הכי אוף טופיק שיש... למה הישראלים אובססיביים להבאת ילדים?

[hadtomer]

סיפור עצוב מאתמול (9/4/2021),

בערב בבית,
הבנתי את המשמעות של אדם ללא ילדים וללא המשכיות,
כמו עוד עץ שנפל ביער ...

רענן

א. יהי זכרו ברוך.

ב. גם אמי נפטרה - לאחר ניתוחים קשים שלא צלחו וגסיסה שנמשכה חמש שנים. אני בספק אם ממש היה אכפת לה מזה שאני, אחותי ואבא שלי עמדנו לפני 4 שנים מעל הקבר (ועוד נסענו כמעט עד הקריות, כבר לא קוברים בחיפה אם אין שוחד), מהסיבה הפשוטה שהיא מתה, עזבה אותנו ואת העולם הזה והפכה להיות גוש בשר דומם ונטול חיים או דעת. כל ה"המשכיות" שנותרה מאחוריה הייתה אנשים כואבים שקיללו את המציאות שבה אמא שלי מתה בגיל 65 (ילדים לא לעשן, מתברר שמרלבורו לא באמת מכניסה לסיגריות ויטמינים- אלא סרטן) ושאלו את עצמם כיצד ממשיכים מכאן ללא אדם אהוב שחי איתנו שנים כה רבות ומדוע החיים והחלטותיה הגרועות של מי שהביאה אותנו לעולם היו חייבים לגזור עלינו כזה סבל. אני מבין את הצער אך לא מבין את נושא ההמשכיות. העובדה שאדם מת ורכושו חולק לזרים אינה משנה דבר לגביו. ילדים שיסעדו אותך כשתזדקן? בחמש השנים שסעדתי את אמא שלי בין בתי חולים הזדקנתי בעשרים שנים. זו לא המשכיות, זה עונש אכזרי מאין כמוהו.

[raanan]

אז הצידוק מבחינתך לעשות ילדים הוא שיהיה מי שיתאבל עליך ויזכור אותך לאחר מותך?

ינחם אותך לאחר לכתך שיבכו ויעלעלו באלבומים וידברו עם התוכים שלך?

בחיי שלא הבנתי את הטענה שכל כולה נשמעת לי כמו הסיבה הלא נכונה לעשות ילדים ( אם בכלל יש סיבה נכונה לזה מלבד האבולוציונית).

לא יודע מה הצידוק. אבל,
דיי הטריד אותי העניין של זריקת כל החפצים של אדם שצבר כל חייו.
וכן שבעל הדירה סיפר שהנפטר (איפוקרס מושלם)
ביקש שיקרא עליו קדיש (כנראה הרגיש שהאמבולנס הוא חד כיווני).
כנראה שלקראת הסוף מרגישים, מחפשים, מצטערים על משהו

[boaz avrahami]

הכול עניין של מוסכמות חברתיות וחינוך מקומי של מנהגי אבלות.

או שאדם משאיר אחריו יורשים בשביל שיסתכסכו או שרכושו שנותר אחריו נזרק לרחוב.

מה שבאמת חשוב זה שיהיו לאדם חיים בעלי משמעות.

הקשר בין אלו לילדים הוא הכי אגואיסטי שיכול להיות מצד אדם.
להביא לעולם ילדים בשביל שיסעדו ויזכרו אותו. מוזר.

[yovavz]

להביא לעולם ילדים בשביל שיסעדו ויזכרו אותו. מוזר.

מכיר יותר ממקרה אחד שבו אנשים הכניסו למערך השיקולים שלהם כמות מספקת של ילדים שיוכלו לסעוד אותם כשיהפכו לסיעודיים, מתוך חוויה שחוו עם הוריהם (חיובית או שלילית).
יש כאן בהחלט שיקול פרקטי שמשקלל בדידות, כלכלה ועומס על המשפחה. אפשר לא להסכים עם המשקל הניתן למרכיבים השונים אצל אנשים שונים ואפשר לרדת על אנשים חשוכים שמאמינים בחבר דמיוני, או שכל העולם התחיל במחבל מתאבד או משהו, אבל לא תמיד הלוגיקה שלנו היא היחידה שנכונה (באופן מוחלט)

[ד ו ר ו ן]

- ילודה רבה לא הוכחה אף פעם שעוזרת במשהו לביטחון המדינה, אין לי נתונים מדוייקים או בכלל,

וואו.. שילבת הילוך חמישי ורוורס ביחד.

