מדריך ג'יפולוג לציוד בישול בשטח

אזהרה: לפני קריאת כתבה זו וכתבות ההמשך, יש לאכול בצורה סבירה. המחבר אינו אחראי לפשיטות על המקרר באמצע הלילה, או לריצתכם הבהולה  ללאפומט השווארמה הקרוב .

"...מסתבר שכל ההוביטים יודעים לבשל, והיא תורה שהם מקדימים ללמוד אפילו מאותיות של אלף – בית (שרבים מהם אינם מגיעים אליהן כלל): אך סם היה טבח מעולה אפילו לפי אמות מידה של הוביטים, והתמחה בבישול בתנאי-שדה בכל מסעותיהם. עדיין נשא עמו, בתקווה טובה, את כל הדרוש: ציתית ונעורת ושני סירים קטנים ושטוחים שהאחד נכנס לתוך חברו: בתוכם טמן כף עץ, מזלג דו שיני קצר, ואי אילו שיפודים. ובתחתית התרמיל, בקופסת עץ שטוחה, אוצר מתמעט והולך – קורטוב של מלח..."

ג.ר.ר.טולקין, שני המגדלים, עמ' 240 (בתרגום רות לבנית).

אכילה בשטח יכולה להיות עינוי או חוויה, תלוי במבשל, רמת העייפות והרעב (בהנחה שחומרי הגלם לא משנים, או שתוכנן מראש או שמאלתרים ואוכלים מה שיש). בשטח אפשר לאכול טוב מאוד, לא רק שימורים וחמים וטעים. אם לא נוכל לבשל, הכנת האוכל תיקח שעות, או שהתבשיל יישרף ברובו, נוכל לסיים – ולהתחיל - יום נהיגה ארוך, כשאנחנו רעבים מאוד.  כמו בכל ירידה לשטח, ההכנה חשובה: לכן, נתחיל בבסיס – ציוד הבישול שלנו.   

על מה מבשלים בשטח?

קודם כל, מקור החום. האפשרויות, לפי סדר העדיפויות האישי שלי: גזיית בוטן אלפינית ואחרות, מערכת בישול על כוהל – טרנגייה, כירת גז ניידת, בנזיניות טיולים "מקצועיות",  מדורה, וחום המנוע.

התייחסות כללית למגן הרוח: בישול הוא פיזיקה. כך-וכך קלוריות שמחממות משהו, אם הלהבה נמצאת מתחת לסיר, והחום עולה ישר למעלה.  ברוח חזקה, במיוחד כשקר בחוץ, רוב החום מוסת לצד, ואפקט החימום יכול לאבד כמעט את כל ערכו. לכן, הגנת רוח על האזור בין הלהבה לסיר חיונית ובציוד טיול מקצועי – חסרת תחליף.

להמחשה: מקרה אמיתי בו, בליל חורף, בשטח אש נבטים,  ניסה אדם להרתיח מים בשטח חשוף ללא מחסה, בטמפרטורה חיצונית של  4 מעלות עם רוח של כ- 55 קמ"ש. 3 סירים צהליים גדולים עמדו על 3 כלבי גז שפעלו בבעירה מלאה ללא מחסה או הגנת רוח. אחרי 3 שעות המים הגיעו לרמת פושר בקושי...עד שכל הקונסטלציה העברה מאחורי מגן רוח (אוטובוס), והמים הגיעו לרתיחה תוך 20 דקות.

ניתן ליצור מגן רוח מקצועי, כמו בדוגמה לגזיה אלפינית בהמשך הכתבה. או להכין משהו מתקפל בבית, מדיקט או פח. או לאלתר ע"י קבורה חלקית של הגזיה בקרקע, בישול במקום סגור כגון תא המטען (במגבלת בטיחות), או הצמדת כמה תרמילים וסלעים ליצירת מגן רוח – לא כ"כ נוח אך עובד. בכל מקרה, תמיד נשאף למצוא פינה נסתרת או מוגנת מרוח בפינת סלע, שקע קרקע, חפירה קטנה, מבנה, חומה נמוכה, מצוקון, רכב – כולל שינוי כוון החנייה ובישול מאחורי צלחת הגלגל -  וכו', ושם לבשל. בישול באוהל ובתוך רכב יעשה בשיקול דעת - בטיחות.

