סיכום עונת 2006 - חלק 1

עברה חלפה לה העונה והגיעה השעה לסכם. הסיכום יכלול את התודות, כמובן לכל מי שאפשר לנו להתחיל ולסיים את העונה (בהצלחה - מקום שני בסיכום העונה בקטגורית הסטנדרטים). הסיכום ידבר גם על הוצאות, הסקת מסקנות ומחשבות לעתיד, אבל אולי נתחיל בהתחלה, ובשאלה למה בכלל התחלנו להתחרות? האמת היא שאין תשובה ברורה, החיידק היה בגוף כנראה כל הזמן אבל היה משהו שהעיר את החיידק וגרם לנו לשכנע האחד את השני להשתתף.

עונת 2004-2005 המסע הראשון שלנו

זה התחיל בעונה שעברה, נרשמנו לאירוע השני של העונה (את האירוע הראשון ראינו בערוץ 5 וכנראה זה מה שהעיר את החיידק), השתתפנו עם הסופה של אייל. סופה ארוכה פתוחה בעלת כלוב התהפכות מלא, נעולה קדימה ואחורה בנעילות אוטומטיות, שנורקל מפואר שמורכב מצינורות ביוב משובחים, כננת warn 8000lb, צמיגי בוץ בני כמה שנים וזהו.

המתכונת של תחילת השנה הייתה פשוטה: אייל נוהג וסביון מנווט. הרקע של שני הצדדים היה עמוס לעייפה. אייל, כתחביב של מספר שנים, אהב להטביע את הסופה בבוץ כמה שיותר עמוק ולרוץ להביא את הטרקטור מהבית. המומחיות הזאת, כפי שיובהר בהמשך, לא תרמה להצלחת הצוות מסיבה פשוטה – הטרקטור היה רחוק והג'יפ מאוד עמוק. סביון, לעומת זאת, התמחה בניווט רכוב משך כמה שנים בתור שליח על קטנוע בת"א. המומחיות שלו בסמטאות ת"א לא ממש תרמה להצלחת הניווט בבוץ של הירקון המזרחי.

בנוסף לכל הרקע המקצועי, הניווט הסתמך על האודומטר (מד המרחק) של הסופה. להגיד על האודומטר של הסופה "מדויק" זה כמו להתגעגע לערפאת. לכל אורך הניווט אייל, זה שאמור לנהוג, מקריא לסביון מרחקים וסביון, זה שאמור לנווט, מנסה להתאים אותם לספר דרך. מנסה זה הגדרה עדינה, סביון כתב מחדש את הספר תוך כדי תנועה. אונס קבוצתי של ספר דרך כבר אמרנו? כל שני עצים שראינו בדרך הפכו להיות באופן אוטומטי, ה"שני עצים" שמופיעים בסיפור דרך. כל חריץ קטן בשביל הפך לנחל שוצף בספר דרך.

בדרך, אחרי שהבנו שאנחנו לא מבינים בכלל איפה אנחנו, התחלנו בסבב התלבטויות אם להמשיך או לפרוש. הסבב הסתיים בזה שלא כל כך ידענו לאן לפרוש, הדרך חזרה לנקודת הסיום הייתה חידה זהה לסיפור דרך. אחרי מספר סיבובים סביב הזנב סביון זיהה תחנת כוח של חברת חשמל ונזכר שכמה דפים קודם בסיפור דרך החלטנו שעמוד חשמל בודד ותמים הוא תחנת כוח... החזרנו לאחור את הדפים ומכאן הניווט החל לזרום בצורה סבירה יחסית.

כל הדברים הללו הביאו אותנו למצב שהסופה לא מצאה את מקומה, אייל לא הבין שזה לא טיול וסביון ניווט, לאן? עד היום זה לא ממש ברור... סיימנו אחרונים, הצלחנו להביא נ"צ אחד או שניים וחתימת מרשל אחד.

אגב, לכל אורך הדרך לא ראינו אף אחד ולכן חשבנו שאנחנו ראשונים...