לפנתיאון.

[sgill]

כשהמדינה הייתה 70% שטחים חקלאים ורצו ידיים עובדות בלי להסתמך על השכנים.... והרבה לפני התאילנדים...

[alto]

וואו.. שילבת הילוך חמישי ורוורס ביחד.

לפנתיאון.

א. אתה צודק
ב. ממתי נתונים מפריעים לנימוק כלשהו?
ג. אתה יודע שאני צודק גם בלי נתונים

[boaz avrahami]

מכיר יותר ממקרה אחד שבו אנשים הכניסו למערך השיקולים שלהם כמות מספקת של ילדים שיוכלו לסעוד אותם כשיהפכו לסיעודיים, מתוך חוויה שחוו עם הוריהם (חיובית או שלילית).
יש כאן בהחלט שיקול פרקטי שמשקלל בדידות, כלכלה ועומס על המשפחה. אפשר לא להסכים עם המשקל הניתן למרכיבים השונים אצל אנשים שונים ואפשר לרדת על אנשים חשוכים שמאמינים בחבר דמיוני, או שכל העולם התחיל במחבל מתאבד או משהו, אבל לא תמיד הלוגיקה שלנו היא היחידה שנכונה (באופן מוחלט)

כן, גם אני מכיר כאלו אנשים שעשו כאלו שיקולים.
הם לרוב גומרים עם מטפל זר או בית אבות ולא עם אחד הילדים.
אם יש להם ממון אז הם זוכים לעניין מוגדל ואף ריבים למי תהיה הזכות להתחנף יותר כל זמן שהם צלולים ויכולים לרשום/ לשנות צוואה.

תעשיה שלמה של כסף סביב גיל הזקנה בלא כמעט שום חיבה משפחתית ולכן גורמים כמעט בכח להארכה בלי איכות של החיים וזה חוזר אלינו חזרה עוד בחיינו עם העלאת גיל הפנסיה והשחיקה שלה.

נכון, לא כולם ככה אבל זה הרוב הכמעט מוחלט.

[amitaikl]

אני הרוממטיקן היחיד כאן בין כל הכרישים הציניים, שחושב שילדים זה מה שנוצר כשעושים אהבה?
בלי שיקולים כלכליים
בלי מחשבה על הבית אבות והפיליפיני
בלי איזה בני אדם הם יצאו

סתם אני והאישה שאיתי מייצרים אהבה

Sent from my BE2029 using Tapatalk

[מוטי ג.]

אפשר לייצר אהבה בלי ילדים

[assafy]

כמה נקודות:


3.ילדים זה כייף, נכון קשה לא קל,
אני בן 27 הילד הגדול שלי בן 5 , יש לי שלוש ילדים..את הגדול אני לא מרגיש..

ילדים זה שמחה, עד גיל 5 חרא גדול..לאחר מכן כייף גדול

Sent from my Redmi 8A using Tapatalk

מבלי להיכנס לענייני ילדים כן או לא, ברור לך שמה שכתבת מופרך, כן? אם הגדול שלך בן 5 איזה מושג יש לך למה שקורה אחר כך?
להבדיל אלף אלפי הבדלות, מה שכתבת מזכיר את הסיפור על האדם שנופל מגורד שחקים ובאמצע שואלים אותו מה נשמע והוא אומר עד עכשיו הכל בסדר.
כפי שאומרים, ילדים קטנים צרות קטנות, ילדים גדולים צרות גדולות.
הבעיות לא נגמרות בזה שהילדים עברו את גיל צמיחת השיניים, הגזים וזה שהם גמולים מחיתולים. כשהם גודלים יש בעיות אחרות.

סתם סיפור שסיפר לי חבר על עמית לעבודה שלו. יש לאותו אדם בן בגיל העשרה המאוחר. הבן פורק עול ובאחד הימים זרק כיסא על האם. בתגובה האב סטר לו. הבן נכנס לחדר והתלונן במשטרה שהאב מכה אותו. האב הוצא מהבית בצו שופט למשך שבועיים.
זה סיפור קצת קיצוני אך יש לזכור שהילדים גודלים ומפתחים אישיות עצמאית משל עצמם. לפעמים זה נהדר ולפעמים לא.

