|
השנה חשבתי איך אני מכפר על השנה שעברה כי מסתבר שברז גינה משוכלל בתור מתנה ליום הנישואין הוא לא מתכון בטוח להגעה ליום הנישואים הבא. אז הבאתי לה סגווי. נכון, זה לא ממש מתנה וזה גם לא יישאר אחרי סוף השבוע של המבחן, אבל בשנייה הראשונה שהיא ראתה את הסגווי זה לא ממש עניין אותה. "הבאת לי מתנה?" היא החלה לכרכר סביבו בהתלהבות "איזו הפתעה" זו הייתה אהבה ממבט ראשון ואני בהחלט התחלתי להרגיש כמו גלגל חמישי. בעצם גלגל שלישי. קסדת האופניים שהחזקתי בידי רק הרגע נרכסת בזריזות על ראשה. "תגיד לי," היא מסתובבת בחצר. "חוץ מהקסדה, שזה מאוד הגיוני, יש מגבלות לדבר הזה?" "כן," אני מרים את הפרוספקט של הכלי. "אסור לעלות עליו מתחת לגיל 16, ניתן לנסוע עליו רק במקומות המיועדים להולכי רגל ומגבלת המהירות שלו עומדת על 13 קמ"ש." "אז אין לי בעיה איתו, הוא נשאר!" היא יוצאת לכביש ומתחילה להתרחק... "חכי רגע!" אני רץ אחריה. "מה אתה רוצה?" היא מואילה בטובה לחזור אליי בנסיעה. "אני צריך לכתוב על זה כתבה!" אני מבקש ממנה לרדת. "תכתוב," היא מסתובבת סביבי, ראשי מסתחרר מהניסיון לעקוב אחריה. "מה אתה רוצה ממני?" "אני צריך לנסות אותו כדי לקבל מושג מה הוא יודע. בבקשה, בבקשה, תני גם לי לנסוע קצת..." "תכתוב שהוא כיף," היא מציעה באדישות מעצבנת. "אחלה כלי. תכתוב גם שהעיצוב החללי ממש מגניב וגם הנוריות כאן למטה מוסיפות המון." "למה הוא מחייך?" היא משנה נושא ומצביעה על השלט המותקן על הכידון. בשלט הזה מרוכזת כל האינפורמציה אותה צריך הנוסע. זה מתחיל ממד סוללה, עובר דרך מד מהירות, מד מרחק ועוד כל מני נתונים. יש גם פרצוף פולני בתצוגה. כאשר הכול תקין, הוא מחייך. נסעת מהר מדי בירידה, פרצופו הופך רציני. יש כשל מערכתי, הוא מתעצב ואתה מתעצב יותר לסחוב את כל המשקולת הזאת עד הבית. אחרי שכנועים רבים היא מחליטה לרדת ממנו ואני לוקח אותו לכיוון שדות המושב כדי לקבל קצת מושג על הכלי המוזר בכביש ובשטח.
מאז שהתחלתי את ימי בג'יפים אני ידוע במושב כ"ההוא שמביא מכוניות מוזרות" כך שלא הפתיע אנשים לראות אותי נע ברחבי המושב על גבי Segway דו גלגלי. אחרי שלוש דקות של נסיעה אני פוגש את פיטר, האחראי על השמירה. הוא מתפעל ומתעניין "איך זה לא נופל". אני מתחיל בהסבר טכנולוגי מפותל, יודע שזה לא ממש מעניין אותו. מה שהוא רוצה לדעת זה מה הסיכוי לסיבוב. "אתה רוצה לנסות?" אני שואל לבסוף. "תסתכל עליי כאשר אתה עולה עליו!" אני מצטט את מה שהסבירו לי אצל היבואן. אחרי נדנודים קדימה ואחורה, פיטר תפס את הפרינציפ והתחיל להסתובב סביבי במעגלים, הולכים ומתרחבים כאותו שבלול. "פנטסטי! אולי תשאיל לי אותו לשמירה, זה יכול להיות מעולה. הוא טוב לסיור במושב, מצוין לסגירת שערים, והכי חשוב, הוא מאפשר הגעה שקטה לכל מקום!" פיטר מנסה בכוח לשווק לי את הרעיון – כאילו שאני מחליט על משהו...
