מפגש צ'רוקי וגראנדים בחורשן

מפגש האינדיאנים בהר חורשן בשבת האחרונה החזיר את חנן ואותי עשר שנים אחורה. כשאנחנו מובילים את שיירת "מסלול המשפחות" המונה 13 ג'יפי צ'רוקי וגראנד צ'רוקי מדוגמים (דווקא בטויוטה...), נזכרנו במפגשי היכרות המוניים דומים באותו המקום בדיוק, לפני עשור. סמוראים, סיקסים וסופות, במפגשי האינטרנט הראשונים בשנים 97-99.  גם אז היו מפגשים  על טהרת הרכב - "מועדון הסמוראים", "מפגש המסוקסים" ועוד. הזכרונות עוררו שאלה ישנה: מה מגבש במותג כזה או אחר על מכסה המנוע של רכב שטח? ולמה יש מותגים שעושים לנו את זה ואחרים שלא?

יש תשובות טריביאליות. במקרה של בעלי סוזוקי, זהו קודם שיקול כלכלי - רכב השטח הזול, האמין, והחסכוני ביותר בדלק. במקרה של בעלי לנדרובר גם אפשר למצוא את התשובה ביכולת השטח המרהיבה, הנוחות, ההדר (והנאה מסוימת מכאבי-כיס, יש להוסיף). גם לג'יפים בעלי המרכב האחוד (Unibody), שושלת הצ'רוקים שהתחילה ב1984 ונמשכת עד היום יש יתרונות ברורים - שיפורים זמינים וזולים, מנועים חזקים מאד, שילוב גבוה מאד של יכולת שטח ונוחות ביום-יום.

אבל התשובה האמיתית, לדעתי, תמונה בעידן שאנחנו חיים בו - במקום שאתם קוראים בו את הכתבה הזאת. לא על דף כרומו במגזין,  אלא על מסך המחשב בעבודה, ברשת האינטרנט. התשובה היא שבחירת רכב שטח משמעותה גם הצטרפות לקהילה.

מיהם האינדיאנים?

ג'יפ צ'רוקי XJ הוצג לעולם בשנת 1984. היו דגמים של ג'יפ שנקראו Cherokee עוד בשנות ה70, ואריציות על בסיס הווגוניר, אבל הXJ היה משהו חדש לגמרי. היה לו מרכב אחוד (שנים רבות לפני מיצובישי קינג ושאר היפאנים) אך הוא שמר על זוג הסרנים החיים  של ג'יפ הCJ. הוא קיבל מערכת מתלים חדשנית עם קפיצי סליל, אך שמר על עלים מעל הסרן מאחור. הXJ עבר שינויים ועדכונים מינוריים בלבד במהלך השנים, ונמכר במשך 17 שנים ברציפות עד שהורד מהמדפים לטובת הליברטי. הוא היה יכול להמכר עוד כמה שנים טובות בלי בעייה - גם היום, הוא רכב מעודכן שמציע שילוב של נתונים ויכולות שאין להם כמעט תחרות - למעט האח הגדול, הגראנד צ'רוקי.

דגם הZJ הוצג בשנת 1992, ולמעט מעבר למתלה אחורי עם קפיצי סליל אינו שונה מהותית מהXJ - הוא פשוט מעט "יותר" בכל מובן. גדול יותר, כבד יותר, מפואר יותר, חזק יותר. בבסיס אלו שתי גרסאות של אותו דבר - שילוב של מנוע חזק מאד  ביחס למשקל, זוג סרנים חיים על מערכת מתלים מצויינת וקלה מאד לשדרוג, וקבינה מפנקת ונוחה לכל המשפחה.

הצ'רוקי היה רכ המכר הגדול ביותר של חברת Jeep.  הדגם הזה היה קטר המכירות שהציל את החברה מכליה בשנות ה80, וזה הג'יפ שיצר למעשה את קטגורית הSUV העממי.  חובבי השטח בוגרי CJ גילו מהר מאד שמבחינה טכנית הוא לא נחות (אפילו טוב יותר בזכות משקל קל, מתלים, וזויות מצוינות) ונעים יותר לנסוע בקבינה סגורה ומחוממת בחורף של מדינות המערב התיכון...  מליוני היחידות של XJ (והאח הגדול ZJ) שנמכרו עם השנים יצרו שוק מוצף ברכבים בתולים, נקיים ויפים וגם ערמות של חלקים במגרשי הגרוטאות. הפופלריות בשטח יצרה שוק שיפורים אדיר של עשרות חברות המציעות מאות סוגים של ערכות הגבהה, נעילות דיפרנציאל, וים של שיפורים וגימיקים גדולים כקטנים.