Sent from my SM-G970F using Tapatalk

[hadtomer]

סתם אני והאישה שאיתי מייצרים אהבה

Sent from my BE2029 using Tapatalk

בלי תמונה או סרטון, מבחינתנו זה לא קרה.

- - - Updated - - -

אני הרוממטיקן היחיד כאן בין כל הכרישים הציניים, שחושב שילדים זה מה שנוצר כשעושים אהבה?
בלי שיקולים כלכליים
בלי מחשבה על הבית אבות והפיליפיני
בלי איזה בני אדם הם יצאו



Sent from my BE2029 using Tapatalk

אני ממליץ לך ולעוד רבים וטובים לראות את תחילת הסרט "אידיוקרטיה". הסרט עצמו לא יצירת מופת, אבל את סצנת ההתחלה ילמדו עוד כ30 שנים באוניברסיטאות, וזאת בהנחה שתהיה השכלה גבוהה

[cjf]

אני הרוממטיקן היחיד כאן בין כל הכרישים הציניים, שחושב שילדים זה מה שנוצר כשעושים אהבה?
בלי שיקולים כלכליים
בלי מחשבה על הבית אבות והפיליפיני
בלי איזה בני אדם הם יצאו

סתם אני והאישה שאיתי מייצרים אהבה

Sent from my BE2029 using Tapatalk

אתה ממש לא היחידי. לי יש 3 בנות הגדולה כבר בצבא. כולן מחפשות כל רגע אפשרי לטיול משפחתי עם ההורים מה שגורם לי לעונג צרוף בלי קשר לטיולי בדד או חברים שאני עושה. ונשבע לכם שאם זה לא היה גורם לי לדפוק ביציאה הייתי עושה עוד 2. זה לא סותר את העובדה שאני מחכה עוד כמה שנים שהקטנה תעוף מהבית ואז אני וסבתא עולים על הקמפר ויאללה לחרוש את העולם כל זמן שהוא קיים ואני עדיין מסוגל

Sent from my SM-A720F using Tapatalk

[דרור ברלי]

אי שם ב-1994, חזרתי מירח דבש ישר לאי שם במילואים.

חבר מהפלוגה שממש שמח בשמחתי, אולי אפילו יותר ממני, אחד סאחי שהתחתן בגיל 21 איך שהשתחרר מהסדיר, כמובן עם החברה הראשונה שלו שהיתה האשה היחידה ששכב איתה בחייו והוא היה הגבר הראשון שלה בחייה, לא הפסיק לאחל לי מזלטוב, טען בלהט כשאתה נשוי אתה מזיין הרבה יותר....

11 שנים אחר כך, כשהתגרשתי, הארתי את עיניו שכגרוש, אתה אולי משלם המון מזונות אבל בשבועיים-שלושה אתה עושה יותר סקס משעשית בכל שנות נישואיך. ועם הרבה יותר נשים משהכרת כל חייך לפני שהתחתנת....

כמו שנמרוד כתב:
הגבר הממוצע רוצה רק לזיין. וכמה שיותר נשים. היצר הטבעי של זכרים בטבע.
האישה הממוצעת רק רוצה עוד ילדים.
מעבר למענה ליצר האימהי, הילדים הם גם סוג של תעודת הביטוח עבורה, כדי שלא תחפש את סיפוק צרכיך בחוץ.

אז שניהם מתפשרים. אתה מקבל סקס. היא מקבלת ילדים. אבל גם הסלון המעוצב לשעבר פתאום נראה כמו מחסן צעצועים שעבר בו הוריקן, על כל הקירות יש טביעות ידיים קטנות ושמנוניות והמיטה שפעם היתה הלוקיישן של הדברים הכיפיים, היא עכשיו מגרש חנייה לערימות של כביסות שצריך לקפל.
מכאן ואילך גם הסקס הופך למשהו מכני שעושים רק מכוח האינרציה, ואחר כך כי צריך ולא כי רוצים, ואז תדירותו הולכת ויורדת.

