה היילקס

כל רכב שטח שיוצא תחת המותג טויוטה הופך אוטומטית לאגדה עוד בחייו. מנוע אטמוספרי חלש במופגן (83 כ"ס רשמיים, בפועל כנראה פחות ולא רק בגלל שהמנוע כבר זקן ועייף...וזה גם מרגיש ככה) ומצד שני מכלולים חזקים עד כדי אוברקיל מופגן, הציבו את ההיילקס במשבצת המדוברת. לא בכדי הוא מככב בערבות אוסטרליה ובמדבריות אפריקה ונחשב לאמין במיוחד, בזכות סרן קדמי חי, נעילה אחורית מקורית ומרווח גחון חריג, הוא נחשב בעל יכולות שטח מעולות וכמובן, שייך למשפחה הנכונה. הדגם המיתולוגי יוצר עד 97' כולל, ומ-98 יש לו כבר מתלה קדמי נפרד, יחסי העברה מהירים יותר (4.10) ומנוע עם טורבו ו-90 כ"ס. כדי להעמיד בחנייה שלכם טויוטה היילקס בתקציב המדובר, תצטרכו לרדת הרבה שנתונים ביחס לכל המתחרים. את הטויוטה ניתן לקבל אך ורק עם קלאץ', גרסאות 4X4 אוטומטיות הגיעו לראשונה רק בדור האחרון שלו - ה"ויגו".
בזכות הפופולריות החריגה שלו כתחליף לג'יפ גם בקרב הגרעין הקשה, זכה ההיילקס זה מכבר למדריך רכישה ספציפי כאן בג'יפולוג.

על הכביש: מדובר על רכב עצל ואיטי שלא יביא את הבעלים שלו לשבירת שיאי המהירות. לא שמירוצי-רמזורים הם הדרישה העיקרית מטנדר, אבל כאן מדובר בכלי רכב שלעתים מתקשה לעקוף, שכל עלייה בינונית דורשת ממנו ירידה להילוכים נמוכים (כבר נתקלנו בלא מעט עליות שדרשו מהיילקס לזחול בהילוכים שני וראשון ובמקרה של ארגז עמוס + נגרר, דרשו אפילו שימוש בהילוך כוח...) בנוסף - מערכת המתלים המקורית בשילוב ארגז ריק ממטען, היא סוג של סד-עינויים.

בשטח: זוויות מרכב מצויינות, מרווח גחון מרשים ונעילה אחורית מקורית, בשילוב יחסי העברה איטיים (4.56) וחוסן המכלולים, הופכים את ההיילקס לחיית השטח הטכני המועדפת מכל המתחרים. מצד שני, בשל מיעוט הסוסים באורווה, בדיונות הוא גיבור קטן מאוד (מאוד מאוד...)יתרה מזאת, בזכות הפופלאריות בערבות אוסטרליה (וגם בארה"ב אם כי לא תחת השם היילקס ולא עם מנוע דיזל) שוק השיפורים הוא ענק. בתור בסיס לבניית רכב שטח, אף טנדר אחר בכלל לא מתקרב לפוטנציאל שלו.

למה כן? אמינות, עמידות, סחירות, יכולות שטח, פוטנציאל שיפורים.

למה לא? נוחות נסיעה, ביצועים חלשים בכביש. רוב הכלים שחוטים לחלוטין, חלקם עבדו בפרך עד כדי עיקום שילדות. יש לבדוק היטב לפני שקונים.

למה כמה? בסכום של 40,000 שקלים תוכלו לקנות טויוטה היילקס 4X4 ידנית מודל 1999 - כן, זה הדגם החדש יותר, אבל הפחות נחשק והפחות גיבור, בעל המתלים הנפרדים מלפנים. כלים מ-97' - המודל האחרון של התצורה היותר קשוחה ונחשקת, לא זולים בהרבה... כן, מחיר מוניטין האמינות האגדית של טויוטה, לפחות לפי המחירון, מתבטא בפער של 2-4 שנות דגם לעומת המתחרים...

---

ניסן ווינר

הגבר-גבר של הטנדרים. יצא מהמפעל לראשונה ב-1998 עם 104 כוחות סוס, ואחרי מתיחת הפנים עם לא פחות מ-133 סוסים דוהרים. נחשב לחזק בחבורה ועושה עבודת גרירה מצוינת. נוח יחסית בכביש. מאחורי הנהג אפשר יהיה להושיב רק אנשים שאין לנו כוונה להתראות איתם לאחר הטיול. דלת הכניסה צרה מאוד והספסל עצמו יחלץ הודעה+שחזור מלא ברצח ארלוזורוב מכל אחד כבר אחרי נסיעה קצרה.

