החיים בגולה - זוית קצת אחרת או "מילקי זה לא הכל בחיים"...

[גיא]

למי צלצלו הפעמונים?

האמריקאים היו קצת נגדו, לא?

עם הגרמנים נגד הרוסים ועם האמריקאים נגד היפנים.

[Derish]

מודה שאני לא מבין.
לכן אני קורא מה שאתה כותב.

אני מניח שהם עוד לא התרגלו לשינויים של המלך ארגון :-)

אמת, כנראה שעוד לא.

קח את כל מה שאני כותב פה בע"מ, כי גם אני עדיין לא מבין הרבה ממה שהולך פה ולא מכיר את ההיסטוריה מספיק טוב כדי לטעון אחרת. למדתי עם השנים לשים את הרציונל בצד ופשוט לקבל דברים כמו שהם גם כשזה נראה הזוי לחלוטין, טקטיקה בת ביצוע כל עוד אני מחשיב את עצמי לאורח זמני ולא לבן המקום. אני נהנה לתצפת ולדווח על דברים כאלה, להעלות סברות ולדסקס אותן בפורומים או עם מהגרים אחרים, אבל לא משלה את עצמי שבסופו של תהליך אמצא הסבר אמיתי לכל תופעה. זה תרגיל מתמשך במשמעת עצמית.

[boaz avrahami]

משהו בתאור נשמע לי ממש לא אמין.
עם סדר יום כל כך עמוס איפה הם מצליחים לדחוף את הסייסטה המפורסמת שלהם?


Jeep ZJ V8 98
Honda EX300 94

[Derish]

צודק בועז, זו נקודה מעניינת וחשובה ששכחתי להתייחס אליה.

היסטורית, הסייסטה מגיעה מדרום ספרד בשנים שעוד היה חם מכדי לעבוד או לצאת מהבית בשעות הצהריים. היום זה כבר לא בעיה עם מיזוג אוויר בכל מקום, אבל המסורת נשארה באופן חלקי. בקטלוניה למשל, שעות הפתיחה הנוחות של החנויות שציינתי קודם מתאפשרות במקרים רבים עקב כך שלוקחים הפסקה ארוכה איפשהו בין 1-5 אחה"צ (כלומר שומרים על 9 שעות עבודה ביום נטו). רוב העיריות בפרברים גם מאפשרות חניה חינם ברחוב בטווח הזמנים הזה, מתוך ההנחה שחואן החנווני יבוא הביתה לאכול ולנמנם, אז הוא צריך מקום לשים את האוטו.

סופרמרקטים, בתי קפה ורשתות גדולות עובדים רצוף בשתי משמרות. בעלי עסקים קטנים בד"כ לוקחים סייסטה, ועם הזמן גם המהגרים שמחזיקים פה חנויות למדו לעשות זאת ע"מ לשמור על אתיקה עסקית עם המתחרים. משרדים עובדים רצוף (ולכן צריכים הרבה קפה ) אבל מסיימים מוקדם יותר כאמור, כך שיש להם את הזמן הפנוי בערב כדי לעשות שופינג או לאסוף את האוטו מהמוסך.

[Derish]

משהו שמזמן רציתי לכתוב עליו והשבוע קיבלתי תזכורת זה מוסד ה'חסטוריה' בספרד, שזה בתרגום מילולי 'מנהלה' או בטרמינולוגיה צה"לית 'שלישות'. בפועל, מדובר במאכעריות כמקצוע לגיטימי, עם כל היתרונות לאזרח הפשוט וללא שום קונוטציה שלילית.

מסיבות היסטוריות כאלה ואחרות, הביורוקרטיה הספרדית נוטה להיות די מסובכת. כיום המצב הולך ונהיה קל יותר עם פתיחת חלק מהשירותים לאינטרנט, אבל המעבר הזה זז לאט ובינתיים אף משרד לא בוטל (בניגוד לאנגליה למשל, שסגרה זה מכבר את כל משרדי הרישוי) אלא רק הצטמצם, כך שאתרי האינטרנט הם בסה"כ ערוץ נוסף וקצת מקרטע לקבל בו שירות. נשמע מוכר?