אין לה חשק, אין לך כוח.
היא עייפה, הראש שלה כואב, אתה עצבני מהעבודה, הגב שלך כואב.
היא השמינה/גידלה צלוליטיס, מוזנחת, ולא בא לך עליה.
אתה השמנת/גידלת כרס/הקרחת/מוזנח, ולא בא לה עליה.
מפעמיים-שלוש ביום לפני החתונה, לפעם ביום אחרי החתונה, ואחר כך לפעם בשלושה ימים, ואז לפעם בשבוע, ואחר כך לפעם בשבועיים/חודש/כמה שבועות.
ומכאן זה מתדרדר כולכם יודעים לאן. לפעם באף פעם. אתם לא תאמינו כמה זוגות כבר כמעט לא עושים סקס בכלל. נשארים ביחד כי התרגלו וכי זה חמים ונוח גם אם לא אידיאלי.

לפעמים אתה לא מוכן להמשיך ככה אז אתה מוצא מישהי מהצד שעושה איתך כל מה שאשתך בחיים לא הסכימה לעשות איתך. לפעמים זו החברה הכי טובה של אשתך.
רק קח בחשבון שאשתך לא פראיירית. אולי גם היא תמצא מישהו מהצד ותעשה איתו כל מה שבחיים לא הסכימה לעשות איתך. זה עלול להיות גם החבר הכי טוב שלך.

לפעמים עלול להתברר שהחברה הטובה הזו של אשתך והחבר הטוב הזה שלך הם בכלל נשואים זה לזו והילדים שלכם אפילו ביחד בגן או בכתה בבית הספר... ואז כבר בכלל שמחה גדולה.

זה השלב בו כל חסכונותיכם מועברים לעורכי דין.
תיכף גם אתה והחבר הטוב שלך תישארו בלי בתים ובלי ג'יפים ובלי האשה ובלי החבר הכי טוב שלכם.
הנשים של שניכם יקבלו את הבית ואת הג'יפ ועוד חצי משכורת ויחיו כמו מלכות. ימכרו את הג'יפ ויקנו לעצמן קרוסאובר חדש ועכשיו כגרושות חופשיות ומשוחררות מדאגות, ישקיעו בעצמן, יילכו לחדר כושר, יחזרו להיות כוסיות כמו פעם ואז גם יעשו סקס פרוע ללא הפסקה עם כל שאר החברים של שניכם.

אתה והחבר שלך תעברו לגור במלונה מתפוררת שכורה בפאתי שכונת פשע מוזנחת, תסעו על אופניים חשמליים ואת מה שנשאר מהמשכורת שלכם תשלמו עד שהילדים יסיימו צבא.
תתנחמו בזה שאולי תחזרו להיות חברים. אחוות דפוקים.


על זה נאמר:
אוהב קובה וטבית? תתחתן עם עיראקית
אוהב מלאווח וג'חנון? תתחתן עם תימניה
אוהב דגים חריפים וטאג'ין? תתחתן עם מרוקאית
אוהב גונדי וחורשט סבזי? תתחתן עם פרסיה
אוהב גפילטע פיש וקניידלעך? תתחתן עם פולניה
אוהב את החיים?.... אל תתחתן בכלל! וגם אל תעשה ילדים.

אני חולה על הילדים שלי. באמת.
ילדים זה באמת שמחה גדולה. במיוחד כשיש לך מספיק כסף לבזבז עליהם/לתת להם, כדי שיסתמו.

ובסוף הבן שלך גם יבוא אליך ובלי להתבייש יבקש לוודא שהג'יפ האמיתי שלך רשום על שמו בצוואה.
אז לפחות תחנך אותו כמו שצריך למעשים טובים, כדי שתהיה סמוך ובטוח שישמור על הג'יפ הזה ולא ימכור אותו בנזיד עדשים כדי לקנות בכסף הזה איזה קרוסאובר-אוטומטי-דיגיטלי של קוקסינלים.


הכל בצחוק כמובן. אין דברים כאלה במציאות, כמובן.
ילדים זה כיף, כמובן. תעשו הרבה ילדים.

[יוני5]

ובסוף הבן שלך גם יבוא אליך ובלי להתבייש יבקש לוודא שהג'יפ האמיתי שלך רשום על שמו בצוואה.