גזיות בוטן

ממגוון הגזיות, החביבה עלי היא הכירה האלפינית עם ראש רוטופליים של אמגזית. יתרונותיה רבים: נפח אכסון קטן, מקור גז מיכל סטנדרטי קל להשגה  גם בסופ"ש בדרך לטיול. נמוכה – יתרון ענק מבחינת מגן הרוח (ע"ע) והיציבות, במיוחד כשסיר גדול יושב עליה. מתאימה גם לקפה וגם לתבשילים כבדים ומסובכים, לסירים גדולים – כבר בישלנו עליה לשבעה אנשים במשך כמה ימים. הראש מהיר יותר בכ- 30%   בהשוואה לראש קונבנציונאלי בהרתחת נוזלים, שהם חלק חשוב בבישול שטח, אבל בבישול ארוך טווח עלול לחרוך תבשילים ופיזור חום פחות טוב. הלהבה יציבה וקלה לכוונון,  צריכת הגז נמוכה יחסית, אמינות גבוהה, מחיר רכישה סביר, הפרדה בין הראש למיכל ע"י צינור, ללא חלקים נעים \ נסתמים, ניתנת לתפעול ברכב, קלה מאוד לניקוי גם אם הקפה גלש עליה. קטנה כבר אמרתי? אופציה למיכל גדול, אין נזילות גז ואין לכלוך וריח דלק, ולבסוף – נכנסת לתרמיל במידה והולכים ברגל, אידיאלית למילואים וטיולי שטח וגם לטרקים של עד 5 ימי שטח בחו"ל, {מלבד גבהים יוצאי דופן – אז נלך לבחירה השנייה: טרנגייה}. בקיצור – מהירה, נוחה, קטנה, קלה לכוונון הלהבה ולבישול מדוייק, ואפס תקלות. הבחירה מס' 1 שלי.

לגזיה זו נצרף מגן רוח בייצור עצמי, כשאני מוכרך להודות שהרעיון נגנב מהעיקרון מאחורי כירות טרנגייה, שהוכיחה את עצמה  בהר מעצבן למדי בקווינסלנד, אוסטרליה, בברד וגשם שוטפים ובקור  רציני. והרי הביצוע: הולכים לשוק או לחנות כלי ביית זולים או לרשת גדולה - אימפריה, מגה וכו'. קונים סיר 18" או 22" זול, לג'חנון, מאלומיניום. בעזרת מקדח וצבת עושים בדופן התחתונה חור בקוטר כ- 2 ס"מ. החלק של ההברגה נכנס לסיר מבפנים ומשחילים צינור האלפינית החוצה, מבריגים המיכל, פותחים רגלי הגזייה ומציבים בסיר, ומגן הרוח + מארז הגזייה וכלי הבישול המושלם נמצא בידינו. גם ברוח נוראית, גם בתוך הרכב (במגבלת בטיחות), אפילו בתוך האוהל – נוכל לבשל במהירות, בבטיחות ובנוחיות. בסיום הבישול, מגלגלים את הגזיה ומכניסים פנימה עם שאר כלי הבישול, סוגרים במכסה הפח המקורי – שהוא גם צלחת וגם מכסה לסיר הבישול -  ולארגז או התרמיל. שווה.

יתרונות: נוחיות, מעשיות, יעילות, וורסטיליות, בטיחות, ללא חלקים נעים, מחיר, מקור דלק. חסרונות: צריך לחכות לקירור לפני האריזה, בישול עדין למנות מורכבות – צריך קצת ניסיון. סתימת דיזה: נדיר מאוד, וגם אז קל לנקות ללא אמצעים מיוחדים.

גזיה עם ראש ניקוב למיכלים חד פעמיים

אותו מחיר כמו האלפינית, גבוהות יותר ובעלות בסיס פחות יציב ומכאן – יותר סיכוי להתהפך ולהפוך האוכל, ויותר עבודה להצבת מגן הרוח.  יש בעלות ראש רוטופליים כמו בתמונה ויש בעלות ראש רחב. המודרניות יעילות, הישנות עם הראש המחורר-רחב הן בדיחה עצובה ובזבזנית בגז ובזמן. כללית, קשות לאריזה ונשיאה, מיכל הגז מספיק לפחות זמן וחיבור הראש- צוואר למיכל רגיש לנזילות גז. ראש רוטופליים משפר ב- 50% את הביצועים, וכן בסיס הברגה לניקוב הראש. כנראה בתמונה (הגזיה הסטנדרטית הנוכחית של אמגזית). יש יתרון במחיר הגז - המכלים המתנקבים זולים משמעותית (לנפח גז נתון) מאשר המיכלים בעלי השסתום.  אישית, לא מת עליהן.

