פורום ג'יפולוג 4X4 - טטרה ATC 6X6 במבחן שטח

ביי-ביי ריאו, הלו טטרה! מבחן שטח מעמיק וחשיפה לציבור חובבי הרכב של המשאית הטקטית החדשה ביותר בשירות הצבא.האם כדאי להתנדב למילואים כדי לנהוג במכונת השטח האולטימטיבית? (Photographs: )

יש חוויות שנותנות קנה מידה לדברים אחרים בחיים. אם כל החיים שמעת מוזיקה בטרנזיסטור-של-זקנים-שמחכים-בתור-לקופת-חולים, הפעם האחת בה תשמע מוזיקה במערכת סטריאו איכותית- תיתן לך קנה מידה. כל רכבי השטח שאנחנו בדרך כלל עוסקים בהם- הם בערך באותו קנה המידה. אני יודע, אתם חושבים שג'יפונים הם קטנים לעומת ג'יפים "בגודל מלא"... רכב שטח "אמיתי" על צמיגי 33" הוא עולם אחר לגמרי מסמוראי על 29". לא מאיפה שאני מסתכל על זה הפעם. כלומר, תחשבו על זה ככה- הנעה ל6 גלגלים, כל צמיג בקוטר 52", נעילות לאורך ולרוחב... פתאום גם הג'יפים/ לנדרוברים הכי משופרים נראים כמו ג'יפונים.

נסענו לבחון מקרוב רכב שנותן קנה מידה לג'יפים שלנו, אבל לא נראה ככה במבט ראשון. הATC 6X6 היא משאית צנועה למראה. הצמיגים הגדולים בולטים לעין כמובן (כל קוביית גומי של המישלין XZL במידה 16.00R20 היא בגודל אגרוף), אבל פרט לכך היא נראית "סתם" משאית מזרח אירופאית. מספרי הרישוי הצה"ליים ממקמים אותה במרחב שלנו, כמו גם הצבע, צהוב עפר צבאי, "צבע קקה" בלשון העם. כל אלה עדיין לא מסגירים את העובדה שמדובר באחד מרכבי השטח הסדרתיים שלהם יכולות שטח ברמה ש99% מהג'יפאים לא מכירים.

אנחנו מטיילים להנאתנו במגרש המשחקים של הר חורשן. לפנינו עליה תלולה, המשמשת את חברות הדרכת הנהיגה השונות כמקום בו מלמדים את ההתמודדות עם עליה קשה מאוד. באמצע העלייה יש מדרגה, בגובה של מטר בערך, ומתחתיה "בור" של אבנים ללא אחיזה שנגרסו על ידי מי שמנסה לעלות אותה. אם תבואו לכאן באמצע השבוע תראו האמרים בסדרת נהיגה מתרסקים על המדרגה, ולא תמיד עולים. רוב מי שיגיע לכאן בג'יפ יעלה מסביב למדרגה, והג'יפים המאוד משופרים יעלו את המדרגה עם קצת דפיקות לב והרבה תנופה. אני מכוון את ההגה הישר למדרגה, הילוך ראשון, לוחץ על לחצן הנעילות הרוחביות, ומגלגל את המשאית במעלה. הגלגלים הקדמיים כבר למעלה, ואני קולט במראה את נמרוד וגלעד רצים במעלה כדי להספיק לצלם. אז נעצור. מה, לא נחכה? תהיה תמונה טובה. במחשבה שנייה, אני אתקדם עוד קצת, ונעצור קצת באלכסון על המדרגה עם הגלגלים האחוריים בהצלבה קלה. סיבוב קל של ההגה, רגל שמאל על הבלם, ימין על הגז, אני מתקדם מעט למעלה, ושוב עוצר. הצלמים מצלמים, ואפשר להמשיך. שוב, קצת עבודת רגליים ואני בתנועה. אי אפשר לעשות את התמרון הזה עם אף רכב שטח אחר שאני מכיר- בטח לא במשאיות עם מנוע חלש יותר או גיר ידני. בטח לא על המדרגה הזו. אז מה יש בה, במשאית הזו, שהופך אותה לחיית השטח שהיא?

מה זה משאית טקטית?