הפתרון הפרקטי שקיים פה הוא ה'חסטור' - מאכער שיעמוד בשבילך בתור, יגיש את כל המסמכים, יבצע את כל ההתכתבות וכו'. בימינו רוב החסטורים הם חלק ממשרד שכולל אנשים עם התמחויות שונות כמו משרד הרישוי, מס הכנסה, ענייני הגירה, רישום עסקים, תביעות קטנות וכו'. השירותים האלה זמינים לכל דכפין ומתומחרים לכל כיס, בד"כ בגבולות המאה יורו לפעולה. רוב החסטוריות הן עסקים משפחתיים קטנים שדוברים ספרדית וקטלונית בלבד, וישנם גם כמה שחקנים גדולים שמתמחים בתושבים זרים ועולים פי כמה, אבל כולם נמצאים תחת רגולציה ופועלים ברשיון.

כמה דוגמאות ספציפיות מהנסיון שלי עם המוסד הזה בשנים האחרונות:

- קניית רכב כרוכה בהגעה פיזית למשרד הרישוי, המתנה קצרה (אם קבעת תור) ותשלום 54 יורו על העברת בעלות. שילמתי 100 יורו לחסטוריה ולא הייתי צריך לצאת מהבית (כנ"ל המוכר), הפעולה בוצעה מהיום למחר.

- בשביל לא לשלם מסים על האופנוע בחורף החלטתי להוריד אותו זמנית מהכביש, פרוצדורה פשוטה אבל דורשת נוכחות פיזית בדומה להעברת בעלות. 7 יורו אגרה וכמה שעות אם הייתי טורח ללכת לשם, 20 יורו ועשר דקות דרך החסטוריה מבלי לצאת מהבית.

- בספרד אנו מחוייבים להגיש דו"ח מס שנתי שקובע אם מגיע לנו החזר או שיש פער גביה שצריך לכסות. לוקח משהו כמו שעה להגיש באינטרנט (בספרדית), אבל משאיר פתח לטעויות וגם דורש טקס הרשמה ארוך שכולל שליחת מכתב פיזי עם קוד אליך הביתה שאני ממתין לו מ-2018. שילמתי 60 יורו לחסטוריה, שלחתי מסמכים במייל ומענה לכמה שאלות פשוטות ושכחתי מהסיפור. הפעולה לקחה 87 דקות מרגע שליחת המייל עד קבלת אישור הגשה, והחזר המס נכנס לחשבון כעבור שלושה ימים.

- מדי כמה שנים עליי לחדש את ויזת העבודה, מה שאומר לקבוע תור למשטרת ההגירה. זה סיפור לא פשוט, שכן התורים ניתנים רק במהלך מספר שעות בחודש בימים ספציפיים, ובמקרים רבים אפילו להשיג אותו לוקח שבועות ארוכים. אני משלם כ-150 יורו לחסטוריה שקובעת את התור בעצמה (דרך ערוץ רשמי שאינו זמין לקהל הרחב) ומלווה אותי במהלך הפגישה, שלעתים קרובות כוללת מעבר בין מספר פקידים ובירור נפרד בספרדית עם כל אחד מהם. החסטור שלי מכיר את כל הפקידים בשלכה כי הוא מתרוצץ שם כל יום, לכן כל מה שעליי לעשות זה להתייצב בזמן הנקוב, לחייך ולהעמיד פנים שאני לא מבין על מה הם מדברים. זמן הביקור הממוצע שלי בפגישות האלה הוא רבע שעה. למי שעושה זאת לבד יכול לקחת בין שעתיים לשלושה ימים.

לשיטת החסטוריה שני יתרונות מרכזיים - הידיעה שהפעולה תבצע היטב (כל עוד בחרת סוכן איכותי) והזמן/התעסקות שנחסכים בתהליך. בתור בונוס, אני מקבל הזדמנות לתמוך בעסק קטן מקומי שנותן שירות איכותי ומהיר בתמורה למחיר הוגן. וכאמור, התמחור הוא כזה שכולם יכולים להרשות לעצמם וחלק גדול מהאוכלוסיה באמת עושה זאת.

לדעתי זה גם משהו שיכול היה לעבוד בישראל, אילו היו מכשירים את השרץ מעמדה 1 ומסדירים את הפעילות. כמובן שגם היום אפשר לשכור רואה חשבון ועו"ד וכל מיני אנשים אחרים שיטפלו לך במנהלות, אבל אני לא מכיר מקום אחד שיעשה הכל ובמחיר נוח. אולי זה רעיון טוב לעסק בפעם הבאה שיפטרו אותי ואצטרך לחזור לארץ.

