היום בו יגמר הדלק

העולם מתחמם ומסריח יותר משנה לשנה. נראה שאנחנו והמכוניות שלנו אשכרה משנים את מזג האוויר על פני כדור הארץ. הוספנו כבר כמה מעלות לחום בקיץ וכתוצאה מכך הוריקנים, בצורות ושיטפונות כמו שלא היו מאז ימי נוח. על פי חלק מהתיאוריות לפחות...  אותם רואי שחורות מניחים שקצב ההתחממות ימשך ולכן תוך שנים ספורות , באחריות ישירה שלנו בעלי המכוניות ובעלי רכב שטח גדול וזללן בפרט, נטוגן חיים בתוך האוויר שאנחנו נושמים ברגע שנצא החוצה מהמזגן. 

לא לדאוג,  זה לא יקרה. זה לא יקרה, לא בגלל שמישהו הולך לעשות משהו בנידון – אלא בגלל שהדלק נגמר. הוא לא נגמר ביום אחד, אלא בתהליך הדרגתי, אבל זהו תהליך שכבר התחיל. כולנו חיים בסוף עידן הדלק, ומי מאיתנו שיחיה עוד 40 שנה יספר לנינים סיפורים מופלאים על המכוניות של פעם, עם אגזוזים שפלטו עשן שחור ורעם של מנועי שמונה צילינדרים.

זה שהדלק נגמר, עובדה די עובדתית, שלא מדברים עליה הרבה. מה בדיוק ההגדרה של "נגמר הדלק"? נפט גולמי הוא משאב טבע שלא מתחדש (בניגוד לעץ למשל ). יש כמות סופית ממנו, מפוזר בכיסים על פני כדור הארץ.  בכל שדה נפט, בכל מדינה, ובסך כדור הארץ, ניצול המשאב השחור התחיל בקצב הולך וגובר, מתגליות של מאגרים נוספים ומפיתוח תשתיות קידוח, שאיבה והובלה שמגדילות עוד ועוד את הכמויות המופקות. עם הזמן, השדות ה"קלים" כבר נשאבים, ותגליות הולכות ומתמעטות, וייצור הנפט מגיע לשיא. אחרי השיא, הכמויות יורדות, ועל פי התיאוריה המקובלת, הן יורדות פחות או יותר כתמונת ראי של העלייה. שיא התגליות של שדות נפט חדשים היה אי שם בשנות ה60' העליזות, ובשנים האחרונות קצב פתיחת שדות נפט חדשים נמוך מאד (רק בשני אזורים בעולם צפוי פיתוח משמעותי – ים סין הדרומי, ומרחבי סיביר)

שיא תפוקת הנפט בארה"ב היה בשנת 1971. השיא הזה נקרא "פסגת הוברט" (Hubert's Peak או Peak Oil), והוא הגיע במועד שהתיאוריה של מריון הוברט, גיאופיסיקאי טקסני, צפתה שהוא יגיע. שיאי התפוקה של שדות הנפט הגדולים בעולם במקסיקו ובמפרץ הפרסי כבר חלפו. פסגת הוברט העולמית אמורה להיות מתישהו בעשור הנוכחי. רבים טוענים שכבר עברנו את הפסגה, באביב 2004 – לפני שנתיים. יש שחולקים, אבל המחמירים ביותר מדברים על 2010 כפסגת תפוקת הנפט העולמית. כלומר בכל מקרה, אנחנו, היום, בסוף  100 שנים של עלייה מתמדת בתפוקת הנפט, אנחנו בפלטו שבראש הגבעה שהיא גרף הפקת הנפט העולמי. מכאן התפוקה רק תרד. הצריכה לעומת זאת לא יכולה לרדת בהתאם בעולם שלנו ש90% ממערך התחבורה וחלק ניכר מייצור החשמל שלו מתבסס על נפט נוזלי,  ולכן המחירים עולים, ועולים...

מבזק חדשות לכל חובבי המכוניות שעוד לא הוציאו את הראש ממכסה המנוע – מחיר הדלק לא הולך לרדת. לא בקרוב, לא לעולם. מחיר הנפט כבר נגע ב70$ לחבית. יש הרבה שיאמרו שהמחירים של היום הם בסך הכול עוד משבר נפט עם סיבות פוליטיות כמו מלחמת יום הכיפורים ומלחמת אירן-עיראק. אבל נדמה שהפעם הם טועים. הנפט יגיע ל100$ ויותר לחבית תוך שנים ספורות. למי שרוצה את זה בשקלים – ב2010 תזכרו בערגה בימים שליטר בנזין עלה 6 שקלים. הוא יעלה אז 10, 12 שקלים וסביר להניח שיותר.  

מחיר הנפט לא ימשיך לעלות לנצח כמובן –  כל אחד ואחד מאיתנו הנהגים יש לו מחיר מסוים שמעבר לו הוא יעזוב את האוטו ויחפש פתרונות אחרים – כלכלת השוק מאזנת את עצמה. אותם פתרונות אחרים קיימים, הם פשוט יקרים יותר ממכונית רגילה מונעת בנזין או סולר, אבל נקודת האיזון בינם לבין הנפט הולכת ומתקרבת ככל שמחיר הנפט יעלה וייצור המוני יוריד את מחירי המכוניות האלטרנטיביות.

