אחריות ברחוב המסגר

מי שעוקב אחרי השיח הציבורי בישראל בנוגע לבטיחות בדרכים, עלול לחשוב שתאונות דרכים הן הצלחה. כל כך הרבה אבות יש להן:  התשתית, החום, הלחץ הישראלי, התרבות הלבנטינית,  חינוך (או העדרו), תחזוקה לקויה, ועוד. אבל שימו את כל הסיבות והתירוצים בצד. במכוניות של היום, ישנה שורה ארוכה של אמצעים טכנולוגים בעלי השפעה סטטיסטית מובהקת להקטנת הסיכוי לתאונה, בראשן מערכות בקרת יציבות ומניעת נעילת גלגלים (ABS); ועל תוצאותיה – בראש ובראשונה כריות אויר (עוד ועוד כריות ווילונות אויר, מכונית של היום היא כמו ארגז מצעים). אביזרים אלו, ונוספים, בולטים פחות,  יכולים להיות או לא להיות מותקנים במכונית החדשה שלכם – למרות שהם מופיעים במפרט היצרן הרשמי והם הסיבה שהרכב דפק תוצאה יפה במבחני הריסוק. מי מחליט? מי אחראי?

הנהג ששם את הכסף

הנהג הוא קודם כל צרכן שעושה כתמיד את החשבון הכלכלי, במודע או לא. כל בוקר, כשהוא יוצא מדלת ביתו לעבודה, הסיכוי שלו להיות מעורב בתאונה קלוש. "הסיכוי שלי למות היום, הוא אפס". אנחנו חייבים לחשוב ככה, אחרת לא נצא מהבית – זה טבע האדם.  הסיכוי שמערכת בקרת היציבות שאולי ואולי לא נמצאת (ותקינה?) ברכב, תהיה בעלת השפעה על חיינו,  הוא באותו סדר גודל של הסיכוי לזכות במליון בהגרלת פיס. מספר ההרוגים בתאונות דרכים ומספר מליוני השקלים המחולקים בהגרלות הפיס בכל שנה לא רחוקים אחד מהשני...  אנשים רציונאליים לא ממלאים פיס – אז למה שישקיעו אלפי שקלים בעוד שתי כריות אויר אופציונאליות שהסיכוי שלהן "להחזיר את ההשקעה" אי פעם אפסי?

אבל ביטוח אנחנו עושים.  אנחנו משלמים אלפי שקלים, כל שנה, על  ביטוח דירה, בריאות, חיים, שיניים, ועוד כמה ביטוחים שאנחנו בכלל לא מודעים להם. מה ההיגיון? אולי כי סוכן הביטוח מומחה בלמנות את כל המיתות המשונות שיכולות להתרגש על אדם, וסוכן המכירות ברחוב המסגר עסוק במניית רמקולים ומסכי DVD. גישה שיווקית שונה. סטטיסטית – לכל כרית בטיחות נוספת יש חשיבות גדולה יותר מאשר רוב המחלות הסופניות האיזוטריות המפורטות בפוליסת ביטוח הבריאות המשלים.  

היבואן שלוקח את הקופה

יבואן הרכב רוצה למכור כמה שיותר ובמקסימום רווח – אחריות מנכ"ל החברה היא לחברה, על פי חוק. אלו תוספות קל למכור ברווח גדול?  צבע מטאלי, גג-שמש, ריפודי עור. בטיחות? כנראה שלא.  בהרבה מקרים, היבואן הישראלי מזמין מכוניות במפרט בטיחות עני יותר מהמקובל בארופה – "דיאטת בטיחות" זה נקרא.  שתי כריות במקום ארבע, בלי מערכת בקרת יציבות.... הזכרו בסוף שנות ה90', בהן רווחה ההנחה, השגויה לחלוטין, שב"ישראל לא צריך ABS – זה טוב רק לכבישים מושלגים".  לקוח שיבקש בטיחות, לרוב יקבל אותה, אבל תמורת תוספת מחיר הגונה. הרוב בכלל לא שואלים.

אבל יבואנים – אתם יודעים ששיווק זה הכל. בטיחות יכולה גם להיות כלי מכירה – ויש בינכם כאלו שעושים מזה עסקים לא רעים – רנו ופולקסוואגן הן שתי דוגמאות ליבואני מותגים שחרטו על דגלם את הבטיחות ולא את המחיר הזול. ואולי אתם צריכים לפחד מפני תביעות? כי אם הגרסא הסטנדרטית של מכונית חדשה לחלוטין שהוצגה השנה נמכרת בכל העולם עם ארבע כריות ובישראל החלטתם אתם, במודע, שמספיק שתיים -  יש כאן חומר לתביעת פיצויים אזרחית בתאונה שבה יוכח שוילון האוויר היה יכול להציל חיים.  לא רעיון טוב להישאר מאחור כשקו הטכנולוגיה צועד קדימה. ויש, אולי, גם עניין של אחריות מוסרית, אפילו אם זה על חשבון קצת משורת הרווח, לא?

מנהל צי הרכב

כידוע, חלק ניכר ממכוניות הנוסעים החדשות היום בכלל לא נקנות על ידי הנוהג בהן, אלא על ידי גוף גדול – חברת ליסינג, ובעקיפין חברת הייטק גדולה עם מאות עובדים. בחברות האלו קיימת פונקציה של מנהל צי רכב – איש אשר בהגדרת תפקידו כתוב - אחריות לבטיחות הנהגים בצי שלו. דווקא אלו, בעלי הכשרה מקצועית של קציני בטיחות, שאמורים היו לעשות את החושבים עבור הנהגים-קטני-הראש,  מסכימים למפרט בטיחות עני במיוחד, בשביל להוריד כמה מאות או אפילו עשרות שקלים בחודש מכל עסקה.  

בניגוד לנהג שעבורו  הסיכוי להפגע היום קלוש, עבור מנהל צי רכב של אלף רכבים, סיכוי של אחד לאלף הוא  100%.  וזה אומר לא רק כאב וסבל לעובד ומשפחתו, אלא השלכות כלכליות עבור החברה. אבל ההפסד בפריון לא יוצא מאותו הכיס ממנו יוצא הכסף לרכישת המכוניות, ולכן זה, ככל הנראה, לא מעניין את מנהל צי הרכב – אולי גם הוא ראש קטן.  גם בשנת 2008 נמכרות מכוניות חדשות באבזור בטיחות מופחת,  ורק לציי רכב מסוימים, על פי דרישתם. "קצין בטיחות בתעבורה" – אתה נאמן לתפקידך?

דווקא הנהג בר המזל (או לא, תלוי בנקודת המבט) המקבל ממקום עבודתו אפשרות לרכב ליסינג, יכול להשפיע יותר מכולנו. אל תבחר במכונית היפאנית (הכללה לצורך הדיון)  הידועה באמינותה המופלגת אך חסרה מערכת בקרת היציבות – דרוש את המכונית הארופאית המצוידת בבקרת יציבות. אתה לא צריך לקחת את הרכב למוסך בכל מקרה. אולי זו דרך לגרום ליבואנים להפסיק את דיאטת הבטיחות על חשבון חיי אדם.

המדינה

מחוקקת חוקים. זה תפקידה. רשימת אבזור הבטיחות המחוייב על פי חוק בכל מכונית שנמכרת מתעדכנת; החל משנת 2010 נראה שגם בקרת יציבות תכנס לתוכה. אבל מטבע הדברים, המחוקק מפגר אחרי הטכנולוגיה בכמה שנים טובות. האחריות, במקרה זה, לא נמצאת בירושלים, אלא קרוב יותר הביתה.