גזייה חד פעמית, ראש אחר: ישנם מגוון ראשים לגזיות אלו וחדשים צצים מידי פעם. יש להקפיד על ריכוז הלהבה, הגנת הרוח מבסיס הלהבה,  ומיעוט פיזור הבעירה לצדדים.

גזיית מיכל גדול, 2.5  או 5 קילו, ראש מחורר רחב

גזייה "צבאית" קלאסית בעלת עצמת אש גבוהה וזמן עבודה ארוך מאוד – מעל 20 שעות בישול על מיכל 2.5 קילו מלא, אך בבישול מעשי סובלות קשה מבעיית הרוח וקצת מנזילות ודליפות גז.  במידה והרכב מוגן או סגור מאחור, מאובזר ומסודר, הכל קשור ויש מקום - כמעט אידיאליות, ניתן לבשל בחלק האחורי או ברוח קלה בחוץ, בחורף או תנאים קשים לקחת איתנו מראש מגן רוח  גדול מתקפל מעץ או מתכת. (כאן, פטנט התרמילים עלול להיגמר בשריפת ציוד אם מישהו בעט בה בטעות והפך אותה הצידה).  רצוי לחפור קצת ולקבור אותה חצי באדמה, הן ליציבות והן להנמכה והגנה מרוח כנ"ל. לקחת בחשבון, שמיכל 5 קילו עולה כ- 300 ₪ (למרות שניתן למלא מחדש בחנויות הספקה טכנית ועקרונית, למי שמוכשר, יודע ומוכן להתעסק בווסתי גז, למלא מבלון ביתי גדול). טיפ: במילואים, טלקון מפקד הוא מגן רוח מצוין – רק תזכרו להדק את השקפים.

נ.ב: שכחתי שאני כותב לחברי ג'יפולוג, הנהנים ליסוע בג'יפים פתוחים  בשממות הקפואות ומוכות הכפור והסערה של החורף במונגוליה. צריך לנסח מחדש את העניין של "בישול באחורי הרכב המוגנים"...

מערכת בישול על כוהל – טרנגייה

מאז שנתקלתי בה באוסטרליה, ב- 1994, לא הפסקתי להתפעל.

הרעיון מאחורי הטרנגיה גאוני: ממקור חום מוגן רוח לחלוטין, ישנה עלייה ופיזור חום לסיר היושב בתוך מגן חיצוני וסגור במכסה. כך, החום מגיע הן מלמטה, מהגזייה, והן מהצדדים ובישול צד, ובתוספת החזר החום בין המגן לסיר, עם אופציה לבישול בו זמני בשתי קומות. למרות שעצמת הכוהלייה אינה חזקה כמו ראש רוטופליים, לאור יעילותה הכוללת מרתיחה הטרנגייה ליטר מים במהירות מרשימה – מניסיוני, בתנאי מזג אוויר קשים, בפתח האוהל, בישלנו ארוחת מרק ונודלס, חביתה מקושקשת, חמים וטעים ואורז, בכ- 12 דקות עד האורז, שלקח 10 דקות נוספות (טוב, מחזרנו קצת חלק ממה שהיה בסיר...). מעלתה הגדולה ביותר: בישול בטיחותי, מהיר יחסית ואמין, בכל מזג אוויר כולל תנאים קיצוניים ברוח, בקור ובגובה. ניתן לבשל ברכב, באוהל וכולי בבטיחות מלאה. ניתן לבשל מנות מורכבות. ניתן להפריד הערכה, ולבשל על סיר בגודל משתנה.

יתרונות: אמינות מלאה, בטיחות מלאה, מהירות בישול בתנאים קשים, מתאימה לגובה קיצוני, אריזה מובנית. אין חלקים נעים או קשים לניקוי ומועדים ואבדן. חלפים בקלות. יכולת סיר , ומכסה \ מחבת \ צלחת, מקוריים מודולאריים, ובישול בו זמני של שתי מנות בקומות.