הATC שייכת למשפחה ייחודית בעולם המשאיות. משאית טקטית, לפי ההגדרה של הצבא האמריקאי ושל נאט"ו, היא משאית שמבצעת פעילות בזירת הלחימה. אבל מה זה אומר? בניגוד למשאיות רגילות, בהן ניתן דגש על כושר נשיאה לפני הכול, במשאיות שטח צבאיות הדגש מושם באופן לא פחות חשוב על יכולות השטח. משאית דוגמת הATC מיועדת להגיע לכל מקום אליו מגיעים טנקי המערכה, מהסיבה הפשוטה שעל גביה מובילים את התחמושת אותה הטנקים יורים. בשדה הקרב המודרני, הכול קורה מהר. לפני עשרות שנים בודדות בלבד, היה זמן לכוחות הלוחמים להכשיר דרכים עליהם הגיעו הכוחות הלוגיסטיים לשדה הקרב. כיום הכוחות הלוגיסטיים חייבים להיות מסוגלים להתקדם מהר מאוד על דרכים לא מוכשרות, ומחוץ לדרכים, "בר בשטח". המשאיות חייבות להיות בעלות עבירות דומה לזו של הטנקים והתותחים המתנייעים (תומ"תים), ונדרשות לנסוע מהר בשטח.

משאיות טקטיות מסוימות הן תכנון מאפס שעונה לדרישות מפרט צבאי, אך במקרים רבים הן בנויות כתכנון מחדש של דגמים מסחריים, עם שיפורי שטח כגון הנעה לכל הגלגלים, גלגלים בודדים גדולים במקום זוגות גלגלים קטנים יותר, עם מהלכי מתלה גדולים ונעילות דיפרנציאל. ברוב המשאיות קיימת מערכת ניפוח גלגלים מרכזית המאפשרת לנהג להתאים את לחץ האוויר בגלגלים לתנאי השטח והעומס, וכל מערכות הרכב מחוזקות ומוקשחות. במשאיות הטקטיות תמצאו, על פי רוב, מנועים גדולים וחזקים יותר מהמקובל למשאית באותו המשקל, והילוכים נמוכים איטיים יותר מהמקבילות האזרחיות. יש גם אביזרים שיורדים מהמשאית בדרכה להפוך למשאית צבאית- כל מה שקשור לנוחות ופינוקים שהם מנת חלקם של נהגי משאיות- לא קיים במשאית טקטית. האמינות חשובה יותר מהפינוק, והעמידות בתנאי השטח - אטימות למים של לוח השעונים לדוגמה - לא מאפשרת התקנת מערכות שהן רגישות, בהגדרה. דבר מעניין נוסף הוא כי חלק מהצבאות (אבל לא כולם) דורשים תיבות הילוכים אוטומטיות על מנת שהנהגים לא יידרשו לחשוב יותר מדי על הנהיגה- וזה בעולם בו משאיות אוטומטיות הן דבר נדיר מאוד. הרכב כולו בנוי סביב תפישת עולם שאומרת שהנהג לא צריך לדעת לנהוג יותר מדי, ולא צריך להתעסק בנהיגה יותר מדי. אם תשים סוכן ביטוח בן 40 שבמקרה הוא נהג משאית במילואים, כל מה שהוא צריך לדעת זה לשים את ידית ההילוכים בD, ולדרך.

ההוכחה הטובה ביותר לעליונותן של המשאיות הטקטיות בשטח היא דווקא במרוצים. משאיות השטח המתחרות ומסייעות במרוצי מדבר ארוכים דוגמת הדקאר מבוססות על משאיות צבאיות, כמעט ללא שינויים. בניית משאית למרוץ תוך התבססות על משאית אזרחית היא יקרה ומסובכת, אולם שימוש במשאית צבאית סטנדרטית אומר שכל השיפורים כבר בפנים.

טוב, ומה זה טטרה?

בחורשן אנחנו פוגשים את יריב בהט, מחברת "רכב משימתי מיוחד" ואת זוהר בית-אור, שהמשאית הצה"לית היא בת טיפוחיו. הוא בא בשביל הכיף, בתור אב גאה. משהסתיים הפרויקט הוא כבר לא עובד בחברה, אבל שמח לבוא ולהדגים מה המשאית יודעת לעשות. ניכר ביריב ובזוהר שהם גאים מאוד ביצירה שלהם- מדובר במשאית ייחודית, שפותחה בהנחיית הצוות הישראלי בראשות זוהר, וגם היום ממשיכה החברה הישראלית הקטנה לפתח לה גרסאות שונות שיימכרו, כך הם מקווים, בשוק העולמי.