אחרי כמה עשרות מטרים אני פוגש ביוסי הגבוה, מחלק העיתונים. הוא עדיין בשלב ההתעניינות המנומסת ואני כבר מוותר. "אתה רוצה סיבוב?" אני מציע ויורד מהכלי. "אפשר לכוון את הגובה של הכידון?" יוסי נזכר שהגובה שלו עולה על הסטנדרט בכמה עשרות סנטימטרים. אפשר, ואנחנו מכוונים את הכידון לנוחות העמלק. אחרי הסבר קצר ונענועים גם הוא מתחיל לנוע סביבי, מתלהב. "אני צריך אותו לחלוקת העיתונים בבוקר. אני תולה את התיק עם העיתונים כאן" - הוא מצביע על הכידון וכמעט עף מהסגווי - "וככה אני לא צריך לצאת מהרכב כל הזמן." הוא ממשיך להלהיב את עצמו וממשיך לנסוע הלוך וחזור. אני לא אומר כלום ורומז לו שהתור שלו הסתיים. המראה הראשוני של סגווי X2 גורם לחשוב שמדובר בצעצוע, מין הכלאה של סקייטבורד משוכלל עם צמיגים ענקיים. כמה דקות אחרי שעולים עליו מבינים שמדובר על כלי הרכב עם יחס חיוכים למשקל הטוב ביותר בעולם. הוא שוקל כ-55 ק"ג ומוציא החוצה לפחות שני טון חיוכים. מדובר באמת על טכנולוגיה מדהימה שמשאירה את הכידון כמעט מאונך לקרקע בעזרת חמישה ג'ירוסקופים, שני חישני שיפוע ובקר שמנהל את כולם. תנועות הגוף נקראות על ידי הבקר כמה עשרות פעמים בשנייה וזה מאזן את הכלי על ידי המנועים הנפרדים בכל גלגל, ומאפשר תנועה לפנים ולאחור. על התנועה לצדדים אחראי כידון שעבור הכידונאים שבניינו, הוא קצת מנוגד להיגיון. חשוב מאוד לציין שאם תכנסו לחנות ממוצעת תוכלו גם לבקש "רכינוע" ולקבל סגווי (השם ניתן לו בשל תכונתו לזוז בהתאם לרכינת הגוף). סמוך ליציאה לשדות אני פוגש את איצ'ה, כורם מקומי. "חדשות ישנות," הוא מכריז. "בטיול שלנו באנטוורפן נסענו על כאלו! תביא סיבוב." הויתור על הנימוס המתבקש מוריד אותי מהסגווי ואיצ'ה מדלג איתו ממקום למקום "אני צריך כזה, ככה לעבור בין השורות בכרם מבלי לפגוע בענפים ולהשגיח על הפועלים בבציר, מה אתה אומר?" אני לא אומר כלום וממתין בסבלנות עד שגם הסיבוב שלו ייגמר. "כמה זמן זה נוסע על טעינה?" הוא יורד מהסגווי. "עד 19 ק"מ, כך כתוב בפרוספקט." "ומה קורה אחרי 19 ק"מ?" איצ'ה מקשה. "הוא מתחיל לצפצף במשך עשר שניות" אני מוצא עצמי מסתכל בפאניקה על מד הסוללה. "אחרי עשר שניות הוא נופל ואז אתה צריך לגרור הביתה נבלה במשקל 55 ק"ג..."
אחרי שנפרדתי מהמושב ומכל הנדבקים שמצצו את רוב הקילומטראז' היקר, אני מתחיל את העלייה למעלה ההר במין פחד ראשוני מהלא נודע. הסגווי נוטה להטות את עצמו בהתאם לטוואי הקרקע. בעליות הוא נוטה לפנים ובירידות הוא נוטה לאחור. אחרי שמבינים את הרעיון ומפסיקים לפחד לנטות קדימה הכלי עולה את העליות, כמו שנהוג להגיד בימים אילו, בנחישות וברגישות. אותו הסגווי שהבאתי בבוקר ללא הרבה ציפיות הופך להיות הפתעה מוחלטת על שבילי האופניים. לא מדובר בג'יפ נעול כפול, משופר ובעל כושר עבירות מופלא, אבל כל בולדר שנכנס תחת גלגליו, עובר הלאה. מדרגות קטנות, כאלו שרוכבי אופניים גרועים כמוני מצליחים לעבור, גם הסגווי לוקח בלי מאמץ.
רק לשם הפרוטוקול אציין שאת הסגווי המציא יהודי בשם דין קיימן בשנת 2001 בארצות הברית. מעבר להיותו המצאה מועילה מדובר על אחד מכלי הרכב הממונעים הירוקים ביותר שנעים על כדור הארץ. אין פליטת גזים. מערכת הסוללות אטומה ואין צורך לתחזק אותה כלל. בעצם, הדבר היחיד שדורש תחזוקה בסגווי הם הצמיגים, במידה 21X7R10, אותם יש לבדוק ולמלא אוויר לפי הצורך. "אתה רוצה לשתות משהו?" הגברת מפתיעה אותי עם שאלה לא סטנדרטית בעודי יושב מול המחשב ומנסה לכתוב כתבה על הסגווי. "כן, תודה" אני עונה "מים...יהיו במקום..." חזון אחרית הימים? "עם קרח, בבקשה?". "אני כבר מגיעה!" אני שומע את זמזום המנוע החשמלי של בדרכו אל המטבח ומבין שלא רצון כן לפנק את בעלה עומד מאחורי השאלה. כמה שניות אחרי זה היא מופיעה עם חצי כוס מים. שלולית המים מאחוריה מלמדת אותי שהוא לא תמיד יציב כמו שנדמה. "תעביר סמרטוט על המטבח, בסדר מותק?" הזמזום החשמלי מתרחק... לאחר סופ"ש קצר מדי של טיולים ונסיעות סתם רק בשביל לבלות עם הסגווי אנחנו יושבים להסיק מסקנות. "תכתוב שהוא מדהים" היא מציעה. "את יודעת," אני נותן לה את פרק המבוא בכתיבת כתבות - "אבל מדהים זה מילה אחת, אני צריך למלא כתבה שלמה, צריך לפרט קצת יותר. היא נשענת לאחור ומתחיל להכתיב בקול של מורה בבית ספר: "במבט ראשון הסגווי נראה כמו קוריוז חביב או מכסימום אופניים משופרות. אחרי נסיעה בכביש הוא עולה לקטגוריית משהו-ממש-מגניב. בשטח הוא מגיע למעמד מפתיע-עד-מפתיע-ביותר. בהחלט מדובר על כלי רכב שאפשר לטייל איתו בשבילים כבושים ואפילו במשהו מעט קשה יותר. טוב, רק כמה קילומטרים... בכל מקרה, מי שיהיה הבעלים של סגווי ישלם לא מעט אלפי שקלים עבור המון הנאה, חיוכים - והרבה חברים חדשים." רכינוע שטח Segway X2, מפרט טכני:
|
תפריט ראשי
ניווט לפי מותגי 4X4
פורום 4X4 הודעות אחרונות
