מחאת האופנוענים - הזמן אוזל

 (צילומים באדיבות אתר פול גז)

רציתי קטנוע. יש עכשיו את הדבר הזה עם השלושה גלגלים, פיאג'ו, 400 סמ"ק עם 3 גלגלים. עיצוב איטלקי. פלא. זה כמו קטנוע, אבל לא מתהפך. מחליק אבל קשה ליפול ממנו. על זה נראה לי שכבר לא התאבדות לרכב בכביש כמו שכל קטנוע או אופנוע אחר נראה לי. להגיע לעבודה ייקח לי פחות זמן. חניה אני לא אצטרך לחפש. גם נסיעות ללקוחות במרחק שעה וחצי- שעתיים אפשר לעשות עם הצעצוע הזה. בקיצור, נראה לי הפתרון לכל בעיות התחבורה האישית שלי. אז נרשמתי ללימודי נהיגה באופנוע, ביררתי כמה עולה התלת-אופן המדובר, ובשביל להיות בטוח במספרים, גם ביררתי כמה עולים הביטוחים. בשלב ביטוח החובה נשארתי עם לסת שמוטה בתדהמה. בעוד פחות מחודש המחיר יעלה. לא שעכשיו הוא נמוך, אבל הוא עומד לעלות עוד יותר. ולי, עם וותק אפס, ולכלי בעל נפח של 400 סמ"ק, רוצים לנחש כמה ייקחו? בתור נהגי מכוניות שמשלמים 2000 ₪ בערך, אתם בטח חושבים 3000, 4000 ₪. הצחקתם אותם. 5000? 6000 ₪? אתם מתחילים לכווץ את המצח. יותר, יותר.... טוב, חבל למתוח אתכם. אני מדבר על משהו קרוב יותר ל 10000 ₪. ביטוח חובה. חובה. לשנה. אחת.

אז ויתרתי על החלום הדו גלגלי, ויש לי עוד אוטו מתחת לבית. מכונית עם ארבעה גלגלים, שתופסת מקום בכביש, תופסת מקום בחניה, טון וחצי של פח צרפתי כחול ופלסטיק שחור ואפור, שכל מטרתו לנייד בנאדם אחד ששוקל קצת יותר מ 70 קילו לעבודה וחזרה, 20 דקות לכל כיוון.

רוכבי האופנועים נאבקים. נאבקים על זכותם לבחור לרכב. ואני שומע ורואה תגובות שקצת גורמות לי להרמת גבה. רוב התגובות הללו הן דווקא מחובבי הגה, בעיקר בגלל שמי שלא חובב הגה בכלל לא יודע שיש מאבק. "מתאבדים, שיעלו להם את הביטוח עוד".. "שיורידו את כולם מהכביש".. "עולים על מדרכות ומפחידים זקנות".. פני המדינה כפני הטוקבק. "לא מעניין אותי".. "תפסיקו לבלבל את המוח".. "איחרתי לעבודה בגללם".. גם פורומי הרכב לא ממש מגלים הזדהות.

אז יש לי כמה דברים לומר, קודם כל לכם. רובכם לא רוכבים, רובכם כבר הוריד את הראש כשהעלו את מס הקניה על המכוניות בהסוואה אופנתית של "מיסוי ירוק", רובכם התרגל לשלם יותר על סולר וגז שהיו מפלט מהבנזין היקר רק לפני כמה שנים, רובכם לא נאבק יותר מדי כשביטלו את הטבות המס על רכבי עבודה כמו טנדרונים וייקרו משמעותית את הוצאות העסק לעשרות אלפי עצמאים ועסקים קטנים... בקיצור – לכם – ציבור הנהגים האדיש, הפרה החולבת של משרד האוצר.

נתחיל בכל מי שמלין על הקטנועיסטים ה"מתאבדים" למיניהם. אתם צודקים, יש כאלו. יותר מדי. ההוא שנוסע בלי אורות, ההוא שחותך בלי חשבון, ההוא שמטפס על אי תנועה... יש כאלו. אבל בואו נבדיל בין שני סוגי נהגים - עבריינים ולא עבריינים. ולא משנה במה הם נוהגים ועל כמה גלגלים. את העבריינים - שישלחו לכלא, או לעבודות שירות, או שיקחו להם את הרשיון. למה הם בכלל קשורים לדיון על העלאת מחירי הביטוח לנהגים נורמטיביים, לא עבריינים ? ברשותכם, נוציא את העבריינים מהדיון, ונעבור לדברים המעניינים יותר.

