תערוכת הרכב מנילה 2010

אחרי חודש וחצי בארץ העובדים הזרים, הגיע הזמן להתעדכן קצת בתחום המוטורי. לבשתי את חולצת ג'יפולוג האדומה, מלא גאווה ישראלית ויצאתי לי אל עבר תערוכת הרכב השנתית של מנילה שמציגה זו השנה שישית ברציפות.

נתחיל מהכניסה, כי ככה זה מקובל, אפילו כאן. בסמוך למגרש החניה, תצוגת תכלית של לנד-רובר, מותג נפוץ פה, על כל שיפוריו ודגמיו האפשריים, ישנים כחדשים וגם רכב תחרויות חביב למראה. לאלה התוהים, כן יש פה גם את דגם הבנזין של הדיפנדר 90. אפילו מצאתי אחד כזה באתר יד שנייה, 140 אלף שקלים לדגם מלוקק ומשופר, כולל מנוע 4.8 ליטר, כלוב חיצוני מקורי וקילומטרז' אפסי. לא יקר כל כך, אבל לא קניתי, פעם אחרת אולי.

מתקדמים פנימה אבל מבלי להשאר אדישים לתצוגת הרכבים החונים, צבעוניים כל כך, חלקם עתיקים עתיקים וחלקם חדשים יותר. צבועים יפה, שמורים גם מבפנים ובאופן מהפנט, מלוקקים בתא המנוע ואיפה לא, כיף אמיתי.

נכנס, קונה כרטיס בארבעה שקלים (זול יותר מאוטומוטור) ותוהה מאיפה להתחיל. אולם התצוגה עמוס אנשים, ביניהם מבצבצות להן פיליפיניות דקיקות על עקבי ענק, לבושות מעט ביגוד שצמוד צמוד ומבליט את מה שאמור לבלוט. פוגש בחשמלית קומפקטית (ושמה תשוקה? ואולי בחילה) מתאים לחלוטין לשרשור היצירה המוטורית המחרידה, לא?

ממשיך את הסיור, מותגים מוכרים כמו מזדה, סובארו, פורד ואפילו תוצרים סיניים יש פה בשפע, אבל את מי זה מעניין? אני מחפש את הרכבים שלא רואים כל יום ולמזלי, פה רואים אותם בשפע. פורד מוצגים בשלל צבעים – תענוג לעיניים. פורשה מבצבצת פה ושם אבל את מי זה מעניין כשהפרארי נמצאת בפרונט? רק לבחור את הצבע, של הרכב או של בובת הברבי שצמודה לו.

והנה הקלאסי שבקלאסים – טויוטה לנד קרוזר של פעם, חמוש בכננת הידראולית, אחד הכוכבים של הערב בעיני ואני בטוח שגם בעיניכם.

התערוכה מושכת לחדר צדדי ואני עם העדר. חדר הרכבים המשופרים, קלאסיים ומודרניים, "שיפורי" פח, מנוע, שימור וכמובן מולטימדיה. פג'רו ספורט, ספק מותאם למירוצי מיאוץ, ספק לחניה בלב שינקין.

כמה מנועים נקיים וצבעוניים של רכבים שנראה כאילו אבד עליהם הקלח, אך פה קיבלו הזדמנות נוספת. קרבורטורים כפולים, מכסי ראש מנוע צבועים, קרוס-בארס, צינורות מים וחשמל בצבעי הקשת, ג'נטים נוצצים עם אוף-סט קיצוני ועוד ועוד, כיד הדמיון.

והנה היא מבצבצת לה מאחורי כולם. שקטה שקטה, כחולה כמו הים העמוק – מיני מיינור פיק-אפ אמיתית, ולצידה התעודה שמאששת את המקוריות. פנים הרכב עוצב ברוח תכנית הטלוויזיה מימי המאה שעברה, הגימור מדהים. אחח, איזה חלום, מחשבות על יבוא אישי רצות בראשי כבר די הרבה זמן, אבל המבחר האדיר מקשה על הבחירה ואולי זו תהיה הכלה? חזון למועד. הבעלים כמובן מאפשר להתקרב, לגעת, לצלם וכמה שרק אפשר.

סבא דיפנדר, דודן של זה שראינו בחוץ. רמת השימור של הרכבים מרשימה כל פעם מחדש. מין טרקטורון עם שישה גלגלים שכנראה כולם מונעים, חביב למראה.

התערוכה מתקרבת לסיום. טעם של עוד ? בהחלט. מה אומר לכם. פרנקפורט זה לא, גם לא דטרויט ואם אהיה רגע רציני – גם גני התערוכה זה לא, במיוחד אחרי הביקורות החיוביות על התערוכה של השנה. אבל זה בהחלט מכובד ומהנה ונוסיף על זה גם את העלויות של ביקור בתערוכה כזו – מה טוב.

קצת על מדינת הפיליפינים המוטורית

יש חוקים, יש נהלים ואירגונים מסודרים. במבט מהצד ובמיוחד כשבאים ממדינה מערבית, נראה כאילו נוהגים פה כמו משוגעים אבל הסדר נשמר ואין פה כמעט תאונות אפילו שלרגע זה נראה כאילו זה עומד לקרות, ומה הם חושבים לעצמם שהם נוסעים ככה, ואיך מעלים 4 אנשים על קטנוע או מושיבים אנשים בארגז של הטנדר ושאר דברים בלתי בטיחותיים בעליל – העסק עובד.

טסט לרכב עושים פה פעם בשלוש שנים(!) והרכבים נוסעים פה בסדר גמור. הכל תלוי בנהג, באחריות האישית שלו, לרכב, לנוסעים ולסובבים. ואולי זה מה שאנחנו צריכים להנהיג במדינתנו. קטונתי מלבקר, אני פה רק חודש וחצי.
למי שתהה, יש פה ספורט מוטורי ומודעות ספורטיבית מוטורית, יש תחרויות, עבירות, כביש וגם שימור ושיפור אסתטי, יש מועדוני רכב מכל הדגמים, כן כן , גם סוזוקי והם כולם משתוקקים לשמוע מה קורה מעבר לים, איך זה עובד במדינות אחרות ואיך אפשר להתייעל ולשפר את התחום, תחום שפעם היה מאד נפוץ ובעשורים האחרונים הלך ודעך ועכשיו המבוגרים וגם הצעירים רוצים להשיב עטרה ליושנה.

אחת הבעיות היא שחלק מהקבוצות נמצאות בקצה אחר של המדינה, כך גם התחרויות והתצוגות השונות ולא לכולם יש תשתית תקשורת שמאפשרת קשר יציב, ולעיתים גם איזה אסון טבע שתוקף, מזעזע את האוכלוסיה הענייה ברובה.
מידי פעם יש רוטציה גיאוגרפית, אחרי הכל מדובר במדינת איים גדולת ממדים ומידי פעם יש גם תצוגות בקניונים ואני מחכה שיגיע תורה של מנילה לתחרות הבאה, לתערוכה הבאה ולצערי גם לאסון הטבע הבא. סבלנות יש גם יש. נתראה בתערוכה הבאה.