חסרונות: דלק – כהל שלא קל להשגה בימי מנוחה וחג, מתאדה באכסון ממושך, יש לקחת במיכל מיוחד, אם נזל אכלנו אותה. מה שלא יהיה, זה עדיין קצת מסריח באוכל ובתרמיל. דורשת ניקוי מסוים. להבה שצריכה כדקה להגיע ליציבות. קושי בכוונון גובה להבה בבישול עדין. לא נוחה להכנת קפה מבושל. יש צורך בקירור לאחר הפעולה. מחירה לא זול כמו האלפינית. גודל הסיר מוכתב מגודל הערכה הראשונית (מס' 1-4, והמחיר בהתאם). לא מתאימה לבישול במסה של אוכל או אנשים – מנות ל- 3 רעבים עד 6 אכלנים קלים, מכסימום. בקיצור - לטיילי רגל מקצועיים.

כירות גז ניידות

סה"כ פתרון לא רע לבישול ארוחה מורכבת , אך מקור הגז בעייתי יותר –מיכלים ייעודיים – וברכב שקופץ , מטפס ויורד, עם כל הטלטולים והציוד והייליפט שמקפץ בתא המטען, המערכת העדינה חשופה יותר לפגיעה מכאנית.  פיזור חום בלהבה נוח לסיר, להבה קלה לכוונון, מתאימה לבישול רגוע ולארוחה יפה. ההצתה האלקטרונית הקיימת בחלק מהדגמים, אמינה כמו רכב שטח בריטי... טוב שיש גפרורים. בקיצור, ממש לא יקרה, ונוחה כמערכת בישול שנייה ונוספת לאלפינית זריזה לקפה. בתנאים ממש קשים, תתפקד רק במצב מוגן ולא ביעילות רבה. אינה מספיקה לזמן רב במיוחד – כשעתיים זמן בישול למיכל 220 גר'.

יתרונות: נוחיות, כוון להבה מדויק, פיזור חום נוח, יציבות על המשטח, בסיס רחב לסיר בכל גודל, מחיר זול.

חסרונות: ברוב הדגמים הגז אינו מספיק לזמן רב מידי, עצמת האש משתנה לפי הדגם ועלולה להיות בינונית או חלשה, מיכל לא סטנדרטי, גודל פיזי גדול, חשיפה למכות מכאניות, אם נקרע צינור \ מתעוות קשה לתקן, לא נוחה לניקוי אם התבשיל גולש.

בנזיניות

נכון, כולנו, בוגרי סיירות ויחידות מיוחדות, טרקים לכל מיני חורים בחו"ל, ספוגי ידע מקיף ממוכר מסוקס, מהימן ושרמנטי בחנות המחנאות, ושומעי סיפורי גבורה של קודמינו על איך הבנזינייה ההיא של פיק, msr או פרימוס, הצילה אותם מקפיאה בקוטב הדרומי בחורף של 73'...

עד כאן הסיפורים. עכשיו העובדות: בסיירת קיללנו אותן (ובסוף מצאנו פתרונות אחרים), בטרק הסבל סחב לכם את התיק- סתם הוצאתם פי 5 על בנזיניה חסרת תועלת שהסריחה את כל הבגדים והאוכל, כשהיה ממש צריך אותה לא היה אפוא לקנות דלק, וב- 73 היה החורף הכי חם בקוטב הדרומי וכל הפינגווינים שמו ביקיני, משקפי שמש וקרם שיזוף.

אני לא אוהב בנזיניות. קודם כל, צריך לסחוב דלק מסוג סרחן כזה או אחר, והריח תמיד נכנס בסוף למקומות הלא נכונים בתרמיל, במיוחד בטלטולי רכב השטח. שנית, הן קלות משקל ובעלות עצמת להבה, אבל מבחינת אמינות מכאנית – הטובות יקרות מאוד ועדיין לא אמינות לגמרי, הזולות יותר -  רק מי שנתקע עם דיזה סתומה או צינור קפוא או חלק שבור או עורית מחוררת באמצע ההר בחושך בקור כשהוא מת מרעב אחרי יום הליכה, יבין את הקללות הבאות:

דיזה- JET, עורית, מפתח כלבו, O RING., SHAKER , FIRE PASTE-משחת הדלקה, סיכה לניקוי דיזה, חוטר, מסנן (פילטר) דלק, שסתום חד כיווני במשאבה ... (מקור: אתר למטייל).