על הכביש: נוח יחסית לשאר חבריו בקטגוריה, ביצועים טובים יחסית גם בגרסת המנוע הראשונה, ומצויינים עם המנוע החזק יותר.

בשטח: לא מצטיין בשטח. מרווח גחון לא משהו, מהלכי מתלה גם לא. דיפרנציאל אחורי מוגבל החלקה לא היעיל ביותר. כמובן שכל מי שמחפש שבילי קק"ל או מסלולים בינוניים ברמת העבירות יהנה מכלי רכב מצוין.

למה כן? כוח מנוע, נוחות נסיעה בכביש.

למה לא? ספסל אחורי מזעזע, דלתות אחוריות קטנות, יכולת שטח מוגבלת.

למה כמה? בסכום של 40,000 שקלים תוכלו לקנות ניסאן ווינר 4X4 מודל 2001

---

מאזדה B2500/ BT50

פחות מוכר, פחות נפוץ, אבל עונה על כל הפרמטרים הבסיסיים של משוואת הטנדר היפאני. התחיל עם 109 כוחות סוס מכובדים לזמנו כשעוד קראו לו B2500. אחרי מתיחת פנים מאדו עמוקה הוא החליף שם, הפעם קראו לו BT50, וכוחות הסוס התרבו (136 כ"ס ב-2.5 ליטר ו-158 כ"ס ב-3.0 ליטר). נחשב לסוס עבודה אפור, אמין וקשוח. כלומר - חמור.

על הכביש: ממוצע. נוחות בספסל האחורי גרועה כמו במתחרים. המנוע דווקא חזק והביצועים טובים. מנוע ה-3 ליטר כבר חזק מאוד, וללא בקרת יציבות וכו' מדובר בכלי רכב בעל התנהגות מאתגרת על כביש רטוב למשל. המנוע הגדול משודך רק לגיר אוטומטי.

בשטח: לא מבריק, אין מהלך מתלים, אין נעילה אחורית, שילוב/ניתוק הנעה קדמית טריקי משהו, כולל ידית מכנית ביחד עם כפתור חשמלי ששולט בנועלי הטבור, אבל כאמור לגבי האחרים - אין בעייה לטייל בכל מקום כמעט.

למה כן? ועל כן זול יותר וגניב פחות מהמתחרים. ביצועים טובים בכביש

למה לא? אין נעילה אחורית ואין הרבה פוטנציאל שיפורים.

למה כמה? בסכום של 40,000 שקלים תוכלו לקנות טנדר מאזדה BT50 שיוצר בשנת 2005

---

סאנגיונג מוסו ספורט

הכלי היחיד מכל החבורה שלא נולד ביפן, ולא נולד בכלל כטנדר. המוסו ספורט עשה את דרכו באבולוציה הפוכה. את חייו הוא החל כמוסו בתצורת SUV ורק לאחר מכן נולדה גרסת הטנדר. כלומר, יכולת העמסה מוגבלת מצד אחד אך איכות החיים הטובה ביותר לטנדר - גם הדלת האחורית והספסל האחורי מועתקים מאחיו ה-SUV ולכן הם הרחבים והנוחים ביותר בחבורה.

על הכביש: בכביש מדובר על הטנדר הנוח ביותר בשוק, סביבת הנהג שלו היא המפוארת מכולם, מתליו האחוריים מורכבים מקפיצי סליל נוחים יותר מכל מתחרה על קפיצי עלים.

בשטח: מרווח גחון מינימלי בתוספת חסך של עזרי עבירות משאירים את המוסו בשורה האחרונה בתחום יכולת העבירות. אולם מדובר על רכב שסרניו ובעיקר דיפרנציאליו הם משל חברת DANA SPICER, במובן שכל נעילה שקיימת בשוק ומאימה לסיקס או סופה, ראויה להתקנה פשוטה גם כאן.

למה כן? נוחות, סביבת נהג ונוסעים הטובה ביותר. פוטנציאל שיפורים - אפשר לנעול את שני הסרנים בקלות ובזול.

למה לא? ארגז קטן ויכולת העמסה מוגבלת, שוק מכירות חלש, עיצוב חיצוני "שנוי במחלוקת".

למה כמה? בסכום של 40,000 שקלים נקנה סאנגיונג מוסו ספורט מודל 2006