הATC מבוססת על שלדת משאית טטרה (Tatra). טטרה מייצרת משאיות חריגות בתפיסה הבסיסית שלהן, כבר מאמצע שנות ה40 של המאה הקודמת. משאיות טטרה בנויות סביב שלדת צינור. במשאית רגילה, השלדה היא בתצורת "סולם", והסולם נתמך על ידי סרנים (מניעים ולא מניעים). במשאיות טטרה, במקום סרנים חיים המתלה הוא מסוג "חצאי סרנים"- Swing Axle (כמו בחיפושיות ישנות) ופעולתו דומה לפעולת מתלה נפרד. מרכז המתלה הוא אותו ה"צינור" שמהווה את השלדה, ובתוכו נמצא גם הדיפרנציאל, ממנו יוצאים שני חצאי הסרן. התצורה הזו מאפשרת יתרונות רבים של סרן חי - אין ציריות עדינות כמו במתלה נפרד טהור, אין הרבה חלקים נעים או כיולי מתלה מסובכים, וכל החלקים המסתובבים מוגנים בתוך בית חסון. כל מערכת העברת הכוח עוברת בתוך הצינור, ובכך כל חלקי המערכת מוגנים. בנוסף, העובדה שהדיפרנציאלים קבועים ביחס לתיבת ההעברה מבטיחה אורך חיים גדול לגלי ההינע. יש לתצורה הזו גם יתרונות של מתלה נפרד. הדבר מורגש בשיפועי צד, כמו גם בנסיעה מהירה על גבי מכשולים שבכל משאית אחרת היו גורמים לנפילת כל הסתימות מהשיניים. המתלה גם משלב את החסרונות של סרן חי ושל מתלה נפרד - המסה הלא מוקפצת גדולה כמעט כמו בסרן חי, ומנגד מהלכי המתלה מוגבלים כמקובל במתלה נפרד.

אין הרבה משאיות שטח בעלות מתלים נפרדים. חלק ממשאיות MAZ של ברית המועצות לשעבר עשו שימוש במתלים נפרדים בשנות ה60 של המאה הקודמת (משולשים כפולים עם מוטות פיתול), ולאחרונה הטרנד הזה תופס שוב, עם הMTVR של אושקוש (Oshkosh) ומספר אבי טיפוס אירופיים. נראה כי החסרונות של מתלים נפרדים ברכב כבד, משמעותיים מהיתרונות, ולכן "חצאי הסרנים" של טטרה שמנטרלים חלק מהחסרונות המשמעותיים נראים פתרון הגיוני.

לשלדת הצינור יש חסרון אחד בולט. במשאית רגילה, כשמסתכלים על המשאית מהצד- אין אף חלק הבולט מתחת לקו אמצע הגלגל. בטטרה עם שלדת צינור- השלדה נמוכה מקו אמצע הגלגל, ולכן מרווח הקרקע וזווית הבטן טובים פחות מבמשאיות שטח אחרות. חסרון נוסף הוא באחזקת המשאית. טיפול בחלק פנימי של מערכת ההנעה מחייב פירוק של כל המשאית. מפרקים את הצינור פרוסה אחר פרוסה עד שמגיעים לחלק הבעייתי. נכון, כל החלקים הפנימיים מוגנים היטב, ולכן אמינים מאוד. אבל כשיש תקלה, התיקון הופך לכבד.

