שברולט טראוורס 2010 במבחן

הזמינו אותנו למסיבת השנה, יום הולדת שמונים של פנינה מהקיבוץ, אחות של גיסתו של סבא. אני חושב. למה אנחנו נוסעים, אתם בטח שואלים, אנשים קטנים שכמוכם. אימא שלי החליטה שצריך לחזק את הקשר לצד הנ"ל של המשפחה, בנימוק שהם הצד האמיד עם הכי הרבה דוקטורים ועורך דינים. הדאנסן-זיגן היה בפורמט של בראנץ' , מילה נרדפת ל"התקמצנו לעשות ארוחת בשר על האש אז תקענו אתכם עם בורקסים בכל מיני צורות". האירוע נקבע ליער באמצע שום מקום ואנחנו, כלומר אימא שלי וגרורותיה, ואני בתור נהג, נאלצנו לנווט את דרכינו אי שם דרומה. כשהועלתה שאלת ה"איך נוסעים?" כל המבטים התנקזו אליי. הבנתי שאין מנוס וכנראה שכל החונטה תצטרך להדחק לתוך הטראוורס. אימא הודיעה שצריכים להיות שם בעשר ושלושים בבוקר ושאסור בשום אופן לאחר, זה משאיר רושם רע מאד של הצד שלנו בעיני הצד ההוא.

המשפחה מתכנסת סמוך לפתח הבית ואנחנו מתקרבים לחנייה, לפגוש את השברולט טראוורס. "דאס איז השיינה מאשין!", דודה חנקה מתלהבת מהעיצוב, ואם לומר את האמת, אני יחד איתה. החזית מרשימה מאוד, בולטת, שברולטית למהדרין. בשנים האחרונות ייצרו ב-GM קו עיצובי שמזוהה עם רוב דגמי שברולט, מקטן ועד גדול. הטראוורס מציג פרופורציות מעולות, הוא לא נראה גדול או בולט מדי למרות שמדובר ברכב גדול מאד. השוואה לSUV יפאניים בגודל מלא, כמו מיצובישי פאג'רו וטויוטה לנד-קרוזר, השאירה אותנו מופתעים מהעובדה שהטראוורס גדול ביותר מ-10 ס"מ באורך וברוחב. צמיגי השטח במידה גדולה יחסית, יחד עם החזית המרשימה והזנב הסולידי, משדרים יוקרה. בכלל, בעיני המושבניק שלי, כל האוטו נראה ומרגיש אלגנטי מפגוש לפגוש.

"אל תדאגו, אני אשב מאחור," סבא מזנק ונדחף, תופס מקום מאחורה, מצד ימין. הכניסה לספסל השלישי מרווחת ביחס למקובל, אבל עדיין נוחה רק לילדים ואנשים גמישים במיוחד. וכנראה שגם לבני שמונים-פלוס-פלוס שצריכים להוכיח משהו. אל סבי הצטרפו אחי ואחותי שוויתרה על רחצה בים כיוון שאימא שלי איימה בנישול מהירושה. את דודה חנקה הושבנו בכיסא הקדמי, בכל זאת יש לה לא מעט להשאיר, ולא רצינו שהכול ייפול לידיים הלא נכונות, כאלו שלא ידעו מה נכון לעשות עם משק במושב. זוגתי שתחיה, אבי ואימי נכנסו לספסל האמצעי. אני התיישבתי על ההגה וסובבתי את מפתח ההתנעה.

"אולי תניע כבר?!" אבי מאבד את סבלנותו. הוא לא מבחין שהבנזין כבר זורם בצינורות וששת הצילינדרים כבר מזמן מנגנים. הטראוורס כל כך שקט שבהילוך סרק הוא פשוט לא נשמע. מצד שני, אשתי תמיד אמרה ששמיעה זה לא הצד החזק אצל הגברים במשפחתי. אנחנו מתחילים בנסיעה ולאחר כמה מטרים אני מגלה שאני לא חגור. זמזם החגורה הוא לא מהסוג המציק. הוא מצפצף שלוש פעמים ומוותר, כאילו נזכר בארץ הולדתו, הדמוקרטיה הגדולה בעולם. "מכאן," הוא משתתק "זאת הבחירה שלך למות". פסי האטה נבלעים תחת מתלי שברולט טרברס בצורה חלקה לגמרי.

