לקראת הראלי לפני חודש שמעתי במקרה לגמרי שראלי גולן אילת מתקיים בסוף יולי. ישר נדלקתי על האפשרות לממש את החלום הישן, להשתתף בראלי ועוד במפרך והקשה ביותר. לאחר מסכת חיפושים אחר נווט מתאים, מצאתי כשבועיים לפני הראלי את הנווט בן לאוטרבך, שמייד נענה לרעיון. השאלה הגדולה הייתה האם הסמוראי הצנוע שלי יעמוד במשימה? האם רציני בכלל לחשוב על זה? רק נדלקתי יותר! הרכב משמש אותי ביום יום לנסיעות כביש ארוכות ממצפה רמון (שם אני גר ועוסק בטיולים) ועד לבית הורי בצפון הארץ, כמו גם טיולים רבים כמעט כל שבוע. לכן הרכב באופן כללי מתוחזק והוא במצב "פיקס"- פשוט לא מכיר משהו אחר. ההכנות כללו החלפת 4 קפיצים (שבכל מקרה נדרשה) ומעבר על כל המכלולים לוודא שאין בעיות מיוחדות. בנוסף, הכנת הרכב מבפנים כללה אלתור נקודות קשירה לציוד, שקיות שתייה משופצרות, התקן GPS, וקשירת כל הציוד למקומו. הציוד שלקחנו כלל שלושה גלגלים ספייר, ערכת כלים רגילה, ציוד לחילוץ עצמי, נוזלים ספייר, קפיצים ספייר (הישנים), בולם אחד ספייר שגם ככה לא ממש התאים וזהו פחות או יותר. סומכים על האמינות המוכחת של הסמוראי. כל ההכנות היו צריכות להתבצע במעט מאד זמן עקב יציאה שלי למילואים בשבוע של הראלי ועבודה שנקבעה מראש ולא ניתן היה להזיזה. יוצאים לדרך
הכל הולך די חלק, השבילים מהירים, הניווט מוצלח ואני לוחץ. פתאום- מעבר בקר! ברקס עד הסוף, אני מספיק לראות שהמעבר הרוס כליל וכל הצינורות מונחים אי שם מתחת למעבר. עוזב ברקס ברגע האחרון אבל... בום!!! הרכב עף באוויר, אנחנו מביטים בשמיים ושוב- בום! הרכב נוחת על הקרקע בעוצמה מפחידה. אני פולט קללה. עוצר, בודק, יש מיים ירוקים מתחת לרכב. פותח מכסה מנוע... פקק מיכל העיבוי נפתח והמיים פשוט קפצו החוצה. ממלאים, סוגרים, וממשיכים. נחותים בכביש
נכנסים למדבר
העלייה השנייה אפילו יותר בעייתית. אמנם יש מעקף אבל אנחנו נשארים על הסימון. כאן אני מחליט לשנות אווירה ואומר לבן (הנווט)- יאללה, טיול עבירות. עולים לאט, הסמוראי לא מאכזב. למעלה, עוצרים לעזור לאופנוען עם בעיות התחממות, ממלאים לו מים ושנינו ממשיכים. מגיעים לראש מעלה עזגד, ויורדים למישור עמיעז. |
בחניון הרכבים בכפר בלום, ערב התחרות. צוות מספר 92 בקטגורית הRAID. בוקר בתל-פאחר. סמוראי מספר 92 הוא אחד מהרכבים האחרונים לזנק. מובילי המרוץ, האופנוענים יוני לוי, ערן וולנברג, וחבריהם כבר לקראת סיום SS1. יונתן ובן מחייכים, ויוצאים לדרך! (צילומים מהזינוק: טל זוהר)
לבד במדבר (צילום: אסף קציר) בולמים בקו הסיום, באור אחרון (צילומי סיום: נמרוד מלר) אושר גדול! |
בצומת נאות הכיכר אנחנו נאלצים שוב לעזוב את המסלול ומבזבזים כ- 20 דקות יקרות על מנת לתדלק בצומת הערבה. בהמשך התברר שכנראה כאן עקף אותנו הטראקן של צוות דובדבן שזכה במקום הראשון. ממשיכים על ציר המערכת. השבילים מהירים מאד ובחלק מדרכי העפר הסמוראי מגיע למהירויות מפתיעות של 110 קמ"ש. חום גיהינום ואני מתפלל שהמנוע לא יתחמם. לא רואים שום מתחרים למעט שני טרקטורונים. ואז, שעה מהסיום, פנצ'ר! מחליפים זריז, סופרים כמה רכבים שעוקפים אותנו. משם ועד הסוף המרחק כבר קצר. חוצים את כביש הערבה ועולים על ציר הנפט. באופק כבר רואים את שרשרת ההרים שמתחת להם מסתתר נחל רודד ובו קו הסיום. מגיעים לנחל רודד, פונים שמאלה. זהו- מכאן כבר כלום לא יכול לעצור אותנו... הנה רשת הצל וכל הרכבים שמסביב- הגענו!!! השעה 19:45. 12 שעות וחמישים ושש דקות של נהיגה איטנסיבית ורצופה מהזינוק, איזה אושר! מסקנות ותובנות לאחר מעשה לדעתי המפתח להצלחה היה נהיגה מהירה ונחושה אך יחד עם זאת, מאופקת. הרכב בסך הכל יכול לספוג יותר ממה שנהוג לחשוב, אך טעות אחת קטנה יכולה להביא לנזק משבית במקרה הטוב או אפילו פגיעות גופניות במקרה הרע, וכמובן להפסקת הראלי. בן הוא נווט מעולה עם הרבה ניסיון בקטגוריות הבכירות. היה תענוג לעבוד איתו. העברת הציר למפות סימון שבילים רגילות התגלתה כהחלטה חכמה שהקלה מאד על בן בכל הקטעים המסובכים, במיוחד בשיטת הניווט אצלנו שהתבססה על מפה ו-GPS בלבד וללא מחשב ניווט. בסיכומו של יום, הייתה לנו חוויה מדהימה ויוצאת דופן שעלתה על כל הציפיות! לפני הזינוק החברה האחרים אמרו לנו להיזהר כי זה ממכר. נראה לי שהם צדקו. עדיין לא ברור לי איך להמשיך מכאן הלאה באמצעים הכספיים הדלים שלי וכמובן עם הרכב הזה שמשמש כרכב פרטי ביום יום, אבל אין לי ספק שנדבקתי בחיידק... תודות לתומר סיגרון מ"הספקה מרכזית רשת צבעים ועיצובים" ,נירלט/סיגנט , על כל התמיכה והעזרה ועל האמונה שכנגד כל הסיכויים יש לנו סיכוי להצליח. המון תודה! נתראה בטיולים במדבר, (ובתקווה בראלים הקרובים): יונתן וישליצקי ובן לאוטרבך. |