כן, כל אלה הם חלקים לניקוי \ סיוע בהדלקה \ החלפה \ תיקון\שימון\ ניקוי \ כוון \ שחרור. מבחינתי, צריך רק ארגז כלים אחד באוטו – זה שאיתו מחברים מחדש את הגיר אחרי שהוא נופל -  ובקיצור, סיכוי ענק לתקלות ברגע המכריע, במחיר כפול לפחות מגזית בוטן טובה, עם קשיי הדלקה, דלק מעצבן, להבה לא יציבה ולא קלה לכוונון, ומגני רוח גרועים עם נטייה לעוף או להנתך ברגע האמת.  ומאחר ובמילא הרכב סוחב לכם את הציוד -  הן משיקולי מעשיות והן משיקולי נוחיות, הגז מנצח. ועוד לא הזכרנו התפרצויות להבה פתאומיות, ואת הדיזה הפיצי – מיני - קטנטנה הזו שניקיתי לפני רגע ועכשיו – אופס – איפוא היא נפלה לי בחול הזה....

יתרונות: משקל קל. אופטימיסטים חסר תקנה ימצאו עוד.ואם אתם לוקחים את הרוח הג'יפולוגית יותר מדי ברצינות, אז החסרונות הם אולי יתרונות בשבילכם...

חסרונות: הבנתם את העיקרון.

מדורה

אפשר לבשל על מדורה, בישול מהיר – פיתות סג':  רשת עליה סיר, בשר, טוסט (אם הלחם ישן) , קליית נקניקיות או בשר אחר או דגים בשיפודים מול האש באלכסון (אם אין רשת), קומקום תה \ קפה, תפוחי אדמה אפויים או פירה, חביתה, צ'יפס, ביצים, תבשילי קדרה ופויקה, מרקים, אורז (קשה יותר להכין), ועוד.

עם זה, למדורה חוקים משלה. יש להפריד את מדורת הבישול מהאש העיקרית, להציב אבנים כתמיכה לסיר, וכללית ליצור אש קטנה ומרוכזת. ראיתי בדואים מרתיחים תה בזמן קצר להדהים של כמה דקות, במדורות זעירות באמצע המדבר כמעט ללא עץ (שנדיר שם), עשויות זרדים בודדים וקצרים, כל המדורה בקוטר 2 ס"מ, ויוצרים אש מרוכזת כמו להבת גז. לסיר גדול יותר או רשת, יש צורך בבסיס אבנים איתן, והגנת רוח מ- 3 כוונים בעזרת האבנים, כשהצד הרביעי מוצב חלקית מול הרוח להגברת הלהבה. פויקה או כל תבשיל קדירה טוב לוקח שלושת רבעי שעה במקרה הטוב, ואחר כך תתחילו לנקות את הסיר מהשאריות והשרוף.

לכן: מדורה דורשת ידע, נסיון ומיומנות בבישול על מדורה: דלק – עץ ניתן לבעירה או זרדים: אבנים: ולרוב, הרבה מים לניקוי הכלים. לא בכל מקום תמצאו את כל התנאים.

יתרונות: רומנטי, מהפנט, כיף,  נחמד אם תוכנן מראש כולל זמן הבישול והתפריט, לא מרעיש, מקור אנרגיה חביב - זוכרים את ההוא שניצל מדורה לקירור הבירה?

חסרונות: בישול איטי מאוד יחסית, קשה לשלוט בעצמת האש, בישול קשה בחושך, מלכלך מאוד את הכלים – בעייה בשימוש בטיול של מספר ימים ללא מקורות מים בדרך, דורש ידע וניסיון, דורש עץ זמין, מלכלך את הסביבה, לא אפשרי או אפילו מותר בכל מקום.

לסיכום: בשלני מדורה הם אנשים סבלניים מאוד, מיומנים, אופטימיים מטבעם, בעלי יכולת אכילת שרוף גבוהה מהרגיל וסבילות גבוהה לפיח בכל מקום באוטו או בתרמיל.

בישול בחום המנוע

אפשרי. אם המנוע חם ועובד כל הזמן, נניח מנוע של טנק או נגמ"ש כבד, ניתן לקחת ארגז פעולה או סיר או קופסת שימורים, והחל מהרתחת מים עד צליית לוף או רולדת הודו, עשויה על רשת המונחת על אותו ארגז פעולה, עד אידוי דברים במים רותחים או חימום התירס בפחית. בהיותנו בעלי ג'יפים – למרות שלחלק מהאנשים כאן יש רכב שעובר  אפוא שרק טנק יכול לעבור, והם מנסים להתחרות בו בצריכת הסולר – יש לנו ראש מנוע חם. ביום לוהט במדבר או הבקעה, אפשר לבשל על ראש  המנוע, אבל לא מומלץ לבנות על זה כמקור חום עיקרי לבישול ממושך. ביום קר, אפשר לחמם מים, במיוחד אם אתם אופטימיים ובונים על המדורה כהמשך הבישול. עדיין…תביאו גזייה אלפינית.