הטוקבקיסטים והכותבים בפורומים משתמשים הרבה בדיבור "שבטי" של "אנחנו" ו"הם". היום, ה"הם" הם רוכבי האופנועים . אתמול, ה"הם" היו נהגי הג'יפים. זוכרים? גם על הג'יפים היה עליהום, דיברו על הג'יפאים בשנאה ממש בתכניות הברברת ברדיו, איך היתה ההרגשה להיות "הם"?  מחר, אולי ה"הם" יהיו נהגי המכוניות הספורטיביות? אתם יודעים איזו תדמית יש לנהגי מכוניות ספורטיביות, נכון ?  רייסים באיילון בחמישי בלילה, אגזוזים פתוחים, ו"מי בכלל צריך מנוע חזק ?  איפה יש לו לנסוע בכלל במדינה הזו? "  דברים כאלו . אבל כולם חלק מאותה ריקמה, של אנשים שלא נוסעים במשפחתומטיתאלףששמאותאפורה שכולם נוסעים בה, שפקידי משרד האוצר נוסעים בה, ושמבחינת ה"אנחנו" שבדרך כלל מתלהמים נגד ה"הם", באותן מכוניות כולם צריכים לנהוג. לא בג'יפים, לא באופנועים, לא בספורטיביות. אז אני מציע ,  מכל הלב, לחשוב גם על זה, על פלורליזם מוטורי ומה הוא נותן לכל אחד מכם , הנהגים במכוניות הרגילות או המיוחדות, בתור איכות חיים. ומה יקרה אחרי שפקידי האוצר יגמרו לטפל בדו גלגליים ויעברו לאזן את השורה הבאה בטבלה .

שלישית, כבר כתבו על זה, ואני חושב שחשוב להדגיש. אחרי שמחירי ביטוח החובה יעלו משמעותית, מספר הרוכבים ירד. וחוץ מהבודדים שיעברו לתחבורה ציבורית , הרוב יעברו למכוניות זולות, מסוכנות ומזהמות, ורבים אחרים ימשיכו לרכב, אבל בלי ביטוח חובה. דומינוס כבר הצהירו שמחיר מגש פיצה יעלה בכמה שקלים, והם לא היחידים שיעלו מחירים. מחירי השירותים יעלו באופן כללי כשמספר השליחים יקטן. זה ישפיע גם על מי שגר בנהריה ואין לו פקקים, כי כשכל השירותים עולים יותר, גם העורך-דין של הקיוסק שלך עולה לו יותר, והמיץ-גזר שאתה שותה בבוקר, בסופו של דבר עולה יותר. כמו שכבר נכתב, מחירי החניה יעלו, ולהגיע לעבודה בעומסי התנועה ייקח יותר זמן, וזה גם עולה, וזה גם גורם לזיהום, וגם לבלאי למכוניות ולתשתית. ועוד ועוד... וחשוב להבין שהמאבק הזה משפיע על כולנו .

ואם כבר מדברים על ביטוח החובה, הבה נזכור כי מדובר בחוק ביטוח סוציאלי. חשבתי על הקבלה לחוק ביטוח סוציאלי אחר - ביטוח בריאות. גם הוא חובה. אומרים לנו שבגלל שאופנוענים עולים יותר כאשר הם מעורבים בתאונות, הם צריכים לשלם על הסיכון בהתאם. זו המנטרה של הפקידים. ואני אומר, זה כמו שיאמרו שבביטוח הבריאות, מי שעולה יותר ישלם יותר. למה שגבר צעיר ובריא יסבסד אישה זקנה וחולה במחלה כרונית? ואז זקנים ישלמו 10000 ש"ח לשנה, חולים במחלות כרוניות טיפה פחות, נרקומנים ונשים (שצורכות שירותי רפואה סביב המחלות הקרויות הריון ולידה) ישלמו עוד טיפה פחות, אלכוהוליסטים, כמו חולים במחלות כרוניות יקבלו טיפה הנחה יחסית לנרקומנים, וכמובן שאישה נרקומנית בגיל הפריון וחולה במחלה כרונית תשלם הכי הרבה . וגברים בריאים וצעירים? שקל בחודש, גם ככה הם לא מגיעים לבית חולים. טוב , אולי לפעמים כן, בעקבות תאונת אופנוע . ביטוח דיפרנציאלי. אם זה טוב לנפגעי תאונות דרכים, למה לא בביטוח בריאות?