[ד ו ר ו ן]

ברור לך שהתורים ה״רגילים״ ארוכים משמעותית כי האזרחים הרגילים נדחפים אחורה כל הזמן בגלל חסטוריה הזו?

[Derish]

אם היית רואה את גן החיות שהולך פה במשטרת ההגירה, היית מסכים שזה רעיון לא רע להקצות להם רק ימים ספציפיים ולהקשות את הטיפול העצמאי. בימים ה'פתוחים' האלה המצב די מזכיר את משרד הרישוי בחולון או את משרד הפנים בנתניה, או סניף ממוצע של רמי לוי בשבוע שלפני פסח.

אם אתה רואה בזה אפליה על רקע כלכלי - אני מסכים, אבל מצד שני אין פה מסים ואגרות דרקוניים כמו באנגליה למשל על כל בקשת ויזה או אישור כניסה/יציאה, כך שהכל יחסי.

בשאר המקומות אין הפרדה ואין גם תורים ארוכים. מאז 2008 עדיין לא יצא לי להמתין פה יותר מעשרים דקות בתור לעירייה, למשרד הרישוי, לביטוח הלאומי או לספקי התשתיות.

[asypeer]

אין ספק שכלכלת ספרד בקאנטים. לראיה, כל החברים הספרדים שלי מתקופת הלימודים באירופה, אף לא אחד מהם חי בספרד (חיים בעיקר בגרמניה)
אמנים הם מקטרים על השפה ועל הקור, אבל כנראה זה עדיף מלרדוף אחרי הזנב שלך ולא להגיע לשום מקום.
למזלם יש קהילות של ספרדים בכל מקום, אז לא צריך ללמוד אפילו גרמנית.
למה זה קורה? המשכורות בספרד בתעשיות עתירות הידע מעליבות, יוקר המחיה בערים גבוה ולקנות בית נשמע כמו הזיה. מחכים שההורים יחזירו ציוד.
מה לעשות..החבר׳ה בספרד לא אוהבים לעבוד. אוהבים לצאת כל יום למסעדות ולברים, לקשקש בטלפון בלי סוף.
בקיץ נעלמים לחודש לבתי הקיט באיים. בקיצר - פריון נמוך, וזה עוד בערים המתועשות. לא רוצה לדעת מה קורה באנדלוסיה ובשאר האיזורים הנחשלים.
הפרויקט האחרון שלי בעבודה היה במדריד, רוב האנשים שעבדתי מולם היו כבר ביוני עם הראש בחופש של אוגוסט. חלקם הגדול היו רומנים שעברו לספרד כדי לצאת מרומניה העניה.
שמח לשמוע שגם ישראל נכנסת מתחת לאלונקה.


Sent from my iPhone using Tapatalk

[Derish]

נשמע די מדוייק, למרות שאין לי עדיין היכרות מספיק עמוקה עם התרבות וההיסטוריה המקומית ע"מ להבין את הסיבות או לומר בבטחון אם זה אכן גרוע כמו שזה נראה.

לגבי שכר המהנדסים והאקדמאים - אמנם הוא על הפנים יחסית לשכנות במערב אירופה, אבל יש לא מעט אנשים שמצליחים לעבוד בתוך המגבלות - לקנות דירות, מכוניות חדשות וכו', ולא במימון אינסופי כמקובל בישראל או באנגליה בעשור האחרון. בשביל לקנות פה נדל"ן (בפרברים לפחות) לא צריך להיות טייקון, יש מספיק דירות 1-3 חדרים במחירים הגיוניים ועם משכנתאות נדיבות למי שיש לו מקום עבודה קבוע. במקרים רבים תשלום המשכנתא החודשי למשך עשרים שנה יהיה נמוך משכר הדירה לנכס בגודל זהה.

מה שכן, ילדים מביאים פה מאוחר ובהדרגה. מתחילים עם אחד, בודקים שאין קריסה כלכלית ואז חושבים על השני. אם אין כסף אז לא מביאים שני ובטח לא שלישי. אין פה את האובססיה הפוסט-שואתית הזאת שילדים זה מעל הכל ועם הכסף כבר נסתדר איכשהו. לפחות לא אצל הספרדים - הלטינים והערבים מן הסתם לא מטריחים את עצמם באנליזות כאלה.