יתרונות:  מנצל מקור אנרגיה קיים.

חסרונות: 5.2 ש"ח לליטר דלק, 4.2 ש"ח לליטר סולר. והריח.

חלק שני - כלי הבישול

מערכת בישול נוחה לשטח תכלול סיר בינוני, עוד סיר קטן או פנג'אן בינוני שמספיק למים למרק, מחבת\ צלחת שגדולה מעט יותר מהסיר הגדול ומתאימה גם כמכסה, וידית תפיסה אוניברסאלית שמתאימה לכל העסק. ישנם סטים מסחריים מקצועיים רבים, כגון הסט של טרנגיה בתמונה, וישנם סטים שעושים לבד, כמו הסט שלי. ידית אוניברסאלית ניתן לקנות בכמה ש"ח בכל חנות מחנאות רצינית.

חומר הסיר חשוב. קחו בחשבון, שסירי אלומיניום אינם בריאים בשימוש ארוך טווח, מתעוותים בקלות, וגם עלולים להנתך במדורה או אש ממש חזקה. סירי נירוסטה דקים, אפילו קערות נירוסטה מאייס ורשתות המגה וכו', טובים מאוד ובעלי פיזור חום מצוין. ראשי מגן מנירוסטה לארובה של קומפרסורים יקרים, הופכים לסירים מצויינים!

דבר שצריך להקפיד עליו הוא השפה העליונה בסיר \ מחבת – שטוחה לחלוטין או, עדיף, עם סיומת עגולה עבה, שהידית האוניברסלית תוכל להתפס כמו שצריך גם אם הסיר כבד.

ככלל, סיר עבה יתחמם לאט ותחתיתו תפזר חום טוב: סיר דק מידי יחרוך את התבשילים ותחתיתו תתעוות מהר, מה שיוליך להצטברות שרוף בקמטים ואי אחידות בבישול. חומר בעובי 3-4 מ"מ הוא לדעתי אידיאלי בנירוסטה, קצת פחות בסיר נירוסטה מקצועי, קצת יותר באלומיניום. ההבדל בין הסירים מתגלה בכמות ובמהירות השרוף שבתחתית האורז, המרק או – רחמנה לצלן - החמים וטעים שלכם. מבנה הסיר צריך להתאים למקור החום – גזיית רוטופליים היא ממוקדת, גזיות ראש רחב מפזרות חום, חלק מהבנזיניות ממוקדות וחלקן מפזרות, מדורה חייבת סיר או קדירה מחומר עבה, רצוי עם ידיות חסינות חום או יצוקות ומחבת מאסיבית (או קלה על רשת בלבד ללא מגע ישיר עם אש חזקה אחרת תינתך, וראיתי את זה קורה ).

כן ציפוי טפלון או לא ציפוי טפלון? שאלה טובה. לדעתי התשובה היא: כל סיר ומחבת לגופם, תלוי בטיבם ובמקור החום לבישול. טפלון כשלעצמו אינו מונע חריכת התבשיל או הדבקות בחום גבוה מאוד,  אסור לנקותו במתכת, ולעיתים אינו מתאים לתנאי הניקוי הנוקשים שלנו בשטח. בבישול מדורה, טפלון לא יעזור לנו הרבה. בתרמיל אני לא מת עליו מלבד במחבת. ברכב, אם לקחנו מספיק מים, חומרי ניקוי, ובת זוג (למטרות שטיפת כלים) – יכול לבוא בחשבון.

הציוד האישי שלי מורכב מסיר נירוסטה 3 מ"מ ליטר ורבע נטול ידית, סיר כנ"ל 4\3 ליטר, פינג'אן בעל ידית מתברגת, ידית תפיסה אוניברסאלית מאלומיניום מחורר, כיסוי \ מחבת\ צלחת אלומיניום עם טפלון בקוטר הסיר הגדול + קצה שפה עבה. כל העסק מתקפל לתוך מגן הרוח של הגזייה. כלי הבישול והניקוי בפנים.  הגזיה, כלי האוכל והקפה בנרתיק סנדלי שורש ליד. הציוד מתאים לרכב ולתרמיל בטיול רגלי, לבישול ל- 2 עד שלושה אנשים.