נשמע לכם הגיוני? לא? אז למה כשמציגים את הרעיון הזה בקשר לביטוח-סוציאלי-חובה אחר זה כן נשמע הגיוני ?
העקרון בביטוח, כמו בקזינו, הוא שהבית תמיד מרוויח. רק שבביטוח זה לא אומר שמישהו צריך להפסיד. בביטוח, סך כל הפרמיות תמיד יהיה קטן מסך כל התביעות המשולמות, על זה הכל מבוסס. זה נכון לכל ביטוח, ונכון גם לביטוחי חובה למיניהם, ביטוחים על פי חוק. אז למה פתאום הביטוח לנפגעי תאונות דרכים צריך להיות כל כך שונה? מדוע זה חושב המפקח על הביטוח שהוא צריך להמציא מחדש את העקרונות? לא ברור.

 
ואל תשלו את עצמכם, המאבק של האופנוענים על הורדת מחירי ביטוח החובה על כלי רכב דו גלגליים למחירים שפויים רחוק מלהסתיים. נכון שכמה נבחרי ציבור מביעים תמיכה, נכון שבתקשורת יש הד, ונכון שהציבור כבר מגלה סימני תמיכה. זה לא מספיק.

קובעי המדיניות, האנשים החשובים באמת אינם נבחרי ציבור. הם לא מקשיבים לרחשי לב הציבור. הם יכולים לעשות מה שהם רוצים, גם כשזה מנוגד להחלטות של נבחרי הציבור.  הם הפקידים. "רק פקיד זוטר, זה שסופר את הכסף... חלקלק טיפוס שלילי. ובכל זאת, איך זה קורה ש... הוא זה שקובע את עתידי?" (פרסקי, מיליון דולר, למי שלא מזהה). הפקידים מחליטים, הפקידים מבצעים, הפקידים דואגים לחבריהם בתאגידים לג'ובות, והחברים בתאגידים דואגים להם לג'ובים כשהם מסיימים את תפקידם בשירות הציבורי והולכים "לעשות לביתם". ג'ובים וג'ובות, ג'ובות וג'ובים - תכלית שיטת השלטון הישראלית.
אז לא יעזור שנשכנע את הציבור, את התקשורת, את נבחרי הציבור. אם את הפקידים זה לא מעניין... זה פשוט לא יקרה.

ואת הפקידים זה לא מעניין. הפקידים לא מבינים את ההשלכות, ואת האמת? גם ההשלכות לא מעניינות אותם. הפקידים הם אנשים חסרי אג'נדה, חסרי מוסר וחסרי יכולת להתעניין. אלו דרישות התפקיד. הם לא שונאים אף אחד, הם לא רוצים להוריד אף אחד מהכביש. הכל רק מספרים בטבלה. עוד שורה לאזן בטבלה שלא נגמרת, ואחרי השורה הזו, יאזנו עוד שורה, של חולים סיעודיים או של קשישים ניצולי שואה או השד יודע מה. עוד שורה, רק מספרים שצריך לאזן. לא משהו מעניין. מספרים.

אז מה עושים? הלוואי ויכולתי להיות אופטימי. ולמרות שאני לא, אני יודע שמה שבטוח הוא שכולם, כולל כולם צריכים לעשות משהו. להתגייס למאבק הזה במלוא הכוח. רוכבי האופנועים, נהגי המכוניות וגם הולכי הרגל מצדי. כן, להפסיד יום עבודה, להפסיד כמה ליטרים של דלק, לעשות כל מה שאפשר, כי גם אם הפקידים יצליחו, נוכל לומר שלשם שינוי במדינת הפקידים הזו, ניסינו. ניסינו להלחם על זכותנו להיות חופשיים לבחור. לבחור בנושא "קטן", מה יהיה כלי הרכב שלנו. לבחור איך לחיות, לשם שינוי, ולא רק איך למות. לבחור להיות חלק מאומה נורמלית, להיות חופשיים בארצנו. כי מה אכפת לנו לנסות? את התוצאה השלילית- עליית מחירי הביטוח במקרה הזה, כבר יש לנו, עוד פחות מחודש. זו ברירת המחדל, זה מה שבטוח יקרה אם לא ננסה לשנות את הגזירה. אז ננסה לשנות, ומקסימום- נצליח .

בקיצור, חברים, תוציאו את הראש מהתחת! צאו מהפוזיציה של "זה לא נוגע לנו", ובתור חובבי תרבות מוטורית כזו או אחרת, תגידו תודה לרוכבים שעושים משהו בשביל לקיים חלק מהתרבות הזו, והצטרפו אליהם, בכל דרך אפשרית .