לפני היציאה לכביש הראשי  אני עוצר בתחנת הדלק. בזמן התדלוק האין סופי (מיכל בנפח 83 ליטרים) אני מתפנה להכניס את נתוני הנסיעה שלנו למכשיר הניווט המשוכלל המובנה בתוך לוח השעונים. אבל זה עוד פשוט, כי לתפעול הרדיו, נדרשים לעבור מבחנים פסיכוטכניים - אליהם אני אפילו לא ניגשתי. וכך נסענו חצי דרך עם "אומנות נקודה" ברשת א' כיוון שזה מה שהצלחתי למצוא תוך כדי נסיעה. דודה חנקה דווקא מאוד התרגשה לשמיעת החדשות בקול ישראל. תפעול הרדיו מתבצע דרך ההגה! אני יודע שאתם צוחקים עלי, אבל אני עדיין מתלהב מהטכנולוגיה הזאת.

מי שרואה לראשונה את כפתורי הפעלת המזגן מניח שיש צורך בתואר שני מהטכניון... האמת, אחרי כמה דקות ניתן להשתלט עליהם, פשוט יחסית לעומת שאר הכפתורים בדש-בורד הדורשים קורס של שבוע ימים, מוכר לגמול השתלמות. הרבה יותר מדי כפתורים לטכנופוב כמוני שגם אמור לנהוג. ארבעה כפתורים לתפעול מחשב הדרך, שני כפתורים לחימום הכיסאות, כפתור לגרירת משקל ועוד כמה כפתורים שאני עד היום לא מבין מה הם. אף אחד מהם לא כיסא מפלט. בדקתי - חנקה שלא ממש עוזרת בתפעול, עדיין פה. מערכת השמע כוללת, לפחות על פי המפרט, 10 רמקולים וסאב-וופר של חברת Bose. מרשים גם בקריאה וגם בשמיעה.

אנחנו עולים על כביש 6 בשעות בהם כל עם ישראל נם את שנת השבת. אפילו המואזין של קלקיליה עוד לא התעורר. "למה אתה לא נוסע? אני הייתי כבר מרביץ כאן 120!"  אבא לא מבחין שאנחנו כבר משייטים במהירות מעבר לסקאלה שהוא מכיר. הטראוורס מאיץ בקלילות, רכות הנסיעה מזכירה את האמריקאיות של פעם, ספינות נינוחות שמדלגות על פני הכביש הישר והחלק, בולעות ומעלימות שיבושים שמופיעים פה ושם. מערכת בקרת השיוט לוקחת שליטה ואני מרגיש שאנטי, כמעט כאילו ישבתי על כסא נוח בחוץ טרופי. טרברס משדר רוגע, מבחינתי פשוט תענוג. האצות הביניים מגיעות באופן חלק, באדיבות 281 כוחות סוס ו3,600 סמ"ק של מנוע V6 אמריקאי מודרני.  השקט המופתי נמשך גם הרבה מעבר לסל"ד סרק.  האוטו הזה אטום כמו מקלט גרעיני, רעשי הסביבה והמנוע כאחד לא חודרים פנימה. לצערי זה אומר שגם רעשי המשפחה שבפנים לא בורחים החוצה...

"אתה לוקח אותו?" אחי מנסה לדרבן אותי ברמזור אחרי הירידה מהכביש המהיר.  אנחנו עומדים לזנק מול משפחתומטית יפאנית מקושטת בהגזמה אי שם מאמצע שנות התשעים, מהסוג האהוב על צעירי האזור. למזלי הוא מקושט רק מבחוץ... טראוורס לוקח אותו די בקלות. לא מדובר על רכב שרירים אמריקאי  אבל בהחלט מדובר על שיגור סביר בהתחשב במשקל ובהרכב המשפחתי המלא המעמיס עוד יותר. נתון הזינוק מאפס ל-100 קמ"ש עומד על קצת פחות מ-9 שניות, נתון מכובד גם למשקל וגם לקטגוריה. תיבת ההילוכים האוטומטית מכילה 6 מהירויות וניתנת לשליטה ידנית בעזרת כפתורים בראש הידית, שימושי כמו בכל רכב טיפטרוניקי אחר. בהתחלה מתלהבים ומשחקים עם הידית, אחרי כמה דקות מחזירים ל-D וממשיכים ליהנות מתיבה אוטומטית נינוחה, שלווה וחלקה (אייל, אייל, מתי תתאפס על העשור השני של המאה ה21? לכל המכוניות היום יש טיפטרוניק ו"הכפתורים של הרדיו על ההגה!" - המערכת).