עם כל האמור לעיל, יש פה זרם הגירה יציב של אקדמאים מאיטליה ועובדים כלליים מאמריקה הלטינית, כולם אומרים בדיוק את אותם דברים שכתבת מילה במילה, ולא שוקלים אפילו בצחוק לחזור לארצות המקור שלהם. כך ששוב, הכל יחסי.

אני חושב שהחלקים הלא-מתועשים והכפריים של ספרד זה עולם אחר לגמרי, ולכן לא מתחיל אפילו לספר או לנסות להבין מה הולך שם.

[lizard]

התעלומה האמיתית היא איך עם הלו"ז הזה (אפילו אם הגזמתי קצת והוא רלוונטי בעיקר לעובדי משרד ולא לפועלי יצור) הם עדיין מצליחים להיות פרודוקטיביים ברמה שהאמריקנים לא יכולים גם אחרי משמרת של 12 שעות.

סיפור.
ב2002 הפלגתי במסגרת נסיון להיות קצין בצי סוחר. הפלגה של חודשיים וחצי בערך מחיפה לסיאטל דרך המזרח הרחוק וסין.
היינו בסין ב2 נמלים, שייקו (או משהו כזה) ונמל ליד שנגחאי (אולי ריצ'מונד או משהו כזה, לא זוכר אבל לא בשנגחאי) שני נמלים "מערביים" שלפחות בזמנו רוב התעבורה למערב עברה דרכם.
הגענו לסין עם קונטיינרים ריקים, יצאנו מלאי סחורה. משם דרך הפסיפיק לוונקובר ומשם לסיאטל.
מה שלקח לסינים 8 שעות לקח לאמריקאים 3 ימים. לא בגלל שהם עצלנים, בגלל שהאיגוד המקצועי שלהם חזק ולכן יכול לדרוש דברים שבסין היו נחשבים הזויים לגמרי. הם עלו לעבודה עם טלוויזיה. פאקינג טלוויזיה.
החדר שלי היה בקומה שלישית או רביעית, מולי היו הערמות של הקונטיינרים. חצי שעה אחרי שנקשרנו למזח כל האוניה שרצה (לא בקטע שלילי) בסינים שטיפסו בלי שום קושי או אביזרי בטיחות על קונטיינרים בגובה 5 קומות כדי לפתוח את הקשירות של המכולות.
8 שעות. פירקו ספינה שלמה.
לקנדים לקח יומיים, לאמריקאים 3.

אני אישית מעדיף לעבוד ב5 בבוקר ולסיים מוקדם מאשר להתחיל לעבוד ב10. אני טיפוס של בוקר.

[Derish]

אי שם בשנותיו המוקדמות של השרשור הנ"ל, ברנרד סיפר על מערכת הבריאות האמריקאית עם הפינוי המוסק והחשבונות שמגיעים אח"כ. לפני כמה שבועות נזכרתי בזה כשקראתי על שורד הקורונה שקיבל חשבונית של 181 דפים ע"ס 1.1 מיליון דולר, שלמרבה המזל רובו שולם ע"י הביטוח. אני לא אכנס פה לדיון על מה הולך שם מול אירופה ומה דעתי בעניין, אבל למי שמעוניין - הנה הלינקים:
https://www.seattletimes.com/seattle...hospital-bill/
https://www.marketwatch.com/story/br...ill-2020-06-16

בינתיים בברצלונה, הצטברו אצלי בבית כמה דברים שחברת הניהול והאחזקה גררה רגליים בתיקונם - מזגן שלא עבד היטב מאז הקיץ שעבר, קולט אדים שנפח את נשמתו לפני חודשיים ועוד כמה. הפרסונל פייבוריט שלי - בדירה יש אזעקה שגלאי העשן במטבח מחובר אליה (אולי ציינתי את זה בעבר), ואם קולט האדים לא עובד אז החיישן מתבלבל לפעמים ומרים את כל השכונה... אבל בגלל שאני רק שוכר פה ולא בעל הדירה, באופן פרדוקסלי אין לי את הקוד לנטרול האזעקה, כך שבעת ארוע אני צריך פשוט להמתין דקה עד שהיא תסיים לצרוח ולהיזהר להבא. במשך שנה וחצי ניסיתי לשווא לקבל את הקוד, אבל לא התעקשתי יותר מדי משום שעד עכשיו זו לא הייתה הפרעה גדולה.

