ברשימת מבחני הדרכים שלנו יש לא מעט רכבי שטח. יודעים מה? אפילו הרבה רכבי שטח. בכולם יש סעיף המתאר את התנהגות הכביש, את ביצועי הכביש, או באופן כללי, איך הדבר הזה נוסע בכביש (העורך מכריח אותנו). כשאני מציין לטובה את התנהגות הכביש של ג'יפון כזה או רכב פנאי-שטח אחר, זה בדרך כלל יחסית לאיך שכלי רכב כאלו מתנהגים, עם "הנחה" לא קטנה מראש, לרכב עם מרכז כובד גבוה, מתלים רכים ומשקל עצמי גדול. ולכן שום דבר לא הכין אותי לחווית הכביש עם מרצדס GLK. אמנם מדובר בגרסת ההנעה החלשה ביותר בהיצע, מנוע שלושה ליטרים ומשושה צילינדרים "בלבד", אמנם לא מדובר במכונית ספורטיבית אמיתית... אבל זאת וואחד מכונית מהירה. אני אתן לכם תיאור דמיוני של מה היה קורה אם בתחילתו של כביש מסוים, שכולל רצף של 3-4 עקומות רחבות בעליה, ועוד רצף כזה בירידה, הייתי יוצא לעקיפה ב 140 בערך. שתי לחיצות קצרות עם אצבע שמאל מורידות מחמישי לשלישי, לחיצה איטית עד סוף המהלך של רגל ימין, ולפני שאני מספיק לנסח לעצמי את מה שקורה, אני ב170, אחרי העקומה השלישית, ממשיך להאיץ...
הGLK שקיבלנו היא גרסת הספורט, בעלת צמיגים נמוכי חתך ומתלים נמוכים בכ50 מ"מ מגרסת השטח. בהתחלה אני מצטער שלא קיבלנו את גרסת השטח. מבט סביב הGLK "שטח" באולם התצוגה מגלה כי היא עטויה פלסטיקים שחורים במקום משטחי כרום-ניקל מבריקים ופגיעים, ובתוספת תשלום תכלול גם שלושה כפתורים שאמורים לעזור להתמודד עם תנאי השטח. אבל הנתונים ההתחלתיים בעיתיים. עם מתלים קצרי מהלך וללא הילוך כוח, הGLK לעולם לא יהיה יותר מרכב שבילים, ולא משנה באיזו גרסא. ואני מגלה זאת כבר בהצלבה הראשונה בה הוא נשאר עם שני גלגלים באוויר, בלי יכולת להתקדם, במקום בו ערכנו לפני מספר שנים מבחן עבירות למכוניות ליסינג. לפרטיות ההן לא הייתה בעיה להתקדם כאן, בהנעה קדמית בלבד, אך המתלים הספורטיביים של הGLK לא משאירים לי ברירה, ואני נאלץ לחזור אחורה ולבחור נתיב התקדמות חדש. מערכת בקרת האחיזה לא מבינה מה רוצים ממנה. בGLK יש את מערכת ההנעה 4matic המחלקת תמיד את הכוח ביחס של 45:55 בין הגלגלים האחוריים לקדמיים. בנוסף יש את רעשי ה"קחחח- קחחח" המוכרים מכלי רכב אחרים בעלי בקרת אחיזה, אך התוצאה הסופית היא צמיגי כביש יקרים מסתובבים חסרי אונים באוויר. חבל לי עליהם, צריך לדעת מתי לא להתעקש. בעיני יש כאן סוג של תרמית, כי בכל זאת מדובר במרצדס, ועל התחת שלו מופיע השם שמתחיל באות G. בצירוף הזה הייתה פעם הבטחה לרכב השטח הטוב בעולם, אך הGLK לא מתיימר אפילו להיות רכב שטח, בוודאי לא בגרסת הספורט. אמנם העיצוב רבוע, אמנם יש הנעה לכל הגלגלים, אבל כבר ממבט ראשון ברור שזה לא זה, ובבקשה, לא לפתח ציפיות. מצד שני, כל זמן שהשבילים רצים, מרצדס GLK מתקדם בנוחות ובמהירות, אני מעביר את תיבת ההילוכים למצב ידני ומשתמש בכפתורים שעל ההגה כדי לבחור כל הזמן בין המון ההילוכים - כי ההגה מספיק קצר כדי לא להוריד ממנו את הידיים. אם מדברים על ההילוכים, ויש הרבה כאלו בתיבה האוטומטית, שבעה עם לדייק, זה המקום לשבח את הגמישות של מנוע הבנזין משושה הצילינדרים המניע את הגרסה הבסיסית של ה GLK. המון מומנט, כבר מסל"ד סרק, מאפשר לנהג לטעות לחלוטין בבחירת ההילוך, ועדיין להיות תמיד עם יתרות של כוח. כמובן, רוב הנהגים בGLK לעולם לא יגלו זאת, כי הם לעולם לא יעבירו את התיבה למצב ידני. זה גם המקום לומר כי לשתי הגרסאות הנוספות, הדיזל ומנוע הבנזין הגדול, יש אפילו יותר כוח על הנייר, ללא ספק דבר שכדאי לבדוק. הבורות בשביל נבלעים מתחת למתלים שהם