במקרה הגרוע – עשו פשיטה על ארון הסירים שלכם ושל אמא, קחו מה שנראה מתאים. לשאר תדאגו במהלך הזמן.

פינג'אן: לא יעזור, אני פריק של נירוסטה. הפנג'אנים הקלים  לא מדברים אלי.

סאג' (בתמונה): המכשיר הפשוט והיעיל הזה נוח לפיתות וגם כפלטה דמויית הבאצ'י למה שנדבק אליו קצת, כמו שניצלים.

רשת: רשת מתכת היא דבר שימושי לכל בישול מדורה ובשר על האש. לחלופין, פלטת פח מחוררת או חתיכה קטנה של פח גלי על מדורה הם פתרון חביב כפלטה לבישול בשר, הנחת ירקות ופטריות טריות, מחבת, הנחת סיר אורז או פסטה + רוטב עם הרבה פחות חשש משריפת התחתית, ועוד.

כלי אוכל ובישול

עניין שולי לכאורה אבל חשוב: כלי האוכל. כולם מכירים את פתרון החד פעמיים, די מגעיל ומעצבן לאכול מזה, לא לדבר על לסחוב את שקיות הזבל בטלטולי העבירות והטכני ולגלות תוך רגע את כל התכולה, על ריחה זבוביה וזרבוביה, מרוחה על הרצפה והדופן הפנימית. וכלים חד פעמיים הם מפגע אקולוגי מיותר, גם אחרי שפיניתם אותם לפח אשפה מסודר.

1. סכו"ם: תביאו מהבית מזלג נורמלי מנירוסטה עם שיניים חזקות, וכף. סכין: סכין העבודה שלכם באולר או לדרמן . בנוסף מומלץ מאוד להוסיף "סכיני שוק" פשוטות ב- 2 ש"ח, אלה החדות עם להב 'אינוקס' רחב ועגול וידיות הפלסטיק הצבעוניות- לא שוקל, לא תופס מקום, מקל מאוד על החיים. מומלץ בחום. נוח למריחה וחותך הכל, כולל סטקים ולחם או חלבה,  בנוחיות ובקלות.

2. צלחת: צלחת פלסטיק גדולה בלתי שבירה, קצת קעורה, היא נהדרת, זולה, וקלה מאוד לניקוי. לא חייבים דווקא עבה – נא להשתחרר מטראומת הצלחות הצבאיות. קחו את אלה של הילדים.

3. כוס: שוב, ספלי פלסטיק 180 מ"ל דקים וצבעוניים עדיפים על הכוס הצבאית ששמרתם מהטירונות. הזרחניות נראות היטב ביום ולא מאבדים אותן, מחזיקות יותר נוזל, יותר חם, שוקלות חצי ועמידות בדיוק אותו דבר. רצוי ידית. הכוס מיועדת למרק, לתה וכו', ולפעמים למנת אורז או דומה.

4. נתקעתם בלי סכו"ם? בהנחה שיש עליכם סכין עבודה, שזו חובה בשטח - ארגנו לעצמכם זוג ענפים או זרדים נקיים ויבשים ממקור שאינו רעיל (היו מקרים...) או מלוכלך מידי, ויש לכם מקלות אכילה. שימושי ויעיל.

5. לבשל מבשלים עם כלי בישול. כף עץ פשוטה בשלושה שקלים, אפשר גם מרית עץ צרה,  ומרית רחבה מפלסטיק טפלון, הכל מהסופר – למרית ניתן לחתוך את הידית, או למהדרין לקנות בחנות מחנאות עם ידית מתקפלת. אם עושים על האש אז לוקחים את הסט – מלקחי נירוסטה משוננות, מברשת פלדה, מרית מתכת שטוחה (כמו לחביתות), כפפות עבודה.