משאיות טטרה סבלו תמיד מנקודות תורפה ברורות, מנועי קירור אוויר חלשים, ותיבות הילוכים ידניות מיושנות בעידן בו משאיות צבאיות נדרשות להיות אוטומטיות. וכאן המשאית של ATC פותרת את הבעיות. מנוע קמינס (Cummins) חזק, משודך לתיבת הילוכים Twin-disc שהיא תיבה ידנית עם הפעלה אוטומטית ("תיבה רובוטית" בשפת אנשי השיווק של מכוניות הנוסעים, אם תרצו) הם הפתרון. והפתרון הזה עובד מצוין. לא היה מכשול שרצינו לעבור ולא עברנו. החשש עם תיבות הילוכים ידניות מופעלות אוטומטית הוא בירידות. מי שהתנסה בתיבות כאלה מהדורות המוקדמים יודע שהתיבה עלולה להעלות הילוכים בלי אזהרה, והמשאית תאיץ ללא שליטה. הדבר קורה גם בתיבות אוטומטיות ממוחשבות, אך באופן יותר צפוי. ההיגיון מאחורי העלאת ההילוכים הוא למנוע מהמנוע להיתפס כתוצאה מסל"ד יתר- במידה והנהג כשל ונכנס לירידה במהירות גבוהה מדי, אבל בשטח לפעמים אפשר להרשות סל"ד גבוה מדי לפרקי זמן קצרים לטובת בלימת המנוע. בATC העלאת הילוך בירידה תקרה רק מאוחר מאוד, ורק לאחר זמן רב מאוד בו המנוע שוהה בסל"ד גבוה- כתוצאה מטעות נהג שאפשר למשאית לנסוע מהר מדי, אבל יותר מכך- כתוצאה, לדוגמה, מאובדן בלמים. במשאית מותקן בלם מנוע מסוג ג'ייקובס (השולט בפעולת השסתומים והופך את המנוע למדחס) בעל שתי רמות האטה. השילוב של הילוך נמוך ובלם המנוע שומרים את המשאית לאורך הירידה במהירות נמוכה, וליטוף של דוושת הבלם לאורך הירידה יעזור למנוע את המסה הגדולה מלהתגלגל במורד. גם בירידות ארוכות במהירות נמוכה, אין חשש להשתמש בבלמים- בגלל המהירות הנמוכה אין אנרגיה גדולה שתשרוף את הבלמים, כיוון שהמשאית נוסעת מאוד לאט, וזו נקודה שונה מאוד משימוש בבלמים בירידות בכביש, או משימוש בבלמים ברכב שטח "קטן".

הגרסה שנמכרת לצה"ל מצוידת בכריות אוויר בתוכן מותקנים קפיצי סליל, וגובה המתלים מווסת כל העת על ידי מערכת האוויר. גם כשמעמיסים את המשאית בעומס המקסימאלי, היא שומרת על הגובה בו היא אמורה להיות בעזרת העלאת לחץ האוויר בכריות, וגם כשהמתלה נפתח בהצלבה או בשיפוע צד, המשאית מיישרת את עצמה בעזרת הורדת לחץ האוויר מהכריות. השילוב של המתלה הייחודי עם מערכת מתלי האוויר מבטיח עבירות יוצאת דופן בזכות יכולת האיזון שלהם, ולא פחות חשוב- המשאית מגהצת דרכים משובשות וזרועות סלעים ברמה יותר טובה מהרבה רכבי פנאי-שטח מפנקים. מהלכי המתלה הקדמי, לעומת זאת, לא מאוד מרשימים, אם משווים אותם למתלים של משאיות בעלות סרנים חיים. במתלה הקדמי מותקן מוט פיתול במקום כרית אוויר, וזרועות המתלה קצרות מאוד. המשאית מצליבה במקומות בהם משאיות אחרות לא מצליבות. הנעילות מוציאות את המפלצת מההצלבה באלגנטיות, אבל תאמינו לי- זה לא נעים להיות בתוך מפלצת בכזה גודל כשהיא מתנדנדת בהצלבה...

המהירות המרבית של המשאית היא 85 קמ"ש. על הכביש זו מהירות סבירה למשאית. בשטח, זו מהירות גבוהה לכל רכב. אני בוחר בלחץ אוויר נמוך יחסית במערכת הניפוח המרכזית- כיוון שהמשאית ריקה. אני לוחץ על דוושת הגז ושולח את מחוג המהירות לכיוון המהירות המרבית. המשאית מאיצה בנחישות, מתעלמת מהאבנים, החריצים ושאר ההפרעות שיש בשביל. השביל לא רחב בהרבה מהמשאית, אבל הנהיגה קלה מאוד ואין בעיה למקם את גוש הברזל הגדול בדיוק היכן שאני רוצה אותו. המשאית משייטת, בשטח, במהירות הסופית שלה, כאילו זה מה שהיא רוצה לעשות כל החיים. במקומות בהם הייתי מאט ל20 קמ"ש ומחזיק ממש חזק במשאיות אחרות, אני אפילו לא מאט. אבל השביל נגמר, ולפנינו קבוצה בהדרכת נהיגה- ככה זה כשנוסעים לחורשן ביום שישי. אני מאט, ומתמרן את המשאית. רדיוס הסיבוב הגדול הוא מה שמפריד את המשאית- כל משאית- מהמכוניות הקטנות יותר, וכאן זה בא לידי ביטוי. חייבים לתכנן כל פניה כזו, ולהתקדם בזהירות, תוך כדי שהמבט מתמקד על הגלגלים האחוריים במראות. שלא נדרוס איזה סובארו פורסטר בלי לשים לב. המדריכים, כמו גם התלמידים בלהקת הסוברואים, לא מבינים מאיפה נפלנו עליהם. אנחנו, לעומת זאת, לא מבינים מה הם עושים בין הקוביות של הצמיגים.