"נוח לכם שם מקדימה?" אחי ממלמל, "כי אצלנו פה בבאגאז' קצת צפוף". הצצה קטנה במראה ואני רואה את השלישייה בכיסא האחורי עם פרצופים מעונים וכתפיים מרותכות אחד לשני. סבא דווקא משחק אותה גיבור. או שהוא פשוט נרדם. הכיסא האחורי לא ממש מתאים לישיבתם של שלושה מבוגרים לאורך זמן, הוא נמוך מדי ומרחב הרגליים לא מספק. הספסל האמצעי נוח למדי  וניתן להחליפו בזוג כיסאות "קפטן" מתכווננים. הכיסאות הקדמיים זו כבר אופרה אחרת. מדובר על כורסאות מפנקות ונוחות, ניתנות לכוונון לכל עבר בעזרת כפתורים חשמליים, ולמרות ששוב יצחקו עליי במערכת, זה ממש מגניב (מקרה אבוד. המערכת). כל הכיסאות בטראוורס מרופדי עור. נכון שזה רחיץ, יפה  ויוקרתי אבל אף פעם לא אצליח להבין מה כיף בלהידבק לכיסא ולא משנה כמה חזק יעבוד המזגן. ההגה מתכוונן לכל עבר וניתן להתאמה אישית לכל דכפין. הדלתות פוערות פתחים גדולים ומזמינות להיכנס לרכב בנוחות ובקלות. הכיסאות האחוריים מתקפלים ומאפשרים נפח הטענה ענק. במשיכת כמה ידיות הטראוורס יכול בקלות להפוך לטנדרון שימושי.

"מה זה הווים האלו?" סבא מושך בגב המושב שלפניו "זה לקשור את הכבשים?" הוא נתפס לעוגני הריסון למושבי לילדים כמוצא שלל רב. משך, ניסה להוציא וחשב על איך לחבר לעגלת החציר שלו. מבחינה בטיחותית, הטראוורס מציע כל מה שרכב מודרני נותן ואף יותר. כריות אוויר קידמיות, כריות צד, וילונות מתנפחים לכל אורך הרכב, ABS, בקרת יציבות, בקרת משיכה והכי חשוב, מצלמת רוורס שנדלקת על גבי המראה ברגע שהגיר מגיע ל-R. סבא ביקש אחת כזאת  לטרקטור. לאחר שהזכרנו לו שאין לו בכלל מראה בטרקטור הוא נרגע וויתר.

את דרכנו חוסם שלט ברור למדי "הדרך סגורה עקב שיפוצים – סעו בדרכים חלופיות". "סע משם" אחותי, מדריכת האמר במיל. ומומחית שטח, מצביעה לדרך כורכר מצד ימין. אני מפנה את חרטום הטראוורס לעבר השביל ושומע מלמולי חוסר שביעות רצון ממרכז הרכב. הנסיעה בשבילים נינוחה אבל הפחד שלי מלחרב את הפגוש הקדמי לא מאפשרת ללחוץ חזק מדי. בסיבובי הכורכר, שאמורים להיות דריפטים מהנים, השברולט מתנהג כמו רכב הנעה קדמית טיפוסי, דבר שמוציא קצת את העוקץ מההנאה מזריקות הזנב כמו שמצופה מכל רכב שטח. מצד שני, אני מניח שההשתנקויות של דודה חנקה היו גדלות בהרבה מרכב בעל הנעה אחורית. בקיצור, בנסיעת שבילים השברולט מתנהג בעדינות אמריקאית על גבול המסורסת. על הקטע החולי בדרך ויתרנו. כאשר הגלגלים הקדמיים ירדו מהכורכר הכבוש הם החלו לפרפר ואני לא רציתי לראות את משפחתי, בבגדי שבת, מנסים לדחוף את המשקולת מהחול. ביצענו מעקף על פי הנחיות המדריכה והתקדמנו לעבר המטרה.

"עם מה נסעת כאן?" אני מסתובב אליה כאשר אנחנו עומדים מול מדרגת סלע שיכלה להיות אתגר לא פשוט עבור כל רכב שטח סטנדרטי. "עם האמר," היא ממלמלת בשקט מהספסל האחורי. בעברה של שברולט נרשמו מספר אייקונים בתחום רכב השטח... טרברס לא הולך להצטרף לרשימה. אמנם קוטר הצמיגים (כמעט 32 אינץ') הוא כזה שכל רכב שטח היה שמח להתגאות בו,  אבל זוויות מרכב של מכונית נוסעים וחצאית תחת הפגוש הקדמי הגבוהה בסנטימטרים ספורים מהקרקע מבהירות שאין לנו מה לחפש באזורים טרשיים.  אולי החצאית נועדה לפינוי שלג? קטונתי. אנחנו עומדים מול המדרגה, מעט חסרי אונים. אפילו אם אני חושב לעבור קשה לי לראות ממרומי מושב הנהג היכן מסתיים חרטום הרכב. אנחנו מוותרים ונסוגים.