כלומר שמוות בתאונת דרכים עם הג'יפ, שכולל טוטאל לוס של הג'יפ, לא בא בחשבון?

בברכה,
יוני5

[דרור ברלי]

כלומר שמוות בתאונת דרכים עם הג'יפ, שכולל טוטאל לוס של הג'יפ, לא בא בחשבון?

בברכה,
יוני5

ברור שלא.
בג'יפ אמיתי אין דבר כזה טוטאל לוס.
אתה אולי מת, אבל הוא לא.

משפצים אותו.
אם צריך מחליפים לו שילדה, בודי, מה שתרצה.

עידו אשכרה מחכה שאני אעשן את עצמי למוות והוא ייקח את הסופה.

[מוטי ג.]

דרור, אתה תותח!

[יוני5]

שמע דרור,

אין ספק שיש פה חידוש. בדר"כ שאנשים צועקים 'אבא', הם מתכוונים לאבא שלהם. חלק מהדתיים (ואסתי בארץ נהדרת) מתכוונים לאלוהים שבשמיים.

במקרה של עידו, זו הפעם הראשונה לדעתי, שמישהו יקרא 'אבא' ל M-240.

אין הנצחה טובה מזו.

בערב לזכרך, אתה האדם היחיד שיתארו אותו כ: לא מתפשר, אמין, קשוח, נעול כפול עם 33 - הדבר האמיתי.

ואז כולם יגידו: "33, פששש. כל הכבוד" - ונעצור כאן

בברכה,
יוני5

[אומי5]

את הדיון הזה מצאתי עצמי מקיים עם עצמי אחרי שהבת הגדולה שלי נולדה (שטכנית, זה לא חכם. זה דיון שצריך לקיים יותר בפרק הזמן לפני שהכנסת את האישה להריון, ר ערך "לא ניתן להחזיר לשולח"). הסיבה לכך היא שעבורי חוויית האבהות בשנים הראשונות כלל לא הייתה טובה, וגם כיום, 11 שנים מאוחר יותר, כאבא טוב לשתי בנות (ואני מדגיש אבא טוב, יש גם הורים חרא), אני לא ממש סגור הרמטית על למה עושים את זה. אני כן יכול לומר בפה מלא שזו חוויה טובה עבורי כיום-וגם שאני לא אעשה ילד שלישי גם אם יגיעו הנאצים, יכבשו את מדינת ישראל ויתנו את המשך חיינו התקין בהבאת ילד שלישי. טכנית אני גם לא יכול. אשתי עברה כריתת רחם כצעד מניעתי לסרטן-והסיבה לקלות שבה ההחלטה התקבלה הייתה חוסר הרצון של שנינו להביא עוד ילדים לעולם. אגב גם אחרי החתונה לקח לי 5 שנים לעשות ילדים ואני מברך על כך. היה לנו עולם לראות, כסף לבזבז וחיים לחיות-וגם להספיק להתבסס כלכלית.