האירוע השני שלנו

באירוע השלישי בעונה, השני שלנו, שהתקיים בירקון, דווקא הצלחנו לא רע בכלל. החלטנו שאם כבר אנחנו כאן אולי עדיף גם לקרוא ולהבין את התקנון. הבנו שחייבים לחפש נ"צ ולמרשלים יש משמעות ניקודית לא קטנה (ענקית בעצם!). השכלנו להבין שלעקוב אחר ספר הדרך זה משהו די מתבקש בכדי לנצח. אם כך, אנחנו מוכנים ו"באנו לכאן כדי לנצח". מוטיבציה הייתה בשפע וגם משמעת עצמית החלה לחלחל ובסופו של דבר אפילו לא נתקענו (כנראה שאז עדיין יצר הסדיזם חסר המעצורים של מיקי היה רדום. אז, באותה תחרות, מידת הרחמים של מיקי על הקטגוריה הסטנדרטית הייתה בשיאה והתחרות לא הייתה מאוד קשה).

המסע עצמו עבר מצוין, סביון ניווט עם מעט טעויות, אייל הקשיב לסביון וההרמוניה החלה לגור במחוזותינו. קטפנו את המקום השישי וסימנו את האירוע מרוצים ואם החלטה לסמן את הפודיום כמטרה במסע הבא.

האירוע שלישי שלנו

לאירוע הרביעי והאחרון בעונה שעברה הגענו עם הרבה מוטיבציה. הבנו את התקנון, למדנו לנווט, האוטו (לפחות כך חשבנו) הוכן כהלכה ו-"קדימה הפועל". ואכן הצלחנו בעשרת הקילומטרים הראשונים של המסע ממש לא רע, עקבנו אחר ספר הדרך, הצלחנו עם הניווט, אספנו חתימות ונונ-צדיקים "לפי הספר" כדת וכדין עד שהגענו למכשול הבוץ הרציני הראשון. במכשול הזה גרם שד מסויים לסביון, זה שאמור להיות הנווט, לכוון את אייל, זה שאמור להיות הנהג, לעבור דרך המקום הכי לא עביר ("תעבור מצד שמאל" מהדהדת הקריאה ההחלטית של סביון בראשו של אייל עד היום), וזו רק ההתחלה של הצרה.

האירוע התקיים אחרי כמה שבועות נטולי גשם. המים בביצה המדוברת היו מים שעמדו שם מספר לא מבוטל של ימים וריחם לא היה כריחה של תפרחת הדרים, בלשון המעטה. אחרי ניסיון חילוץ קצר קדימה ועוד עזרה מאחד המשתתפים בניסיון חילוץ לאחור מצאנו את עצמנו תקועים הרבה יותר טוב מיסודות מגדלי עזריאלי, כשהכננת שמותקנת על הרכב (וורן 8000I) התחממה והפסיקה לגלול, חום מנוע שמצא צבעים חדשים על שעון החום ורצועת מנוע שאמרה "די, אני נקרעת...".

כעבור כמה שעות, תוך עידוד מאסיבי של עשרות אנשים שבאו לראות את הפלא החדש (סופה אחת באמצע ביצה, שני אנשים מכוסים בוץ מכף רגל ועד ראש, יועצים מכאן ועד החרמון וכמובן בחור חביב שהציע שירותי חילוץ תמורת כסף).

בסופו של דבר בעזרתם של שתי כננות, שני מכפילי כוח ושלושה היי ליפטים (אחלה פרסומת להנפלד טכנולוגיות שאגב דחה את הצעתנו האטרקטיבית להיות ספונסר שלנו העונה - לא  מובן) הצלחנו לצאת מלאים בוץ עד לשד עצמותינו. קצת התלבטות אם להמשיך או לא, בדיקה קצרה של הצוללת שלנו העלתה כי המסב של הגלגל האחורי שמאלי החזיר נשימתו לבורא -  החלטנו לפרוש!

כל בר דעת היה מבין שיש כוח קוסמי שלא חושב שאנחנו צריכים להשתתף יותר במסעות הליגה. בר דעת כבר אמרנו, אם כן זה לא כולל אותנו, אנחנו כן משתתפים בשנה הבאה.