מה הם אותם פתרונות שיניעו מכוניות בעתיד? ישנה משפחת פתרונות הביניים, תחליפי נפט זמניים. ביו-דיזל (שמן צמחי לעיתים משומש), גז פחמימני מעובה (גפ"מ), גז טבעי, אתנול ממקורת צמחיים מתחדשים (כמו קנה סוכר שנפוץ בדרום אמריקה). כולם משמשים במנועי שריפה פנימית  ללא שינויים מהותיים, לעיתים קרובות בתערובת עם בנזין או דיזל רגילים. יש להם יתרונות מסוימים מבחינת זיהום אויר, וחלקם – ביו-דיזל ואלכוהול הם ממקורות מתחדשים. הם מציעים חלופות זולות יותר יותר במקום ובזמן מסוים,  אבל כולם בעלי קיבולת אנרגיה נמוכה משמעותית מהדלקים המסורתיים, ורזרבות מוגבלות במידה זאת או אחרת.  

וקיבולת אנרגיה – כמה אנרגיה יש תכלע'ס, זמינה, בקילו של דלק – היא שם המשחק.  קיבולת האנרגיה הגבוהה היא היתרון הגדול של הנפט הגולמי, היא שהופכת אותו לזהב שחור. הדלקים המופקים מנפט דחוסים באנרגיה. מנועי השריפה הפנימית שהשתכללו במשך 100 שנים הם גם מכונות המרת אנרגיה יעילות ביותר.  אין "חבילה" שמסוגלת להניע יותר מטען, יותר מהר, מרחקים גדולים יותר מאשר מנוע+מיכל דלק. בתחבורה האווירית בכלל אין תחרות ואין תחליף נראה לעין למנועי סילון זוללי קרוסין, וגם על הקרקע, מנועי דיזל מודרניים נותנים הכי הרבה "תחבורה" לשקל. רק העלייה הדרמטית במחיר של הנפט הגולמי תיתן את היתרון למכונית החשמלית.

כלי רכב חשמליים היו כאן תמיד, משחר עידן המכונית.  לרוב הוגבלו למתחמים סגורים, שבהם מרחקי נסיעה קצרים ונקודות טעינה זמינות. מפעלים, מגרשי גולף, וכיו"ב. הבעיה לא במנועים. למנועים חשמליים יש יתרונות חשובים ביותר על מנועי השריפה הפנימית. הם יעילים, קומפקטיים, סתם כך אפשר להזכיר את העובדה שמנוע חשמלי עובד ומספק מומנט מסל"ד אפס, מה שמייתר לגמרי את דוושת המצמד ואת טכניקת הזינוק בעלייה, או שאפשר להשתמש במנועים נפרדים לכל גלגל ברכב שטח מה שפותח עולם שלם של יתרונות בעבירות קשה.  

הקושי הוא לאחסן חשמל. זה ממש לא פשוט כמו שנדמה – אנחנו רגילים להיות מחוברים לרשת חשמלית שמספקת חשמל לבתינו כל הזמן, אבל אגירת אנרגיה חשמלית בצורה יעילה היא אתגר  עצום. למצברים, מכל הסוגים, קיבולת אנרגיה עלובה ביחס לדלקים הפחמימניים. כדי לקבל את אותה כמות אנרגיה, או אותו טווח נסיעה, כמו מיכל בנזין של 60 ליטר במכונית נוסעים, צריך מאות קילוגרמים רבים של מצברי רכב קונבנציונאליים. לא משאיר הרבה מקום למטען ונוסעים, ועל ביצועים בכלל אין מה לדבר.  מצברים ותאי דלק באינספור תצורות והרכבים כימיים שונים מפותחים היום במאות מעבדות וחברות הזנק ברחבי העולם וגם בישראל. מי שיפתח כלי קיבול לחשמל שמסוגל להתקרב לקיבולת של סולר, יהיה אדם עשיר. הכיוון שמסתמן כמבטיח ביותר הוא  תאי דלק מבוססי מימן. ברגע שיעילותם תעלה, מחירם ירד ובעיות אחסון ושינוע המימן ימוזערו, כנראה שכולנו ניסע על מכוניות מימן חרישיות. לפחות חברות הרכב הגדולות מהמרות על הכיוון הזה (בהעדר כיוון טוב יותר אולי?)

תעשיית הרכב, שהיא התעשייה הגדולה בעולם, יודעת את העובדות האלו היטב, ומכינה עצמה במשך שנים. תקציבי הפיתוח שמושקעים במציאת הגביע-הקדוש של המצברים עצומים. עד אז, הפתרון שמסתמן כמוצלח ביותר הוא המכוניות ההיברידיות, או חצי-חשמליות. מכוניות עם מנוע שורף דלק קטן יחסית ומנוע חשמלי שמסונכרנים ופועלים ביחד תחת מערכת בקרה ממוחשבת ומשוכללת. תצרוכת הדלק של ההיברידיות מתקרבת לחצי משל מכונית קונבנציונאלית. טויוטה פריוס היא מכונית שתיכנס לדפי ההיסטוריה כמכונית החשמלית המוצלחת והכלכלית הראשונה. בשנת 2005 נמכרו בארה"ב 100,000 טויוטות כאלו, מספר ענק שמסמן שזו כבר לא אופנה לעשירים משועממים עם רגשי אשם כלפי הסביבה, זה העתיד.

ומה בישראל? כל דבר מגיע באיחור של כמה שנים, ולכן די בטוח להמר שבסוף העשור גם כאן המכוניות ההיברידיות יהיו חלק משמעותי בשוק הרכב. תמונת העתיד הזו מעוררת מחשבה – למה בעצם לטרוח ולחסוך בדלק? לא נראה יותר הגיוני ליהנות, דווקא עכשיו, כל עוד מחירי הדלק זולים יחסית, ממכוניות ספורט ורכבי שטח, ואולי בכך לזרז את סוף עידן הדלק, במקום לנסות לדחות אותו. יכול להיות שגם כדור הארץ יודה לכם.