חשוב לי שוב לציין- הגישה שלי לנושא מאוד פרגמטית. אני אוהב את בנותי מאוד, אבל אני לא מכיר גבר שיום אחד בא לאשתו ואמר לה "חלצי כמהים לילדים". ואם אתם מכירים כזה גבר, אז הוא לא כמונו וכנראה שזה לא אדם שהיתם מרגישים בנוח לשתות איתו בירה. יש סיפור משעשע שהולך ככה: "היה היה נסיך יפה תואר. הלך הנסיך אל הנסיכה ואמר לה: 'התינשאי לי לאישה?'. הנסיכה אמרה לו 'לא'. ואז הנסיך הלך הביתה, קנה אופנוע כביש ואופנוע שטח, עבד על הרנגלר שלו בשבתות, טייל המון, שתה הרבה בירה מהחבית וקוניאק מהבקבוק והיה מאושר. סוף הסיפור". הסיפור הזה מסכם את המסר היטב: אם יש גבר. ואני מדגיש "גבר" שיש לו חיים, אז לעשות ילדים זה לא -באמת- בשבילו. ככל שיש לך חיים יותר טובים, כך הסיכוי שילדים ישבשו לך את אורח החיים הטוב שלך הוא יותר גדול. ולגבי האמירה של "ילדים זה כיף"-זה לא נכון. ילדים זה כיף זה משפט שאתה אומר לחברים בלי ילדים כשאשתך בסביבה, אבל שניה לפני שאתה לוקח את הגב הצידה ולוחש לו "ילדים זה אסון". ילדים זה כיף? אולי כמה עשרות אחוזים מהזמן. ולא עשרות אחוזים שלושים ארבעים אחוז, יותר עשרים אחוז. שאר הזמן ילדים זה נטל, ילדים זו מגבלה, ילדים זה דאגות. אתה מספר לעצמך שזה חרא שאתה אוכל באהבה כי אלה הילדים שלך. וכי אתה צריך להגן עליהם, לטפח אותם, לאהוב אותם, אבל כיף, כיף זו מילה שלא מתארת ילדים. ילדים זה לא צ'רוקי-כלומר זה לא משהו שאתה יודע לפני שנכנסת למשימה איך הוא יצא בסוף אם תשדרג ותעשה ככה וככה. זה חור שחור, אחד הנעלמים הגדולים ביותר בעולם הזה. אתה מניח שהוא יצא בסוף טוב, אתה לא יודע שזה יצא בסוף טוב ואתה לא יודע שזה יהיה סבבה לפני שנכנסת לזה. ואני מצטער לספר אבל ילדים הם משהו שגורם לשיברון לב, אכזבה וגם הרבה כאב. כאב לילדה בת 11 שעברה את תקופת הקורונה, הבידודים, הלחץ, בצורה רעה מאוד, אני יכול לומר לך שאני לא ישנתי בלילות יותר ממה שהבת שלי לא ישנה בלילות. הקטנה שלי מדהימה, אבל ממש לא מושלמת. זה "כיף?". לא. "כיף" לא אוכל כסף, כיף לא מלחיץ אותך, כיף לא גורם לשברון לב ולא לדאגות. ילדים הם משהו שגורם לך להתמודד עם הצדדים הכי רעים שלך. אם אתה אדם אינטיליגנט, אתה מבין היטב מתי אתה עושה את הטעויות של אבא שלך לפניך.

כאן נכנס הטיעון של "אז תתבגר כבר, תמצא מקום לילדים בחייך, אתה לא בן 25". טכנית אתה בהחלט יכול להיות בדיוק כמו בן 25-אם לא היית עושה ילדים. אולי לא לזיין כל לילה אבל בוא, אני ער משש בבוקר בשבת כי הקטנה שלי קמה לפיפי בחמש וחצי ולא חזרה לישון. אם לא היו ילדים ברקע יש מצב שהיתי קם בתשע, וזו כמובן רק דוגמה זעירה, קצה ראש סיכה. יתכן שבשלב זה יש אנשים שמגרדים בראש ואומרים "יא חתיכת שונא אדם, למה עשית בכלל ילדים? אתה בטוח שלא צריך לדווח לרשויות איזה חרא אבא אתה?"- אז לא. אני ממש לא אבא חרא ואני אוהב את בנותי אהבת נפש. אבל זה לא אומר שאני היתי זה שרצה מלכתחילה לעשות ילדים- כאן נכנס השיקול שכתב איל מ- שלדעתי הוא נכון מאוד והוא האמת לאמיתה: אנחנו לא אלה שרוצים את הילדים. אנחנו אלה שמסכימים לעשות את הילדים. רובנו כבר מבוגרים, אבל כולנו מכירים סיפורי אולטימטום, כשהינו בני עשרים ומשהו: "היא אמרה לו שאם אין ילדים אז היא הולכת"- אחת הסיבות, לפחות בתרבות שלנו ובמדינה שלנו ובדת שלנו, לחתונה היא הנושא של פרו ורבו. זה משהו שגם מעוגן בזהות היהודית שלנו, בקוד הגנטי שלנו ובצו ההיסטורי שלנו. וגם בחוקי המדינה. אתה מתחתן כדי להביא ילדים באופן מסודר וחוקי ומקובל חברתית. כמובן שבעיני זה קשקוש אחד גדול אבל ככה זה. כלומר האישה היא זו שדורשת ילדים והגבר מסכים לכך. ואם לא אז מה יש לה לחפש איתו? אני חושב שהצורך בילדים הוא משהו שטבוע בDNA של הנשים, לא של הגברים. אנחנו נגררים לדבר הזה בלי לדעת על זה שום דבר- ומשתדלים פחות או יותר להתמודד עם מה שיש באופן שאנחנו רואים לנכון- ואחרי שנתיים שלוש אנחנו מרימים את הראש ואומרים "אוקיי, זה בן שנתיים שלוש, זה דומה לי, זה מדבר איתי, איזה יופי אני כה מוכן לחוויית האבהות". זה הכל.