המסקנות שלנו מהעונה הראשונה...

• לכל אירוע הגענו בבוקר, פרקנו את האוטו על הרצפה (בדרך כלל עשר דקות לפני ההזנקה) וקשרנו את הציוד הדרוש באוטו. לא טוב. לעונה השנייה החלטנו שחייבים למתקן את הציוד ברכב בצורה מסודרת ולהגיע לתחרות עם הציוד נטו על האוטו, המינימום שצריך בתחרות.

• אם רוצים להתחרות ברצינות צריך לגייס כמה חברים שישמשו כצוות סיוע. צוות סיוע מוריד מהאוטו את כל הציוד העודף ומאפשר "שקט נפשי" -  לדעת שיש מי שיגיע אם צריך לעזור בתקלה רצינית.

• יש להגדיר מראש תקציב שמוכנים להשקיע בעונה ולדעת שאם עוברים את התקציב באמצע העונה – פורשים. (לפחות זו האסטרטגיה הפיננסית הגאונית שמכרנו לנשים שלנו – זה עבד...)

• חייבים בכל סיום מסע לפרוק את הציוד מהאוטו ולשטוף אותו שטיפה הגונה. אנחנו קלטנו את זה רק אחרי נזק של אלפי שקלים.

העונה השנייה - 2005-2006

לקראת העונה 2005-2006 התחלנו בבירורים. יש ליגה? מתי מתחילה? למה מי ואיך? הבירורים העלו באופן חד משמעי: יש ליגה! החלטנו שהעונה הקודמת הוקדשה ללימוד החומר, להתנסות קצת ואילו העונה הנוכחית היא המבחן. בעונה הקודמת השתתפנו, בעונה הזאת מתחרים.

התחלנו לעבוד במשנה מרץ. סביון שעבד בגתוס באותה תקופה קיבל כננת סינית לבדיקה, אחרי שהכננת נבדקה הגענו למסקנה שהיא עדיפה על ה-warn הישנה והוחלט שהיא תהיה הכננת שמורכבת על הרכב. ה-warn קיבלה מקום של כבוד בתור כננת גיבוי על פלטה נשלפת.

הסופה הגיעה לסדנת גתוס כדי לעבור מקצה שיפורים על ידינו. הוחלף האגזוז בספידרקס שדרש התאמות ותוספות של צינור, הוחלפו העלים לסט עלים משומש ששנוררנו מעומר-בולדוג, הפגושים נקדחו ונשתלו בהם רסיברים לקליטת הכננת. הכננת הנוספת קיבלה מגש עם חיבור לרסיברים וקונקטור "שליפה מהירה", כבלים הועברו עבור הכננת. השנורקל המפואר עבר שיפצור וחיזוק ונבנו מתקונים לכל מה שחשבנו שצריך על הרכב בזמן המסע.

לאחר דיונים מספר וחוסר מחשבה מוחלט, החלטנו שלוקחים איתנו את המינימום ההכרחי. המינימום שהוגדר על ידינו בתחילת העונה כלל את הדברים הבאים: שני צמיגים רזרביים (לאור העובדה שכל ארבעת הצמיגים שמורכבים על גלגלי הרכב חלקים כמו תחת של תינוק. בפורמולה אחד סליקס עובדים, אז חשבנו שזה רעיון טוב. התאכזבנו). שני היי-ליפטים (אחד לחילוץ, אחד לגיבוי ואחד לשנה הבאה), מחרשה ייעודית לחילוצי בוץ, שפאלה מחוזקת באורך מטר ועשרים, כננת נשלפת לגיבוי (הכננת הראשית סינית, כבר אמרנו?), רצועות ושאקלים כדי לעגן את כדור הארץ סביב נוגה, ארגז כלים שלא היה מבייש אף סוכנות לכלי עבודה שמכבדת את עצמה (כולל הקירות של הסוכנות), שמנים בכמות שתספיק למחלקת ימ"ח, תרסיסים למיניהם, חלקי חילוף לאוברול מלא, צינורות שיכלו להשקות 10 דונם, קומפרסור ועוד כמה דברים שאני לא זוכר.  עקב קיום מקצה לילה נבנה גשר תאורה פריק עם מחברים מהירים שמכיל 4 פרוז'קטורים, זוג נקודתיים של W100 ועוד זוג בעלי אלומת אור רחבה ובהספק של W55.