אמנם קצרצרים אך מרסנים היטב את תחלואות השביל. דווקא במהירויות הנמוכות המתלים הנוקשים והצמיגים נמוכי החתך הופכים את הנסיעה לפחות נוחה, ואז יש צורך לזחול. גם כשעוברים את המכשולים שמתלי וצמיגי הGLK מרשים לעבור, שדה הראיה מצוין ואפשר להתקדם ברציפות בלי לצאת ולבדוק את המכשול ברגל. כל זה, כמובן, עם מוסיקה קלאסית מתנגנת דרך מערכת השמע המקורית המצוינת, מערכת בקרת האקלים שומרת על טמפרטורה מדויקת, ואם סוגרים את החלונות, גם לא שומעים שם דבר מבחוץ. ומושבי העור, בחום הזה של תל אביב
פרחה במרצדס, רק שלא יתחילו להציק לא קל להסתובב במרצדס בכבישי ארץ הקודש, כך למדתי. כביש דו מסלולי מהיר אי שם בואכה גבעות השומרון. לפני, בשמאלי, מזדחלת נהגת ב 80 קמ"ש. אני קצת יותר מהיר, מתייצב מאחוריה, איתות שמאלה פועל, ומחכה שתזוז ימינה, תיתן לי לעקוף. מימיני משאית. המשאית נוסעת גם כן 80 קמ"ש. הנהגת לא מזיזה את המכונית שלה לימני. אני עושה דבר טבעי ומאותת לה באורות. אני רואה את המבט שלה ננעץ בי דרך המראה, ואז בפרצוף מתריס היא מאיטה. עכשיו היא נוסעת 70, המשאית עוקפת אותה מימין, ואני מבין שאין ברירה, מאותת ימינה ומתחיל גם לעקוף מימין. הנהגת המדוברת ממשיכה לנעוץ בי מבטים מתריסים, כאילו אומרת "אתה, אדוני, במרצדס, מה אתה חושב? תראה מה זה, אני יכולה לעכב אותך, כאן, בכביש, אתה לא יכול לעשות מה שבא לך", ומאיצה. היא לא תיתן לי לעקוף, לא משמאל ולא מימין. הבנתי. סצנה דומה מזדמנת לי בעיר, בערב, כאשר אני יוצא מרחוב צדדי ומאותת כדי להשתלב בתנועה. מדובר במצב שבו בכל הזדמנות אחרת היו נותנים לי להשתלב, אבל כאן עשרות נהגים מכווצים גבינים, חושקים שפתיים, מישירים מבט ונצמדים פגוש לפגוש, "אתה, אדוני עם המרצדס, לא תעשה כאן מה שאתה רוצה", ולא נותנים לי להשתלב. אחרי יומיים כאלו אני מתחיל להבין למה נהגים במכוניות יוקרה מסוימות מתפרצים ולא משתלבים בחכמה. הם התרגלו שלא נותנים להם ממילא, אז למה לנסות ולאותת או להיות אדיבים?
אם בדרך כלל אני לא מוצא שום טעם בכל סגמנט הג'יפונים, הנמוכים וחסרי הילוך הכוח, שביצועי הכביש שלהם נעים בין "סביר" ל"מחפיר" וביצועי השטח שלהם נעים בין "לא" ל "ממש לא", דווקא הרכב שאמור להיות המופרך מכולם עושה לי את זה. לא, אני לא אקח מרצדס GLK לטיול שטח, אבל את ביצועי הכביש שלו אי אפשר להפריך, ויכולת השבילים היא בונוס מרענן. בשביל 400 אלף שקלים, מחיר הגרסה הבסיסית, גרסת השטח, אפשר לקנות יופי של מכונית ספורטיבית למהר איתה במשך השבוע ובעודף עוד רכב שטח משומש לטייל איתו בסופי השבוע. אבל מרצדס GLK מציע גישה שונה, שמוותרת מראש על יכולות השטח האמיתיות, אלו שבדרך כלל חשובות לנו, ובתמורה נותנת לכם חבילה של מכונית מהודקת ומהירה בכביש, עם אפשרות להרפתקאות קטנות על יד הכביש. מצד אחד המון, מצד שני לא כלום. למי שיוצא לקניות עם 400 אלף שקלים ומעלה, מתברר, יש בחירות קשות. מרצדס GLK280 Sport, מפרט טכני מנוע: בנזין, V6, 2996 סמ"ק, 24 שסתומים הספק מרבי: 231 כ"ס @ 6000 סל"ד מומנט מרבי: 30.6 קג"מ @ 2500 סל"ד תיבת הילוכים: אוטומטית, 7 מהירויות בטיחות: הכל. אם יש לזה 3 אותיות באנגלית, זה שם. אבזור: הכל. מה לא הבנתם? משקל עצמי: 1830 ק"ג משקל כולל: 2480 ק"ג אורך/רוחב/גובה: 1525/1840/1690 מ"מ מרווח גחון: 200 מ"מ בסיס גלגלים: 2755 מ"מ זווית גישה: 25 מעלות זווית נטישה: 25 מעלות צמיגים: 255/45R19 תאוצה 0-100 קמ"ש: 7.6 שניות צריכת דלק (מבחן): 6.25 ק"מ לליטר מבחני דרכים למתחרים בקטגורית רכבי השטח-פאר
|
||