האינדיאנים בישראל

אלינו הם הגיעו במשורה. בשנות ה80 והתשעים הגיעו צ'רוקי XJ בודדים ביותר, ביבוא אישי וכרכבי דיפלומטים. בתקופה ההיא רכב שטח היה רק ג'יפ CJ או סמוראי, והצ'רוקי הבודד עם הלוחית הזרה היה אטרקציה אמיתית - רכב שטח מפואר. תדמית הפאר דבקה במותג Jeep בישראל, וכשהוצג גראנד' צ'רוקי ZJ התחיל יבוא מסודר שלו כרכב יוקרה לאלפיון העליון. הצ'רוקי הקטן יובא בצורה מסודרת רק בסוף חייו, בשנות הדגם 99-2001.  בשנים 2000-2005  נמכר בארץ הדור האחרון של ג'יפ יוניבודי בעל סרן קדמי חי - גראנד צ'רוקי WJ (מבחן דרכים לWK, הוא הגראנד צ'רוקי הנוכחי, תוכלו לקרוא כאן)

השנים עברו, הדיפלומטים הזרים חזרו לארצות הקור ונשות החברה מהרצליה פיתוח שידרגו מזמן לרכבים  חדשים יותר, וכך נוצר גם בישראל מאגר קטן ואיכותי של ג'יפים אינדיאנים. יש הרבה יותר גראנדים מאשר צ'רוקים קטנים - יחס של ארבעה או חמישה לאחד בהערכה גסה, ולו רק על פי ההתיצבות ליום המפגש.

קהילת האינדיאנים בפורום ג'יפולוג

כבר כמה שנים שהצ'רוקים והגראנדים מוצאים את מקומם אצל חובבי השטח.  בוגרי סמוראים, סיקסים, סופות וטנדרים יפאניים, גילו בשנים האחרונות שהאינדיאנים בני העשור פחות או יותר מציעים עסקה משתלמת  - רכב שטח אמיתי ועם זאת מקובל גם על בנות הזוג ומתאים לטיולי משפחה (אה, וגם נוסע מהר מאד, בניגוד לעגלות הדיזל היפאניות והאנגליות מאותם שנתונים). אבל צריך לבנות אותו.

את ההשראה לוקחים מאמריקה, מהרשת הגדולה.  אני אישית הופתעתי מהאחוז הגדול והרמה הגבוהה של הכלים, רובם  מוגבהים על ידי מערכות מתלים מלאות ואיכותיות של מיטב היצרנים, נעולים צמיגי שטח ודיפרנציאלים, מאובזרים לטיולי מדבר ארוכים. לצד השיפורים הקנויים, גם הרבה יצירתיות - פגושים ומדרגות צד, גגונים, ואפילו מערכות מתלים Custom וסרנים משודרגים. למעט מידת הצמיגים המוגבלת (31/10.5R15 עבור הרוב, אילוצי משרד הרישוי), היתה תחושה של אמריקה בהר חורשן.

המפגש

כשלושים וחמישה כלים, ואולי יותר, התייצבו בשבת האחרונה בבוקר בחניון למרגלות המושבה בת שלמה, רבים עמוסים בהרכבים משפחתיים מלאים. עבור כולם היתה זו הזדמנות להכיר פנים אל פנים דמויות וירטואליות מפורום האינדיאנים בג'יפולוג, לראות ולמשש מערכות מתלים, צמיגים, שפצורים לארגזי המטען ועוד. חלק מהחברים ערכו נסיעות מבחן על כלים אחרים כדי להעריך את התחושה של בולם זה או אחר לפני הוצאת הכסף. אחרים שיחקו עם הילדים על המחצלות, במשחקי זיהוי ג'יפים וסיווג על פי צבעים.

לקראת הצהריים יצאנו לכבוש את ההר. שמורת החורשן ורמות מנשה מציעה שפע גדול של שבילים כבושים ושבילי אש תלולים בכל רמות הקושי, רשת צפופה של שבילים בתא שטח קטן. אזור משחקים אידיאלי למפגשים שכאלו (כמו גם להדרכות נהיגת שטח של הצבא וחברות פרטיות במהלך ימי השבוע). התפצלנו לשתי קבוצות גדולות, אחת למסלול משפחות - שלוש שעות של שבילים בגב ההר, עם עליות ומורדות והצלבות אך הכל ברמת עבירות סבירה ובקצב נעים. קבוצה שנייה יצאה לשבילי האש ולמדרגות הסלע לבחון את הצמיגים והנעילות. כולנו התכנסנו בשעה שלוש אחר הצהריים על פסגת נ.ג. 186 הידועה מעל נחל דליה - ושוב כל אחד בחר לעצמו את הדרך - הקלה, הבינונית, או הקשה...  מזג האויר העיר פנים והיה מצויין. השמש הישראלית לא היטיבה עם הצילומים לעומת זאת, אבל זה מה יש. לקראת שעה חמש התפזרנו חזרה לרחבי הארץ ולחיי השגרה. ביום ראשון בבוקר אימיילים נשלחו ועוד כמה שדרוגי מתלים ונעילות דיפרנציאל עושות את דרכן מאמריקה כלקחי השבת...  הטעם הטוב באמת במפגש גדול שכזה, לפחות עבורי, הוא המפגש עם חברים חדשים. כל אחד יוצא מכאן עם טלפון או שניים של שותף פוטנציאלי לטיולים במסגרת קטנה יותר. וזאת עד למפגש הגדול הבא!

קריאה נוספת

עוד על המפגש בחורשן, עם תמונות גולשים

שרשור היכרות והצכת רכבים לחברי קהילת האינדיאנים