קנינו טרה טריפ והתקנו אותו אחר כבוד באוטו. סידרנו קצת את פנים הרכב ועוד כמה דברים. הנה, אנחנו מוכנים להתחרות בליגת הקרוס קאונטרי טרופי לשנת 2005-6.

על ההכנות כתבנו בהרחבה רבה יותר בכתבה הזאת.

מסע ראשון ושני משולבים יחד בסוף שבוע אחד בצפון

הכנות אחרונות לפני המסע, יום חמישי בערב, חורף, גשם זלעפות, זיווד של הרכב, העמסת ציוד, קשירות, אבטחות, נסיעת מבחן וצרה-צרורה! הטרה טריפ לא עובד. בעצם הוא כן עובד, אבל עובד זוועה. ניסיונות מניסיונות כושלים, כל נסיעה הוא מעדכן אותנו על שינוי אורך התוואי (לדעתו בלבד). כל דבר חשמלי שמופעל באוטו משנה מיד את הקריאה וק"מ הופך להיות שלושה ק"מ בנסיעה אחת ורבע ק"מ בנסיעה אחרת. התייעצויות וסיעור מוחות בעזרת אין ספור חברים טלפוניים ונאדה לא עובד. בחצות לערך התייאשנו והחלטנו לנסות לחבר מחר, בין הפרולוג לתחרות.

הגיעה השעה ללכת לישון, החלטנו שדי לעבוד, צריך לקום בחמש וחצי בלילה (השעה הזאת היא מהצד של הלילה) כדי להיות בזמן לתדרוך ויציאה לפרולוג. על פי התכנון המקורי אחרי הפרולוג יש משהו כמו ארבע שעות (לפי התוכנית כאמור - שהיא בסיס נהדר לשינויים) לסדר את הטרה טריפ, להתקין את גשר התאורה שנבנה ע"י אייל מבעוד מועד ובצורה מעוררת פליאה.

הפרולוג התחיל כמה שעות אחרי המועד המתוכנן. המאה מטר הראשונים של הפרולוג הבהירו לנו שאי אפשר לסמוך על הטרה טריפ וכדאי שנחשוב על משהו ומהר... לאחר הפרולוג מנסים לחבר את הטרה טריפ מכיוון הקבינה (כדי שלא יעבור קרוב לחוטים אחרים שעשויים להשרות עליו זרם שיבלבל אותו ויפגע בכבודו). לאחר החיבור נוסעים, על פי סימון של מיקי, לנסות לראות האם הטרה טריפ חושב כמו מיקי – נאדה, הוא לא. החצי ק"מ שמיקי סימן הפכו לשלושה ק"מ על פי הטרה טריפ.

 ובנקודה זו, נשאיר אתכם הקוראים במתח... המשך העונה בשבוע הבא (ההמשך מעניין יותר, יש גם תמונות, והסוף שמח!)

תודות לספונסרים של הקבוצה:

• תודה לאתר ג'יפולוג. לנמרוד על התמיכה הפסיכולוגית והכלכלית. לחנן על התמיכה הטכנית ועל הליווי וכמובן לכל שאר החבר'ה על התמיכה

• תודה לינוביץ' יבואן החלקים לג'יפ ולנדרובר, על התמיכה והעזרה לכל אורך העונה

• תודה לנ.צ. מערכות ניווט שהצטרף אלינו בזמן קריטי ונתן לנו רוח גבית להמשיך

• תודה למוסך אנדורו - ארנון מלאכי על התמיכה הטכנית והמקום לעבוד בו

• תודה לסיילנט אגזוזים – יצרני ספידרקס

• תודה לאאוטבק טכנולוגיות

• תודה להנפלד טכנולוגיות

• תודה לסדנאת השיפורים גתוס