מפגש עבירות בחגור, מאי 2008

שבת בבוקר. אני עולה  על הקטנוע (אירוע ראשון בלי הג'יפ) ואני דוהר... לאן? "שעה תשע בבוקר, מושב חגור", אלה היו הפרטים היחידים שקיבלתי בטלפון מסתורי.

"שלום-שלום , הרבה זמן לא נפגשנו , איזה יופי של ג'יפ, איפה שלך? "  כולם שואלים אותי בצורה כזו או אחרת, ואני מנסה להסית את הדיון, מתחבא מאחורי המצלמה. הרבה כלים הגיעו לחגור באותו בוקר, מצוידים ומוכנים לקרב. בשעה עשר, אנחנו יוצאים לדרך. שיירה ארוכה בשבילים העוקפים את חגור, הכיוון הכללי הוא ראש העין – בשטח בלבד.

מרחוק , הגבעה הקטנה בקצה השביל של יער ראש העין נראית תמימה למראה. ירוקה , מסולעת-לייט, לא משהו רציני לאנשים שהיו בכל שטח אפשרי במדינה ואף מחוצה לה. אבל החיוך הערמומי של מיקי יוחאי כשהוא מסביר לנווטים והנהגים היכן נמצאת הנקודה הראשונה במסלול, הסגיר את הכל. "אתה רואה את העצים בקצה הגבעה?" שאל את אחד הנהגים. תגיע לשם ותדלג לגבעה שאחריה ,שם הנקודה השנייה. נשמע פשוט לא ?

למעלה מ15 רכבים הגיעו לאירוע , חלקם מתחרים ,חלקם חברים של מתחרים , חלקם הרכבים הפרטיים של המתחרים ביום יום ואני.  כולם רצו להגיע למעלה.... נכון שאמרנו שזה יהיה יום כיף, "טיול בפארק", אבל המתחרים רצו תחרות והתקבצו לקבוצות לפי רמת הבניה של הרכב, מיוזמתם. והגבעה... הגבעה לא ממש רצתה לתת שיכבשו אותה בלי מאבק.

בראש השיירה – צוות  "כל גדר" בדיסקברי החבוט,  צמודה אחריהם הסופה הירוקה של  "רדיאטור מודיעין" והפער בינם לבין שאר המתחרים המשופרים פחות מתחיל להיפתח.  מה איתך, שאלתי את מיקי. "אני נוסע מסביב, אין דרך להגיע לקצה הגבעה עם רכב..." הוא ענה. עליתי על הצ'רוקי האפור של אסף,  והתחלנו לנסות להגיע מסביב, רק לנסות... צמיגי 33 אינץ' , קיט הגבהה, נעילות כפולות, אורווה מכובדת. כל זה לא עוזר כשמולך בולדרים שעוברים את גובה הטמבון. וזו הדרך העוקפת!

חוזרים אחורה, מנסים שביל אחר... כמה רגעים והנה מולנו עוד חברים שחזרו מאותו השביל. "לכיוון השני!" הם אומרים ואנחנו אחריהם. פיתולי השבילים , מהמורות נבלעות, עולים לאט ובזהירות ומגיעים לצוק המביט על המחצבה , נקודה 2 במפה. לא עוברות 2 דקות והזוג המוביל מגיח לפנינו  ברקע רואים את שאר המתחרים נלחמים בגבעה מצדה השני.

הצוותים עוצרים להתלבטות, מבט על המפה , נחש מגיח ונבלע בין הסלעים והזוג המוביל ממשיך הלאה, ביחד. בפער של כ10 דקות אחריהם, סיקס אדום קצוץ כנפיים וזנב,  ואחריהם צחי בסמוראי הגיבור. אחד המלווים לטיול, ניסן פטרול משודרג להפליא (צמיגי 35 אינץ', הגבהה של 4 אינץ', מפלצת של ממש) , עוקב בדריכות אחריהם

פותחים קפה קטן עם כמה מהצופים וממשיכים לנסות לעקוב אחרי המתחרים , לכיוון הגבעה הבאה. הגענו, מיקי וחברים כבר פרסו את האבטיח, יחד עם שי מאילת שהגיע רק לצפות כי הרכב שלו בסדנא בבנייה. יושבים קצת , מדברים , מתבוננים בצלע ההר שמולנו ורואים את הצוותים מקובצים במורד ובדרכם אלינו.

"זה לא כיף כשלא נמצאים בלחץ של תחרות" , אך מצד שני "אנחנו רוצים אתגר יותר גדול" הם מטיחים במיקי בחיבה. מיקי מחייך. מכאן ירדנו יחד בשיירה לכיוון נחל שילה, מחסום בדרך לא עצר אותנו. עוקפים בקצת שיפוע צד. מעבר נחל מבוטן  מספק קצת משחקים על אחת הדפנות, ומתקפלים הביתה, חזרה לחגור.

עוד יום שמש חמים ונעים הסתיים לו , החברים מתקבצים במסעדה הקרובה למושב לארוחת ערב.

ירון כהן, נהג צוות  "רדיאטור מודיעין" מספר: "ביום רביעי האחרון קיבלתי טלפון ממיקי על ביטול התחרות. באותו רגע הבנתי שאם לא נעשה מעשה, ענף העבירות פונה למקומות לא טובים. בעצה אחת עם אבי גולן החלטנו לא לוותר ולהתחיל להרים טלפונים לאנשים. אני דיברתי עם אלי שחר,שי שמעוני וצחי מדהלה ואבי דיבר עם השאר. התוצאה לא איחרה לבוא, כולם מוכנים להגיע למה שקראנו "מפגש ומסע עבירות של החברה". מיקי הסכים מיד לעזור ולהוביל מסע שכזה. את כל השאר ראית במו עיניך. האנשים צמאים לפעילות בתחום ולא זו בלבד אלא שיש גם כמה כלים מעניינים עכשיו ועוד יהיו בעתיד הקרוב יותר. האופטימיסטים שבינינו יצאו מהיום הזה עם תחושה שהעסק עדיין חי ונושם."

אבי גולן מוסיף: "היה חילוץ עצמות בריא! אין ספק שעם מוחו היוצר של מיקי ניתן היה לארגן סוג של תחרות באזור כפי שהיה בטרופי דיי לפני שנתיים. אז הקהל יכול היה להתמקם בגבעות והמקום היה מקבל צביון של תחרות..."

ואולי זו המהות האמיתית של ספורט מוטורי? פשוט, עממי, מהבטן, כמו פעם. תיהנו מהתמונות!