פנס פנס ראש, גפרורים ומצית

 הם שלושה פריטים חיוניים. פנס ראש 3 לדים לפחות, שמספיק לשעות ארוכות, חובה לבדיקת מצב תבשילים בחושך. משחרר את הידיים לבישול ולא תופס כמעט מקום או משקל. מצית חד פעמי טוב, ולמהדרין – גם נר , להדלקת גזייה או מדורה. וגפרורים בשקית ניילון או אריזת פילם אטומה, למקרה חירום. ולא לנג'ס שאני מכפיל – זכרו את הכלל המשותף לאנשי מחשבים ולאנשי שטח: תמיד תגבה! טרחה מועטה יכולה לחסוך הרבה ברגע המתאים.

תבלינים בסיסיים

א.      מלח, אפשר באריזה של פילם או מלחייה פשוטה, או להוציא 12 ₪ ולקנות אריזת מלח ים מפלסטיק. הזהרו באחרונה – לא עמידה מידי לטלטולי השטח, קשרו בשקית למניעת  טוטל לוסט. אורז, למשל, צורך כמות גדולה של מלח. מלח מוסיפים מעט כל פעם, לאט ובזהירות, אחרת יכול להיות לא נעים.

ב.       שמן – רצוי שמן זית, לשמן הזיית שימושים רבים בבישול והוא רצוי תמיד. בבקבוקון פלסטיק קטן ואטום מאגף כלי הביית בסופר, או שאפשר לקחת  בבקבוק מים מינרלים קטן משומש, או בקבוק ייעודי מחנויות מחנאות.

ג.        פלפל שחור – גרוס טרי הכי טוב. לא שחור טחון מגעיל בן 1000 שיקלקל ויעפש את התבשיל. אם אין טחון טרי מהמטחנה שלכם, קנו שבור גס. גם גרגירי פלפל שחור שלמים, מטוגנים בשמן זיית ומעורבבים בתבשיל, יעשו לו דברים טובים.

ד.       שום. לא קפוא, לא מיובש ולא גרוס – שום אמיתי, ראש אחד לפחות. (ראש השום זה החלק שאורז את כל השיניים ביחד).

וקצת מעבר לבסיסיים 

ה.        לימון. מיץ לימון סחוט איכותי, לא משומר, מוסיף מאוד ויחזיק כמה ימים בשקט.  גם לימון רגיל הוא דבר די עמיד בטלטולים ומהקליפה אפשר לעשות דברים נחמדים.

ו.          צ'ילי חריף גרגרים.

ז.          קארי.

ח.        גרגירי הל שלמים.

ט.  בקבוק יין עדיף אדום סביר ומעלה. אחלה תוספת לארוחות הערב . שוב, אפשר להעביר לבקבוק מים מינרלים איכותי, שהוא בלתי שביר ויחסית נטול טעם לוואי של פלסטיק.

אין מה לאמור,  פלפל–מלח–שום–שמן הם די חובה וישפרו כל תבשיל, כולל כל מיני קנויים וחמים וטעים. לא צריך להשתולל ולהוסיף המון תבלינים- חבל על הזמן בהכנות ועל התבלינים שלא ייעשה בהם שימוש, יישארו שם לחמש השנים הבאות, יתעפשו ויהרגו כל תבשיל. השטח נותן לנו זעתר, מרווה, מנטה, טימין ועוד, שהם מתבלים טבעיים מצוינים.

בסוף מישהו צריך לעשות את הכלים

מעט נוזל ניקוי כלים בבקבוקון פלסטיק זעיר, כרית לניקוי כלים, צמר פלדה. לשים בשקית ניילון להגנה משפיכה ולמקם בתוך סט הסירים. דאגו למיים מספיקים –  4 ליטר מינימום לבישול וניקוי א. ערב + בוקר. גם חול דק הוא חומר ניקוי לא רע.

חשוב לייבש את הכלים לפני האריזה, בנייר כלשהו או מטלית (לא, לא זאת שניגבתם בה ידיים אחרי שהרכבתם שוב את הגיר בשטח. השנייה). כלי מתכת לא יבשים יצברו שאריות מים ולכלוך ויקבלו במהירות ירוקת וקורוזיה קשים להסרה. לא נעים.

פתרון הקסם של העידן המודרני: מגבונים לחים. גם לניקוי הכלים, גם לניקוי פנים וידיים לפני האוכל, או "מקלחת שטח" מינימלית.  קחו את הסוג בלי ריח ותוספים – אילו משאירים קצף וטעם לוואי על הכלים.

הקפידו על שפיכת מי הניקוי רחוק ממקור מים טבעי ומהמחנה, במורד הרוח, לחפור קצת ולכסות.