לא קורא הרבה שאני מסכים עם כל כך הרבה מילים ביחד

סיפור עצוב מאתמול (9/4/2021),
חבר טוב עוד מתקופת השירות מתקשר ומבקש שאבוא לעזור לו לפנות את הדירה ששכר אחיו הגדול שנפטר לפני שבוע.
הגעתי לסייע בנוסף לעוד שני חברים וזוג התאומים של חברי הטוב.
האח שנפטר היה ערירי והיה לחץ מצד המשכיר לפנות הכל מהדירה.
הוצאנו מעל 60 שנות חיים של אדם לרחוב לאיסוף כל דכיפין ובהמשך ע"י המועצה למזבלה.

אני מדבר על,
ריהוט, ביגוד, מוצרי חשמל, מחשבים כולל סטרימרים חדשים,
ארוניות ענקיות עם תקליטים ואלפי דיסקים מקוריים של שירה עברית (את זה בעל הדירה אימץ),
מאות קלטות טבע וספרייה שלמה של אנצקלופדיות ומאות ספרי טבע בכריכה קשה.

התוכים (עם תעודות) והכלוב נמסרו למגדל תוכים.

אני התעקשתי שאלבומי תמונות לפחות יאופסנו אצל האחיין ברכב.

בערב בבית,
הבנתי את המשמעות של אדם ללא ילדים וללא המשכיות,
כמו עוד עץ שנפל ביער ...

רענן

זה הדבר הכי אגואיסטי ששמעתי, להביא ילדים לעולם רק כדי שישמרו לך את האלבומים?

אחרי שאני מת, לא אכפת לי מה יעשו עם האלבומים, הג'יפ והבוקסר עם החור שאני שומר עוד מהסדיר.
כמובן שאם מי מיורשותי תרצה דבר מה - תפדלו, אבל לא בשביל זה הן פה.

אני חושב שרובינו בסוף מביאים ילדים כי "הגיע הזמן" בלי באמת להבין למה, אישית אין לי מושג איך נסוגתי מהעמדה המאוד ברורה שלי נגד, אבל בסוף זה קרה.
כמובן אוהב אותן והכל, אבל לחלוטין לא חושב שיש הסבר רציונאלי לתופעה.

יש תנועה שנקראת "התנועה להכחדות מרצון" שמעודדים אנשים לא להביא ילדים וככה להקל את העומס של האנושות על כדור הארץ .
אחד המשפטים החזקים שלהם הוא "להגיד שהדחף לזיין הוא הדחף להביא ילדים זה כמו להגיד שהדחף לאכול הוא הדחף לחרבן".
החינוך שלנו והתרבות שלנו מבלבלים אותנו לגבי מה הדחף והמשיכה האלו אומרים....

[קייס קינום]

יש לי שני בנים, 5+7, שנולדו לנו בגיל מאוחר יחסית (כי גם אנחנו העדפנו קריירה ולגור בחו״ל וכו׳) ואני מאוהב בהם קשות, הייתי מתחיל קודם ועושה עוד שניים אם הייתי יודע איך זה. אז הדבר שהכי מדאיג אותי בשרשור הזה - אני צריך לצפות לירידה בענין הזה? זה יהיה פחות כיף ויותר קשה ככל שהם יתבגרו?

(מה שנכון, ילדים הפכו לסוג של סמל סטטוס סטייל עקרון ההכבדה, כמו הזנב של הטווס. אני מכיר יישובים, חילוניים לגמרי, שבהם עם פחות מארבעה אתה נחשב קצת מסכן, כמו מישהו שיש לו רק אוטו אחד)