תא הנהג של הATC לקוח גם הוא ממשאית טטרה, ומרגיש הרבה יותר מודרני ממשאיות צבאיות טהורות גזע אחרות. במקום משטחי הפח החשופים אליהם אני רגיל, קיימים כאן דיפונים, ואפילו מתגים "אזרחיים" עשויים פלסטיק. אני חושש שסביבת הנהג הידידותית תתקל בצה"ל במשתמשים ובעצמים לא ידידותיים. קת של גלילון שייפול במקרה על דיפון הפלסטיק תשבור אותו. בגלל זה עושים משאיות צבאיות מפח, לא מפלסטיק. פרט לחשש הזה שלי, התא נוח, המושבים מצוינים ורבי כיוונונים כראוי, ההגה גם הוא מתכוון, על ידי דוושה שנמצאת, אוי לפדיחה, בדיוק במקום בו אני מניח את רגל שמאל כדי לתמוך את הגוף בירידה תלולה... כל המתגים והמחוונים ממוקמים בהישג יד, סביב הנהג, ופנל השליטה של מערכת הניפוח המרכזית נמצא בקונסולה העליונה. המתגים והמחוונים הם סטנדרטיים, ללא המצאות מוזרות, טוב מאוד מנקודת המבט של נהג מילואים שכבר 20 שנה לא נהג משאית. מעבר לכך, יש צ'ופר רציני- מזגן. יש ימים שאי אפשר בלי מזגן, וגם בימים שאפשר בלי מזגן, יותר כיף לשבת עם חלונות סגורים בתא הממוזג, ובכך לשמור את האבק בחוץ. המראות, חבל ההצלה של נהג משאית בשטח, מצוינות ונותנות שדה ראיה גדול מאוד, באופן בו קל לנהג לראות את הגלגלים האחוריים בפניה או על מכשול.

המיזם ATC הוקם על מנת למכור משאיות טטרה לצה"ל. על מנת למכור מוצרים צבאיים לצה"ל כדאי שהם יהיו אמריקאיים, ולכן הוקם מפעל הרכבה בארה"ב, ולתוך המשאית הצ'כית הותאמו מכלולים אמריקאיים. המיזם נהגה והוקם על ידי חברת "רכב משימתי מיוחד" מהרצליה, ושותפים בו חברת טטרה הצ'כית וענק הציוד המכני הכבד טרקס (Terex) מארה"ב. בינתיים הלקוח המשמעותי היחיד הוא צה"ל, שכבר קנה כמה מאות משאיות 6X6 המיועדות להחליף חלק קטן מצי הריאו המזדקן (בנוסף לכמה מאות משאיות 8X8 HEMTT שנרכשו בשנים קודמות). האם הATC שנולדה על מנת לענות לדרישות הייחודיות של צבא ההגנה היא משאית השטח הטובה בעולם, והיא רק מחכה שיגלו אותה? מתוך היכרות עם המתחרים המובילים אני לא מתחייב על "הטובה בעולם", אבל השילוב של השלדה הייחודית של טטרה עם מערכת ההנעה האמריקאית בהחלט נותן מוצר שהוא בליגה הבכירה של המשאיות הטקטיות. מוצר שעומד בשורה אחת עם הדגמים המובילים של MAN, לדוגמה, וזול משמעותית מהמתחרים.

אבל ללא לקוחות גדולים נוספים- יהיה קשה לחברה לרשום הצלחה עסקית. יש לקוות שגם צבאות אחרים יגלו את המשאית הצנועה למראה ויעזרו לחברה הישראלית- אמריקאית- צ'כית להתרומם.