הקש ששבר את גב הגמל זה כשחברת הניהול התחלפה והחבר'ה החדשים שלחו לי מכתב על חוב שלכאורה יש לי על שכ"ד מלפני שנה וחצי. גם אחרי שהצגתי במייל הוכחות לכך שהכל שולם, הם המשיכו לשלוח מכתבים ולדרוש תשלום, ככה"נ לא מתוך בריונות אלא כי מדובר בחברה גדולה שהמחלקות שלה לא מדברות ביניהן. כאן כבר הבנתי שצריך להסיר את הכפפות ולהפעיל את החסטוריה.

הבקשה הראשונית שלי אליהם הייתה לנסח מכתב עם חותמת העו"ד שלהם שישלח בדואר רשום לחברת הניהול, ושם לרשום שהנה ההוכחות והנ"ל בגדר הטרדת הדייר, שד"א עדיין מחכה שיתקנו לו את המזגן ואת קולט האדים. החסטוריה, שאמנם נמצאת בהנהלה קטלונית אבל העובדים שלה מגיעים מכל העולם, המליצה להתחיל משיחת טלפון תקיפה, אז זרמתי איתם - בכ"ז הם מקומיים ומכירים את השטח. ובאמת אחרי שבוע הם חזרו אליי לעדכן שהחוב בוטל והטכנאים תכף יגיעו, ובאמת בשבועיים שלאחר מכן הטכנאים התחילו להתייצב אצלי בבית יום אחרי יום ולתקן את כל מה שעוד לא עבד. הקוד של האזעקה לא הגיע אבל חוץ מזה הכל היה בסדר, אז אמרתי יאללה נסתפק בזה.

ואז אחרי חודש הגיע עוד מכתב עם אותו חוב לכאורה ודרישת תשלום, הפעם בדואר רשום. החבר'ה מהחסטוריה היו קצת בשוק מהחוצפה של חברת האחזקה, וכמובן שלחו (באיחור של חודש) את המכתב הרשום ההוא שביקשתי מלכתחילה. אני איכשהו לא הופתעתי בכלל, וכל הסיפור הזה רק הזכיר לי כמה טוב להיות ישראלי עם חושים מחודדים ולא פוש-אובר כמו המקומיים (לא משנה איפה), שלא יודעים איך להתמודד עם סיטואציות דומות. עצוב שזה העולם שאנו חיים בו, אבל עובדה. We're not in Kansas anymore.

אנחנו עדיין ממתינים לעדכון בכתב שיסגור את הנושא, והפעם אני מתעקש גם לקבל את הקוד של האזעקה המזורגגת (הכנסנו את זה למכתב המאיים). אחרי זה אסדיר את התשלום עם החסטוריה (הסאגה הזאת בטח תעלה לי איזה 150-200 יורו על לא עוול בכפי) ואבקש שיוציאו עוד מכתב עם דרישה שחברת הניהול תישא בעלויות הטיפול המשפטי לבלאגן שהיא עצמה גרמה לו, למרות שאני לא בונה על זה.

רק לסיכום, אזכיר שאני גר בבניין איכותי למדי בשכונה שקטה בפרברים, לא אצל איזה סלאם-לורד בלב העיר הגדולה עם דירה מחולקת ותור ארוך של דיירים פוטנציאליים. אף אחד לא חסין ממה שהולך פה, וזה באמת לא נובע לדעתי מבריונות או משיטת מצליח, אלא פשוט מחוסר קומפיטנציה בסיסי. במקום שמושך הרבה מהגרים, שוכרים את כח העבודה הכי זול שבנמצא ואין שום בקרה על איכות השירות שהם מספקים - בין אם הם טכנאי מזגנים שלא מצליחים לאתר דליפת גז במשך שנה וחצי או רואי חשבון שמאבדים כמה מאות יורו פעם בתקופה. זה החלק הפחות סימפטי של ה-diversity שכ"כ אופנתי לשים היום על הברושורים של כל ארגון גדול. לפעמים להיות קצת גזען ופחדן דווקא תורם לתוצאה הסופית.