"אנחנו נאחר" סבא מתמרמר מאחור "אמרתי לכם לצאת יותר מוקדם". עיניה של אחותי נדלקות והיא מפנה אותנו למעלה אחר, מתון יותר ובעיקר, נטול בולדרים כועסים. אנחנו מטפסים את דרכינו מעלה לאט מאוד. שילוב ההנעה האחורית מתבצע אוטומטית באופן חלק, אין ידית, כפתור או כל דבר אחר שחלילה יאלץ את הנהג להיות שותף בהחלטות. זה לא בועט ולא מכה, אלגנטי כבר אמרנו? הידיעה כי הטרוורס שילב את ההנעה האחורית מגיעה מתוך העובדה שהגלגלים הקדמיים מפסיקים לפרפר עצמם לדעת. כאשר ירדנו מצידה השני של הגבעה ניסיתי להאט 2.5 טון בעזרת ההילוכים אבל ברוב הזמן נאלצתי ללחוץ על דוושת הבלם כדי להימנע מהערות "אתה נוסע מהר מדי!" או "גוואלד, כולנו נמות כאן!" של יושבות הרכב.

ברגע שהיא ראתה טיפת אספלט שחור אימא שכחה שרגע לפני היא צעקה עליי להאט, והיא שוב ממהרת. בשלב הזה כבר מצאנו את הכביש המפותל המוליך ליער המיוחל. גם בכביש הזה תחושת הנסיעה אמנם בטוחה, אבל חסר משהו בתחושה הכללית, חסרה ההתנהגות המוכרת ממכוניות בעלות הנעה אחורית ובסיבובים התחושה שנותן השברולט מוכרת מדי מפרייבטים בעלי הנעה קדמית. מערכת בקרת האחיזה מונעת כל מצב מביך והנורית הקטנה המבליחה בלוח השעונים מבקשת ממני, למען בריאותה של דודה חנקה, להירגע.

הגענו באיחור אלגנטי של רבע שעה. אימא השוויצה בפני כולם ברכב ולא נתנה לאף אחד סיבה לחשוב שלא מדובר ברכב שלה. אבא כילה את רוב האלכוהול באירוע ודיבר דברים לא קשורים, אחותי הסתובבה עם פרצוף של מלפפון חמוץ ודודה חנקה קיטרה כל הזמן שחם לה ושהיא לא מבינה למה אין כוס תה.

בדרך חזרה כולם נרדמו. הנינוחות של הטראוורס השפיעה עליהם - כולם חוץ מדודה חנקה. היא המשיכה לספר לי כל הדרך על כמה קשה היה פעם, כמה קשה עכשיו, כמה קשה בכלל, כמה הצעירים חצופים ואיך בעלה, כשעוד היה בחיים, אהב קומפוט. אני ניסיתי להישאר ער, וכדי לא להקשיב לדודה, ניסיתי לדמיין אותי קונה שברולט טראוורס. לא הצליח לי, לא להתעלם מחנקה ולא לחשוב עליי קונה אוטו כזה. הטראוורס הוא רכב מנהלים מפואר ומפנק, רכב משפחתי מרווח ונוח, חזק ובהחלט מרשים. אבל את משוכת השטח הוא לא עובר, לא בבית ספרנו. את מי אני כן מדמיין בשברולט טרוורס? בעל משפחה מבוסס שרוצה לשדרג את המיניואן, מי שחשקה נפשו במכונית מנהלים יותר גדולה ויותר בולטת, ובעיקר מי שהשכיל להודות שהוא לא קונה פאג'רו או לנד-קרוזר בשביל שטח. מי שקונה רכב כאילו שטח רק כדי להרגיש גבוה, יוקרתי אבל לא מתכוון לנצל אותו למשהו מעבר לירידה משולי הכביש בהחלט ייהנה  ממכונית נעימה, מפנקת, נוחה ומעוצבת.

שברולט טראוורס 2010, מפרט טכני:

מנוע: בנזין, V6, נפח 3,600 סמ"ק
הספק: 281 כ"ס/6,300 סל"ד
מומנט:  36.7 קג"מ/3,400 סל"ד
תיבת הילוכים: אוטומטית 6 הילוכים
הנעה: קדמית, הנעה אחורית משתלבת בעת הצורך
מתלה קדמי: מקפרסון
מתלה אחורי: זרועות H
יחס העברה סופי בסרנים: 1:3.16
צמיגים: 255/55R20
בלמים קדמיים: דיסק
בלמים אחוריים: דיסק
אורך/רוחב/גובה/בסיס גלגלים: 5,207 מ"מ/1,991 מ"מ/1,788 מ"מ/3,020 מ"מ
משקל עצמי/כולל: 2,125 ק"ג/2,908 ק"ג
נפח מיכל דלק: 83 ליטר
בטיחות: 6 כריות אוויר ABS, בקרת יציבות, בקרת משיכה.
מרווח גחון: 18.3 ס"מ
צריכת דלק ממוצעת (יצרן): 8 ק"מ/ליטר
מחיר: 314,900 שקלים